יש אנשים שנלחמים על איך לסגור את החודש. כשאתה אומר להם שבועיים לשבת בבית אתה גומר אותם. ההחלטה לסגור את המשק בדיעבד עשתה הרבה יותר נזק מתועלת.
כשאנשים מעלים פוסט כזה, סביר שמדובר בטרדה אמיתית ולא בהתפנקות.
לייק 1
אבל זה בדיוק העניין חנן.
‘נלחמים לסגור את החודש’ זה לא גזירת גורל. השאלה היא כמה הם מרוויחים, ובהתאם - כמה הם מוציאים. כל כמה זמן הם מחליפים רכב (ואיזה סוג רכב), פלאפון, איפה הם גרים, האם הם טסים לחו"ל/חופשות, כמה, ואיפה, כמה הם אוכלים בחוץ, כמה זמן הם בזבזו על “לחפש את עצמם” בעולם, כמה הם מוציאים על ריביות והחזרי הלוואות (והאם ההלוואות האלה היו אכן מחוייבות המציאות), ועוד אינספור שאלות שמשפיעות ישירות על השורה התחתונה של האם הם ‘נאבקים כדי לסגור את החודש’. הסיפור לא מתחיל שם, בסוף החודש.
ואני לא רוצה להתחיל לדבר על האוכלוסיות שבוחרות במודע שלא למקסם את ההכנסות האפשריות שלהם (ע"י שליחה של רק אחד מבני הזוג למעגל העבודה), מה שמוביל בין היתר לכל הנתונים המשקרים של “שליש מילדי ישראל עניים” וכן הלאה.
אני אישית הצלחתי לחיות (וגם חיים מצויינים ומאושרים) ממשכורות של 2500 שח, 7000 שח, ו-10000 שח (ועל הדרך כל עלייה בשכר גם לוותה בתחושת רווחה נוספת), עד שהגעתי לרמת חיים הנוכחית שלי.
אני לא אומר שצריך להתכלב כל החיים, אבל גם אין שום סיבה בעולם שאנשים יקפצו מעל הפופיק וינסו לחיות רמת חיים שהם לא מוסגלים לה (וה-מ-ו-ן ישראלים עושים את זה), ואז יצפו שכולנו נשלם על ההתנהלות הלא אחראית שלהם.
ואגב, מה זאת אומרת ש’לסגור את המשק היה טעות בדיעבד’? ניתחת כמה הרוגים ונפגעים היו אם לא היו סוגרים את המשק, ואנשים היו מסתובבים חופשי ברחובות? איזה נזק זה היה גורם למשק, שלא לדבר על מטרות המלחמה ולעמידות שלנו לאורך זמן?
4 לייקים
אם כל הפוליטיקאים כבר הספיקו לחסום אותו, כנראה שהוא לא התחיל במלחמה הזאת.
אני לא יודע איך אנשים קשיי יום חיים היום. אני הייתי כזה לפני 30 שנה, חסכתי כל גרוש, אכלתי בשר פעם ב, לא היה לי רכב, ולא אכלתי בחוץ במשך חודשים.
הבחור הזה לא גורם לי לאמפטיה.
אני גם בטוח שלמסכן הזה יש טלפון יותר יקר משלי והוא משלם 300 שח לכל החבילות של יס/הוט. וגם מפעיל מזגן 24/7 כי חם.
2 לייקים
אולי עכשיו ספציפית זה מצב שבאמת אין ברירה בו, אבל זאת אותה מדינה שהקריסה עסקים ואת הכלכלה עם סגרים מיותרים והשבתת המשק כל כמה חודשים על פני שנה-שנה וחצי, וזה בפני עצמו כבר הכריח אנשים למשוך מהחיסכון ליום סגריר.
ובסוף אותה ממשלה שיצאה למלחמה הזאת בידיעה מלאה מה יהיו ההשלכות, גם על הכלכלה, ובכל זאת במהלך השנה וחצי האחרונות (שאנחנו במלחמה אחרת שמשפיעה מאוד על הכלכלה) לא עשתה באמת צעדים כדי לדאוג לתוכנית מדינית ליום סגריר (שהיא ידעה שיגיע, והיא לא דאגה לקצץ במקומות שצריך לקצץ ולהעביר את הכספים למקומות הרלוונטיים)
לצד כל זה, אני מסכים שאי אפשר לבנות על ה״מדינה״ שתציל אנשים כל פעם שקורה משהו.
