המחלה האוטואימונית במקרה הזה היא לא של “השמאל” אלא של הטוענים לכתר מימין ומשמאל.
כדי להגיע לממשלה צריך להקים ממשלה. ממשלה זה 61 שחקנים.
נתניהו יודע שיש לו 51 שחקנים באנקר אז הוא אומר בואו נשחק עם 110 שחקנים במקום עם 120.
הטוענים לכתר מסכימים. זה מטומטם. זה אידיוטי. זה חסר היגיון.
ליאור ואו עוד מעט תגיב בפורום ברצלונה והקמבאק המרגש שלך יושלם!
משה
שנינו בגרנו.
אנחנו יודעים שאלה בני אדם ואלה בני אדם. מדובר בשני גופים ששואפים לכח ומתנהל ביניהם מאבק על כוח, תחומי אחריות והשפעה. שני הצדדים עושים דברים מלוכלכים - אנחנו מסכימים על כך. הבעיה היא שאם צד אחד יוצא עם כל הקופה זה גרוע מאד לשנינו, וזו הנקודה המרכזית של הדברים שלי. אנחנו צריכים יותר איזונים ופיזור טוב יותר של הכוח, לא סתם כאוס.
מה דעתכם על האקטיביזם של נאור נרקיס? (דוגמה)
מצד אחד: לא זו הדרך, ׳לחלן׳ זו מילה מזעזעת בדיוק כמו להחזיר בתשובה וכו׳
מצד שני: הנושא הבוער באמת, הפיכת ישראל למדינה נכשלת כלכלית, הוא האיום הגדול ביותר - גדול יותר מאוייבים מבחוץ. לא נראה שמישהו מנסה לטפל בזה. דתיות או חרדיות - החילוני הממוצע לא באמת מבין מה בינו לבין האנשים האלה:
תוספת
רק דיברתי: חוק יסוד לימוד תורה עבר בקריאה טרומית
שזה אומר שעכשיו משנים את הרכב השופטים ואז אפשר לתת לו איזה פרשנות שבא לנו
הדאגה שלי היא כמובן לא לקמפיין הליכוד אלא לעתיד המדינה. אשכרה הצלחתם להחזיר אותנו ללבנון כדי שכל שבוע ימותו חיילים חדשים. עד שהוצאנו אתכם משם לקח לנו 20 שנה. עכשיו אתם מחזירים אותנו שוב. 1200 חיילים ב18 שנה לא הספיקו?
על אותו משקל - 1200 אזרחים ביום לא הספיקו?
גם זה שלכם…
טל שונא את ביבי כמעט כמוך חחח
אני די בטוח שאני שונא את ביבי יותר מליאור. למעשה ליאור ושכמותו הם הסיבה מס’ 1 שהחלאה הזה עדיין ממשיך להרוס את המדינה. הם פשוט מצליחים להציג את האופציה היחידה שיותר גרועה מביבי.
אני יודע שטל שונא את נתניהו אבל המדיניות הזו של ניהול סכסוך אינסופי, דחיית מהלכים מדיניים בכל מחיר וחשיבה שרק כוח יביא שקט, היא לא רק ביביסטית.
אני לצערי כבר עשור אין לי אופציה להציג… יאיר צבן, ענת מאור, רן כהן, זהבה, ג’ומס, יוסי שריד, שולה… אין לי אף אחד…. הכי קרובים אליי הם אחמד טיבי ואיימן עודה…
ליאור אתה סותר את עצמך. ניהול סכסוך היא אסטרטגיה הפוכה מהאסטרטגיה של כח יביא שקט. למעשה, העובדה שישראל עכשיו מנסה את השיטה של הכח היא כי היא נוכחה לדעת שניהול הסכסוך לא עובד.
מעבר לכך, אני סבור שביבי יהיה ראש הממשלה הבא, אם יהיה, אך ורק מהסיבה שהטמבלים בצד השני בעיקר מראים לנו כל יום שהם לא למדו את הלקח הזה.
כל סכסוך הוא בהגדרה מנוהל, אלא אם אתה מגרש אוכלוסיה על הקסאם הראשון. השאלה זה המידה.
דוד הטמבלים בצד השני בעיקר מנהלים קמפיין (לא מאד מוצלח). אם ביבי יהיה ראש הממשלה הבא, כלומר אין תזוזה אחרי כל הקרקס הזה - זו המחשה עוד יותר גדולה כמה שזה אירוע זהותי-דתי. זה אומר שהשיוך של אנשים למחנה שלהם וציפוף השורות חשוב יותר מלתת ציון נכשל לממשלה שזה די קונצזוס בפורום, אשר נוטה ימינה, שמגיע לה.
