היה שחקן טוב מאוד, אבל לא ברמה של סקולס או גיגס למשל, אבל הוא נחשב לשחקן יותר טוב מהם ע’'י הרבה מאוד אוהדים בגלל המראה ובגלל הספייס גירלז
בקהאם היה השחקן הבינוני הטוב בעולם בזמנו.
אחד הדל"פים הכי חרושים בתולדות הפורום.
וכרגיל במקרים מהסוג הזה - אף-אחד לא שיכנע או ישכנע כאן אף-אחד.
בשורה התחתונה - על הנייר ומניתוח יבש וסטטיסטי קשה מאוד להצדיק את המעמד ההיסטורי שיש לזידאן בכל קונצנזוס כמעט שקיים, בפועל כמעט כל מי שראה אותו משחק יכל להישבע שזה אחד מגדולי הכדורגלנים בכלל והקשרים בפרט שהוא אי פעם ראה. הייתה לו את היכולת הייחודית הזאת, ששמורה לגדולים באמת (פנומנו, ג’ורדן ובודדים אחרים), להיראות רמה אחת מעל המשחק, כמעט כאילו צופים בשני ענפי ספורט שונים בעת ובעונה אחת.
להבדיל, אבל גם עם לא מעט דמיון - אני מניח שבעוד פחות מדור אחד יחלו פקפוקים דומים גם על צ’אבינייסטה ועל מודריץ’.
אני רק אגיד שזה פעם ראשונה שאני מסכים עם מיכאל יוכין ואתן לו לדבר בשמי…
לך תעמוד בפינה ותחשוב טוב טוב על מה שכתבת עכשיו !
אני לא מבין מה כל כך שערוריתי במה שהוא כתב. הוא לא כתב שזידאן לא שחקן טוב או בין הטובים ביותר, פשוט לא היה השחקן הכי טוב.
מן הסתם, כרגיל הוא גם מוסיף כל מיני פרובקציות בדרך שנועדו להעלות את הקליק ביט . אבל זה הרבה עושים , זה לא פטנט שלו.
שתדע שזה אחד הדברים הכי קשים שיצא לי לכתוב בחיי אבל גם תרנגול עיוור תןפס גרגיר מידי פעם אז גם עיתונאי ספורט מגןחך צודק פעם באלף כתבות
נובמת… יש מספיק סיבות וטיעונים לטעון לכאורה נגד ההיסטוריות של זידאן, מבלי שיהיה צורך לרדת לצ’רי פיקינג, בנייה נראטיבית עלובה, ודמגוגיה זולה שכזו. האמת שמזכיר הרבה יותר טורים של דסקל מנוחתם עדן.
היה חלק מפיאסקו הגאלקטיקוס?
הוא זה שאולי יותר מכל זה שהביא את הגלאקטיקוס לסף שלמות, עם הישגים יפים לצד הכדורגל היפה ביותר ששוחק באירופה באותה תקופה, והיפה ביותר שאני אישית ראיתי בחיי. הפיאסקו של הלגאקטיקוס רשופ קודפ כל ולפני הכול על שורה של החלטות מקצועיות אומללות של פלורנטינו, ואני בטוח שהוא יהיה הראשון להודות בכך.
מונדיאל שהוא לא הופיע אליו?
בוא ניקח את אחד מגדולי משחקני המונדיאלים בכל הזמנים, ונסתכל על מונדיאל הנפל היחיד שלו. היה אחד הכוכבים הגדולים של צרפת בזכייה הראשונה שלה בהיסטוריה, וסחב אותה בערך לבד על-סף פרישה, מרחק של פנדל אחד (או נגחה אחת…) מזכייה נוספת.
יובנטוס התחילה לפרוח רק אחריו?
מה בדיוק יובנטוס השיגה בלעדיו, שלא השיגה איתו? גמר צ’מפיונס? עשתה פעמיים איתו. אליפות? שוב, פעמיים גם איתו.
בקיצור, יוכין בכתבה מוקדמת שמבשרת את רצף הכתבות החלשות והרדודות שלו מתקופת היורו.
