דיון הטקטיקה: עידן חדש תחת ארבלואה

היו לנו פה הרבה דיונים לאורך השנים על טשואמני. כששיחק במונאקו הוא היה סנסציה וכדי להחתים אותו היינו צריכים לגבור על קבוצות כמו באיירן סיטי וליברפול, ולשלם 100 מיליון יורו בסך הכל עליו. בהתחלה היו לו כמה הופעות שבהם הוא הראה פוטנציאל, כנראה את אותו פוטנציאל שגרם לקבוצות הטופ להתעניין בו, ופיתחתי הרבה ציפיות מהשחקן. עבר לא הרבה זמן, התחילו פציעות, הוא הפך לסותם חורים, והיו לו את כל הסיבות שבעולם למה הוא לא דומיננטי כמו שהבטיחו שהוא הולך להיות.

מתישהו הוא חזר לשחק כקשר ואז הוא השתפר, ואז חשבתי לעצמי הנה הוא עוד רגע מתפוצץ. בתחילת העונה אלונסו אמר שהוא מתכוון לבנות את הקישור סביבו, וסביב היכולת שלו להבין את המשחק ולנוע בין ההגנה לקישור. רציתי לקוות שהנה הקשר המדהים שהבטיחו שהוא סופסוף הגיע. במקביל, גם עשיתי תיאום ציפיות, והבנתי שאין טעם לצפות ממנו לארגן את המשחק, זה פשוט לא הוא.

הוא התחיל את העונה בצורה סבירה, אבל ככל שהיא מתקדמת וחוסר היכולת של טשואמני להיות דומיננטי בקישור נחשפת - אני מתקשה למצוא יותר תירוצים ליכולת שלו ומגיע להבנה שהוא כנראה פשוט לא מה שקיוויתי שהוא. פתאום זה טבעי לי שה6 שלנו לא יכול לשלוט במשחק ושהאמצע שלנו נראה מסננת כמה פעמים במשחק. סופסוף הגעתי להבנה שהוא שחקן סגל טוב, אבל לא יותר מזה. הוא לא שחקן להרכב האידיאלי של ריאל מדריד.

יאמר לזכות הרבה אנשים פה ‏(כמו דור, אבל לא רק הוא‏) שזיהו את התקרה שלו מזמן. לי היה קשה להודות בכך בגלל תג המחיר והציפיות שתליתי בו.

5 לייקים

קצר ומעניין.

לייק 1

אירועי המשחקים האחרונים והחדשות האחרונות:

-מי המגן הימני שלכם: דויד חימנס פתח במאסטייה להפתעת רבים מה שהותיר את דני קרבחאל מדוכא, טרנט אלכסנדר-ארנולד חזר מפציעה ועלה מהספסל לדקות ראשונות, מהמועדון המסרים הם בסגנון “שחקן שמשנה קבוצה”. בין אם מטעמי רומנטיקה ונוסטלגיה או אמונה אמיתית - אוהדי ריאל עם קרבחאל לפחות לפי הסקר ב-AS - אלפים הצביעו באינסטגרם והוא גרף 52% מהקולות.

נראה שקרבחאל שווה דיון נפרד. עשר פעמים הוא נכלל בסגל, אמרו שעבר גם בדיקות מיוחדות בלונדון לוודא שהפציעה מאחוריו, והוא שיחק רק בביזיון נגד אלבסטה ועוד רבע שעה נגד מונאקו. לא פתח עוד בהרכב בעידן אלבארו ארבלואה. נראה מיואש משוחח עם אנטוניו פינטוס לאחר המשחק.

כתבות לטובתו לא חסר: “ההיררכיה של הקפטן” כותב חוסה מריה רודריגס - על הדברים שרק קרבחאל יכול להביא לקבוצה כזכר מהזכיות בליגת האלופות והמנטאליות המנצחת| מאטי פראטס חושב שהמאמן ארבלואה עושה לו דווקא, מזכיר סכסוכים של ארבלואה כשחקן עם אגדות העבר ובקיצור טוען שזה לא על רקע מקצועי| אמיליו קונטרראס כחלק ממגוון דעות ברדיו מארקה: “הוא לא קיבל הזדמנות להוכיח”

-מי צריך לשחק בכנף ימין? לרוב פרנקו מסטאנטואונו קיבל הזדמנויות. רודריגו נפצע בדיוק כשהיה יכול לשחק ואחרי כושר הבקעות. ברהים דיאס מראה סימנים טובים אבל לא מספיק, אחרי גביע אפריקה, ובישל פעמיים כבר יחד עם סחיטת הפנדל נגד ראיו וייקאנו.

