וואו, זה נושא כל כך מורכב ורגיש וכל כך קשה לדיון… הנה שני הסנט שלי:
בפעם הראשונה שטסתי, בשנת 2000 אני חושב, טסתי עם הכיתה שלי, אז עברתי בידוק רגיל ורגוע.
השוק הגיע בשנה אחרי, שטסתי לבד, הייתי בן 18,והייתי היחיד שעבר חקירה ממש ממש ארוכה שהאמת לא הייתי מוכן לה. זה היה מקומם ומשפיל, כי צעיר שכמותי, לקחתי את זה באופן אישי… לא הבנתי למה אני עובר את זה לבד במיוחד שאבא שלי נלחם בשביל המדינה, והבן דוד שלי רק נפל בעזה לפני מעט מאוד זמן.
אחרי זה עזבתי לאיטליה ללמוד וכל פעם שטסתי עברתי את אותה החקירה המייגעת וחסרת התועלת, כמו למשל כל פעם שירדתי מהמטוס היו שמה מאבטחים שעיכבו את כל הערבים אחרי הירידה במדרגות ולפני העליה לאוטובוס ושאלו את אותן השאלות האידיוטיות (למשל, כמה זמן אתה מתכוון להישאר בארץ?? “אני אשאר בבית שלי כמה שבא לי, הבנת???”… מנהג מגונה שהופסק מאז כי היה ממש אבל ממש חסר תועלת), פעם נפלתי על בני זונות שצחקו על הדברים שיהיו לי בתיק וזרקו הערות מעליבות בזמן החיפוש ואני הייתי משותק כי לא ידעתי מה הן הזכויות שלי ומה אני יכול לעשות…ופעם אחרת מישהי בדקה לי את הדרכון, וכשהבינה שאני ערבי קראה לבחור שהיה קרוב: “בוא לפה, אתה חייב לעשות את הדבר הזה שאתה הכי אוהב לעשות”, העלובה הקטנה אמרה את זה בחיוך, ואני תהיתי לעצמי מה זה אמור להיות… האפס שבא חייך אליה ובדק אותי עם מגלה המתכות. אההה יפה. אני בטוח שבטחון המדינה לא השתפר יותר מדי בגלל ההשפלות הנפלאות והמיותרות הללו, נכון שביט?
העיקר הוא שלטוס היה סיוט. כי זה לא היה סתם בדיקות שקטות ומקצועיות, היה אשכרה שמה אלמנט של השפלה, פרובוקציה והתעוללות, ולא, את זה לא רק אני מספר. לכולנו יש סיפורים דומים.
אבל הסיוט האמיתי הגיע אחרי שנה או שנתיים כשעשיתי את טעות חיי וחזרתי מאיטליה באלעל… ומה אגיד לכם, הזיכרון מהיום ההוא עדיין מעורר בי כעס שלא נגמר. כי יש לבדוק, ויש להשפיל עד עפר בלי שום צורך. וביום ההוא הושפלתי עד עפר.
כי כדי לטוס מאיטליה לישראל יש טירמינל מיוחד, רחוק מכל האנשים שטסים לשאר העולם, ושמה ברגע שהבינו שאני ערבי לקחו אותי עם עוד שני ערבים והושיבו אותנו במשך שעה וחצי (!!!), על כיסאות, מול כל האנשים שהיו בתור להיכנס לדיוטי פרי, וכדי להוסיף חטא על פשע גם יחף!!! כולנו היינו יחפים, מול כולם, כאילו היינו מינימום מחבלים.
לקחו לנו את הפספורטים והתיקים לבדיקה, בזמן שאנשים בתור הסתכלו עלנו כל הזמן ואני הייתי בהלם מוחלט. כאילו, יפה, לקחתם לי את הנעליים, אבל למה להשאיר אותי יחף?? למה לא להושיב אותי בחדר, אפילו עם שוטר אם אני כזה מסוכן, במקום להשאיר אותי מול כולם שיסתכלו עלי כאילו אני פושע או משהו??? ולא אוסיף את זה שמאבטח אחד צחק עלינו ואמר דברים פוגענים ומשפילים.