גם אחרי יום כיפור גולדה זכתה בבחירות. לא תראו שינויים יוצאי דופן בשבוע שאחרי הבחירות. אם כן ייכנסו קולות חדשים לפוליטיקה (שמאלה מהשמאל, ימין מהימין), או לכנסת ספציפית, עד הבחירות הבאות (2030?) זו כן תהיה תקופת מעבר שבה העם יבשיל לשינוי אמיתי, בדיוק כמו שהיה ב-77.
זו היתה ממשלה חלשה שלא הצליחה ליישם יותר מדי מדיניות. הבחירות האלה יהיו על הכח לשנות ולמשול. ואם הממשלה הבאה תהיה חזקה יותר אז הבחירות שאחרי כן יסמנו מהפך כלשהו לדעתי.
חוץ מזה, זה די ברור שאלה הבחירות האחרונות של נתניהו. אם לפני הבחירות נצליח להכריע את המלחמות, ונתניהו ייבחר, אני לא אתפלא אם הוא יפרוש בעצמו בין הקמת הממשלה לבחירות שאחרי.
לא מסכים בכלל. אני די משוכנע שאם מחנה הרל”ב לא היה כל-כך דוחף לסיום המלחמה בעזה “תמורת החטופים” (בפועל ברור שזה נעשה אך ורק כדי להיות לעומתי לביבי), אלא דוחף לניצחון המוחלט גם במחיר החטופים, אזי ביבי בחיים לא היה מנצח את הבחירות הקרובות. אולי אפילו לא היה מתמודד כדי להתחמק מהבושה.
לא ברור לי מאיפה הביטחון. הרי להפעיל לחץ על חזרת חטופים זה לא סיפור חדש במדינת ישראל. סביב גלעד שליט אחד ויחיד היה פסטיבל עצום, למשל.
ביבי הוא מנהיג שהציבור שלו הולך אחריו באש ובמים, זו האמת.
עזוב שלגבי החטופים - האמת באמצע. ׳להחזיר את כולם אתמול׳ זה פופוליזם. עם זאת אפשר היה להגיע לאותה תוצאה קודם. בסוף טראמפ אילץ את ביבי לחתום, אסור לשכוח את זה. הדעה (שיוצגה גם כאן), לפיה ׳אין כזו עסקה׳ לאורך כל הדרך רחוקה הייתה מלהיות נכונה. לראיה היו כאן משתמשים שאשכרה לא האמינו שזה יצא לפועל.
היו לנו 10 שנים של ניהול סכסוך ו-3 של כח יביא שקט.
אתה מתבלבל. אם נתננהו יהיה ראש ממשלה זה אך ורק בגלל שהאנשים בצד שלו מטומטמים.
אין דבר כזה.
זה כבר ממש סותר את כל העובדות הידועות ומתכתב מאוד עם החרטוטים של תקשורת השקר שלנו. בפועל, עד העסקה הסופית שנחתמה, חמאס מעולם לא הסכים לשחרר את כל החטופים בלי התחייבות ישראלית לסיום המלחמה ונסיגה מלאה מעזה. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא הסכים לזה, כאשר ישראל קודם מקבלת את החטופים, ואז אם חמאס מתפרק מנשקו ישראל מתחייבת לא לחזור ללחימה ולנסיגה מעזה.
העסקה הזו מעולם לא הייתה על הפרק עד העסקה שאכן נחתמה. לא היה אפשר להשיג אותה קודם לכן, זה פשוט לא נכון. כל העסקאות הקודמות שכלל מחנה הרל”ב דחף אליהם היו עסקאות בתנאים גרועים בהרבה, והיוו בפועל הסכם כניעה ישראלי.
אני סבור שבשונה מתיבת התהודה שהתקשורת הישראלית ומחנה הרל”ב הכניסו את עצמם אליה, רוב העם מבין את זה היטב, ומבין מי דחף לכניעה ומי דחף לניצחון. גם אם ביבי נכשל בניצחון המוחלט (וגם זה בינתיים), המחנה הנגדי התעקש על כניעה. וזה גרוע פי כמה. וכן, אני חושב שיש לזה חלק מכריע בעובדה שלביבי כרגע עוד יש סיכוי לא רע לנצח.
היה לנו האמת יותר מ-10 שנים של ניהול הסכסוך, אבל בכל אופן, אתה צודק ברמה העקרונית. ואכן, ניהול הסכסוך הוביל ל-7 באוקטובר, בעוד ה-3 שנים האחרונות שיפרו את המצב הבטחוני שלנו ברמה מטורפת. רק עיוור לא רואה את זה. הסיבה שהשקט עוד לא הגיע כרגע היא לא כי הכח לא עובד, אלא כי ישראל מסרבת לעצור באמצע. תיאורטית, גם אם נעצור עכשיו, מצבינו הבטחוני יהיה טוב בעשרות אלפי מונים מאשר לפני ה-7 באוקטובר, אז באמת היינו בעמדה של איום קיומי פוטנציאלי.
