כידוע לך- למדתי בישראל (תואר ראשון ושני) לפני שנסעתי לארה"ב. לאחר סיום לימודיי בארה"ב, ביליתי שנה בישראל, בה לימדתי קורס לתואר שני ומבוא לכלכלה.
כאשר הייתי סטודנט לתואר ראשון, הופתעתי מהקושי של קורסי החובה ומהעובדה שמרצים מדברים רק על המתמטיקה, אך לא על הכלכלה מאחורי המשוואות, האינטואיציה, ההשלכות של מדיניות, הקשר בין המודלים למציאות וכו’. אבל, בלית ברירה, זרמתי. כך גם עשיתי בתואר השני, אם כי כתיבת עבודת גמר גרמה לתחושה להיות טובה יותר לקראת הסיום.
כאשר לימדתי מבוא לכלכלה, הבנתי אף יותר שצורת לימודי הכלכלה בישראל שגויה. יש סילבוס אחיד ומבחן אחיד למספר קבוצות, ולכן אין למרצה הספיציפי מקום לשיקול דעת. הסטודנטים שהיו בקבוצה שלי היו צריכים לעבור מבחן שלא האמנתי בו, שחשבתי שהוא לא הוגן ולא מהווה שום מדד אמיתי.
בישראל, התחושה היא שמרצים כותבים את המבחנים הכי טריקיים וקשים שאפשר לכתוב. למשל, מלמדים כל הסמסטר עם פונקציות יצור ה"מתנהגות יפה" ואז בוחרים בפונקציות יצור “שובבות” במבחן. זה לא הוגן, והרגשתי רע עם זה בעצמי. הרגשתי שהסטודנטים הולכו שולל.
כאשר לימדתי את הקורס לתואר שני, הבאתי בתחילת הסמסטר כמה נתונים על כלכלת ארה"ב. נתונים אלה נלקחו מספר מבוא לכלכלה (זו לא טעות) של קורס מבוא לכלכלה שלימדתי בארה"ב. אחרי השיעור, כמה סטודנטים ציינו שמעולם לא ראו דבר כזה בשיעור. מעולם לא ראו משהו בסיגנון הזה, והאם סטודנטים לתואר שני!
בארה"ב, השיטה שונה מכמה סיבות:
- אם יש מספר קבוצות של אותו קורס (למשל, מבוא) עם מרצים שונים, אז כל מרצה בוחר את הספר והסילבוס שלו וכותב את המבחנים שלו. אפשר לחשוב שחוסר האחידות אינו הוגן, אך אחידות אינה הוגנת גם כן כפי שהסברתי לעיל-- איני רוצה לתת לסטודנטים שלי לגשת למבחן שאני לא מאמין בו ואיני רוצה ללמד נושאים שאיני רוצה ללמד רק בשם האחידות.
- המבחנים נועדים לבחון את הידע של סטודנטים במה שנלמד, לא מה שלא נלמד: ראית משהו בכיתה במהלך הסמסטר, תראה לי עכשיו שאתה מבין את מה שראית.
- השיעורים שאני מלמד כוללים כמה מרכיבים שאני מאמין שהם חשובים ללימודי כלכלה:
א. תיאוריה: הסבר על מה שתיאוריה כלכלית מלמדת אותנו לגבי נושאים מסוימים, השפעות מדיניות וכו’.
ב. בחינת נכונות התיאוריה: האם מאורעות כלכליים מישרים קו עם התיאוריה (פחות או יותר)?
ג. מתן הזדמנות לסטדונטים לנבור בנתונים: לך לגוגל, מצא נתונים על אינפלציה ואבטלה (למשל), ובדוק אם עקומת פילפס תופסת במציאות או לא? או, בחר נושא מסוים (אבטלה, צמיחה, חוב, אי שוויון, סחר חוץ וכו’), קרא כמה מקורות עליו, וכתוב עמוד או שניים.
4. הקרנת סרט תיעודי המספר סיפור חשוב בנוגע לכלכלה.
5. דיון בנושא(ים) חשוב(ים): למשל, בשלהי הסמסטר, אני מפיץ דף בו אני מקבל חוות דעת מהסטודנטים לגבי הנושא הכלכלי הכי חשוב בארה"ב, מדוע הם חושבים שהוא הכי חשוב, מה הם מציעים, איך הוא מתקשר לקורס וכו’.
6. פעם בסמסטר, אני עושה Donuts/Cookies Day. שניים-שלושה סטודנטים מביאים קפה, דונטאס וקוקיז (ואני משלם כמובן) ומנהלים שיחה!
דברים מהסוג הזה גורמים לשיעור להיות מגוון יותר, וסטודנטים לומדים במספר מישורים. הם לומדים את כל המודלים החשובים ויותר מכך. הם מבינים שלימודי המודלים נועדו לעזור להם לחשוב על סוגיות חשובות הנוגעות לחיי היום שלהם או של משפחותיהם. בפרט, בתחילת כל סמסטר, אני מדגיש זאת מאוד— זה לא רק קורס שהם צריכים לתואר, אלא גם ליום שאחרי סיום התואר.
לסיום, התייחסות לחשבונאות שהוזכרה כאן: למדתי כלכלה, לא חשבונאות. עם זאת, הייתי חייב לקחת קורס שנתי וקורס סמסטריאלי בחשבונאות. אלה היו בין הקורסים הכי משעממים שלקחת בחיי. אני מבין את הרציונאל מאחורי ידע בסיסי בחשבונאות, ולכן קורס אחד סמסטריאלי אמור להספיק. אך 1 שנתי ו-1 סמסטריאלי? לא עשיתי איתם שום דבר מאז שעברתי אותם. דוגמא זו מעידה יותר מכל על הבעייתיות בבניית תוכניות כלכלה בארץ, ולכן בריחה מכלכלה אינה מפתיעה אותי!