דברים מביכים בפוסט הזה, בסדר עולה:
שרה במדינת ישראל חברים. זו הרמה.
האמת שהסיבה הכי גדולה שאני מחכה לבחירות, מעבר לדברים זניחים כמו סיכוי להחליף את הממשלה הנוראית הזו, זה לראות מי צודק: פילבר שבאופן עקבי אומר 65-45-10 לקואליציה-אופוזיציה-ערבים, או בערך כל השאר שאומרים 50-60-10 לקואליציה-אופוזיציה-ערבים. אגב, תוצאות האמת בבחירות האחרונות, אם מתעלמים מאחוז החסימה, היו בערך 60-47-13.
דווקא לי נראה שהיא צוחקת על האמירה של לפיד (“אנחנו הרוב”), באמצעות ציטוט שלה מול 2.9% ליש עתיד בסקר.
זה לא מוריד מהשטויות האחרות בציוץ, כמובן, אבל ככה אני קראתי את זה.
זהו. זוהי ההתערבות היחידה שלי בדיון הפוליטיקה ביובל הקרוב. היו שלום.
מאפיינים פשיסטים ברורים כשמש. הבעיה שלהסכים עם זה פירושו להודות שהקפלניסטים צדקן בטענתם שלא מדובר רק בעילת הסבירות, אלא בסיפור גדול בהרבה. זה כמובן בלתי אפשרי, אז נמשיך להתעלם.
שוטרים עיכבו אדם שחבש כיפה עם דגלי ישראל ופלסטין, וגזרו את דגל פלסטין
המצב של ריאל כ"כ מדכא, שלדבר על פוליטיקה נראה פתאום יותר “כיף” מאשר לדבר על כדורגל (ולא שמצב הפוליטיקה בארץ מזהיר כ"כ, בלשון המעטה).
אז… לכל מצביעי הימין מדיני-בטחוני-כלכלי וגם ליברלי (כמוני), שמטבע הדברים כנראה מתנדנדים איפשהו בין בנט לליברמן - האם האיחוד עכשיו בין בנט ללפיד משפיע איכשהו על ההצבעה שלכם, ואם כן - איך?
ובאופן כללי, איך אתם (ואחרים כאן, כמובן) חושבים שהאיחוד הזה ישפיע על תוצאות הבחירות? האם זה יעזור או יפגע בסיכויי האופוזיציה להקים קואליציה חלופית לזו הנוכחית?
האם האיחוד בין בנט ללפיד ישפיע על אופן ההצבעה שלך, ואם כן - איך?
אומר כבר את דעתי האישית בעניין -
ברור שאיחודים פוליטיים הם תמיד עניין טריקי, ותמיד יש את העניין הזה של “המצטרפים לאיחוד מהצד השני הם לא בדיוק כוס התה שלי” - מה שעשוי להבריח מצביעים פוטנציאליים.
אבל במקרה הזה אני חושש שבנט כבר עבר את גבול “הטעם הטוב” מהבחינה הזאת. אני מבין את הרצון להראות אחדות ובפרט להציל את יש עתיד מאחוז החסימה, אבל המרחק העקרוני בין מה שבנט מייצג (או לפחות ייצג עד לפני דקה וחצי) לבין לפיד פשוט רחוק מידיי, והמהלך הזה פשוט יבריח יותר מידיי מצביעי ימין פוטנציאליים שעוד היו עשויים להצביע לו. לפיד היה צריך להתאחד עם אייזנקוט ו/או גנץ, לא עם ראש מנהלת ישע לשעבר.
יותר מזה: מלבד ליברמן, שגם לו הבעיות שלו (שחיתות, יותר מידיי שנים בעסק בלי רקורד ממשי (מלבד הקדנציה האחרונה כשר אוצר)) - אני לא רואה מי בגוש הנוכחי עשוי “להעביר קולות מצד לצד” כמו שנהוג לומר, על-אף הקדנציה המחרידה של הממשלה הנוכחית.
אם עוד קודם לכן היו לי כמה סימני שאלה על המצטרפים האחרונים למפלגה של בנט, האנונימיים יחסית (שום-דבר רע כשלעצמו, כמובן, אבל כן מעלה חששות לתסריט נוסף של ‘רפול ושבעת הגמדים’ (המצטרפים האנונימיים בזמנו למפלגת ה’ימין’ של רפול, שבסופו של דבר סייעו להעביר את אוסלו תמורת שוחד פוליטי) - וזאת בייחוד לאור ההיסטוריה הלא מוצלחת של בנט בבחירת משוריינים למפלגות שלו); אז עכשיו אני בכלל חושש שלפחות עבורי - זה די סותם את הגולל. ולצערי אני חושב שגם עבור עוד רבים כמוני (בתקווה שאני לא נופל לחטא הנפוץ, של להשליך עבור כולם את עמדתי האישית - ולשם כך בין היתר בניתי את הסקר הזה, לקבל תמונה קצת יותר טובה).
