כל-כך מסכים לגבי שביתת הרופאים הבזויה המסתמנת. באיזה עולם לסרב לטפל במחבל מתועב עם דם על הידיים זה אסור לפי כללי האתיקה, אבל להימנע מטיפול בחולים בכלל בגלל צמצום של עילה משפטית כזו או אחרת - זה בסדר?
אבל מה שמדהים אותי בכל הסיפור הזה, זה עד כמה אנשים אינטילגנטיים ומשכילים לכאורה, יכולים ללקות בעיוורון. החוק שמזעזע את אמות הסיפים השבוע, הוא של צמצום עילה משפטית, שכמעט ולא הייתה קיימת בארץ עד שנות ה-80 והמהפיכה החוקתית המפורסמת של אהרון ברק.
אז נכון, שנות ה-80 היו מזמן, ודברים השתנו בעולם מאז. אבל לא מדובר פה באיזשהו תהליך קידמה אתי-מוסרי, שהפך בינתיים נחלת הכלל של העולם המערבי - כמו זכויות הלהט"ב לדוגמה - שאז ניתן לומר שביטול שלה משמעו הליכה מסוכנת אחורה, אל עבר ימים אפלים.
לא. מדובר בג’וק של אדם בודד, שיכור מכוח, שבמשך שנות דור מערכת משפטית שלמה התיישרה לפיו בצורה של נפוטיזם וחבר-מביא-חבר, עד שכולם הספיקו כבר לשכוח שמערכת משפטית במדינה דמוקרטית נאורה יכולה להיראות אחרת בכלל - כמו בעשרות מדינות דמוקרטיות ברחבי העולם כיום.
[אגב, את מי שזה מעניין - אהרון ברק עצמו כבר אמר שעילת הסבירות עצמה היא לא משמעותית במיוחד, ואם “יקחו” לו אותה הוא תמיד יוכל להשתמש ב’מידתיות’, או כל עילה משפטית אחרת שתיראה לו. אם למישהו היה ספק בעניין.]
ונגד הדבר חסר המשמעות הזה, קמים מאות רופאים ומוכנים לעבור על כל כלל אתי שעליו מושתת המקצוע שלהם. זה פשוט לא נתפס בעיניי.
לגבי עניין הסרבנות, שנמנעת מלגעת בו - מעבר לעניין האתי שיש פה (בצורה דומה מאוד לשביתת הרופאים) - רציתי לגעת דווקא בנקודה אחרת. אין בעיניי משהו שמסמל יותר טוב את עניין הפריבילגיות והאיפה ואיפה, מאשר הסיפור הזה.
כבר שבועות שמנפחים לנו את המוח על המוני מכתבי סרבנים למיניהם - טייסים, סיירת מטכ"ל, יוצאי 8200, וכן הלאה. עשרות חותמים בכל פעם, אולי מאות בודדות - כשבכל פעם מלחיצים אותנו שהנה תכף צה"ל מאבד את הכשירות שלו, ושלא יוכל להגן עלינו במלחמה הבאה. ראיתי אפילו קריאות לרמטכ"ל מעל דפי העיתונים, “להסביר” לראש הממשלה את חומרת המצב (ושיבין מזה מה הפעולה המתבקשת…)
צה"ל עצמו אגב הגיב לנושא השבוע, ויצא בהצהרה רשמית לפיה עד כה קיבל עשרות פניות רשמיות בלבד, של מתנדבי מילואים שהצהירו שהם מפסיקים את שירותם (רובם מחיל האוויר), ושבכל מקרה הכשירות שלו לא נפגעה בשל כך (הספקתי לראות כבר טורי דעה של ‘מביני דבר’, שמנסים לטעון שצה"ל משקר כאן כדי לא להסתבך עם הממשלה).
והנה קמה לה יוזמה נגדית מרשימה (ומתבקשת), של עצומה של אנשים שמצהירים שימשיכו לשרת במילואים, לא משנה מה הן ההחלטות הפוליטיות שתקבל ממשלת ישראל (כשכמובן שהמשרתים מימין כבר עמדו בניסיון הזה בעבר, יותר מפעם אחת). תוך פחות מ-24 שעות, העצומה עומדת כבר על כ-80,000 אלף (!) מתנדבי מילואים שחתמו. לפחות פי 100 מכל סרבני המילואים עד היום גם יחד.
ובתקשורת? נאדא. שום כותרות ראשיות מפוצצות, שום אייטמים, שום פולואו-אפים, שום לחצים עקיפים/ישירים על הרמטכ"ל לקרוא להדחת הסרבנים. וחיפשתי.
תגידו שהעצומה לא אמינה מספיק, שיש לא מעט ‘אנונימיים’, שלא בטוח שכולם באמת רלוונטיים - גם מכתבי הסרבנים הם כאלה. השמות לא אומתו מעולם (ולרוב גם לא מופיעים בשום מקום), ולא מעט מהם מסתברים בדיעבד ככאלה שיצאו מכשירות מזמן, שבעיקר מחפשים לעשות רעש וצלצולים.
לא, הסיפור פה הוא אחר. הסיפור הוא שיש טייסים, מורמים מעם - ויש את יתר המשרתים. בדיוק כמו התמונה המטומטמת הזאת שרצה ברשת, עם הטייסים וחברי הממשלה (עם הכיתוב הרטורי - ‘במי הייתם בוחרים?’) - שכאילו נלקחה ישירות מביטאון של חיל האוויר של צפון-קוריאה.
החלוקה למעמדות במדינה מעולם לא הייתה ברורה יותר.
אני אדייק: הבחירה להחזיק ללא סיפוח מלא ו/או (רחמנא לצלן) טרנספר, כפי שקרה בכל רחבי הגלובוס במאה העשרים הלוך וחזור - היתה טעות פטאלית. מבין שתי הטעויות האלה אני חושב שאני מעדיף החזרת טריטוריה, אבל זה נבלה וזה טריפה. נדפקנו, בקיצור.