איפה הבן שלך למד את זה?
די מדהים לדעתי שילד בן 8 בכלל מסוגל לנהל כזה שיח. אני אישית לא חושב ששמעתי על מה זה ברית המועצות עד התיכון המאוחר מאוד.
ועוד להסיק ממה שתיארת על קומוניזם על ברית המועצות… נראה אחלה ילד יש לך.
2 לייקים
תודה 
תראה, אני לא יודע כמה מכל מה שאמרתי הוא באמת הפנים והבין, אבל כמו שאתה יכול להבין מהשיח - אני לא “חוסך” ממנו יותר מידיי. הוא קורא המון, שואל הרבה מאוד שאלות, שאני משתדל לענות לרובן (לא תמיד יש לי את הפנאי), וגם בית הספר נותן את החלק (הקטן, לצערי) שלו.
הוא גם אובחן כמחונן באמצעות המבחנים של משרד החינוך בכיתה ב’, מה שנותן לו יום בשבוע של לימוד במסגרת ייעודית עם ילדים מחוננים אחרים, ושם מעשירים אותם מאוד במגוון תחומים, ושמים דגש על מענה לסקרנות הטבעית שיש לילדים בכלל, ובפרט לילדים כמוהו. אם אני זוכר נכון שם הוא שמע ולמד על ברית המועצות בפעם הראשונה, ואז חזר הביתה עם שלל שאלות נוספות, שהשתדלתי לענות עליהן ברמתו. לא יודע מאיפה הוא שלף את הקישור בין ההסבר שלי על משטר קומוניסטי לבין ברית המועצות.
אבל הנקודה המרכזית שלי הייתה, מן הסתם, ואני מניח שהובנה היטב, שדי מצחיק שילד בן 8 - מוכשר ככל שיהיה - עלה בפעם הראשונה ששמע על קומוניזם, על הכשל הבסיסי הטמון בו - כשל שרבים כל-כך עדיין מתעקשים שלא להפנים.
אגב, אחרי ההסבר הנ"ל שנתתי לו, שבאמת שהשתדלתי שיהיה כמה שיותר “אובייקטיבי” ולא שיפוטי, ואחרי שעלה בעצמו על נקודת כשל מרכזית של השיטה, הוספתי לו עוד כמה נקודות - בעיקר את הסכנות האדירות בממשל מרכזי שמחזיק כל-כך הרבה כוח אצלו ביד (גם פה היו לו עוד כמה הברקות, כשהבין לבד שהמדינה לא בהכרח תקבל את ההחלטות הכי טובות).
אבל כן, בסה"כ אחלה ילד
3 לייקים
מזכיר לי סיפור מצחיק של קולגה שלי- אדם רוסי בן חמישים פלוס שטס עם אשתו ליפן דרך סין. הוא התלהב מאוד מהתודעת שירות של היפנים והוא אמר שאין שהסינים עובדים החזיר אותו אחורה לברית המועצות שם כל עשה את המינימום.
יש לך בן חכם! אבל בתור אחד שגדל בקיבוץ של השומר הצעיר, שזה אולי הכי קומוניסטי שיש, אני חייב לציין שאני לא מזדהה עם המשפט הזה. החל מהכנת הסלט בבוקר ומטיפוח הגינה וכלה בהשקעה בעבודה, ממש לא מרגיש לי שהייתי מוקף באנשים שעשו את הכי גרוע שלהם.
בוא תספר לנו איך זה עבד לקיבוצים באופן כללי השיטה הזו…
עבד מצוין… יש קיבוצים שהצליחו יותר ויש שהצליחו פחות.
המטרה של מרקס הייתה לבטל מעמדות ואת זה הקומוניזם בשום מקום לא הצליח. בקיבוץ הרוטציה במקום להיות אנכית הייתה אופקית והנה אליטה. בעיה נוספת הייתה שעל עניינים פונקציונלים (לינה משותפת) הלבישו אידיאולוגיות. ואז בא הקומקום החשמלי ומפה לשם וההיא וההוא…
בכל אופן, חברי קיבוץ רבים עשו את הטוב ביותר ולא את הגרוע ביותר. בדיוק כמו בכל חברה (אם לא יותר). התמריצים שפועלים על בני אדם הם לא רק כספיים.
זה כל כך שונה ממקום עבודה שבו אף אחד לא בודק את התפקוד האינדיבידואלי כדי לתת פיצוי שתואם את האיכות, כי העיקר בקיבוצים להבנתי היה האידאולוגיה. אני מניח שגם הקומוניזם בתחילה היה מוצלח יותר (הפחד מהענישה בטח היה מקור מוטיבציה משמעותי).
