אני לא מסכים עם 99% עם הדברים שהבנאדם כותב, אבל לפעמים הוא צודק. כרגע הוא צודק ב100%.
אבל היי, מה אני מבין?
אני סה"כ טרוריסט ליברלי.
לייק 1
אלה לא צעדים שעושים רק בשביל יחסי ציבור. יש להם מינימום אחריות, זה לא שכונה. אם כבר, אגב, אפשר לטעון שהם ניצלו את ההזדמנות לחסוך בעלויות.
לגבי הנחת המבוקש - בסופו של דבר יש עובדות פשוטות: הרפורמה נותנת את המילה האחרונה לפוליטיקאים. השוק רק מריח את זה. עכשיו זו תקופה של חוסר ודאות, המגמה תתבהר בהתאם לתוצאה הסופית.
ולכן אמרתי שאני מוסיף, לא מחליף…
זה הכל.
בכלל, המסמך של מיכאל שראל מעולה בעיניי ולא יכולתי לכתוב אותו טוב יותר. הוא 100% הדעה שלי ומסכם את המצב מעולה.
ממליץ בעיקר ל-@mos56 לקרוא אותו, כיוון שמוסבר שם היטב כיצד לא יועילו כל המליון טיעונים הנכונים מאוד בעד רפורמה להצדיק את הרפורמה הספציפית הזו שהיא רעה מאוד. אני עוד לא הצלחתי לשמוע פעם אחת הצדקה לסעיפים הבעיתיים ברפורמה הספציפית הזו, ושוב ושוב תמיד אני שומע את אותם הטיעונים, הנכונים מאוד בפני עצמם, המצדיקים רפורמה כלשהי.
לגבי הצד השני, יש לי בעיקר 2 בעיות איתו (כי הוא כמובן צודק לחלוטין בהתנגדות לרפורמה):
-
זה לגיטימי לחלוטין להשתמש בכלי מחאה לא חוקיים כאשר מדובר בנושא חשוב מספיק עבורך. אבל כשאתה עושה זאת, תהיה הגון מספיק לקבל עליך את הדין. לא ייתכן שאתה טוען שהרפורמה עד כדי כך רעה שאתה מוכן לעבור על החוק עבורה, אבל אז כאשר מנסים למנוע ממך לעבור על החוק אתה מתקרבן. החלטת לחסום כבישים במחאה על הרפורמה? תפאדל, אבל כשיעצרו אותך או יפעילו נגדך אלימות כדי לפנות אותך מהכביש, אין לך שום זכות להתלונן (על כך, לא על הרפורמה). תקבל עליך את הדין ותבין שזה כנראה שווה לך את זה אם המטרה לשמה הפגנת חשובה מספיק. ברגע שאתה מתקרבן אתה מצדיק התנהגות דומה של כל אחד ולא משנה מה המטרה. (אלא אם כן אתה מאמין שמותר לעבור על החוק כל עוד אתה מסכים עם זה, כלומר אתה בעצם רוצה להיות סוג של דיקטטור בעצמך.)
-
ההתנגדות הנחרצת לרפורמה והכלים המופעלים נגדה מוצדקים אך ורק בתנאי שהם אמצעי להביא לפשרה הוגנת ומוסכמת על שני הצדדים. ברגע שהצד השני מציע להגיע לפרשה ובבירור מביע רצון להוביל אליה, לא ייתכן שאתם מסרבים להתדיין וממשיכים עם המחאה והאלימות. כשאתם עושים את זה הפסקתם להיות פעילי חופש והפכתם למיעוט אנרכיסט אלים שמסרבים לקבל את רצון הרוב (=רפורמה כלשהי). כלומר, אתם בעצם האנטי דמוקרטיים בעצמכם.
7 לייקים
מסכים עם רוב מה שכתבת דוד חוץ מהספין על הידברות. המקום היחיד לדון בו על חוקים הוא בועדות הכנסת. לשם כך הן קיימות.
דויד אתה חושב שיש איזשהוא סוג של רפורמה שאותם אלו שפרצו למשרדים של קהלת היו מסכימים אליה?
