תאמין לי - אתה לא צריך לנסות “להפחיד” אותי ממה שעלול להביא עלינו השמאל בכלל, ויאיר גולן בפרט. לצד ההערכה הרבה על פועלו ב-7.10, אני מתכווץ כולי כבר שנתיים בכל פעם שיש מי שמנסה להכשיר את הדעות הקיצוניות שלו רק בגלל פעולות הגבורה שלו באותה שבת. אני לא שכחתי מי הוא ומה הן כוונותיו האמיתיות, וזה לא מיתשטש אצלי רק בגלל שהוא גיבור.
פשוט מאוד, אני חושב שבקונסטלציה הפוליטית ובאווירה הציבורית הנוכחיות, הסיכוי שלו להשפיע ולמשוך בצורה משמעותית לכיוונים שהוא היה רוצה - נמוכים ביותר, ובכל מקרה נמוכים בהרבה ממידת ההשפעה של בן-גביר והחרדים בצד השני של המשוואה.
כמה שחבריי תומכי הקואליציה הנוכחית מנסים להפחיד ולשכנע אותי אחרת - אני לא קונה את זה שממשלה בראשות בנט ושכוללת את ליברמן, טרופר, הנדל ואחרים, ובשאיפה גם נתחים משמעותיים מהליכוד, תקווה חדשה ואולי אפילו מהציונות הדתית - תיתן יד לתקוות ההזויות של יאיר וגולן ודומיו.
לצערי הרב אני חושש שאתה צודק, והאמת היא שגם תוך כדי שניסחתי את התשובה שלי בהודעה הקודמת, לאט לאט חלחלה בי ההבנה שזהו כנראה המצב.
הסיבה שהתקשיתי (ואני עדיין מתקשה) להסכים לגמרי שזוהי החלוקה, היא שזה ממש לא תמיד היה ככה, ויותר מזה - זה אפילו אבסורד שזה יהיה כך. החרדים מזלזלים לגמרי בדתיות של הציונות הדתית, ובוודאי בזו של הליכודניקים מסורתיים; והליכוד, בתורה, היא בכלל תנועה חילונית במקורה, עם חילוני אוכל שרצים מובהק שעומד בראשה, ויור כנסת הומוסקסואל ממונה מטעמה. ככה שהגורם המאחד בין חלקי הקואליציה יהיה דווקא הזהות הדתית, זה פשוט מגוחך במקרה הטוב.
אני חושב שמה שקרה כאן בסוף, כמו שגם אתה אמרת - זה רציונליזציה עמוקה ודיעבדית של הקשר המלאכותי הזה שנוצר בין המפלגות השונות כ"כ, מלווה בהרבה מאוד ציניות פוליטית מלאכותית (אם אני אשמע עוד פעם אחת את ביבי אומר בנאומים שלו “בעזרת השם”…
אם יש אלוהים כלשהו שהבן-אדם הזה מאמין בו, אז הוא נושא את השם ‘בנימין’ - וזה לא גנץ).
לא מסכים עם ההשוואה הזאת שעשית כאן.
הציונות הדתית היא ‘אובר-מיוצגת בעמדות הכוח’, כפי שקראת לזה, מכיוון שמדובר באוכלוסיה איכותית שגם מכוונת את עצמה למקומות האלה, ולכן קוצרת את פירות המאמצים שלה (בדומה ל’אובר ייצוג’ של הקיבוצניקים בעמדות הכוח בעשרות השנים הראשונות של המדינה, ולמעשה עד היום המצב הוא עדיין כך אאלט).
הציבור החרדלי, לעומת זאת, לא באמת זוכה להשפעה גדולה יותר מאשר חלקו היחסי - לפחות לא יותר מאשר כל קבוצה אידאולוגית קיצונית יחסית, בתוך קבוצה גדולה יותר. הם כן מהווים חלק יחסית גדול ממערכת החינוך הדתית (כי לשם הם מכוונים את עצמם), אבל יש לזה השפעה מוגבלת בסוף.
הטענה שלי לגביהם הייתה שלהיפך - הם פשוט עושים יותר מרעש וצלצולים מגודלם היחסי, אבל בסוף ההשפעה שלהם מוגבלת, וההשפעה הגדולה שלהם כיום היא מקרית ברובה, כי סמוטריץ’ החרדלי עומד בראש המפלגה המייצגת (בדיוק כמו שבנט הלייט לפניו היה עניין מקרי יחסית).