יותר מזה, אני בטוח שאם פיקוד העורף היה מתיר לעבודות ועסקים לפעול כרגיל, רוב האנשים שמתלוננים עכשיו על המדינה שסגרה את המשק, היו מתלוננים גם על זה ואומרים שפיקוד העורף והמדינה מפקירים אותם.
שוב חוזרים לקורונה והחלת שגרם לאנשים להאמין שיש פיתרון קסם לכל דבר, ולמדינה נתן שקט לעשות שטויות ולהכניס את המשק לסחרור שעד עכשיו אנחנו סובלים מההשלכות שלו.
סתם הנקודה הקיצונית שלי שאני חייב להכניס בכל שיחה - עד שלא יהיה חשבון נפש קולקטיבי למה שקרה בקורונה, החברה לא תתקדם לשום מקום.
אלישע אני לא יודע מה הרקע שלך, אבל יש אנשים שבכנות לא מסוגלים ליותר מזה. הם מעולם לא למדו מקצוע טוב (ולא באשמתם - הם נולדו לתרבות שבה מעולם לא נתנו דגש ללימודים, או שמסוגלים ללימודים הומניים למיניהם), חיים מעבודות מזדמנות כי לזה הם מסוגלים. רבים מהאנשים האלה חיים ברמת חיים נמוכה ועדיין מתקשים לסיים את החודש.
מבדיקה זריזה השכר הממוצע בישראל הוא 12 אלף שקל. אמנם לא מצאתי את סטיית התקן, אבל כולנו יודעים שיש פערים גדולים מאוד בין ההייטק ובין “לא הייטק”. כלומר יש לא מעט אנשים שמרוויחים גם את ה7-8 בחודש. גם אם שני בני הזוג עובדים, בין המשכנתא או השכירות, התשלומים השוטפים, סופר, גנים ומה שמסביב, ואתה גמרת את המשכורת עוד לפני שהתחיל החודש.
תגיד תודה שאתה לא מאלה.
גם בחתך הסוציופט אקונומי אנחנו מעל הממוצע
(לא קשור להודעתך או לך אישית, שיהיה ברור)
אלישע אתה צודק בהרבה ממה שאתה אומר. הבעיה היא שיש לא מעט אנשים שלא רק שלא גדלו עם כסף, אלא לא גדלו עם מישהו שיסביר להם מושגים הכי בסיסיים של התנהלות כלכלית. ברוב המקרים בדיוק ההפך: ההתנהלות הכלכלית של עניים היא פחות הגיונית ומחושבת משל עשירים (וכן אתה יכול לטעון לסיבה ומסובב אבל זה הרבה יותר מורכב). חלק בגלל מנטליות ו/או פערי ידע, וחלק סתם, לדוגמה, בגלל שאתה תרשה לעצמך לקנות אריזה גדולה וחסכונית בעוד שאצל עניים זה או קטנה או כלום.
אני מכיר מקרוב (מאד) מישהו שהתנדב שנים ארוכות ב׳פעמונים׳, מעבר לתהליך הפסיכלוגי שצריך להעביר משפחות - אתה לא מאמין איזה חוסר ידע יש לאנשים. כמה קל לבנק לעבוד עליהם בשיחת טלפון. מה זה ריבית דה ריבית, מה המשמעות של אוברדראפט (מכת מדינה) ועוד ועוד.
ואחרי זה - מניסיון של טיולים והסתובבות בעולם - אין עם בזבזן כמו הישראלים. אנחנו אוהבים לעוף על החיים שלנו, לאכול במסעדות, לטוס להופעות, לטייל, לקנות, לפנק, לפתוח שולחן, לדפוק הופעה… לטעמי זה שילוב של ראוותנות ערבית משהו עם הזמניות שבקיום היהודי והעובדה שבאמת לא קל להיות יהודי וישראלי אז לפחות להנות קצת.
המסקנה היא שחייבים ללמד ילדים מגיל חטיבה איך להתנהל כלכלית ואיך עובד קפיטליזם. אם יורשה לי להוסיף אז גם אזרחות ומזרחנות חייבים לקבל הרבה יותר מקום.
2 לייקים
פתחתי “עסק” לפני כמעט 3 שנים. לקחתי בחשבון שייקח לי בערך 8 חודשים להתחיל להכניס לעצמי כסף. להתחיל. לא לקחתי הלוואות. אחרי חצי שנה ה"עסק" אכן התחיל להתרומם.