לך תראה איזה פשרה התנועה לאיכות השלטון מציגה
ליאור זו עצימת עיניים (אתה אוהב לעשות את זה). אין שום דרך שבעולם לקרוא לזה ספין, הרצון של מובילי הרפורמה להגיע לפשרה ברור יותר מהחרמנות של בולבול עומד לתפארת, ולא בפיפי של הבוקר.
לא, פה אני מסכים וזה מתכתב עם הנקודה השנייה שכתבתי בהודעה שלי. אבל זה, שוב, בפני עצמו לא מצדיק את הרפורמה הנוכחית.
רואים שלא עקבת אחרי ועדת החוקה
לא במיוחד, מה קרה בועדת החוקה?
לא שאני חושב שזה מאוד רלוונטי. יקרה מה שיקרה בועדת החוקה, בינתיים כל מה ששומעים פומבית זה את בערך כל הצד הימני בדיון אומר שהוא רוצה פשרה ושהוא מוכן להתמקד באחד מהמתווים שהוצעו, ואת כל הצד השמאלי אומר שלא מוכנים לשום פשרה ואין חצי דיקטטורה.
כשזה המצב, לא יכול להיות שזה סתם ספין. הרי אם היה סתם ספין ובפועל בחדרי חדרים מובילי הרפורמה היו מסרבים לפשרה, מה בדיוק מונע מגנץ’, לפיד, ליברמן, מיכאלי וכל החברים להכריז שהם מקבלים על עצמם את אחד המתווים שהוצעו ושכרגע רק צריך שהצד השני יסכים? הרי ברגע שהם יעשו את זה ה"ספין" יחשף במלוא עורוותו. אבל הם לא עושים את זה, כמובן. פשוט כי זה לא ספין…
הכל פה פוזיציה לצערנו. הרי הימין אומר שהחוקה בפועל היא מחטף, ועכשיו הוא עושה יותר גרוע - אפילו בלי הליך חקיקה נורמלי. בלי לשים לב הוא פסל את הטיעון שלו עצמו בעצם מהלך החקיקה הנוכחי.בנוסף, כל ההצעות שעל השולחן מכירות בחוקי יסוד ורק בונות על הבית הזה עוד קומות במקום להרוס.
פה זה כבר שאלה אחרת, כי צד אחד חושב שזו רפורמה והשני חושב שזו הפיכה. אם נקצין את הסיטואציה, אז: האם בהנחה שהמהלך הנוכחי מוביל בהכרח לדיקטטורה או אפילו סתם הונגריה/פולין/רוסיה, מהי עוצמת המחאה הלגיטימית? אני מודה שאני לא יודע מה דעתי על זה. מצד אחד, לא אהבתי הרבה דברים, כמו למשל איך שחסמו את המשרד בפורום קהלת. מצד שני, אני חושב שמזמן איבדו את זה שם ויש לבלום אותם מהר ככל האפשר.
לדעתי יש בציבור המתנגד הרבה מן הסנטימנט הזה שהיטיב לתאר חיים לוינסון:
הם האמינו שאנחנו נפולת של נמושות, שותי אספרסו, מעדיפים כלבים על ילדים, פחדנים, עיגולדים, בלי חוט שדרה ערכי, מבולבלי דרך, מחפשים את הטיסה הקרובה לברלין, חלשים, עייפים.
אני חי טוב את העולמות שלהם. הם רואים בנו דור שנחלש, שאיבד את האמונה בצדקת הדרך, שלא אוהב יותר את המדינה, שרואה את עצמו כאמילי בפריז.
הם טעו. הם פשוט לא מבינים את הליברליות. הם חושבים שליברליות היא חולשה, ולא דרך. הם חושבים שלהיות הומו זה התפרקות מלהיות אדם, לא בחירה מינית.
הם חשבו שלא נלחם והם טעו. חשבו שזה יעבור בקלות, עם קצת נביחות. הם בהלם מהעוצמה, מהכמויות, מהעומק, מהאנשים, מהנחישות. מהאנשים שקמים מהאספרסו, מ15 סוגים של הדגני בוקר, מהקרוספיט ויוצאים לרחובות להלחם על המדינה, שתשאר מדינה ליברלית עם מקום לכולם. לא רק למטורפים של סמוטריץ.