לאור כל זאת, בתמונת המצב הנוכחית (שעוד עשויה להשתנות רבות עד הבחירות, כמובן), אני חושש לצערי הרב שסיכויי האופוזיציה נפגעו קשות כעת מלהקים ממשלה אלטרנטיבית לזו הנוכחית.
אז הנה גם בדיון הפוליטי אני נופל לדיכאון קשה.. אבל היי, לפחות סגרתי מעגל.
הכי פתט זה שבנט מוכר את זה כ ‘הגיעה העת לאחדות’ כשלפני דקותיים הוא פשוט ירה על אוטמט שטקס המשואות בעתיד תחת ממשלה בראשותו ‘יחזור לעם’.
האיש שהצליח להוריד את הרף הנמוך של היחס לציבור כאל מטומטמים יותר מלפיד. ברכות
אני הצבעתי לנוכל הזה שלוש או ארבע פעמים רצוף וזה הספיק לי לכל החיים.. מה ש”טוב" בו שהוא כל כך נוכל ששום דבר לא יפתיע או יאכזב אותי אצלו
אני לא ליד מחשב וקצת קשה לכתוב מהנייד
ליברמן נשאר האופציה היחידה שנשארה לאנשי ימין ליברלי כמוני וזה פשוט עלוב
היה שר אוצר לא רע וזה בעיקר הצבעה אנטי חרדית שלי
אין לי ציפיות יותר מידי ממנו, רק שידפוק את המפלגות החרדיות ובדרך גם את ביבי
ההצבעה שלי בטעות.
בכל אופן, לדעתי אם אייזנקוט לא מצטרף הם מסיימים בחד ספרתי.
במישור של סיכויי ההצלחה להקים ממשלה - קשה לי לדמיין את האנשים שהצביעו לקואליציה, ורצו כבר להצביע לבנט (שכידוע רוצה להקים ממשלה עם לפיד כעדיפות ראשונה), ועכשיו אחרי שבנט התאחד עם לפיד, יחזרו להצביע לקואליציה (ולא למשל לליברמן או אייזנקוט).
משסגרנו את הפינה הקריטית הזו - אני לא יודע להעריך אם האיחוד טוב או לא ברמה האסטרטגית, אבל ברמה הרגשית אני בסדר גמור איתו. אני לא מבין למה לפיד נתפס לפעמים (בטוויטר ונראה שגם פה בפורום) כסדין אדום או כאיש לא חכם במיוחד, ביחס לחלופות. אני חושב שהוא ממש סביר, ובוודאי עדיף על כל הגנרלים למיניהם (גנץ, אייזנקוט וגולן).
הממשלה הקודמת של בנט ולפיד הייתה טובה יחסית מבחינה כלכלית (ימנית) ומקצועית יחסית מבחינת ניהול מדינה, ואני מאמין שגם הממשלה הבאה שלהם תהיה כזו.
נ.ב. למי שעוד לא מכיר, הלינק שנהיה פופולרי בטוויטר מאז המלחמות עם איראן:
אני לא בטוח שזו ההסתכלות הנכונה (גם אם היא מאוד פופולרית). הציבור זכה ב-5 השנים האחרונות לתצוגת אמת של מה כל צד מציע, וזה לא אמור להשתנות יותר מדי אחרי הבחירות. מי שבוחר לעבור צד לא עושה זאת כי יש ימני מחמד אצל בנט-לפיד, אלא כי הוא החליט שהממשלה של בנט-לפיד הייתה פחות גרועה מהממשלה של ביבי, במכלול הדברים שחשובים לו.
אם אני קורא נכון את המפה הפוליטית, אז המטרה של האיחוד הזה הוא להפעיל לחץ מאוד לא מתון על אייזנקוט, ובהדרגה גם על גנץ, המילואימניקים וכל מפלגה שאינה ישראל ביתנו (סמן ימני) הדמוקרטים (סמן שמאלני) - להתמזג אל תוך הגוש של בנט, על מנת ליצור מפלגת על שתהיה כחלב2, רק עם ראש ימני. כחלב המיתולוגית הביאה בשיאה 35 מנדטים, ואם בנט יצליח בטעות לגרד קידומת 4 - אנחנו עלולים לראות סחף רציני למפלגה שתוכל להבטיח שלא תהיינה סחיטות פוליטיות של מפלגות קטנות. מעין לא ש”ס ולא עבאס.