ה-3 שנים הללו אמנם הביאו גם הרבה דברים רעים אחרים (מעבר למוות המיידי של החיילים, ברמה האסטרטגית הפגיעה בדימוי של ישראל העולם היא פגיעה חמורה מאוד ואיום קיומי לכשעצמו, כנראה אף חמור יותר מאשר האיום הקינטי [תראו איזה מגניב אני]), והיה ניתן בהרבה דברים להתנהל אחרת לצמצם את הדברים הרעים האחרים. אבל הבעיה לא הייתה בעצם הפעלת הכח בכל אופן.
אגב, המוביל של המחאה ההיא היה רונן צור, שהוביל גם את מחאת החטופים עכשיו וגם מוביל את המחאות נגד הממשלה עכשיו.
בערך אחראי על כל יחסי הציבור של המחאה.
האר את עיניי…
כל החזיתות פתוחות. יש לנו חיילים בתוך עזה שבשליטת חמאס, יש לנו חיילים בלבנון שבשליטת חיזבאללה, יש לנו פיגועים בלי סוף בגדה ויש לנו איראנים ותימנים ולבנונים שיורים עלינו כשמתחשק להם. אין ניצחון מוחלט. ניצחון צבאי אמור להתרגם להסדרים מדיניים. אחרת זה סתם מצב מתמשך.
הדבר היחיד שכביכול השתפר הוא שגילינו מה כוחם האמיתי של כל יריבותינו והוא קטן ממה שהערכנו (או יותר נכון ממה שהפחידו אותנו). המחיר של הגילוי הזה היה קטסטרופלי.
מאיזה כיוון שלא מסתכלים על זה מדובר בכישלון גמור ומחולט של הממשךה הזו ושל המדיניות שלה.
לי יש עסק לנהל. אם מישהו יגיד לי שמצבנו הבטחוני טוב הוא בהזיות. ישראל כבר 6 שנים פותחת וסוגרת את המשק כאילו מדובר בדלת חשמלית עם חיישן רגיש מאוד.
הבחירות היו מייד אחרי. המלחמה היתה קצרה בהרבה. קצת קשה להשוות, לכאן או לכאן. אני לצערי עם אורי בזה - אפילו בניכוי המלחמה והצדדים המוצלחים יותר שבניהולה (הצד שדוד מציג), אין כשלון חד משמעי יותר מהאסון הגדול ביותר בתולדות המדינה, תרחיש שהיה גרוע פי 100 לפחות מהאסון הכי גדול שמישהו מאיתנו העז לדמיין לפני כן. אבל בישראל אין דיון פוליטי, יש קבוצות כדורגל.
זאת כבר הזיה… זו היתה ממשלה עם הגב הציבורי המקסימלי שניתן לקבל בישראל לגוש פוליטי אחד. הקואליציה ההומוגנית בתולדות המדינה, ללא שום רחש של התפטרויות על רקע מקצועי של מי מהשרים, ללא מחלוקות פנימיות חוץ מקרקס הקמפיינים סביב הגיוס (וגם הוא מאד לא משכנע). הבחירות הקודמות היו על הכוח לשנות, הקואליציה קיבלה את כל מה שצריך וגמרה במכנסיים (או על הפנים של כולנו, תבחר מה שתבחר).
לצערי גם וגם וכפי שטחנתי פה לא מעט - הליכודניקים אשמים ראשיים, הרל״ב נושפים בעורפם ולא לומדים כלום. לא במובן של להתנהל כאופוזיציה ולהיות פוליטיקאים מוצלחים מקצועית, ולא במובן של חוסר האפקטיביות בואכה כשלון קולוסלי רב נזק של הרל״ב.
אני לצערי פסימי מאד. אמור היה להיות קל מאד להסכים על התוצאות הבלתי נמנעות של הבחירות הללו - ממשלה ללא חרדים, דגש ימין כלכלי וקיצוץ אגרסיבי במדינת הרווחה, עדיפות גדולה בלי ביבי. אף אחד מהצדדים לא נראה כאילו הוא התקדם מספיק בכיוונים האלה וחבל. במקום זה הדבר היחיד שנראה סביר בלי קשר לתוצאות הוא איזה קשקוש אסוני סביב שירות לאומי חובה או איזו שטות דומה.