הם לא הבינו שהאינדבדואליות הליברלית אומרת שלא דוחפים את האף לתוך הצלחת של השני, אבל אנחנו יודעים להיות קבוצה. בדברי הימים של מדינת ישראל זה יהיה נקודת דרך, שהמחנה הליברלי קם ואמר עד כאן. נלחם על המדינה הזו כמו שאף אחד לא נלחם עליה.
אבל שים לב שלא אמרתי מילה נגד עוצמת המחאה. אפילו פעמיים אמרתי שהיא לגיטימית, בתנאי אתה מוכן לקבל את ההשלכות (כי עברת על החוק) ואם אתה מוכן ללכת לפשרה (כי אחרת אתה באמת סתם אנרכיסט שמקומך בכלא).
הבעיה היא שההמון הזועם עובר על החוק ומצפה שיוותרו לו על זה, ומסרב להתכנס לכל סוג של פשרה, כלומר מתנגד לכל רפורמה. וזה כבר לא לעניין.
לייק 1
שוב, אלה בבאלה זה לא לעניין אלא אם כן גוררים אותך לדיקטטורה. עכשיו השאלה אם גוררים אותך או שלא גוררים אותך 
לגבי פשרה, תפנה אותי למשהו שהיית לוקח ונדון.
לא. לא יודע איפה נכשלתי אבל ניכר שאתה לא מבין מה אני אומר. אין שום קשר לשאלה אם אנחנו נגררים לדיקטטורה או לא.
אתה כותב
“החלטת לחסום כבישים במחאה על הרפורמה? תפאדל, אבל כשיעצרו אותך או יפעילו נגדך אלימות כדי לפנות אותך מהכביש, אין לך שום זכות להתלונן (על כך, לא על הרפורמה)”
ואני אומר שלא. אם זו מלחמה אז אתה משתמש בכל האמצעים העומדים לרשותך ואם זה אומר לעשות מה שאתה צריך כדי להימלט מאימת הדין, אז סבבה. למשל - אם אלכסיי נבלני היה יכול לעשות משהו כדי להימלט מאימת הדין על אדמת רוסיה, הוא כנראה היה עושה את זה.
או שאני לא מבין ואז תסביר. אבל לדעתי צד אחד החליט לצאת למלחמה בכל הכוח עד שזה יעצר.
בועדת החוקה עוסקים בניסוח החוקים עליהם כולם מדברים. יש שם חברי כנסת משני צידי המתרס, מומחי משפט, יועצים משפטיים ועוד. זה המקום שבו בתאכלס נעשית העבודה. שם אמור להתקיים הדיון.
הקואליציה מנסה לדלג מעל הכנסת ותוך כדי שמעבירה את החוקים בקריאות הראשונות, ותוך התעלמות מוחלטת מכל מה שאומרים נציגי האופוזיציה והמומחים והיועצים, היא מקיימת איזה פלירט עם איזה רעיון שיתכנסו אנשים אצל הנשיא וידברו.
יש צד אחד ויש לו 64 מנדטים. החוקים לא אמורים להיות תוצאה של מו"מ סודי שמתרחש מאחורי דלתות סגורות עם מדליפים למכביר, כאשר צד אחד מחזיק את כל הכוח. הקואליציה אמורה להיות אחראית מספיק כדי לנסח חוקים שלא יהרסו את הדמוקרטיה בישראל.
אתה טוען פה שמובילי הרפורמה (קוראים לו נתניהו, ויש לו שני עוזרים לוין ורוטמן אבל שאף אחד לא יטעה - נתניהו הוא הקובע היחיד והנסיון לחלק את האחריות ליריב לוין היא מגוחכת בעיניי… ממתי נתניהו נותן לשר כלשהו להוביל מדיניות?) רוצים הידברות. הם מידברים כבר חודש ובמקביל שועטים קדימה בלי להקשיב ובלי לשנות פסיק.