זה לא לגמרי נכון. הממשלה הקודמת כיהנה שנה אחת בלבד, אחרי שנים ארוכות באופוזיציה, נשענה על כרעי תרנגולת, וכללה קצוות מנוגדים לחלוטין זה מזה. לכן, כל השחקנים השונים בתוך הממשלה נאלצו להישאר מאוד-מאוד זהירים ולא יכלו לפעול לגמרי לפי הקו האידאולוגי שמנחה אותם, ולכן לגמרי לא ברור שמה שראינו אז הוא בהכרח מה שנקבל גם בפעם הבאה שהממשלה הזאת תיכון - בעיקר אם מרכיבים ‘מגבילים’ מהצד הימני כבר לא יהיו שם (סער, אלקין ושאר חברי הימין הממלכתי, בנט שאולי שוב שינה פאזה, וכן הלאה).
וזה גם החשש הגדול של מצביעים כמוני, שנטועים יחסית עמוק בימין האידאולוגי - ששוב ניכווה, כמו יותר מידיי פעמים בעבר, מאנשים שמציגים את עצמם כ’ימין’, ובפועל ברגע האמת מיישמים מדיניות שמאל לכל דבר ועניין. והאיחוד הזה רק מגביר את החשש - הוא גם מקטין את העצמאות של המפלגה של בנט, להיות גורם ימני ‘מרסן’ בתוך הקואליציה העתידית; וגם גורם לי לפקפק בכלל בכוונה של בנט להיות גורם מרסן שכזה, וגורם לי לחשוד שאולי אכן הוא עשה שיפט מלא של 180 לשמאל, כפי שהביביסטים טענו כל הזמן הזה.
הסיבה שלפיד נתפס ככזה סדין אדום בקרב רבים, אגב, היא שמעבר להיות יהיר, עצלן ואולי גם לא הכי אינטילגנט - אלה בעיקר העמדות שהוא מציג פעם אחר פעם, במגוון נושאים, כשהדוגמה הבולטת ביותר מהתקופה האחרונה היא עמדתו האבסורדית והילדותית ל’עסקה עכשיו ובכל מחיר’ לאורך מרבית המלחמה מול חמאס, גם כשלא הייתה שום עסקה ממשית על הפרק.
גם האנשים שהוא בוחר לרשימה שלו, שאמורים להיות לכאורה “מקצועיים” ולחפות על החוסרים המשמעותיים שלו עצמו יש בתחום - מתבררים פעם אחר פעם ככשלונות: אם זה שי פירון כשר חינוך, אם זה יעקב פרי ששיקר פעם אחר פעם לגבי שירותו הצבאי (שלא עשה), ואם זה אנשי שמאל מובהקים מראש כמו עופר שלח ואלעזר שטרן.
ואם כל זה לא מספיק, אז אפילו ב-3 חודשים המסכנים שהוא כיהן כראש ממשלה - הוא הספיק להעלות מהאוב את החששות הכבדים ביותר של אנשי ימין (כמוני) לגבי ממשלת שמאל פוטנציאלית - תוך כדי ממשלת מעבר, הוא גם מינה מינוי קבוע של רמטכל, וגם העביר שטח (ימי אמנם, ובכל זאת) לידי האויב, בניגוד מוחלט לחוק יסוד שקובע שהדבר חיי להתבצע בכפוף למשאל עם בלבד, וכל זה בזמן שמערכת המשפט כהרגלה משתפת פעולה באופן מלא וזורקת את העתירות (שלכל הפחות היו אמורות לעכב את יישום ההחלטות) במהירות מכל המדרגות.
אז כן, לפיד הוא סדין אדום עבורי, והוא הרוויח באופן מלא את התואר הזה. והחבירה של בנט אליו, לצערי, ככל הנראה משמעותה שלא אוכל להצביע לו.
האם זה מספיק כדי “להחזיר” אותי חזרה אל הקואליציה? כנראה שלא, אבל זה כן מעלה לי סימני שאלה קשים לגבי הגוש המסתמן וכיווניו. ועוד יותר מזה - אם קודם עוד ניסיתי לשכנע חברים ומשפחה ולהסביר להם למה החששות שלהם מ’גוש השינוי’ מוגזמים, ולמה מכל בחינה כמעט הוא עשוי להיות לא פחות ‘ימין’ מהממשלה הנוכחית - עכשיו אני לא משוכנע בכלל בעצמי, כאמור, ולכן בוודאי שלא אלך ואנסה לשכנע גם אחרים.