-מרכז השדה: שער המארקה דרמטי עם “שומרי הראש” של אלבארו ארבלואה: אורליאן טשואמני-פדה ואלוורדה-אדוארדו קמאבינגה - מרכז השדה החזק עם השרירים ששיחק נגד ולנסיה (ועלה גם בין היתר בסאן ממס) אמור להמשיך במשחקים הקרובים. לארדה גולר יהיה חופש התקפי.

-עמדת הקשר ההתקפי: למי שלא מרוצה מהטורקי - מי צריך לשחק בהעדרו של ג’וד בלינגהאם כביכול בעמדה קדמית יותר ומתחת לחלוצים שלנו - כדאי לנסות את ברהים?

********************

עמדתי ממש בקצרה: לא משנה איזה הרכב יעלה - משהו לא יזרום. הרי השלישייה הזו באמצע כל כך נגרית ואפורה, לא מסוגלת לתת פס קדימה. אם נוריד את ארדה גולר בלטה אחורה או נעלה נניח את ברהים דיאס - העניין הזה ישתפר אבל האמצע יהיה פרוץ יותר, כנ”ל אם טרנט ישחק כמגן למרות שעם הכדור ממש כיף לראות אותו.

לגבי קרבחאל - קשה לי להאמין שארבלואה מתנכל לו משום שלפני למעלה מעשור הוא הדיח אותו מההרכב, זה היה תהליך טבעי. לצערי הרב אין עוד “הרבה קרבחאל בלבן” - המשפט המקסים שעל דרך החיוב אמר דני ע הפציעה הטראגית ב-2024 וחידוש חוזהו. כואב לי הלב לראות אותו על הספסל וכל פעם הבמאי חזר אליו. זה שהוא אולי כשיר לשחק זה הגיוני אבל אם עבר את המבחן הרפואי זה לא אומר שהוא עבר את ‘מבחן המגרש’.

אבל רק כשלישייה במרכז, כלומר איך סיימנו את המשחק מול ולנסיה ולא איך פתחנו אותו כשפדה קשר ימני וקמאבינגה קשר שמאלי.

שלישייה כזאת כבר חוסכת לך כאבי ראש הגנתיים ומונעת שליטה במרכז המגרש של הקבוצה השנייה ומנטרלת 85 אחוז מההתקפות המתפרצות נגדנו.

ניתן לטעון ולדון כמה הם יצירתיים או לא, אבל איתם בהרכב אנחנו נשלוט יותר במגרש ובכדור ושער אחד שלנו כנראה וכמעט תמיד יספיק

לייק 1

מגן ימין - בעיקרון פדה הוא האופתיה הכי טובה מבין האופציות הקיימות, אבל אם מתחשבים ברצונות שלו לשחק במרכז אז פשוט ניסויי כלים מבין טרנט, חימנז ודני.
תכלס אני מאוד מחזיק מחימנז על פי ההופעות שלו בבוגרים עד כה.

מאחורי חלוץ - רודריגו מעל כולם בפער בעמדה הזו. אולי הייתי מנסה מסטא אבל מרגיש לי שהוא עוד לא ברמה הזו.

כנף ימין - ברהאים/ מסטא

כן, אבל, עם פדה במרכז וארנולד מגן ימני אנחנו מקבלים יצירתיות ויכולות לכדורי עומק שאין לנו, פדה גם ישחק איפה שהוא מעדיף, גם יעשה בייביסיטר לארנולד שיכול להתמקד בלתת כדורי עומק לאמבפה

חימנז היה חלש מאוד(מאוד מאוד) נגד ולנסיה.

לייק 1

מסכים עם הפסקה הראשונה
חולק על דעתך בנושא חימנז. יש עתיד לילד הזה

כל קישור שמורכב מטשואמני וקמא זה קישור מאוד בעייתי.

