שום מדינה (או חברה לצורך העניין) היא לא שיוויונית באמת - לאדם חכם יהיה קל יותר מלטיפש, למי שנולד להורים עשירים גם כן יהיו יותר הזדמנויות (לא משנה עד כמה ננסה לצמצם את הפערים), למי שנולד עם שפת האם המתאימה וכן הלאה וכן הלאה. אי-שיוויון מובנה הוא חלק אינטגרלי מחברה.
גם אם נחליט שבונים מ-0 עכשיו את המדינה - אין משמעות להיסטוריה, למסורת, לאתניות - ונקים מדינה עם חזון וסיפור משותף חדש, חוסר השוויון יחזור שוב מיד בדור הבא. מהגרים שיגיעו יוותרו מאחור ביחס לסיפור המשותף שיצרת אך לפני רגע. ואם תגיד - זאת בחירה שלהם, של המהגרים, להגיע לפה - אז הילדים שלהם. גם הם יוולדו עם חוסר שיוויון מובנה, פחות מחוברים לסיפור המשותף של חבריהם ה"צברים", וזאת לא הייתה הבחירה שלהם.
לגבי 2 המדינות ל-2 עמים - צריך להיות לך אכפת מה יהיה במדינה הפלסטינית, כי אתה רוצה להקים אותה כחלק מהפיתרון שלך לסכסוך. אם אתה “מאפשר” לה להיות פלסטינית, אבל לשניה אתה לא מאפשר להיות יהודית, מעבר לחוסר השיוויון שיש פה (אפרופו…), אתה בעצם מגלה הבנה לצרכי ההגדרה העצמית של הערבים ולא לאלה של היהודים. אתה גם חוזר לאותה בעיית אינטרסים - מה יהיה האינטרס של ערביי הארץ במקרה כזה להשאיר את המדינה כמדינת כל אזרחיה, ולא להפוך אותה למדינה ערבית נוספת?
ולגבי הדוגמה עם החרדים - אם חבר כנסת חרדי היה קם לדוגמה ביום העצמאות ומקלל את היום, בגלל שהוקמה ביום הזה מדינה חילונית עם ערכים דמוקרטיים-מערביים משוקצים, והיה מברך את חבריו החרדים שהתאבדו ופוצצו למוות אזרחי מדינה חילונים, והולך לבקר כאלה שהלכו לשחוט ילדים חילונים - אז כן, אני מניח שמוש (וגם רבים אחרים פה) היה טוען שאין לו מקום בכנסת ישראל.