נראה לי שזו סך הכל החלטה טובה עבור לפיד ובני כפוליטיקאים והחלטה רעה עבור גוש הרקלב.
יש לי כל כך הרבה מה להגיד על האיחוד הזה, אני לא יודע מאיפה להתחיל ובאמת שאין לי זמן או עצבים לכתוב. אז מעבר לדיבורים חשובים על אידיאולוגיה ותוכן, אסתפק בלדבר על הרמה השטחית יותר, סתם מבט על האם זה מהלך שיעזור לנצח את “המשחק” הזה של הבחירות. לא היה איחוד פוליטי אחד שאני זוכר שהוביל לכמות מנדטים בה השלם גדול מסך חלקיו. אולי אולי היחידי זה של סמוטריץ ובן גביר, מקרה ייחודי כי בן גביר היה זקוק ליותר לגיטימציה מהמערכת הקיימת. כל השאר, תמיד הולידו אכזבה. הסיבה היחידה לאיחודים באקלים הפוליטי של ישראל זה רק בשביל לעבור את אחוז החסימה.
ועצם העובדה ששני אלו מקבלים את ההחלטה הזו רק מעידה עליהם, שניים שמקבלים החלטות רעות כדרך קבע כי הם עצלנים או מחפשים קיצורי דרך.
אני עדיין מחזיק באמונה שהם עדיפים על פני מה שיש לנו היום, וייתכן שאצביע להם תוך כדי החזקת הקיא שלי בפנים, אבל לא יודע כבר איזה סיכוי יש להם. הפסיכולוגיה של איחודים כאלו קובעת שאם הסקרים יגמגמו טיפה, אז הם יתחילו לדמם קולות כולל ביום עצמו. למה לצאת להצביע למי שאתה לא סובל אם גם אין לו סיכוי לנצח.
אני קצת לא מבין את האכזבה @Aviad @EJB , למה ציפיתם? איזה מהלך פוליטי היה מספק אתכם בהנחה ושניהם מביעים עמדות רקלביות עקביות למדי
אני נוטה להסכים עם שוסאקו שזה רק הראשון בשרשרת איחודים במרכז-שמאל. בנט היחיד שעוד היה היגיון בריצה נפרדת שלו ויש מצב שגם יאיר גולן יתעקש לרוץ בנפרד, אבל כל הגנץ / אייזנקוט וכו׳ לדעתי בדרך הבטוחה להתאחד גם כן.
ניסיתי לענות על זה כבר בין השורות של ההודעה הקודמת שלי, וגם של ההודעה הראשונה שלי - לענות גם לכל תומכי הממשלה הנוכחית שאומרים על זה: “נו, למה ציפיתם? הרי מראש היה ידוע שמדובר בשותפים עתידיים לקואליציה עתידית, שכבר שיתפו פעולה בעבר יותר מפעם אחת.”
אז קודם כל, כפי שכבר כתבתי - יש הבדל מהותי ומשמעותי ביותר בין שותפים קואליציוניים, לבין חברות באותה מפלגה ממש. מפלגה אמורה לנגן בקול יותר אחיד ומתואם מאשר קואליציה, יש עניין של משמעת מפלגתית בהצבעות יותר מאשר קואליציונית, יש החלטות שמתקבלות ברמת המפלגה (לדוגמה - חופש הצבעה), ועוד ועוד. לצורך העניין, אני לא מדמיין מצב כמעט שמצביעי בן-גביר מצביעים למפלגות החרדיות (והפוך), למרות שברור לכולם שמדובר בחברות עתידיות לאותה קואליציה.
שנית, כמו שגם-כן כבר כתבתי - דווקא בגלל שמפלגה אמורה להיות גורם אחיד באופן יחסי, מבחינת קו אידאולוגי ועוד (למעט מקרים חריגים כמו הרשימה המשותפת, שהיא בעיקרה בלוק טכני כדי לעבור את אחוז החסימה כפי שתיאר נכון אביעד) - החיבור הזה מעלה חששות שאולי אכן זה המצב, ובנט למעשה התרחק יותר מעמדת המוצא שלו כראש מועצת ישע, ונמצא כיום הרבה יותר קרוב ללפיד וחבריו.
רבאק - תראו כמה זמן לקח לעבודה ולמרצ להתאחד, שהן קרובות אידיאולוגית הרבה יותר (לכאורה) מאשר בנט ולפיד.
לבסוף - מה כן?