אוף-טופיק, אבל אני לא מסכים עם הרדוקציה הזאת שעשית כאן לדת.
כמו שראינו בין היתר גם בעקבות ה-7.10, גם בקרב אנשים שהיו רחוקים מאוד מהדת לפני כן ואפילו אצל אלה שנפגעו מה-7.10 בצורה החמורה ביותר (משפחות חטופים וכדו’) - הדת היא ממש לא רק ‘כרטיס חופשי לעשות מה שבא לך’ או ‘כדי להוריד ממך כל תחושת אחריות/אשמה’. מדובר בניסיון נואש, כמעט טראגי לעיתים, לחפש שמץ של משמעות וסדר בכל הכאוס והאנרכיה הזאת שנקראים ‘עולם’, ושלרוב נראים כאדישים לחלוטין לאדם ולסבלותיו.
אני אגיד יותר מזה - הפוך לגמרי ממה שאמרת, דווקא תחושות המשמעות וההיגיון האלה שהאדם מחפש (ומגיע לעתים קרובות אל חיק הדת במהלך חיפושיו אלה), הם מרכיבים קריטיים ביצירת תחושת אחריות אישית אצלו. שכן אם אין משמעות, סדר או היגיון בשום-דבר, אז במה בדיוק האדם אחראי על מעשיו?
א. אם אתה מתייחס למפעל הזה כבעל השלכות בטחוניות-מדיניות חשובות במיוחד (כפי שאני ועוד רבים אחרים שתומכים במפעל הזה סוברים), אז אי אפשר להתייחס אליו ולמדוד אותו בפרמטרים כלכליים יבשים בלבד. כידוע, ‘ביטחון’ מיסודו הוא “גרעוני” - מצד שני הוא בסיס הכרחי לכל דבר אחר במדינה.
ב. לא יודע מאיפה הבאת שמספר היהודים בהתנחלויות לא גדל ואף יורד. לפי כל נתון שאני מכיר זה פשוט לא נכון - גם ברמת המיקרו (התנחלויות מדגמיות שאני מכיר את המספרים שלהם) וגם ברמת המאקרו (מספר היהודים הכולל ביהודה ושומרון).
לגבי המשך הדברים שלך בפסקה הזאת - אני מסכים. אכן כמעט כל מהלך משמעותי במדינה יוצא לפועל במחשכים וללא אף תוכנית מסודרת ומאושרת, וחבל מאוד מאוד שזה כך: גם מצד המנהל התקין, כי זה מתכון לשחיתויות כמובן; וגם מצד זה שתוכנית מסודרת ומבוקרת הייתה מביאה לתוצאות טובות ומדויקות יותר לאורך זמן (או כך היינו רוצים להאמין לפחות).
מכיר, וזהו אכן אחד הצעדים המשמעותיים הימניים היחידים של ממשלות ה’ימין-מלא-מלא’ לדורותיהן שעלו לי לראש, כשכתבתי את ההודעה הקודמת שלי (ולא, לא בגלל שמדובר בצעד שנעשה לאחרונה. זהו פשוט אחד הצעדים המשמעותיים ביותר שזכורים לי מהמעקב ארוך השנים שלי אחר ממשלות ה’ימין’ למיניהן, ולצערי - אחד היחידים מסוגם).
זוהי אחת מ’גניבות הסוסים’ של סמוטריץ שהזכרתי בהודעתי הקודמת (גם אם המשמעותית שבהן, כאמור). ובהמשך לדברים שלי מקודם - חבל מאוד שזה צריך להתבצע כך, בהיחבא (ולא כמדיניות מסודרת של ראש הממשלה, למשל), ועוד יותר חבל שהיה צריך לחכות לשנת בחירות כשסמוטריץ’ מרגיש את אחוז החסימה נושף בפרצופו (כבר לא בעורפו), וכשחברי הממשלה מנסים להשכיח את חרפת ה-7.10.
רוצה לומר - גם אם מדובר בצעד משמעותי (והוא אכן כזה), מדובר ביוצא מן הכלל שממש לא מעיד על הכלל, ולא בדוגמה מייצגת לפועלן של ממשלות ה’ימין-מלא-מלא’.