כשהייתי ילד ונער לא סבלתי חציל, אבל היום זה אחד האהובים עלי, מטוגן, בטחינה, בסביח, בשווארמה, בפלאפל, על האש, בתנור והכי טעים חציל קלוי עם פסטו טרי שרק זה עכשיו הכנתי אותו ושקדים מטוגנים על פסטה מסולסלת, מזמן לא אכלתי בגלל הדיאטה החדשה דלת הפחמימות
אולי אני עוד לא מבוגר מספיק, אבל תהליכים דומים למה שאתה מתאר קרו לי עם המון מאכלים. פטריות למשל היו מהדברים השנואים עליי בכדה״א, רק הריח של מרק פטריות היה יכול לגרום לי לעזוב את החדר. היום זה אחד המאכלים האהובים עליי בעולם. בעל האש אני נהנה מכמה פטריות על המנגל עם שמן זית ומלח גס כמעט כמו שאני נהנה מסטייק. היה לי מסע דומה גם עם אבוקדו, ואפילו עם קפה שלא ממש שנאתי אבל התחלתי לשתות רק בגיל 22 פלוס-מינוס והיום אני סוג של מכור. אני מאמין שכל המאכלים למעלה שהשנאה אליהם שרדה את השינוי המאד קיצוני בטעמים שלי כבר אבודים לנצח, אבל נחיה ונראה.
אתה מבין, זכרתי חצי עירקי (אין אשכנזים מהם, מיותר לציין). סחתיין על ההתאוששות, לפחות זה.
קיצר אתה מזרחי אבל עירקי וקיבוצניק אבל כתבת שאחיינים שלך הולכים לבית ספר בהרצליה. אתה גם מחלטר כאיש משק של צ’ולו סימאונה ולא ידענו?
כל מה שכתבת חוץ מפטריות, לא שונא אבל ממש לא מתחבר.
קפה לא שתיתי עד גיל 37 ופתאום הפכתי לצרכן כבד של אספרסו.
סחטיין על הזיכרון, הלוואי עליי.
קיבוץ קרוב מאד להרצליה משם אני במקור, ושם עדיין כל המשפחה הגרעינית.
זה טריקי
אני יכול לזכור משהו שאמרו לי לפני 20 שנה אבל לא רשימת מכולת עם חמישה דברים.
פעם בגלל נסיעות ארוכות יצא שלא שתיתי קפה יומיים ואז חטפתי את הכאב ראש של החיים שלי. מאז אני עושה השתדלות של עד פעמיים ביום
נשבע שבאתי לכתוב שהדבר היחיד שאני לא אוכל זה אפרסמון בגלל טראומת ילדות מהמרקם.
כבר שנה שאני צליאקי אז גם גלוטן נכנס לרשימה בעל כורחי
ולא יודע איך לא עלה עדיין - אנשובי זה ה-דבר. בעיקר על פיצה.
ותודה על דיון הבשרים. למדתי המון!
זה אשכרה קורה ככה באמצע החיים (אתה בשנות ה-30 שלך אם אני זוכר נכון)? מטורף.
לא קורה, מאובחן
וכן, בגיל 33 אובחנתי לאחר עשור של סבל
צודק
צודק
אתה אנטישמי
העם הרומני מוחה
העם ההונגרי מוחה (אבל צודק)
אתה גילני
צודק
בספרדית קוראים לו קקי (ומסתבר שגם ביפנית…)
הייתי בערך 10 פעמים במזרח הרחוק מהעבודה, כשהמקומיים לקחו אותי למסעדות מקומיות מסורתיות כי רציתי וכי אני אוכל הכל.
אין לכם מושג מה הם אוכלים שם, אעלק אפרסמון וחציל זה מגעיל.
ג’וקים ראיתי רק בטלויזיה, אבל עם כל הרצון שלי לנסות משהו חדש, היו דברים שסירבתי לאכול.
ביצה מתסיסה שחורה מסריחה, צדפה קשה כמו אבן שנקראת whelk, ראש של שרימפ ענק שצריך למצוץ את המוח, פרוסות עגבניה עם טונה של סוכר, ודג פוגו ביפן.
אני אוהב מאוד את המטבח האסיאתי, אבל יש להם דברים לפעמים…
צריכים עובדים?
קורונה דפקה אותי. הכל בזום עכשיו.
פעם אחרונה הייתי ב 2018.
גם לצרפתים יש קטעים. רגלי צפרדע לא אכלתי, אבל ניסיתי אסקרגו. זה שבלול גדול מטוגן בחמאה עם תבלינים. מגעיל, אבל שילמתי 10 יורו אז אכלתי.
לא בררן ולא כלום. הרשימה הזאת הגיעה מהשטן בכבודו ובעצמו.
אצל אוכלי כל משהו לא בסדר בבלוטות הטעם.
אני תמיד תוהה איך זה יכול להיות שלא שמעתי על המחלה הזו בתור ילד והיום חצי מהאנשים לא אוכלים גלוטן…
זה עניין של תזונה שהשתנתה, או מודעות?
מודעות וזו לא באמת מחלה. אנחנו בייתנו את החיטה. לא היינו אמורים לאכול אותה. חלקנו מרגישים יותר חלקנו פחות. כונו מתנפחים כשאנחנו אוכלים גלוטן.
מניח שמודעות ושיפור ביכולת האבחנה.
לדוגמה אצלי במשפחה אני ואחי הקטן עם צליאק, אבל אבא ואמא שלי לא, וגם לא אף אחד מהסבים והסבתות (שחלקם כבר נפטרו מזמן). ההורים שלי נבדקו ויצאו שליליים, אבל אני דיי בטוח שאם כל המשפחה המורחבת הייתה נבדקת מישהו היה יוצא חיובי, סיכוי סביר שהם חיו עם צליאק המון זמן.
ליאור, מניח שאתה יודע שצליאק זו לא רק התנפחות, זו תגובה אוטואימונית שמשפיעה פתולוגית על רקמת המעי הדק. מסכים כמובן לגבי ביות החיטה והעיוות שנוצר מצריכתה המופרזת.
עשית ביופסיה למעי?
לימון עושה לי אפטות ושמרים עושים לי צרבת. האם אני חולה?
יאפ