הוא הסכים לזה בעסקת בלוף כאשר ברור לו שהוא לא באמת הולך להתפרק מנשקו אלא להוריד זמנית את הראש. אחרת, הוא לא היה חותם על מותו שלו. וגם אז, מי שאילץ את ישראל לחתום היו האמריקאים. לא סתם חברי הציונות הדתית הצביעו נגד, אפילו למראית עין.
אגב, יש אחד שכן מבין את זה, קוראים לו גנץ. הבעיה שהם עשו ממנו אהבל. גם כי הוא באמת קצת אהבל וגם כי יש להם אינטרס להציג אותו ככה כי לפיד הוא הרי שמש העמים שיהיה ראש ממשלה מוצלח.
טחנו זאת מספיק, אבל זה רחוק מלהיות רק המחדל של השביעי לאוקטובר. הממשלה הזו היא קרקס. חרדים, שיוויון בנטל, תחבורה ועוד הרבה ממה שמשפיע עלינו ביום יום
בוודאי! הפואנטה שלי היתה שאפילו ממשלה מושלמת בניכוי ה-7 באוק (שזה רחוק מהממשלה הזו כמו הירח מכדה״א), היתה צריכה לשאת בהשלכות קיצוניות על אירוע כזה, ומוקדם בהרבה. על אחת כמה וכמה עם כל יתר הזבל.
אולי הניסוח שלי היה קצת מבלבל - הכוונה שלי היתה שלא למדו את הלקח משתי הבחינות הנ״ל - גם ממשיכים להיות קמפיינרים ופוליטיקאים גרועים ברמה הטכנית מול ביבי שממשיך להיות מקצוען במשחק המקומי, וגם ממשיכים לטחון מנטרות ולאותת לבייס במקום לחשוב איך אפשר לנצח או חס וחלילה להתמודד ביום שאחרי הבחירות עם מקרה שבו לא ניתן להעיף את ביבי לחלוטין מהקואליציה (אני מניח שבנט מתעסק בזה, אבל כמובן לא בגלוי). בעיני, אם התשובה היא ״נמשיך לשבת באופוזיציה״ אז הכל אבוד. האופציה היחידה שאולי גרועה יותר היא קואליציית שמאל חרדים (יתכן שיהיה גרוע קצת פחות בטווח הקצר, אבל קטסטרופלי בבינוני-ארוך).
יש בי גם אכזבה על העובדה שאין כמעט פרצופים חדשים (גם מימין, אבל זה דיון אחר). גנרל עבש אחד, טרול חילוני (יתכן ושימושי), ודי זהו. גם האיחוד של בנט לפיד לא כל כך ברור אם אין איחודים נוספים לתוכו.
אני מסכים איתך אבל אם שניה נתמקד ב’“איך אפשר לנצח” אני אטען שזה ממש קל: מזמינים את מנסור עבאס בפומבי ומבטיחים לו את התיק לבטחון פנים. המחנה יאבד 5 מנדטים ביום הראשון ואחרי חודש יקבל 3 מהם בחזרה. ואז מומנטום. קל.
אני מודה שאני קצת חצוי בנושא - מנסור עבאס בוודאי אבל גם המשותפת מבחינתי מזמן פרטנר לגיטימי בהרבה מהחרדים, אבל אני בספק כמה זה מחליק בגרון להמון מצביעי בנט פוטנציאליים וגם שמאלה מזה. אני כן חושש שלהמשיך לרקוד סביב זה מערכת בחירות נוספת עלול לעלות ביוקר בטווח הארוך, אבל זה כאמור לא תלוי רק בדעות שלי.
אגב, מה שאתה מציע הוא עוד סיבה מדוע לא ממש עושה שכל איחוד בנט-לפיד. לפיד יכול היה להחליק את זה בקלות רבה בתור משהו שילחם עליו מתוך שותפות עם בנט וכו׳.
