חד משמעית יש דיון ראול VS רונאלדו. בריאל מדריד. רונאלדו ב-2003/04 היה פנטסטי ואם הוא לא נפצע אנחנו לוקחים אליפות גם עם הגנה של פחי אשפה, הוא הבקיע כמעט בכל שבוע. אבל ב-2002/03 גם ראול היה אדיר. אנשים שוכחים שרונאלדו כבש צמד בבכורה שלו אבל די מהר חטף בוז. אחרי זה חמישה משחקים לא הבקיע, ב-1:3 על מנצ’סטר יונייטד שזה אחד מהמשחקים הכי גדולים של ריאל בעידן הגלאקטיקוס - הוא רק הפריע. “זה נראה שהילדים הוותיקים פיגו וזידאן מנסים לשתף את הילד החדש”. זה לא משנה אם הוא כבש יותר מראול. הוא נכנס למוד הבקעות והיה חלק חשוב באליפות שלנו וכמובן השלושער. באותה עונה ראול היה פצוע בגומלין והבקיע תשעה במפעל.
ראול 2002/03| רונאלדו 2002/03 - לוקח בחשבון שיש קצת סטייה ברמת הבישולים ואין קו אחיד וברור, אבל תראו כמה ראול בישל בעונה הזו למשל.
מכבד כאן כל דעה כמובן, הופתעתי מאוד לראות את חאמס ובטח בהרכב, גם בספסל לטעמי אין לו מקום, גם אם הוא היה נהדר ב-2014/15. כל אחד לוקח את הדיון לאן שבא לו וזה בסדר. אני שוב אגיד שלהיירו לדעתי אין מקום.
אמרנו בשיאם, מודריץ’ בשיאו גרם לקרוס להיראות טוב כקשר אחורי בתקופת אנצ’לוטי הראשונה.
ובנוסף, עם מקאללה כקשר לצד מודריץ’ וזידאן(גם מרסלו בעצם קשר בונה משחק) הסיכוי לאיבודי כדור טפשיים הוא אפסי.
*בקישור קשה עד בלתי אפשרי שלא לבחור בזידאן, למרות שהיו לו תקופות (כמו כמעט לכל הפרוייקט הדיי כושל ההוא) שהוא היה נעלם/חושך ואז מביא אותה בשער או בישול מבריקים. אבל בלי קשר, זידאן זה זידאן.
*שקלתי להכניס גם את די מריה לקישור. הוא אמנם שיחק רב הזמן בכנף, אבל באמת שלדעתי היה מדובר בשחקן מצויין ומנוע שלא מפסיק לרוץ. זו הייתה אחת התקופות שהכי נהניתי מריאל כשהוא שיחק בתור קשר.
*התלבטות גדולה בין בייל לרונאלדו בהתקפה. בייל יצר ציפיות מפחידות והצית דימיון של תואם כריסטיאנו#2 ויחד עם זאת האכזבה מאוד גדולה. אין ספק שהוא איכזב, אבל אני לא יכול שלא לבחור ברונאלדו הברזילאי.
למרות שנאתי לשיטת היהלום, נראה לי שהיא די מתאימה להרכב שבחרתי.
קסיאס בשיאו אולי היה קצת פחות גדול מקורטואה, אבל משהו בחיבור שלו לקבוצה ברגש שהוא הביא וגם בהצגות המרגשות וההצלות הזכורות גורם לי לשים אותו כמתאים יותר בפאזל.
אני חושב שהחוליה החלשה בו הוא קרבחאל שגם בשיאו לא מגיע לרמת התרומה ההיטורית של מסלו ואחרים.
לגבי בלמים לא היתה לי בכלל התלבטות. ראמוס זה שחקן שחייב להיות בכל הרכב לא רק מקצועית אלא גם מבחינת אופי ו-ווינריות. פפה זה הבלם המושלם מבחינת כדורגל נטו.
מקללה ואולנסו בשיאם יתנו לנו עוצמה שאין שני לה בקישור. מודריץ׳ בשיאו עם זידאן משלים לדעתי קישור פנומנלי.
מתבאס שראול לא נכנס. אבל הקריטריונים פה הם לנצח משחקים ולא ״גדולה״ או ״היסטוריות״.
רונלדו הברזילאי צריך לדעתי להיות בכל הרכב בכל קבוצה ששיחק בה. והוא החלוץ 9 הכי גדול שראיתי.רק מסי וכריסטיאנו עולים עליו כשחקנים.
שוער - אין שאלה מבחינתי, קורטואה זה השוער שתמיד חלמתי שיהיה בריאל. קסיאס היה ענק באחד על אחד ובחתוליות אבל חלש במשחק גובה ובמשחק רגל. בשיקלול שלי, היתרונות של קסיאס על פני קורטואה זניחים ביחס ליתרונות של הבלגי על פני קסיאס, וזה מה שהכריע.
