זה מזכיר לי איך ב 48 הירדנים זרקו עלינו פרחים וחילקו בקלאוות, אבל אנחנו עשינו דווקא, כבשנו חלק קטנטן מישראל ושלחנו אלפי חיילים למות במלחמת השחרור בשביל שנוכל לנהל את הסכסוך.
אח"כ הסורים והמצרים והירדנים רצו לחבק אותנו באהבה אבל אנחנו יצאנו עוכרי ישראל ומנהלי סכסוכים ופתחנו מולם במלחמת ששת הימיים (היה גם מבצע קדש בדרך, גם שם היינו עסוקים, כמובן, בניהול הסכסוך).
אח"כ הייתה רגיעה מאוד יפה בסכסוך, אפילו נתנו לרגיעה הזו שם יפה: מלחמת ההתשה, אבל ב 73, השם ישמור, הישראלים שוב קיבלו תיאבון לשטחים אבודים ובחרו לנהל את הסכסוך שוב על חשבון חיי חיילים. באמת שלא הבנתי למה היה כל כך חשוב להגיד לסורים שהם לא יכולים לטבול את הרגליים שלהם בכנרת. ערבים או לא ערבים, כולנו בני אדם ולכולנו אותם רגליים. באמת לא מבין למה בחרנו לסרב לרצון שלהם ולהמשיך לנהל את הסכסוך.
…
לא בא לי להמשיך, הבנת את הכוונה…
ולא, אין פואנטה.
אתה תקרא לזה ניהול הסכסוך ואנחנו נקרא לזה הגנה עצמית למיטב היכולת שלנו בתנאים העומדים מולנו בנקודת זמן נתונה.
אתה יודע, היינו בדיון הזה שוב ושוב, אתה אומר “אבל לא באמת עשינו את זה” ואנחנו אומרים “עשינו את זה ותראה מה קרה”.
אני בטוח שאתה לא מבין מה אנחנו אומרים. בגלל שאני ממש מבין אותך ומסכים איתך - לא עשינו את זה בלב שלם ובנפש חפצה. לא באמת נתנו לתושבי השטחים את מה שהבטחנו שניתן. עשינו להם עין צוחקת עין דופקת (אגב, בדיוק כמו שהם עשו לנו) על כל צעד ושעל. מיררנו להם את החיים ולא רק לתושבי השטחים, אלא גם לערבים אזרחי ישראל. היינו חארות ונמשיך להיות חארות, אתה צודק. אבל…
בזמן שאנחנו לא היינו טלית שכולה תכלת, השכנים שלנו גדלו להיות מפלצות. עזוב רגע לא לעמוד בהסכמים. יש הבדל בין לא לעמוד בהסכמים (אנחנו מסכימים שהם לא עמדו בהסכמים בצורה מלאה בכלל?) לבין להוציא פיגועים, לטבוח, לאנוס, לחטוף תינוקות ושאר שלל ירקות.
אני לא חושב שאתה מתכחש לזוועות, אני רק לא מבין אם אתה מצדיק את הזוועות מבחינה רעיונית כמשהו שהגיוני שיקרה כאשר לא עומדים בהסכמים מול תושבי השטחים.
אני למשל, לא חושב שזה היה צריך להגיע לשם. אני חושב שהם יכלו לקחת את הטונות של כספי סיוע שכבר שפכו עליהם ולהתחיל לבנות את המדינה לעתיד באוטונומיה שנתנו להם.
הם יכלו להראות לעולם שהם עם שעושה למען עצמו ומנסה לנרים את עצמו מאוסף של מהגרים לעם האמיתי שהם טוענים שהם. אתה יודע, להראות עמצאות ולא רק להתבכיין…
זה לא קרה. הם נשארו אוסף של מהגרים עם שלטון גרוע ובלי אופק מדיני פנימי גם בינם לבין עצמם.
איך אמר המורה שלי: אתה לא יכול להכניס עצמות ברכיכות. והאנשים האלה לא במצב לפתח עמוד שדרה כרגע. ובלי עמוד שדרה, לא משנה כמה כסף תשפוך עליהם וכמה תעמוד בהסכמים וכמה תתן להם מדינה משל עצמם עם רצף טריטוריאלי. אתה תצטרך להמשיך לנהל את הסכסוך כי הסכסוך הזה זה כל מה שיש להם. עד… עד שהם יגדלו עמוד שדרה ויצאו מהצל של הקורבנות שכרגע מגדיר אותם ושממנו הם לא מוכנים להפרד.