שלא תטעה, לי אין בעיה שינהלו הידברות בכנסת, בבית הנשיא ואפילו בטימבקטו אבל האופוזיציה לא שולטת ולא אחראית לחוקים שהממשלה מחוקקת בכנסת.
לייק 1
נשתדל להתכנס כי אני מרגיש שאנחנו קצת חוזרים על עצמינו כבר.
למה זה אומר כל האמצעים כשרים כדי להימלט מאימת הדין? ומה אלכסיי נבלני קשור לזה בכלל? כשאתה משתמש באמצעים שגם לדעתך הם לא כשרים ביום יום הרגיל על מנת להגיע להישגים פוליטיים כלשהם, אל תיתמם ותתלונן כשהמשטרה פועלת נגדך. גם אם אתה חושב שאנחנו בדרך לדיקטטורה זה לא אומר שמה שאתה עושה חוקי (או צריך להיות חוקי) ולא צריך לפעול כנגדו.
אל תשווה את זה למקרים בהם פעילי חופש למיניהם נעצרים על פעולות לא חוקיות כאשר הן לכאורה אמורות להיות חוקיות. נניח ואתה מפגין נגד הממשל וקורא לדמוקרטיה ליברלית במדינה בה אסור להפגין נגד הממשל, אזי לא ביצעת שום דבר צבוע וזה לגיטימי גם לצפות לזה שלא יעצרו אותך ולנסות להימלט מאימת הדין. כל מה שאתה מפגין נגדו הוא זה שיהיה מותר לך לעשות בדיוק את זה.
זה לא המקרה שלנו. במקרה שלנו ההפגנה היא אמצעי, לא מטרה. אף אחד מהמוחים לא חושב שמותר לחסום כבישים סתם ככה או לחסום כניסה למשרדים של ארגונים פרטיים, ולא חושב שצריך להיות מותר. הם משתמשים בזה כאמצעי להשיג משהו אחר, שהוא חשוב להם מספיק. זה בסדר גמור, אבל אם הם עם קמצוץ של הגינות אישית הם צריכים לקבל על עצמם את ‘אימת’ הדין, אחרת הם יהיו חייבים להסכים לזה שלכל אחד יהיה מותר לחסום כביש רק כי לדעתו זה חשוב.
כשמסתכלים על ההבדל ביחס של התקשורת (ובתכלס גם המשטרה) מול האנרכיסטים היום לזה שהיה בתקופת הפינוי מגוש קטיף, התמונה מתבהרת. יש כאלה שמותר להם לעבור על החוק כי אני מסכים איתם, ויש כאילה שאסור להם כי אני לא מסכים איתם. זו הגישה של האליטה בישראל ולא פלא שבכלל הגענו למצב שיש דרישה לרפורמה שכזו מלכתחילה.
@Ganjo לא התייחסת למה שכתבתי, לא יודע מה לענות לך.
4 לייקים
דוד הספין הוא לא של נתניהו. אני לא יודע מי התחיל אותו ומה מטרתו. הספין הוא שצריך לנהל מו"מ כשבפועל יד צד אחד שאין לו שום כוח. אתה טענת שהצד הימני אומר שהוא רוצה פשרה ואני אומר לך שבתור מי שראה את הדיונים האמיתיים הצד הימני לא רוצה פשרה.
הסיבה שהקואליציה לא פעלה בדרך שבה אתה מתאר ליאור, היא שלא משנה איזו רפורמה משפטית עניינית היא הייתה מביאה לשולחן - האופוזיציה הייתה צועקת “זאב זאב” ו"קץ הדמוקרטיה". כבר שנים שלא יכול להתנהל שום דיון ענייני בכנסת, והכול מפוזיציה (ולא נדון פה שוב בנושא שנטחן כאן רבות, בשאלה מי יותר אשם במצב הזה). ייתכן שהפעם האופוזיציה לשם שינוי צודקת וצעקות ה"זאב זאב" אכן מוצדקות, אבל זה לא משנה את העובדה שהצעקות האלה היו מורמות לא משנה מה היה תוכן הרפורמה. מה שכן - אני מסכים שהממשלה לא צפתה את עוצמת ההתנגדות, אבל שוב - סביר מאוד שהתנגדות כזאת הייתה קמה גם כנגד רפורמה מרוככת יותר, שכן ברגע שהאופוזיציה ושופרותיה היו מעלים את קול הזעקה על קץ הדמוקרטיה עקב ה"מהפיכה המשפטית", כדור השלג היה מתגלגל מהר (כפי שאנחנו רואים כעת).
