אני אודה בכנות שקצת קשה לי לעקוב אחרי מה בדיוק ההצעה הנוכחית להרכב החדש של הוועדה - ככה זה כשאין שום שיח ענייני על הפרטים, וכל התגובות הן אוטומטיות לפי זהות מגיש ההצעה: ‘הפיכה משטרית’ או ‘רפורמה בכל הכוח’, בהתאמה.
בכל מקרה, אחרי שחיפשתי ופשפשתי קצת, אז ההצעה של לוין היא כזו:
9 חברי ועדה:
- 3 שופטים - נשיא העליון + 2 לשעברים שייבחרו ע"י שר המשפטים, בהסכמת נשיא העליון
- 3 חברי ממשלה - שר המשפטים + 2 שרים אחרים
- 3 ח"כים - יו"ר ועדת החוקה + אחד מהקואליציה + אחד מהאופוזיציה
נדרש רוב פשוט (5 מתוך 9), אלא אם ייקבע אחרת בחוק.
אכן, בהסתכלות ראשונית נראה מוגזם. המשמעות היא שיש רוב אוטומטי לממשלה, בלי שום איזון מהצד השני. הייתי משנה את הרוב הדרוש (ל-6 או 7 מתוך 9, לא יותר מזה), וגם קצת את ההרכב עצמו (כנראה חבר אופוזיציה אחד על חשבון שופט אחד. ככה אני פותר 2 ציפורים במכה - גם בלי וטו אוטומטי לשופטים, וגם ייצוג יותר הולם ומכבד לאופוזיציה).
בהקשר הזה:
מה? למה? באיזה עולם צריך לתת לאופוזיציה כוח שווה לזו של הקואליציה בהחלטות ציבוריות?
ובאופן יחסי אתה נותן כאן לחברי האופוזיציה כוח אפילו גדול יותר מזה של הקואליציה, כי בהגדרה יש פחות ח"כים באופוזיציה מאשר בקואליציה. ואם תהיה קואליציה של 80 ח"כים? אז יהיו 4 נציגים מתוך ה-80, ועוד 4 מתוך ה-40 הנותרים? זה לא סביר בשום צורה.
לקואליציה (כלומר - לרוב של הרשות המחוקקת הנבחרת) צריך להיות בהגדרה כוח עדיף בקבלת החלטות על מדיניות, בפרט בוועדה כ"כ חשובה.
זה שבישראל הרשות המחוקקת == הרשות המבצעת - זה משהו אחר (קשור כמובן), שצריך לטפל גם בו. אבל לא באופן שיעכב את התיקונים הדרושים בוועדה לבחירת שופטים.
[אגב, הבעיה הגדולה ביחס בין הרשות המחוקקת למבצעת, היא שלאף ממשלה נבחרת אין אינטרס לשנות את חוסר האיזון הזה, ובכך בעצם להקטין את כוחה ולהעמיס על עצמה בירוקרטיה נוספת. לכן סיכוי קטן עד אפסי שנראה אי פעם שינוי בתחום הזה].
גם לא הייתי ממהר לסלק לגמרי את השופטים מהוועדה, או לכל הפחות גורם פקידותי מקצועי כזה או אחר (אפילו אם גם הוא מוטה פוליטית). בייחוד במציאות הפוליטית הרעילה שקיימת כיום בישראל. גורם ‘חיצוני’ עשוי למתן מעט את השיח הפוליטי המקוטב והלא ענייני, לפחות עד שיוכיחו שיכולים גם אחרת.
אי אפשר לעשות פוליטיזציה למשהו שהוא כבר פוליטי.
אם הוא פוליטי (ובדיוק הסכמת איתי שהוא כבר פוליטי), אז מה שאני יכול לעשות זה אחד משניים:
א. לעשות לו דה-פוליטיזציה - בלתי-אפשרי. שופטים בהגדרה תמיד יהיו בעלי הטייה פוליטית.
ב. לאזן אותו מבחינה פוליטית. זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות.
זאת נקודה בעייתית, כי שטיפת המוח כ"כ עמוקה כבר, שאפילו צעדים מובנים מאליהם כמו חוק הנבצרות (פקיד ממשלתי לא יכול להדיח ראש ממשלה מכהן) או חסרי משמעות כמו צמצום עילת הסבירות, הפכו להיות ‘קץ הדמוקרטיה’ ממש.
ייתכן ואף סביר בהחלט שאם הבחירות היו מתקיימות היום, הממשלה הנוכחית הייתה מאבדת את השלטון, מהסיבות הנ"ל וגם בגלל אופן ההתנהלות שלה באופן כללי. זה לא כ"כ מעניין אותי כרגע, בהקשר של הדיון הזה.
הדיון שלי כרגע הוא תיאורטי ענייני לגבי ‘מה צריך להיות?’, ולא נוגע לנסיבות הפוליטיות במציאות, שכפי שכתבתי בת’רד המקביל - בנוגע אליהן אני בעיקר חרד.
לא, זה לא משנה.
שאלת למה הכעס מופנה כלפי בית המשפט, ולא כלפי הפוליטיקאים מימין.
עניתי לך שזה בגלל ש:
א. את הפוליטיקאים שכעסנו עליהם כבר החלפנו, את השופטים אי-אפשר.
ב. בית המשפט חטא פה לתפקידו בזדון.
לכן, נותר לנו כרגע לכעוס רק על השופטים.
מה זה משנה עכשיו שהימין הוא זה שביצע את ההתנתקות? איך זה מוריד מהכעס שיש לנו על מערכת המשפט?