גנץ היה צריך לפרוש מזמן. שלל חברות הגוש שאינן הדמוקרטים (כי לזימי וכו׳) היו צריכים להציע הרבה יותר דברים פוזיטיביים במישור המדיניות פרט לגיוס החרדים שלא יקרה. אני אגב מכיר בכך שהפסקה האחרונה עשויה להיות מאד ספציפית לדעות שלי, וגם שמעטים הדברים שבאמת יכולים להעביר קולות בשלב זה. בזמן המלחמה היו יותר, ופה אני נאלץ להסכים עם דוד. הגולים העצמיים / החטאות מול שער ריק (לרבות כניסת גנץ לקואליציה שאתה ציינת בזמן אמת) קרו כבר אז. בין היתר בשל נתינת קרדיט יתר לקואליציה המזעזעת הזו וליכולת לקיחת האחראיות שלה (ומודה שחטאתי בזה גם).
אני לא בטוח. אני חושב שמחנה הרל”ב תקוע כמו בזנט שאלמניה דפקה עמוק עמוק באדמה (בקטע טוב). אך אחד לא יערוק כבר לצד השני. כשהכל כל כך תקוע והמנדטים לא מטיילים בין צד לצד אפשר לעשות מהלכים פוליטיים הרבה יותר משמעותיים. השלטון בידיים של בנט/אייזנקוט בקלות. אני פשוט הייתי מציע להם לוותר מראש על לשקר לבוחרים שלהם. זה מיותר.
ליאור אתה לא ציוני אז אין לי איך לשכנע אותך שמפלגה שאומנם המנהיג שלה מדבר יפה אבל מאחורי הקלעים מה אני יגיד יש הרבה מאוד זבל וקשרים לאחים המוסלמים , אבל ביבי והליכוד כל כך עברו את הגבול שאני יבחר לסתום את האף והעינים שלי ולהצביע לגוש שאני יודע בוודאות שירדוף את הימין ויכניס בתוכו את עבאס.
הבעיה שיש יותר כאלו שלא יוכלו לסתום את האף ולעצום עינים כמוני.
אני יצביע ליברמן כי אין לי שום אופציה אחרת. אבל אם יכריזו על עבאס בתור שר לביטחון פנים . ביבי ראש ממשלה.
אני הייתי מוכן אולי לבלוע אם זה היה תיק חברתי רגיל ועבאס יגיד בצורה מפורשת שהוא מכיר במדינה יהודית ומתנגד לזכות השיבה. אבל לא תיק ביטחון פנים או חברות בקבינט ביטחוני.
לצערי. עוד 4 שנים לביבי והחרדים ובאמת אפשר לסגור את העסק. עצוב שביבי הגיע למצב הזה.
כל השיח הפרסונלי הזה מיותר. אשב עם x לא אשב עם y. יש ערכים ויש קווים אדומים. ככל שאקבל יותר מנדטים אוכל לדרוש יותר ערכים בהסכם הקואליציוני, ובשום אופן לא אעבור על הקווים האדומים. ככה פשוט.
נוכחנו לדעת שמנדטים לא מעניקים כח. עצם זה שלא נתנו לראש הממשלה למנות אנשים או לפטר אנשים בכזאת קלות, או עצם זה שרצו לעשות פה רפורמה והיא בוצעה בצורה גרועה, ומעל הכל לא נתנו לממשלה לעבוד בשקט, הראיתה שיש כוחות גדולים יותר מהכח הפוליטי.
הליכוד יזכה בבחירות, אבל מי שינצח פה כנראה יהיה הצד הלאומני (או המחאתי באותה מידה) שיקבל יותר כח הפעם לקראת בחירות מהפכניות באמת בפעם הבאה.
מנדטים נותנים כוח, אבל הם לא נותנים יכולת. תפיסה כזו שמסירה אחראיות ממי שנכשל בתפקיד שהוא נבחר עבורו מורידה אחריותיות מנבחרי ציבור ומאפשרת להם לתרץ כל כישלון לא משנה כמה קולוסאלי, כי ימין מוחלט / משילות אמיתית מעולם לא נוסתה.
״לא נתנו לממשלה לעבוד בשקט״ - לאף ממשלה, בטח בישראל, לא אמורים לתת לעבוד בשקט. תפקידה לעבוד תחת רעש - מלחמות, מחאות, שביתות - ולעבוד טוב. בטח כשיש לה את כל הכלים הפרלמנטריים לכך.