ואז הגיע ה7.10. ה"עסק" שלי היה סגור תקופה (לא היה לי מרחב מוגן במרחק הנדרש - כששכרתי את המקום לא העליתי על דעתי לשאול על מרחק המקלט מהמקום…) ואז נפתח בצורה חלקית עם חלק מהלקוחות. את חלק מהלקוחות שלי איבדתי. כל העבודה שלי במשך חודשים הלכה רק כדי לשלם הוצאות ומשכורות.
כשנרגע המצב עברתי למקום טוב יותר עם מקלט צמוד. לאט לאט התחלתי שוב לצבור לקוחות ולהכניס לעצמי כסף.
עכשיו אני שוב עובד כדי לממן את ההוצאות. אם אני מפסיד 30% מההכנסות שלי זה אומר שלי לא נשאר כלום. כשהמצב יעבור אני שוב אצטרך למצוא לקוחות חדשים ושוב עוד כמה חודשים של הידוק חגורה.
על 8 החודשים שתכננתי נוספו 8 חודשים נוספים. איזה “עסק” חדש יכול להתמודד עם דבר כזה? אני אשרוד. יהיו כמה טלפונים מהבנק. אני אתמודד. אבל בכל הזמן הזה המעמ ממשיך לשחוט אותי הארנונה לא מרחמת, מס הכנסה לא עושה הנחות. המדינה לוקחת את המעט שעוד יכלתי להרויח. המחשבה שאני החודש אשלם אלפי שקלים למדינה שהורתה לי לסגור ואני לעצמי לא אכניס אגורה מגוחכת.
לייק 1
אני חושב שזו שאלה מעניינת שאין לי כרגע תשובה חד משמעית לגביה. מצד אחד, טיעון שהמלחמה היא של “כל העם” ולכן “כל העם” צריך לשלם את הנזקים ממנה הוא טיעון שיש בו המון היגיון, ואני רחוק מלפסול אותו על הסף. מצד שני, אכן הגישה הזו יוצרת בעיות תמריצים קשות מאוד ומעודדת אנשים לא לקחת בחשבון תסריטי קיצון בשיקולים שלהם, וזה כבר דבר רע מאוד.
זה לא רק מה שאלישע טוען (ובצדק) שאנשים חיים מהיד לפה ואז נתקעים כשמגיעים למצב כזה, זה מעבר לכך. למשל, שכירת מקום פיזי עבור עסק שלך מן הסתם תהיה יקרה יותר אם יש לך מקלט צמוד ואם אין לך מקלט צמוד. מן הסתם, אדם שבוחר לשלם פחות ולוותר על המקלט, אין שום סיבה ששאר האוכלוסייה תשלם לו פיצויים כשהוא נפגע מן ההחלטה הזו.
באופן דומה גם לגבי תושבי הדרום/צפון והדרישות שלהם לפיצויים בתקופת המלחמות. אני מעט אמביוולנטי לגבי זה. מלכתחילה, יש סיבה שהם גרים בבית פרטי מטורף ואני גר בדירה מצו’קמקת. לגור בעוטף, סתם לצורך הדוגמא, עולה הרבה הרבה הרבה פחות, והתושבים שם במידה רבה מאוד נהנים מזה כל הזמן. הם משלמים הרבה פחות ומגדילים את הסיכון שלהם, למה שאר המדינה צריכה לשלם להם פיצויים כשהסיכון מתממש?
בקיצור, לא יודע, צריך עוד לחשוב על זה.
2 לייקים
אבא לשניים, עובד בשתי עבודות. האחת מהבית בתמיכה טכנית לחברת הייטק עם משכורת “סבירה” והשנייה כפיזיו בקליניקה פרטית (לא שלי) עם משכורת טובה. אשתי וטרינרית בחופשת לידה (גם עבודה על שכר שעתי במשמרות). עברנו דירה למקום עם ממד ומעלית (לא היה קודם) בעיר. עקרונית, אם היו מבטלים אצלי הרבה בפיזיו לא הייתי יודע איך הייתי עובר את החודש. אני עובד כל רגע שיש לי, ואשתי מכניסה ממש מעט מהחופשת לידה כי היא הייתה ממש חולה בטרימסטר השלישי שלה. המעבר דירה היה קשוח מהבחינה הזאת, ובשביל לקבל את העלייה הזאת בתנאי המחייה (שוב מדבר על ממד ומעלית) עלינו בשכר הדירה ב 700 שקל לחודש יותר, כמו גם עלייה בועד בית.