אבל במקום עבודה שמקדש את השיוויוניות, תגמול שיוויוני מעודד בינוניות.
אנקדוטה קטנה לזה, אפשר לראות באחד ההיבטים החשובים בדוחות כספיים של תאגידים, שמחייבת לבצע הבחנה של תחומי פעילות (“מגזרי פעילות”) שחשובים לתאגיד. ואיך נקבע שתחום מסויים הוא אכן מגזר? אם התוצאות שלו נבחנות כל הזמן על ידי מי שאחראי על כל הפעילויות ואותו אחראי מחליט איך להקצות משאבים בין הפעילויות. רוצה לומר: לתאגידים שפועלים למטרות רווח, הכי חשוב כן לבחון את הביצועים כל הזמן לפי כל תחום פעילות, וכן חשוב להקצות משאבים (רכישת ציודים, תגמול לעובדים) בהתאם לביצועים.
2 לייקים
מוסיף את השנקל שלי בתור עוד קיבוצניק של השומר הצעיר:
יש בודדים שהצליחו מאד פיננסית בגלל עסק משגשג שנשען על מזל ומספר קטן של אנשים מוכשרים. הרוב המכריע קרס לחלוטין לתוך חובות, למרות הטיית כף סופר אגרסיבית מצד המדינה וההסתדרות (כולל הסדר החובות שאחרי הקריסה). התנועה הקיבוצית כשלה בכל המטרות המוצהרות שלה ללא יוצא מהכלל.
לא יודע אם יותר… יש המון אבטלה סמויה פחות או יותר בקיבוצים (ובישנים אפילו יותר, כי היה תקציב). כמובן שהיה גם ערך העבודה וכו, אבל גם המון עבודה שהלכה על תפוקה מינימלית עד לא קיימת.
2 לייקים
יש סיבה בסוף שכל הקיבוצים פשטו רגל והמודל הזה עבר מן העולם (וזה כאמור אחרי תמיכה נרחבת ממשלות ישראל).
התנועה הקיבוצית הייתה רעיון יפה מאוד (שמעיד הרבה על האופי של ישראל הצעירה), אבל בסופו של דבר כככל רעיון קומוניסטי בטבעו, הוא יפה על הנייר ונכשל בפועל. בני אדם מונעים מתמריצים, ושוויון זה תמריץ רע מאוד. אין מה לעשות נגד הסיפור הזה.
שוויון זו אחת המילים הכי רעות שיצרה האנושות, מכיוון שקיימת לה אסוציאציה חיובית (מסיבות ברורות) אבל בפועל זו מטרה שבהרבה מאוד קונטקסטים היא שלילית מאוד מאוד מאוד.
3 לייקים
יותר מזה - הקיבוץ היה כמעט ״תנאי מעבדה״ מושלמים לקומוניזם ״יפה״. התחלה מ-0 ללא מוסדות ישנים, קהילות קטנות מאד, אוכלוסייה הומוגנית מבחינה תפיסתית ואידאלוגית, שלא לומר אפילו רדיקלית (בדור הראשון), היעדר מוחלט של אכיפה אלימה. כל זה כאמור בנוסף לתמיכה רחבה מאד מהממשלה המרכזית מבחינת תקציב.
עוד מילה אחת על הקיבוץ ואני מדביק אותך לדלת של הנגרייה עם דבק מגע ומחזק את זה עם חבילת מסמרי 10, הבנת אותי?
לייק 1
צולם ברובו בקיבוץ השכן, אגב (וכמובן שלא קוראים לו עסיסים). באופן כללי הקיבוצים באזור שלי היו מאד פופולריים אצל מפיקי טלוויזיה, בעיקר של תוכן לילדים. בין היתר, אח שלי קלע כמה סלים על הראש של קופיקו בפרק הכדורסל המיתולוגי, ואני מופיע ל-3 פיקו-שניות בקלטת של דץ ודצה.
3 לייקים
עין גנים 
אכן פרק אגדי
לדעתי הוא צולם ביקום, ועסיסים זה על משקל כיסופים.
היה לי את הפרק הזה בקלטת. הקלאש עם המאמן, הטריק עם המגב בשירותים… מצויין
בול פעמיים.
אם כבר מדברים על קיבוצים, נשמע שיש פה לא מעט יוצאי קיבוצים. למה עזבתם?
מהצד זה מעורר קנאה. בהכללה גסה, מקום נהדר לגדל בו ילדים, כשהקהילה והמשפחה שלך כבר שם.
האמת שאני בקיבוץ, חזרתי השנה אחרי כמה שנים בחוץ. טרם יודע אם לטווח הארוך אבל לפחות לשנים הקרובות.