ופה אני מגיע לנקודה המרכזית שלי.
ההתנגדות הזו, על כלל נגזרותיה, מאפייניה וגרורותיה - היא קודם כל, ולפני הכול - מאבק של שליטה ומשחקי כוחות. בפעם הראשונה מאז המהפך של 77, הגוש המסורתי-אמוני-מזרחי באמת זוקף את ראשו, ומנסה לסדר כאן את יחסי הכוחות מחדש בהתאם לדמוגרפיה שהתפתחה כאן לאורך השנים. והגוש הנגדי, שהיה רגיל לשלוט בכל מה שקורה כאן מאז קום המדינה, וגם הרבה אחרי שאיבד את השלטון דה-יורה - פשוט לא יכול לסבול את זה. המניפסט המרגש של חיים לווינסון נכון ברובו, רק שהוא שוגה במסקנתו הסופית - ההתנגדות העזה לא נובעת ממאבק אידיאולוגי סביב ערכי הליברליזם, אלא מתחושה של איבוד כוח ודומיננטיות - המנטרה החוזרת של “גנבו לי את המדינה”. כשהימין טוען שנים שכל האליטות - התקשורת, האקדמיה, בתי המשפט, ראשי הצבא וכוחות הביטחון, בעלי ההון והשליטה - הם ‘שמאלנים’, הוא התכוון בדיוק למה שאנחנו רואים היום. התגייסות כוללת, תוך שבירת כל חוקי המשחק (פקידים משפטיים שנושאים נאומים פוליטיים מובהקים כנגד נבחרי ציבור, קריאות למרי אזרחי ולהחרמה עצמית, צה"ל שנשאר לרוב מחוץ לסלע המחלוקת, שוטרים שקוראים להדיח נציג ציבור ממונה), של כלל המנגנונים המשמעותיים במדינה, כנגד החלטות הדרג הנבחר. וכפי שדוד תיאר יפה בהודעה שלו - ההתנגדויות האלה מבטאות סתירות פנימיות עמוקות, שהמסקנה הבלתי-נמנעת מהן היא שהמאבק פה הוא לא באמת כנגד סכנת הדיקטטורה, אלא על זהות הדיקטטור.
למען הסר ספק, אני לא מתעלם לרגע מהבעייתיות שבפרטי הרפורמה, ומהאנשים הרבים והטובים שפרטים בעייתיים אלו מטרידים אותם באופן עמוק ואותנטי. אבל בתוך מאבק האיתנים שאנחנו רואים כאן, לצערי אכן מדובר בלא יותר מאשר ‘אידיוטים שימושיים’. מספרי המחאה עדיין יחסית קטנים (רבע מיליון ביום ההפגנות הגדול ביותר, פחות מהמחאה החברתית), והסיפור המרכזי כאן הוא מאבק הכוחות הגדולים, ולא ה"המונים" שיוצאים לרחובות.
עם כל זאת, אני עדיין חושב שלאור הכיוון שכל הסיפור הזה לקח, הפתרון היחידי הוא להגיע להסכמות נרחבות בהקדם.
החשש המרכזי שלי בכל הסיפור הזה, הוא שאותן אליטות ילמדו מזה להבא, וידעו שבכל שלב הן יכולות לשבור את חוקי המשחק, על-מנת לכופף את רצון העם בפני רצונן.
4 לייקים
בהחלט, איש חכם מאוד ונייר טוב מאוד.
והנה אחד שמתאר (בעזרת ערימת מחשבות לא סדורה, על פי עדותו) נכונה את התהום שאליה אנו צועדים, לתחושתי:
https://twitter.com/Nehemia_GA/status/1634098053899534336
2 לייקים