סיכם יפה את מה שרובנו אמרנו כאן לאחרונה, בעיקר ברמת המסקנות.
2 הסתייגויות:
א. גם אני הייתי בהפגנה אתמול, בעד הרפורמה (עברתי שם בדרך מהעבודה). כן היה ייצוג יפה לליכודניקים מהפריפרייה, גם אם לא תואם את כוחם האמיתי. הסיבה לכך, שרועי לא מזכיר בשרשור, היא הנקודה עליה הם חוזרים שוב ושוב (ברשתות החברתיות, בערוצי התקשורת הרלוונטיים, סתם בשיחות עם חברים) - מבחינתם, הם כבר הפגינו את ההפגנה האולטימטיבית. בקלפי. הם לא מבינים למה הם צריכים להטריח את עצמם שוב ושוב, כדי שהממשלה תעשה בדיוק את העבודה לשמה היא נבחרה.
ואתם יודעים מה? הם צודקים לגמרי.
ב. מי שדווקא בלטו מאוד בחסרונם, זה החרדים. הם, שיודעים להביא מאות אלפים על כל פלוץ שהמדינה עושה בשבת - כמעט ולא היו אתמול. אם כבר ‘בכלל לא באירוע’, כהגדרתו, אז זה לגמרי מתאר יפה את הציבור החרדי בימים אלה.
יש לזה 2 אפשרויות מרכזיות בעיניי:
- זה לא עד כדי כך חשוב לציבור הזה, ובעיקר למנהיגיו - מבחינתם מדובר בהליך בירוקרטי, ושנציגי הציבור בממשלה ידאגו לזה (בניגוד לענייני ‘דת’, שאז זה בנפשם).
- האפשרות המסוכנת והמפחידה יותר - שלא מעניין אותם בכלל המשחק הדמוקרטי. לא מעניין אותם שיש כאן כמעט חצי עם שמתנגד בכל תוקף למהלכים, ומבחינתם זה non issue ואין שום צורך בהפגנת הכוח הדמוקרטי שבצד השני - יש לממשלה את הכוח, והיא תכפה את מה שהיא רוצה על הצד השני.
מאופן ההתנהלות של הציבור החרדי ונציגיו בממשלה, אני חושש מאוד שזו האפשרות הנכונה.
אה, ואפרופו השיח שהיה לנו על מסרים אחידים בהפגנות - היה אתמול מסר אחד, ברור, שהידהד במיוחד - על כל מאות האלפים שהיו שם: ‘העם דורש רפורמה משפטית’. עד אחרונת הסבתות המרוקאיות מקרית-שמונה שהיו בהפגנה. אז אל תספרו לי שאף-אחד לא ידע על מה הוא מצביע, ושהם לא מעוניינים בכך. אולי לא כולם יידעו לדקדק ברזי עילת הסבירות, וכן - חלק לא מבוטל מהדהד מסרים שהוא שומע במחנה שלו - אבל ככה זה בדמוקרטיה ובמספרים גדולים. אל דאגה, אותן תופעות בדיוק קורות גם בצד השני.
ליאור, אז מה הפתרון שלך? כל פשרה שלא תהיה, תהיה חייבת לעבור דרך ביבי. אם אתה פוסל אותו אינהרנטית, אתה חוטא בדיוק במה שאנחנו טוענים כאן כלפי המתנגדים לרפורמה - נושאים לשווא את נס הדמוקרטיה, כשבפועל מתנגדים לה נחרצות.
ובהקשר הזה - שני ציטוטים מדהימים בעיניי של מתנגדי הרפורמה, שבעצם מספרים את כל הסיפור:
אתם מבינים?
אם תעשו את מה שאנחנו היינו עושים ממילא, אם אנחנו היינו שולטים כאן - הכול טוב.
אבל אם אתם חס וחלילה חושבים ופועלים אחרת מאיתנו - נשרוף עליכם את המדינה.
והציטוט המשלים של זה:
מעבר למה שדן כבר כתב כאן, על חוסר הפרגמטיות וההבנה של כללי הדמוקרטיה שמתבטא בדברים האלה, מסתתרת כאן הנחה ברורה אך מזעזעת. אם לפיד וגנץ, המחנה ה’נכון’ (על 20 מנדטיו), ייאמצו את מתווה הפשרה - בג"ץ יאשר אותו. ואם לא - אז לא. כמה רודני, ככה פשוט.