משפחה, קהילה (חרב פיפיות, עוד על זה בהמשך) וכסף הם בהחלט כמה מהשיקולים המרכזיים. גם אסתטיקה/חיים ״כפריים״, ובמקרה שלי גם חיים במרכז הארץ + קרוב לים שזה נחמד מאד. אפשר לרוץ עם הכלבה בשדות וכו׳.
אנסה לפרט כמה מינוסים גדולים, או במילים אחרות - במידה ואעזוב לצמיתות, מה יגרום לזה. אלו לחלוטין גם שיקולים ששקלתי בזמן אמת על האם לחזור (ברור לי שחלקם אישיים מאד/ספציפיים מאד אלי ו/או לקיבוץ שבו אני גר ולא גורפים). יצא ארוך
הקהילה כחרב פיפיות
בתור דור רביעי בקיבוץ, כולם מכירים את כל המשפחה שלך ויודעים הכל. זה יכול להתבטא בצורה חיובית מאד, נניח סביב מוות חס וחלילה של יקרים, הרגשה כללית של ״בית״ בשבילים וכו׳. סביב ילדים (שעדיין אין לי) זה כנראה מתגבר אף יותר. מצד שני, לכל בנאדם שלישי יש מטען של עשורים על איך סבא שלך דפק אותו כשהיה מזכיר ואישר לבנות לו שביל 5 מטר מהבית במקום 7 (וכמובן גם דברים חמורים יותר). יש אווירה כללית של רעל ודיבורים מאחורי הגב לא מעט מהזמן. לא רק זה - זה המצב גם עבור בעלי תפקידים קריטיים למדי בחיים שלך כמו במרפאה, שאפשר להמנע משימוש בה, אבל זה מצריך לא מעט מאמץ.
בנושא סמי-קשור - אחד הדברים שהכי בלטו לי בשניה שיצאתי ושהכי חסרו לי מהשניה שחזרתי הם היעדר יחסי של פרטיות. אנשים שאתה מכיר מסתובבים לך ליד הבית. אתה רב עם האישה ויוצא החוצה ורואה פרצופים מוכרים. יום מבאס בעבודה וצריך עדיין לחייך לאנשים בשבילים (או לא לחייך ולהתפס כלא נחמד). ועוד ועוד. בתל אביב במרחק 10 שניות מהדירה הייתי אנונימי וזו תחושה די מעולה שמבחינים בה רק כשהיא נעלמת.
סבסוד של בטלנות קשה
אני מניח שלא צריך להרחיב על זה יותר מדי, אבל המשכורת שלי מממנת סבסוד ילודה לא רק של חרדים, מפעל כושל והפסדי, אנשים שלא ממש מפרנסים את עצמם וחיים בזכותי ברמת חיים שהיא חלום עבור מקביליהם בעיר עם אותו סט כישורים, ועוד שלל שטויות.
כסף
הזול הוא לא כל כך זול, בטח בקיבוץ במרכז. צריך לקמבן לך בית נורמלי סביב השיטה העקומה של הקיבוץ שבה אתה לא בדיוק שוכר אבל גם לא בעל הבית, יש מעט מדי דירות והן קטנות מדי, כל משפחה מוכרחה להחזיק 2 רכבים.
״סידורים״
האובייס של המינוסים הכפריים - כל שטות מצריכה נסיעה / המתנה למשלוח. אין שום דבר ״ליד הבית״, פרט לקניות בסיסיות. זה נכון לצריכה אבל גם לזה שהחברים במרחק נסיעה, בידור ותרבות במרחק נסיעה וכו׳.
הרגשה של ״בועה״
זה גם יתרון גדול, אבל אנחנו כרגע בדברים הרעים אפשר להרגיש מאד בודד, כאילו אף אחד לא מתעניין בדברים שאתה מתעניין בהם וזה ״רק אתה״. זכור לי שזה ממש ממש הפריע לי בגיל ההתבגרות. מצד אחד החברים שלי מהשכבה קרובים אלי יותר מהאחים שלי, באמת. מצד שני - זה כל מה שיש, חופן אנשים. היו גם חברים אחרים בתיכון כמובן, אבל גם הם קיבוצניקים ברובם. קצת קשה לתאר את זה, אווירה של פרובינציאליות וכפריות שהיא נורא כיפית כשמריצים דאחקות פרטיות וציטוטים של מבצע סבתא, ומאד מבאסת כשרוצים לדבר עם מישהו על יצירה מוזיקאית/סרט/אקטואליה/העולם הגדול.