בלמים - קנאבארו ופפה. הבלמים הטובים ביותר שראיתי בריאל מדריד, בדגש על האחרון. גם קנאבארו היה אדיר אחרי המונדיאל המפלצתי של איטליה, אבל לרוע מזלו זה היה בדיוק בתקופת המעבר בין המחיות והגראבסנים לאלונסואים והכריסטיאנואים. אז מסי ניקנק אותו כמה פעמים, את מי לא?
מגן שמאלי - לדעתי מרסלו בפער דיי משמעותי מרוברטו קרלוס. לא היה מגן כמו מרסלו שאגף שלם היה על הכתפיים שלו וכל תוכנית המשחק של הקבוצה לפרקים התבססה על להעמיס שחקנים באגף שלו ולשחק דווקא בתוך הצפיפות שנוצרת. הוא איפשר את זה. אגדה.
מגן ימני - הרע במיעוטו. כן, היו לדני שנים אדירות, אבל לא היה לנו באמת מגן ימני אגדי בתקופה הזו. המתחרים העיקריים שלו הם ארבלואה, סלגאדו ואולי סיסיניו. זה לא רציני.
קישור - אז פה האתר לא איפשר כ"כ מרחב תימרון. המערך הוא לא באמת כפי שמוצג אלה יותר מערך א-סימטרי עם מודריץ’ שמשלים שלישיית קישור מרכזי וזיזו שחשקן חופשי שבעיקר תומך התקפית באגף ימין הפחות חזק כאמור.
למה? כי יש מרסלו, וזה מבחינתי מייתר את הצורך בקיצוני שמאלי שידרוך לו על הרגליים. מצד שני יש לו את המגבלות ההגנתיות שלו ולכן מודריץ’ שם כדי לחפות.
אלונסו ומקאללה כדאבל פיבוט זה לדעתי סיוט אמיתי. אם ההנחיה היא לנצח כמה שיותר משחקים אני חושב שצמד כזה מכסה אותך לחלוטין מבחינת סגירות ומשחק לחץ. עם תוספת של מודריץ’ זה מאפשר משחק בשטחים צפופים (גם אלונסו וגם מקאללה לא קוטלי קנים בתחום) ואפילו עוד יותר חנק כשהכדור אצל היריבה. שלושה שחקנים עם אינטלגנציית משחק אדירה שידעו להתאים את עצמם לפרזיטים מקדימה.
התקפה - זיזו מאחורי כריסטאינו ורואנלדו השמן. הייתה לי התלבטות אם להכניס את ראול\בנזמה על חשבון רונאלדו השמן, בעיקר בגלל שהם מוסיפים למערך הזה משהו שהשמן לא - בנזמה יודע לעבוד עם כריסטיאנו מאוד טוב ויש לו יכולות בניית משחק אדירות, וראול יודע ללחוץ מדהים ויכול לתרום מאוד לשלישיית הקישור המרכזי בלחץ מקדימה. החלטתי על הברזילאי בסוף כי יש בהרכב הזה יוצרים מדהימים והוא הפינישר הטוב ביותר, אם כי אני מסכים לגמרי שהשיא שלו לא היה בריאל. מבחינתי כל הרכב שכולל את אחד מהשלישייה - רונאלדו/ראול/בנזמה מתקבל, אלה שלושת החלוצים הטובים ביותר שלנו בשני העשורים האחרונים מיד לאחר כריסטיאנו כמובן.
אין לי הרבה מה לחדש בנוגע להרכב, אבל זה מדהים לראות את הקונצנזוס (היחסי) על קורטואה.
לא שאני מתווכח, כי ההגדרה של המשימה כוללת עונת שיא ולא קריירה, אבל ב-11 שלי שמוגדרים מקריירה נגיד אני עדיין שם את איקר (אם קורטואה חוזר טוב מהפציעה ונותן עוד עונה-שתיים טובות זה כנראה מתהפך).
האם היה מקרה דומה של שוער (או שחקן) שאחרי יותר מעונה בקבוצה קיבל מרוב האוהדים הודעות נאצה על גבול האישיות (למי שרוצה להזכר: הצ'מפיונס חוזרת לברנבאו :: רק 2-2 מול ברוז'. הזאר וקורטואה מאכזבים) ואחרי 4-5 שנים כבר מקבע את מעמדו בהרכב כל הזמנים של הקבוצה (גם אם על בסיס שיא ולא קריירה)? הסוויץ’ המנטלי שהוא עשה אחרי אותו חילוף נגד ברוז’ הוא מדהים.
מרסלו זה דומה אבל די שונה (הגיע בגיל 18, היה די גרוע במשך שנים וזה לקח כמעט עשור לקבע את מעמדו מהגדולים).