אין לנו קטע של קניות בהגזמה, מותגים וכ’ו. אני לפעמים נכנע למשלוחים (לרוב סיבוס, בעיקר מתוך עייפות וחוסר זמן), על טיסות או חופשות אין על מה לדבר בשנתיים האחרונות, ועדיין אני מגיע למצב שלמרות הכל אחרי תיאום מס, הצהרת הון ומה לא מצאתי את עצמי בהפסד החודש.
אני מניח שזה גם עיניין של שלב בחיים, אבל וואלה קשה פה. לא יודע איך אפשר לראות את זה אחרת.
4 לייקים
אתה באמת בתקופה לא טובה, כי אישתך לא עובדת ואני מניח שהילד הראשון הולך לגן , וזה עולה.
האם לא תשרוד עד ה 10.7 אם אחד ממקומות העבודה יהיה סגור לשבוע או שבועיים?
תתחיל לכתוב לשרים שהמדינה תשלם את שכר הדירה במקומך, או שתנסה למצוא עבודה אחרת?
יש בעיה של יוקר המחיה, אני יודע כי הייתי שם. אבל אני חסכתי ועבדתי יותר, ולא התלוננתי.
מעצבן אותי שכאשר מראיינים מסכנים כאלה, פותחים מקרר והוא ריק. אעלק אין מה לאכול. אבל אני מזהה שזה מקרר חדש, שיש לוגו של הוט בטלויזיה, והילדים שלהם מסתובבים עם אייפונים. יש להם מינוס בעו"ש שהם משלמים עליו 15% ריבית, במקום לקחת הלוואה. הם לבושים בבגדי מותגים שאני מתקמצן לקנות.
דימה אני יודע על מה אתה מדבר, יש כאלה שעאלק אין להם כלום, הילדים שלהם ברחובות, אבל לוקחים הלוואה מהבנק לג’יפ חדש. לא על אלה מדובר. יש אנשים שבאמת אין להם.
תחשוב שאתה איש הייטק ומרגיש את יוקר המחייה. מה יגידו אנשי העסקים הקטנים שבקושי שורדים ועובדי המינימום.
לייק 1
אני חושב שרוב אלה שמתלוננים הם כאלה כמו שתיארתי.
היתר פשוט לא מתלוננים. עובדים קשה יותר וחוסכים. להם אני מוכן לעזור אם הייתי יודע איך להבדיל.
אני לא מרגיש את יוקר המחיה יותר מדי. יש לי כבר דירה משלי, הילדים בצבא ולא בגן, ויש חסכונות וביטוחים לכל צרה שלא תבוא.
אבל אני נוסע ברכב בן 6 , והדבר הכי יקר בבית שלא מקובע לקיר זה הכלב שעלה 8 אלף. אין לי הוט כי זה עולה 200 שח, יש לי טלפון ב 1000 שח, ואין לי אף חולצה שעלתה יותר מ 100.
אז אפשר להגיד שאני הייטקיסט ופריבילג. אבל אני חושב שיש לי כל מה שאני רוצה בגלל שאני ומשפחתי מתנהלים נכון עם כסף.
הבנות שלי התחילו לעבוד בגיל 16. רצו אייפון, אמרתי לכו תעבדו. נשלם חצי-חצי. לפני הצבא טחנו שעות וחסכו הרבה. יש בי תקווא שגם הן לא יהיו עניות, גם בלי הייטק.
8 לייקים
זה אגב די חדש בסטנדרטים ישראלים.
לגבי הדיון עצמו - מסכים לגמרי שיש תרבות של חוסר הסתמכות עצמית ומשמעת כלכלית, גם אם לא נוגעים בחרדים (ששם זו כמובן מגיפה בינדורית, אם כי בשילוב די מיוחד של ״כושר מחיה״ הכי גבוה בארץ מבחינת תועלת לשקל. זה כמובן שקרי כי העלויות האמיתיות של החיים שלהם מוסתרות מהם). מצד שני, לגבי השאלה המקורית, מלחמה וכו׳ - זה דווקא נשמע הגיוני למדי לצפות מהמדינה לפיצוי עבור אובדן הכנסה ממלחמה שאשכרה משפיעה על היכולת לעבוד בכל הארץ. בניגוד למקרים כמו עוטף עזה / הגליל וכו׳, שם אפשר לדון מי כמה למה. אבל, השאלה היא כמו תמיד - על חשבון מה? מה הטריידאוף? עוד גירעון? קיצוץ במשהו?