הבועה הזו גם באה עם אווירה כללית של שקיעה לבינוניות, מין נחת-יתר שכזו. זה משתפר עם הזמן, וכאמור גם כנראה יחסית ספציפי לפה, אבל כשהייתי צעיר האווירה השלטת היתה שתתבטל ויהיה בסדר. מי שמתאמץ ומפתח קריירה הוא רובוט/עבד. למה צריך? אפשר להתפנן בעבודה קלילה איפשהו ועדיין יש דירה במחיר זול וכסף לסיגריות. מהנדסים, רופאים וטייסים היו מין מקצועות כאלה כמו אסטרונאוט שברור לך שקיימים, אבל לא ראית בעיניים. אלו שהכרת אישית היו אלו שעזבו את הקיבוץ. הרבה מהיציאה שלי במקור היתה מרצון שלא להיות כזה ולהמשיך לדחוף את עצמי מקצועית.
7 לייקים
וואו, כל-כך.
גדלתי ביישוב עירוני שסמוך לעיר גדולה, אליו גם חזרתי כיום כבעל משפחה, ככה שחלק מהנקודות שהעלית בנוגע לקיבוץ רלוונטיות גם לחוויה שלי וחלקן פחות. בפרט, תחושת הקהילתיות החונקת פחות מורגשת אצלנו, ויותר קהילתיות בריאה ומאוזנת, וגם קיים ביישוב ובסביבתו יותר מאשר קניות בסיסיות בלבד, אם כי לקבל רישיון נהיגה עם רכב דלקן של אבא בגיל 17 בהחלט היה שדרוג משמעותי לאיכות החיים.
אבל הנקודה הזאת שציטטתי הייתה אחת התחושות המשמעותיות בחוויית גיל ההתבגרות שלי, אולי בייחוד מכיוון שהייתי נער עם תחומי עניין וטעם אומנותי שונים יחסית מהמקובל - במוזיקה, ספרים, סרטים ועוד (יותר מזה - מה שפופולארי ועם הייפ סביבו, היה מייצר לי אוטומטית עד לשנים האחרונות אנטי של ממש נגדו. דווקא יחסית לאחרונה למדתי להתנתק מהתחושה האוטומטית הזאת, ואפילו להעריך את היתרונות שיש בזה).
אני לא יודע אם אני סתם עושה רומנטיזציה לחיים בעיר, וכנראה בסוף אנשים זה אנשים ואם אתה אוהב דברים בוטיקיים אז יהיה לך קשה למצוא שותפים לתחביבים שלך, אבל אני כן זוכר למשל את הפעם הראשונה שביקרתי והסתובבתי בתל-אביב, ואת התחושה שיש בה מענה לכל מה שתרצה - מחנויות ספרים יד שנייה נדירים, חנויות דיסקים אדג’יות, ועד לאוספי פוסטרים ענקיים. בסוף בחיים אתה מבין שיש דברים יותר חשובים מזה, אבל כילד שמגלה ונחשף לעולם בפעם הראשונה זאת יכולה להיות חווייה מאוד בודדת.
3 לייקים
בקטע הזה הקיבוצים במיקום הזה די קרובים לציוויליזציה, לא? אני לא משווה למרכז תל אביב, אבל כל יישוב עירוני / שכונה חדשה נבנים כפרבר שינה כך שלכל דבר צריך אוטו (דיון אחר אבל זה אולי החטא מספר אחת בארץ כיום - דופקים איכות חיים לדורות קדימה). יש איזה חמישה מוקדים עירוניים רלבנטיים ובסוף אנשים עדיין יוצאים לברים בתל אביב רוב הזמן. גם חברים אותו דבר - במקרה שלי לפחות זה מתחלק בינארית תל אביב או לא (נניח שזה כולל גם אפשרויות כמו גבעתיים/ביצרון ודומיהם שם הדיור טיפה זול יותר)
דיכוטומיית תל אביב כן-לא לגמרי קרובה למציאות, אבל בכ״ז - תחב״צ הוא לא אופציה כל כך טובה בקיבוץ אפילו באמצע שבוע. בגלל התדירות, בגלל הפקקים שמשמעותיים יותר אקספוננציאלית עם המרחק. זה השתפר דרמטית בעשור וקצת האחרונים, אבל עדיין יש כולה 2 קווים שעוברים פה וגם זה לא באופן מאד אמין (מודע לזה שזו בעיה כללית עם תחב״צ ישראלי, אבל ביתר שאת).
אבל הנקודה הכללית שלך מדויקת לגמרי, כנראה שאם הייתי נולד בקיבוץ פריפריאלי יותר לא הייתי שוקל חזרה.
אגב, יש את הפיל שבחדר שלא דוסקס וזה כל עניין שיוך קרקעות וכו׳, שפוטנציאלית יכול להפוך את כל הסיפור לסופר-דופר-היפר משתלם בטווח הארוך. אבל יש המון אי וודאות סביבו.
לייק 1