אפשר להתחיל לנהל דיון על דרך המשחק של ריאל מדריד, משפט שהיה קשה להגיד עד לאחרונה. לארבלואה יש קו ברור והמשחק שלנו משתפר עם הזמן וממשחק למשחק, ואנחנו רואים איך הקבוצה מתקדמת תחתיו בעקביות. הוא מנצל מספר יתרונות שלא ראינו מנוצלים תחת אלונסו, וכמו כן פותר כמה בעיות משמעותיות שנאלצנו להתמודד איתם. למשחק שלו יש מספר עקרונות חשובים?

עקרון 1:
יש לשחקנים יכולת להחליט אם לשבור את המערך או לא. הוא לא אנצ’לוטי מצד אחד, יש אצלו מבנה למשחק ולא הכל מבוסס על יכולת השחקנים ליצור בזכות הכישרון, אבל מצד שני גם הוא לא פפ, ולשחקנים שלו יש יכולת לתמרן כדי להוציא את היריבה מאיזון. לדוגמה, ויניסיוס לעיתים מופיע על הקו, לעיתים הוא נכנס פנימה, או קרראס שמשחק רוב הזמן אינוורטד אבל לפעמים גם עושה עקיפות על הקו ומכניס כדורים לרחבה.

עקרון 2:
הוא מכיר בבעיה שיש לנו בור באמצע הרחבה וחסרה שם נוכחות. הפתרון: כשיש רגעים במשחק בהם היריבה מצופפת שחקנים ברחבה, הוא שולח את אחד מקשרי האמצע, קמא או פדה לבינתיים, כדי להציג שם יותר מסה. למרות שזה מוטיב שחוזר על עצמו במשחקים האחרונים של הקבוצה, זה עדיין לא הוביל לשער בצורה ישירה, אבל מצד שני גם ניתן לראות שכאשר זה קורה ליריבות כבר פחות נוח להתגונן וכבר אין את ההרגשה ש”גם עוד מאה שנה לא יהיה פה גול”.

עקרון 3:
המשחק צריך להיות יותר קליל. שחקנים צריכים לשחק איפה שנוח להם, וזה לא התקפלות מולם אלא לטובת הקבוצה. פדה אוהב להיות יותר חופשי על המגרש? יש לו את האפשרות. גולר אוהב לשבור את הקווים ולשחק באיזור ההאלף ספייס? שמה הוא מתופקד. טרנט אוהב לשחק אינוורטד ולמצוא לעצמו את השטחים כדי לנסות וליצור? יש לו את האפשרות לעשות את זה. כבר אין “הקרבות” כמו שראינו בעבר, שאז השחקנים הצטרכו להתאים את עצמם לדרישות של המאמן. התוצאה היא משחק הרבה יותר זורם ומשוחרר.

עקרון 4:
משחק לחץ, אבל לא בכל מחיר. לאורך רוב הדקות שלו עד עכשיו אנחנו רואים משחק לחץ גבוה שגורם לנו לזכות שלא מעט כדורים - משהו שלא ראינו במאה הנוכחית את ריאל מדריד עושה. עם זאת, כשאנחנו לא במצב לייצר את הלחץ המדובר, אנחנו לא רואים התאבדות והקבוצה יורדת לאחור ומתגוננת בבלוק נמוך.

כרגע הכל עדיין מיושם בצורה סבירה, אולי סבירה מינוס, הכדורגל עדיין לא עקבי, בדקות מסוימות הוא נראה שיממון וכמה דקות לאחר כך הוא נראה יפה ומבטיח, ועדיין לא מה שציפו מהקבוצה הזאת להראות, אבל זה כדורגל. לאחר שכבר יצאו פרסומים שהמועדון מכיר בכך שהפרויקט הזה נכשל הוא מראה שהוא כן יכול לשחק כדורגל, ועם כמה שינויים אולי עוד יצא ממנו משהו. יש עוד דרך לעשות, ואם להגיד את האמת אני לא הפכתי פתאום לאופטימי והם עדיין לא הוכיחו שום דבר, אבל לפחות הם התחילו לשחק כדורגל ויש על מה לדבר. פתאום ויניסיוס נראה מסוכן שוב (8 מעורבויות ב-8 משחקים תחת ארבלואה), פתאום פדה חוזר לעצמו, אני מוצא את עצמי תוהה האם הייתי קשה מדיי עם מסטה או גונזאלו גרסיה, וקרראס נראה אפילו יותר טוב ממקודם. יש שינוי, אבל חובת ההוכחה על ארבלואה והשחקנים.

4 לייקים