עכשיו, אני לא פתית שלג רגיש שבוכה מכל דבר, ורוצה safe space ועוד שטויות, אבל כשאני נמצא בעמדה כל כך חלשה, כשאין לי מושג מה הן הזכויות שלי, מול מי אני עומד, מה הוא יכול לעשות לי או לא, כשאני יחף, וכולם מסתכלים עליי, לבוא ולהצטלבט עלי מול כולם זה היה קשה, מאוד קשה. ירדו לי דמעות מההשפלה הנוראית וחוסר האונים.
אני לא אומר לא לבדוק, אבל מה שעברתי היה סתם התעוללות והשפלה, שלא הוסיפה שום דבר לאף אחד. למה זה הועיל בדיוק שאנשים הסתכלו עלי בזמן שהשפלתי מבט כל הזמן??
מאז עבר יותר מעשור, ואני נשבעתי שאמות לפני שאני טס עם מטוס ישראלי. בחיים לא יקרה עוד. ומאז זה לא קרה כמובן, גם במחיר של אי חזרה לארץ להמון זמן או עם כרטיסים יקרים.
אהה, וזה לא רק כי אני גבר. גם אחותי עברה חיטוט והשפלה דומה, ועל זה מוסיף הטרדות מיניות (והיא לא מהסוג שמתלונן על כל דבר) ובקשת מספר טלפון מבחילה שברגע שאמרה לו “לא” האפס ענה שהוא יכול להשיג את המספר אם הוא רוצה. אחלה גבר ופטריוט. אחלה ניצול מרות ומעמד.
אז אין לי מושג כמה ההתנהגות הזו הגנה על המדינה, במיוחד שהם עשו את זה למשפחה שהיא אולטרה תומכת ישראל, עם בנים ששרתו בצבא ואחד שנפל בשירות, עם אבא שנלחם בשביל המדינה ואחות שמשרתת עכשיו. ואם זה הם עושים לנו… מה הם עושים לאחרים? לא רוצה לדמיין האמת.
כל זה בא להגיד כמה זה מצב מורכב ורגיש.
אז על איכות החזרה לארץ במטוס ישראלי ומה הוא מד ההשפלה העכשיווי, אני לא יכול להגיד כלום כי אני לא מתקרב אפילו למטוסים ישראלים, אבל אני חייב להגיד שבנתב"ג שמעו את התלונות, ועכשיו שטסים
זה הרבה יותר נעים… הבודקים נראים הרבה יותר מקצועים, מהירים, לא משפילים ואפילו נחמדים. הם לא עוקצים ואומרים שטויות ומעכבים על כל שטות, ואני… אני מקבל את זה שאני בא מאוכלוסיה שיש לה פוטנציאל רציני לעשות בעיות, ומבין לצערי שישראל חייבת לבדוק הכי טוב שאפשר. אז בגלל שאלמנט ההשפלה האישית כמעט ונעלם לגמרי או הורד למינימום ההכרחי, אני כבר לא לוקח את זה באופן אישי כמו שעשיתי שהייתי צעיר, עונה באדיבות על הכל ומחכה שיעבור הכי מהר שאפשר.
מהכפר ממנו אני בא אני שומע ורואה דברים… ואני מסכים שרוב ערבי ישראל רוצים רק לחיות בשלום, אבל יש מיעוט רציני שהוא מסוכן ביותר, תומך חמאס ודאעש מוצהר, שאם תהיה לו הזדמנות יהרוג המון אנשים. אז בגלל זה מה שליאור מציע הוא לא פרקטי.
ושביט, אני לא מכיר אותך אישית, אבל אתה כותב בצורה מעצבנת, מקוממת, מתנשאת וחסרת רגש, במיוחד שאתה כותב על דברים שבאופן ברור אתה לא מכיר מספיק. גם אם אתה אולי אולי צודק בכמה נקודות, הייתי מציע לך לבדוק איך אתה מתנסח, במיוחד עם מישהו כמו סרי.
אבל הייתה תקופה שפיגועים בשדות תעופה ומטוסים היה יותר באופנה… עלינו זה פסח…