זה כמובן היבט שלעולם לא רואים בפוסטים ויראליים ברשתות החברתיות, כי זה לא מביא לייקים וגם כי הכותב הממוצע הוא בור בדברים הבסיסיים ביותר שקשורים לאיך מממנים דברים ציבורית. במקסימום מקבלים איזה ״לקצץ בישיבות״ שטחי ולא קשור למציאות (כמובן שאני בעד לקצץ בישיבות, אבל התקציבים הישירים הם לא בסקאלה שאנשים מדמיינים שהם).
מסכים לגמרי ואין לי בעיה עם זה.
אבל המתלונן מהפוסט של אלישע רוצה כסף כאן ועכשיו, אחרי 8 ימים של מלחמה, כי הוא כביכול לא יכול לסגור את החודש. הוא זועק שם שיזרקו אותו לרחוב ממש עכשיו. על זה התעצבנתי.
בדקתי, גיל ממוצע של רכב פרטי עומד על 7.6 שנים.
כתבתי רכב בן 6 כי הוא מודל 2019, אבל נדמה לי שקיבלתי אותו בנובמבר 2018. אז אני לא רחוק מהממוצא.
מסכים לגמרי למען הסר ספק. כמובן שיש מקרים לפה ולשם, אבל העובדה שאנשים חונקים את עצמם כלכלית לרמת ה-0 ספייר היא בעייתית מאד ונפוצה מאד. מאד מתחבר לתרבות הנדל״ן/משכנתא הישראלית - אנשים חיים על הקשקש עשורים ברצף. לא מצליח להבין איך, אני הייתי מתחרפן.
2 לייקים
זו בדיוק הדוגמה לזוג שבמדינה מערבית צריך לחיות בנוחות. זו אומר חיסכון, מסעדה פעם ב, חופשה פעם ב, ולא לבדוק את חשבון הבנק יותר מדי. אחרת משהו לא הגיוני בחבילה הכוללת.
כיוון שאתם שני אנשים עם מקצועות טובים וכישורים כנראה שבסוף יהיה בסדר, אבל העובדה שצריך לעבור כמה שנים קשות מאד - וזה תמיד ה10-15 שנים הראשונות שבהן מקימים תא משפחתי - היא תעודת עניות למדינה, תרתי משמע. מגיע לנו יותר.
3 לייקים
גם עם זה מסכים לגמרי. אבל צריך להבין שקשה מאד להגיע לזה באותה הצורה שבה ישראלים חולמים לחיות (מערב אירופה. לא חלילה ארה״ב פויה-איכסה שמעמד הביניים שלה עשיר מאד ביחס לישראל). מדינת הרווחה היא המכשול העיקרי, וזה שינוי שהתחיל לחלחל חלקית ביותר רק בשנים האחרונות.
משווה ומעלה, יש לי רכב בן 12, הדבר הכי יקר אצלי זה טלוויזיה סמסונג שקניתי לפני 6 שנים ב 6000 ש’'ח.
אציין רק שלא מרגיש יוקר מחיה ואסתפק בזה.
בהתחלה חשבתי שאתה מגזים עם הביקורת שלך אבל אז נזכרתי שהישראלי הממוצע יוצא מהבית שהוא של הבנק, נוסע ברכב שהוא של בנק אחר ומחנה אותו בנתב’‘ג וטס לחו’'ל עם הכסף של כרטיס האשראי ואז חוזר הביתה ובוכה שלא מצליח לגמור את החודש.
לייק 1
איך פה לעומת ספרד?
תחת אותם תנאים - לו היה לך 2 ילדים, גן, אישה בחופשת לידה, וכו’
אני מניח שיש כאלה אבל דחילאק זה ממש לא הממוצע.
אני חושב שזה נטו עניין של מאיפה אתם בארץ ובאיזו חברה גדלתם.
אני רואה לא מעט אנשים צנועים, שחיים בפשטות, שיודעים לסגור את היד, ונוהגים על טויוטה קורולה 2009. החשבון כמו שתיארתי למעלה פשוט. אם אין לך 15 אלף שקל נטו ביד בימינו, עם 3 ילדים קטנים, אין לך אפשרות לסגור את החודש. מתמטיקה. לפני רכב אפילו ולפני הוצאות חד פעמיות.