לא מסכים עם ‘אין הרבה מאחורי זה’
- מנגינת השיר היא ‘ביבי מלך ישראל’, כולם מבינים את הרפרנס
- הוא מלווה בפמליה וצועד על שטיח שהוכן מראש תוך שמריעים לו
- זה נעשה במוסד רשמי של מדינת ישראל
זו לא אידיוטיות אלא פולחן אישיות פר אקסלנס
נכון ואז? אם הוא כמו המלכה באנגליה שינגנו לו מארש גם כל פעם שהוא יוצא לרחוב.
אתה נותן יותר מדי כוח לחיצוניות ולא למהות. במהות אנחנו רחוקים שנות אור מצפון קוריאה ולא יעזור כמה רפרנסים דומים שתמצא.
אנחנו לא שם. אל תפחד, לא קרוב.
לייק 1
אם בצפון קוריאה עובדים מפחדים להודות שהם תומכים בקים ג’ונג און מחשש שיפטרו אותם או יתנכלו להם אז התשובה היא כן.
3 לייקים
אפשר כתמיד לענות מסביב או להתייחס בווטאבאוטיזם (אשתו של צ׳אוצ׳סקו נהגה גם כן למנות בכירים, הנה - עניתי). בפועל יש בישראל מנהיג שיש סביבו פולחן אישיות שמכובד על ידי האזרחים והמדינה עצמה. אפשר לעצום עיניים אבל זה דבר מסוכן כי דמוקרטיה זה דבר שחייב להתחיל מהעם.
יש לך בעיה עם ההערצה לכשעצמה או עם החסות של המדינה לאותו אירוע?
שני הדברים.
הראשון מעיד על תודעה דמוקרטית נמוכה לדעתי. השני על השחתה של המערכת.
2 לייקים
לגבי העניין הראשון (הערצת מנהיגים): האם יש לך דוגמה לדמוקרטיה ראויה עם מנהיג ראוי שבה אין הערצה מאותו הסוג?
לגבי העניין השני (חסות המדינה להערצת המנהיג): אני בעד גבול מסוים של טעם טוב כשמדובר בבמה ממלכתית, החניכים שלי בצופים לדוגמה מעולם לא הכירו את דעותיי הפוליטיות. מעבר לבחירת השיר, האם הטקס עצמו מפריע לך? בעבר היו תמונות של סמלי שלטון (נשיא המדינה + ראש הממשלה) בכיתות הלימוד. האם גם אלו סממנים צפון קוריאניים?
אני לא יודע מהי בדיוק ׳דוגמה ראויה׳. היו מנהיגים בעלי שיעור קומה בישראל ובעולם. שרון זכה להערכה רבה מהעם שלו והיה קונצנזוס, עד כמה שאפשר. בטח אחרי חומת מגן וטרום ההתנתקות. יש הבדל בין זה לבין ׳ביבי מלך ישראל חי חי וקיים׳. בערוץ 14 (שהוא לא ערוץ שוליים אלא מיינסטרים), הביטוי ׳מנהיג בסדר גודל תנכ״י׳ כבר שגור בחלקים נרחבים בימין. אפשר לקחת את זה כמו שזה, ׳סתם׳ מנהיג בעל שיעור קומה. לדעתי זה מצטרף לשאר הפרטים שמרכיבים את התמונה הכוללת. מגיע ביחד עם החמוצים, מפריעים לו לעבוד, משם לבוגדים וכו׳. פולחן האישיות הזה בהחלט משרת ומתיישר עם שאר ההתנהגות והכיוון הכללי.
בתור שונא טקסים מובהק, אני בעד ממלכתיות גם כן (מבוגרים כמונו צריכים להבין שהדור הצעיר צריך את זה אחרי שניערו את האבק, אבל זה דיון אחר). סמלי שלטון בכל כיתת לימוד זה קצת יותר מדי לדעתי, כן. גם לא צריך תמונה של הרמטכ״ל והנשיא בכל חדר בצבא. עם זאת, אין פה הקבלה לשטיח הכחול, מסדר הילדים המריעים, התזמורת. שוב חוזר, זוהי הקומפוזיציה כולה וזה מתחבר לשאר הדברים שקורים (לדוגמה שמשרד החינוך הסיר פרקים על דמוקרטיה ליברלית מהבגרות באזרחות). לא נגיע לאיזה טרשולד שברגע שחוצים אותו נדלקת הנורה.
מה זה מנהיג ראוי? ולמה שתהיה הערצה למנהיג ראוי?
לייק 1
בחיים לא הבנתי את זה. התלמידים שלי מכירים את הדעה הפוליטית שלי, ואנחנו מנהלים מלא דיונים על פוליטיקה. זה ככ מיותר לנסות להסתיר חלק כל כך חשוב בחיים של כולנו.
לייק 1
אין לי תשובה טובה ולדעתי גם לאחרים כאן אין לגבי “מנהיג ראוי”.
טבעי בעיני שתהיה הערצה למנהיג שהוביל קבוצה של אנשים ושילם מחירים אישיים למען עתיד טוב יותר.