אין קונצנזוס על קורטואה! אני הולך על איקר! אבל אף אחד לא שיער לעצמו בוודאי, ואני לא חושב שברוז’ זה היה הרגע הכי גרוע שלו דווקא - שקורטואה יהיה חצי ממה שהיה. @Tim_Duncan, לא היית צריך לערוך את התגובה בגללי. זה גם מסקרן אותי מה שקורה, לוקח על עצמי לבדוק עוד כמה ימים כמה קולות קיבל כל אחד בעמדה וכן הלאה
לגבי ההרכבים - אני די התבאסתי שלאט לאט, לא מעט בגלל ברצלונה של רונאלדיניו - קבוצות רבות עברו למערך של שלושה קשרים באמצע. אני גדלתי על 4:4:2 די שקרי שלנו בגלאקטיקוס1 וכן הלאה (כי זיזו לא באמת היה שחקן כנף).
ההרכב של נירו - מעניין מאוד. רק הנוכחות של קנבארו מציק לי. אני יודע שמאוד אהבת אותו, לא “חושד” בך או תוקף אותך פשוט לא מסכים. לדעתי קנבארו בריאל זה גימיק, זה מיתוס על בלם שהציג מונדיאל אלוהי באמת - משחק ההגנה הכי טוב שראיתי ואראה משחקן, זכה גם בבלון ד’אור. לא מאשים אותו בהדחות בשמינית הגמר וגם לא בביזיונות האחרים. אבל הוא היה בינוני מאוד אצלנו. וזה לא נראה, גם וולטר סמואל נכשל. וטורהאם היה חלש מאוד בברצלונה וכן הלאה. חשבנו שראמוס ילמד מקנבארו שר ההגנה וזה להיפך. לדעתי אין ספק מי היה שחקן ההגנה הטוב ביותר שלנו בעונת האליפות ההיא. דווקא רוב הקלאסיקוס של קנבארו היו טובים, ה-0:2 בברנבאו למשל והשער נקי בעונה אחר כך כשפפה גם בלט. אני זוכר את אוצ’ה ורקראטיבו מתעללים בקנבארו. משחק אחד לא מייצג אבל הוא לא היה טוב אצלנו. רביעי בהיררכיה אחרי ראמוס-פפה ו-ואראן.
לא הבנתי את המשפט הזה, אם הכוונה שאף אחד אז לא חשב שהוא יהפוך למה שהפך בריאל אז יש לך טעות, גם בתקופה הכי רעה שלו אצלנו שכולם ביקשו שנבאס יהיה השוער הראשון בכל המסגרות כתבתי והגנתי תמיד על קורטואה שהוא שוער ענק שעוד יחזיר בגדול.
די מריה - קודם כל, אני מת עליו, בעיני בשיאו הוא לא נופל מבייל (בשיאו).
מעבר לכך, הכנסתי אותו בגלל ההתאמה. הזכרון הגדול ביותר שלי מהBBC היה שחסר לנו שחקן יוצר. בהרכב שלי שמתי את רונאלדו פנומנו על חשבון בנזמה, שהוא מוסר טוב יותר, ולכן הזדקקתי לשחקן שידע לפתוח משחק צפוף ולבשל ל2 הסקוררים המטורפים למעלה.
בנוסף, הרכבתי קישור יחסית התקפי. די מריה כשחקן כנף יוכל להוסיף לנו איזון הגנתי להרכב, ולייצר משחק לחץ.
מקאללה - להוסיף איזון הגנתי ואגרסיביות שעלולה להיות מעט חסרה במערך הזה. צריך גם מישהו שיכפה על החורים של מרסלו.
פפה ולא וראן - וראן בשיאו שחקן מדהים, אך פפה יציב יותר ואגרסיבי יותר. לטעמי אלה התכונות שיותר חסרות במערך הזה.
מרסלו ולא קרלוס - בשביל השילוב עם רונאלדו בעיקר, מה גם שבשיאו הוא גם היה לא רע בהגנה.
חחחחח
מבחינה טרמינולוגית הייתי צריך לכתוב ״לא עד כדי כך גרוע״.
אני בהחלט עומד מאחורי ההרכבה של מרסלו, במיוחד כשבאגף ימין שמתי את די מריה שעוזר יותר בהגנה, וכקשר אחורי את מאקללה
התכוונתי להדגיש שאני לא חושב שהוא איזה מגן הגנתי מדהים, הוא פשוט היה בסדר בהגנה בשיאו, וזה בהחלט מספיק מבחינתי כדי לקבל את היכולות ההתקפיות שלו.
ברור שהוא תמיד היה החוליה החלשה מבחינה הגנתית, אבל הוא לא היה חור כמו שהיה לפני מוריניו או מ2018.
