ואז השאלה מייד אח״כ היא האם זה מספיק חשוב בגיל ההתבגרות כדי לנסות לחסוך את זה מהילדים שלי. בסופו של דבר, גם אם זה משהו אינדבידואלי יחסית ולא נכון באופן גורף לילדות בקיבוץ, סביר (או לפחות לא מופרך) שהם יהיו דומים לי במובן הזה.
כל כך מדויק! אני שמתי לב שאשכרה תוכנתתי ללכת עם הראש למעלה (כי בקיבוץ ‘צריך’ לראות את האנשים שסביבך ולהגיב אליהם) וכשאני רואה אנשים ברחוב הולכים ולא מסתכלים סביבם זה ממש מוזר לי.
בסופי שבוע כשאנחנו באים לבקר בקיבוץ אני לוקח את הבנות לבריכה ועד שעשיתי ניתוח לייזר כל פעם שהייתי נכנס לבריכה הייתי מוריד את המשקפיים ואז לא רואה… זו חוויה כל כך מוזרה בקיבוץ לא לראות. בדמיון שלי חצי מהחברים נעלבו שלא אמרתי להם שלום. מצד שני מה אני אשים שלט “אני לא מזהה אתכם בלי משקפיים”?
בקיצור, כשמדברים איתי על תחושת קהילה אני די מתחלחל. הייתה לי מספיק קהילה ל-4 סיבובי חיים.
הבעיה היא שבאמת ה"אסתטיקה" של חיים כפריים כל כך חסרה. ההרגשה שאתה חי במקום שתוכנן להולכים על 2 ולא לנוסעים על 4 היא כל כך משמעותית…
לייק 1
אתם בעיר עכשיו?
כן אבל אשתי והבנות עובדות על זה שנעבור לקיבוץ…
מעניין. היא גם קיבוצניקית במקור? אם מה שמעניין זה כפריות יחסית אז למה לא מושב כלשהו? למרות שתכלס רוב המושבים שאני מכיר כבר די זהים מהותית לסביון ודומיה מבחינת כבישים וכו׳.
וזה עוד מבלי לציין את הגעגוע לקקי של כלבים מרוח על כפות הרגליים
3 לייקים
גם היא קיבוצניקית… עד לא מזמן גרנו בבנימינה שזה די כפרי אבל לא דומה בכלל לקיבוץ. גם מושב לא דומה לקיבוץ. שלא לדבר על הנוף…
באמת לא סיפרתי שכבר שנה יש לנו כלבה מתוקה ברמות קיצוניות! עושה קקי רק במקומות המסומנים!
לייק 1
סיכום קצר על השנה האחרונה של מיליי. מתלבט אם מבחינת תזמון יש דרך להשקיע בארגנטינה.