השאלה שלי ממולכדת מכיוון שלדעתי יש כאן המון שיח סביב דמוקרטיה תקינה אף על פי שהדמוקרטיות בעולם המערבי רחוקות מאוד מהאידאל עליו גדלנו, צרפת לדוגמה ממש רחוק מלהיות מופת בכל הקשור להפרדת רשויות ובנויה סביב דה-גול בתור חצי דיקטטור בפועל.
מעבר לדיוני הרקל"ב המשעממים והרגילים כאן כדאי להכיר בכך שהapproval rate של מנהיגים ממדינות המערב נמצא בצניחה עקבית.
כמקור לסמכות לעולם לא תוכל לשוחח איתם בגובה העיניים במסגרת חינוכית פורמלית או א-פורמלית. השיוך הפוליטי יוצר הטיה מובנית שמונעת שיח פתוח, תלמיד או חניך שבצד השני ירגיש נחיתות ויחשוב פעמיים אם להתבטא ולצאת מאיזור הנוחות.
זו הסיבה לכך שאני מעדיף את הצופים על פני תנועות מפלגתיות עם נטייה פוליטית, יש מקום לכולם.
לייק 1
יש סתירה בין האינטלקט שלך לחיפוש אחר דמות אב לאומי להערצה. הייתי בודק את זה😁
למה? הסכמה היא בסיס לדיון?
אולי אני פחות חכם מכפי שנדמה לך 
מכיוון שרוב בני האדם (ובמיוחד הנערים שבהם) חוששים להיחשף כמיעוט בקבוצה, לא כולם אמיצים כמוך ליאור!
“Obsessions in my head, don’t connect with my intellect”
אולי גם אני מיוחד כמו ליאור, אבל מעולם לא זזתי באגרסיביות ימינה כמו בשנת השירות בשומר הצעיר (וזה קשר סיבתי ברובו).
אני היחיד כאן שתנועות נוער עושות לו בחילה?
(סליחה מכל מי שלקח חלק, וזה כולל אח ואחות אצלי במשפחה)
לייק 1
זו תנועת מטוטלת בין-דורית טבעית. השאלה היא עד כמה חשת מוקצה בקרב חבריך?
אני בעד גישת “לא כל האמת אצלי” בחינוך, כך אפשר להימנע מתזוזות אגרסיביות שלא לצורך. הרי גם קלאסי לחזות באותן תגובות במישור הדתי עם חוזרים בתשובה / שאלה.
הכי מוקצה שאפשר ועדיין להישאר מיודד. זו מסגרת אולטרה דוגמטית ואידאולוגית. קפיטליזם הוא רשע, ומדברים על זה נון סטופ. לחץ חברתי עובד כל הזמן כדי ליישר אותך, ועוד בקרב מעגל של אנשים שהיו חברים מאד קרובים שלי (חלקם עדיין).
הייתי אומר שלי אישית זה קל יותר, כי העמדות הפוליטיות שלי די קרובות לשל התלמידים שלי, אבל יש לנו מורים שמאלנים שמנהלים דיונים ממש יפים עם התלמידים. ברור שהם מקשקשים שטויות, כמו ליאור, אבל זה לא הופך את הדיון עצמו ללא משמעותי.
עצם הדיון חשוב בעיניי. אנשים לא יודעים להכיל דעות של אנשים אחרים, וזה יותר מסוכן מכל ירדני או מצרי שקוראים לעצמם פלסטינים, ורוצים להשמיד אותנו. לגדל ילדים שיהפכו לאזרחים שיודעים לומר את הדעות שלהם, ולהקשיב לדעות של הצד השני - להבין שהוא אולי קצת מטורלל על כל הראש, אבל הוא רוצה בטובת המדינה בסך הכל זה משהו ממש חשוב בעיניי. וזה לא יכול לקרות כשמנסים להעלים את הפוליטיקה מהשיח.
יכול להיות שיש לי תלמידים שמאלנים שמפחדים לדבר בדיונים האלה. אבל מה האלטרנטיבה? כיום, ברוב המקומות פשוט נותנים לילדים לחיות בתיבת התהודה שלהם בטיק טוק שבה כל השמאלנים בוגדים וכל הימנים פשיסטיים.
מה שצריך לעשות בעייני, זה לבוא ולהציג את המציאות כפי שהיא. כשאני מדבר עם תלמידים שלי, אז אני מסביר להם שרוב השמאלנים רוצים מדינה פלסטינית לא כי הם אוהבי ערבים ואוטואנטישמיים שרוצים לעזור להם לחסל את המדינה היהודית היחידה, אלא כי הם באמת מאמינים שזו הדרך לסיים את הסיכסוך הזה. פתטיים, לא מחוברים למציאות אפילו הזויים, אבל לא רעים. זה דגש ממש חשוב בעיניי.
3 לייקים
אם היית מזדהה כביביסט לדעתך היית יכול להישאר מיודד?
הזהות שלי כסוציאליסט או קפיטליסט מעולם לא גררה אנטגוניזם דומה לזהות שלי כביביסט או “שמאלן”.
יש לך תלמידים שעל פניו אינם מזוהים פוליטית?