בנט לא היה צריך להתאחד עם אף-אחד בעיניי, למעט אולי גורמים ימניים ‘מובהקים’, אם יצוצו כאלה (ליברמן, סער אם יעשה בטעות פליק-פלאק נוסף, יוסי כהן וכדו’), וככה פוטנציאלית למשוך קולות ימניים מתנדנדים שמאסו בממשלה הנוכחית.
לפיד, כדי להציל את עצמו מאחוז החסימה - היה צריך להתאחד עם גנץ ו/או אייזנקוט, שקרובים אליו אידאולוגית בהרבה (וגם, לא פחות חשוב מזה - “שבטית”).
יאיר גולן והדמוקרטים נשארים כפי שהם כדי לאסוף את הקולות השמאליים יותר שעל הסקאלה (לא בטוח אגב שגולן זאת הדמות המיטבית - בכלל, ובפרט לשם מניעת זליגת קולות לעבר המשותפת, אבל נשים את זה בצד רגע).
חלוקה כזאת הייתה ממצה בעיניי את הקולות שגוש האופוזיציה הנוכחית יוכל להשיג בבחירות הקרובות.
הפוסטים שלך מחדדים לי נקודת מבט שדיי חלפה מעלי ותודה רבה על זה.
בחרתי לצטט את המשפט הנ"ל כי בראייה שלי בנט (וגם שקד, אם כי במידה פחותה) אף פעם לא באמת היה “ראש מועצת ישע”, שלא מתוך אילוץ פוליטי. הכיפה שלו תמיד הייתה קטנה, הוא תמיד היה לייטי. אני חושב שהשבט שלו הרבה יותר קרוב לשבט של לפיד ממה שאתה חושב, כנראה. לפני שבנט נאלץ להיכנס בדרך לא דרך לפוליטיקה דרך הבית היהודי, הוא עבר בסיירת מטכ"ל ובהייטקס ואצל ביבי. גם לפיד על הנייר מייצג שבט ליברלי יותר מגנץ ואייזנקוט. לדעתי החיבור בין לפיד לבנט הוא כן טבעי מאוד במובנים מסוימים, ויש לי תחושה שעל הרבה ענייני פנים לפיד קרוב יותר בדעות לבנט מאשר לגנרלים (אבל פחות בנושאי חוץ, כנראה).
בול. חד כתער.
ברגע שהאיחוד ירחיק מצביעים ימניים שבנט מכוון אליהם, למה יועיל החיבור? הוא מקסימום יהיה סך חלקיו וברור שבנט ולפיד הם מהמפלגות היותר מרכז-ציוניות בניגוד ליאיר גולן נניח. אז למה להתחבר? במיוחד שהן לא דומות? החיבור היחיד ההגיוני זה כל מפלגות המרכז-חילוני של הרמטכלים וכו, ואז בנט היה לשון מאזניים לימניים שלא מסוגלים להצביע לעבריין ליברמן.
דרך אגב, בנט ומתנגדי ביבי מימין כן נמצאים במלכוד מסוים: מצד אחד, הם רוצים בנט ימני, שייצג קול של ימין רלב וימשוך מאוכזבי קואליציה. ומצד שני, הם רוצים בנט גדול, שיהיה מועמד הגוש לתפקיד רהמ, ולא בצורה עקומה כמו בפעם הקודמת.
כלומר, גם אם אתם ימניים שרוצים להצביע לבנט כי הוא ימני, אז צריך להיות חשוב לכם במיוחד שבנט יהיה גדול, כדי שיהיה ברור שהוא יהיה רהמ ולא לפיד/אייזנקוט (שאותם אתם לא אוהבים, לצורך הדיון). אבל כדי שבנט יהיה גדול, הוא צריך לשאוב קולות פחות ימניים.
באופן משעשע נדמה לי שדווקא מעצם היותן סיעות עם זהות מעבר לעומד בראשן הורדת האגו הנדרשת הפכה לפחות כדאית במשחק הצ׳יקן ההרסני הזה. קל יותר להמר על כסף שהוא לא שלך.
על בנט ועל לפיד אפשר לאמר הרבה דברים, אבל דווקא במסגרות שאינן מסורתיות הם מצליחים להישאר ״על הגלגל״ לא מעט שנים.
המלכוד הזה נמצא רק בראש של מי שעוד חושב שאפשר להחליף את נתניהו בימין מימין לימין, מי עוד מוכן להאמין בכך לאחר האיחוד הנ״ל?
הדרך להחלפת נתניהו+חרדים עוברת דרך שמאל+ערבים ובניגוד לממשלת האחים הפעם כל מי שחושב אחרת משלה את עצמו ביודעין.