בעוד 3-4 שנים יהיו תירוצים חדשים על למה גם זה לא הספיק.
נראה לי שמשה מתכוון להגיד שגם במחנה הרל”בי, הרבה ממנו לא שמאל ובטח לא קיצוני וזה שרואים את עבאס כשותף לגיטימי לקואליציה לא אומר שיראו אותו כלגיטימי בתור שר לנושא כל כך רגיש כמו בטחון פנים.
ואפילו ארחיב ואומר שאולי גם יהיו אנשי שמאל עם הדעה הזאת.
עדיין יש את החשש בקרב לא מעט מהציבור על ‘התהפכות’ של חלקים בציבור הערבי ישראלי כמו שהיה בשומר חומות בערים מעורבות. זה ששר לבטחון לאומי הוא חלק מהציבור הזה, גם אם הוא לא באמת חלק - הרוב לא ידעו להבדיל, לא ירגיע.
סתם נתתי דוגמה לזה שהוא יכול גם להיות שר. זו לא הפואנטה המרכזית.
אבל אם שניה ניתקע על הדוגמה הזו - אתם חושבים שרוב תומכי נתניהו מרגישים בנוח עם בן גביר כשר לביטחון פנים?
מה שאני אומר זה שיש דבר שהוא פופולרי או לא פופולרי ויש מה שגורם לאנשים להצביע או לא. זה לא בהכרח אותו דבר. מחנה הרל”ב כל הזמן מנסה לקלוע לדעת הקהל ולא מוכן ללכת למקומות שהם לא סטריליים ובטוחים. לשלול את הערבים ואת החרדים זו התאבדות פוליטית ובמחנה נתניהו לא מתאבדים.
השאלה, אם מתייחסים באופן פרטני לכל פעולה ופעולה, ולכל מה שקרה כאן בשנים האחרונות באופן ספציפי, כמה כח יש לפוליטיקה האלקטורלית לעומת מערכת המשפט, האקדמיה, התקשורת והפרסום?
המחאה שפעלה אחרי חשיפת הרפורמה נבנתה ביום שגילינו שלקואליציה יש 64 מנדטים, רק חיכו שהממשלה תפעל כדי להפעיל את כל הגופים.
זה יותר מסתם לא לתת לעבוד בשקט. זה להחליט בשביל הרב באיזו דרך המדינה צריכה ללכת ולא לתת לממשלה להתוות דרך.
אבל כן, אני מסכים שהממשלה הזאת לא ידעה להילחם באופוזיציה (אופוזיציה לא אלקטורלית, אלא שאר הגופים שציינתי), ובגלל זה היא היתה חלשה ולא טובה.
אבל אי אפשר לא להתייחס למצב הנוכחי. עוד מ-77 השינוי הגדול בא, וברגע שהאליטה איבדה את הכח האלקטורלי שלה, נעשתה מהפכת צבע כאן כדי לשמר את הכח שלה גם בלי מנדטים.
13 ישיבות הסדר נוספות הודיעו: לא נגייס את תלמידינו לשריון ״בעקבות שילוב נשים בחיל״.
בכך עלה המספר ל-25 ישיבות.
ראשי הישיבה שחתמו כעת על המכתב: הרב מיכאל אהרונוב (ישיבת מעלהאפרים), הרב דוד אמיתי (ישיבת אבינועם), הרב שלמה בנימין (ישיבת לבלדעת), הרב ערן טמיר (ישיבת אורות אשקלון), הרב אלישע ינון (ישיבתעפולה), הרב אייל יעקובוביץ (ישיבת צפת), הרב אליהו מאלי (יפו), הרבאביהו פישפדר (ישיבת אשקלון), הרב שלמה שושן (ישיבת בית שאן), הרביהושע שמידט (ישיבת נחלת יוסף), הרב דוד תורג׳מן (ישיבת דימונה), ושניראשי ישיבות נוספים שביקשו שלא לציין את שמם.