זינדין זידאן היה השחקן הטוב ביותר במונדיאל 2006 לטעמי פרט לפאביו קנבארו. בריאל מדריד הוא היה גדול במשך שנתיים, כל נגיעה בכדור. אני לא יודע אם חוכמה להשוות לכדורגל של היום והנה שחקני קישור כובשים הרבה יותר שערים, אבל זיזו בעצמו אמר פעם, בהקשר של ביקורת על ויניסיוס ג’וניור ב-2021 בימים בהם הברזילאי גם בשער ריק היה מחטיא - “גם אני, והייתי שחקן גדול - לא כבשתי מספיק שערים”.
אגב 2006 ממש מעצים את האגדה שלו כי אותם שחקנים לא הצליחו לנצח את ישראל במוקדמות ועלו לטורניר על הקשקש. שחקני על כמו תיירי הנרי, פטריק ויירה ואחרים…בלי זידאן הם נראו כמו ילדות עם קוקיות וסליחה קוקורייה.
כל אחד יכול לכתוב מה שהוא רוצה, מיכאל יוכין והסגנון שלו הוא מ"העושים דווקא", להטריל, כמו עם טוני קרוס בזמנו. אגב אני לא חושב שכתבתי שהוא אחד מהגדולים בכל הזמנים…כאילו חנן מחזיר לי אולי על החוסר עניין בכדורגל הלא קיים של אורליאן טשואמני אבל אני לא מהצבא של זיזו בהכרח תמיד אהבתי יותר את לואיס פיגו…
בהמשך לדיון שהיה פה, הדברים האלה של סרחיו אגוארו (!) מסכמים את העניין טוב לטעמי:
"!Sergio Agüero: “2024 Ballon D’or? I think the award should go to Vinicius”
“Vini didn’t disappear in Copa America. It’s just that Brazil are going through a tough time and he needs a good team. I look at the whole season, and Viní had an incredible season, this season, he was better than Mbappe!”
“It doesn’t mean he’s a better player than Mbappé But this season he was better.”
“For me, Mbappé is much more complete. But this season everytime Vini got the ball in the middle of the pitch, you can feel danger. Mbappé, when a team is in a deep block, it gets hard for him. Vini is a lot more skilled there.”
“This season, Viní and Bellingham were key for Real Madrid, I love Bellingham & I’d rather he got the Ballon d’Or, but you have to acknowledge that Viní was widely superior this season.”
אם זה לא היה באנגלית הייתי נשבע שאני כתבתי את זה.
אני גם מאלה שחושבים שהעונה יתברר לכולם שההשוואה לא במקום. כן, ויניסיוס נתן העונה עונה טובה יותר (והוא בעיניי צריך לזכור בכדור), אבל הוא ואמבפה לא באותה סקאלה. אמבפה כבר שנים השחקן הטוב בעולם, ויניסיוס היה נראה כזה למשך כמה משחקים העונה.
ההבדל המרכזי ביניהם אגב הוא לא בתועלת אלא בנזק. ויניסיוס הוא שחקן שברגעים שבהם הוא לא מועיל במשחק, הוא נזק מוחלט. אמנם התועלת שהוא מייצר כל-כך גדולה שזה שווה את זה ומדובר ללא ספק בשחקן טופ של הטופ, אבל כשמשווים אותו לאמבפה… אצל אמבפה מקבלים בעיקר את התועלת. אמבפה לא יהרוס לך את המשחק בשיטתיות בדקות שבהם הוא לא מייצר גולים. זה הבדל מהותי וזה לגמרי מטה את הכף לכיוונו של הצרפתי.
הייתי מסכים עם זה בקלות בעבר הרחוק. עם השנים זו נטיה שיורדת ומתמעטת מאוד, בגלל שהוא התבגר באופי (בעיקר), אבל גם מסיבה כללית יותר- הוא השתפר מאוד כשחקן, ורוב הזמן הוא בורסיה הטובה שלו על המגרש, במיוחד אחרי החזרה מהפציעה השניה השנה, שממש אני לא זוכר איפה הוא גרר מטה את הקבוצה.
ברור שהאיכויות הטכניות של אמבפה מלוטשות יותר ונקיות יותר, ויותר אסטטיות לצופה, אבל תגיד שלא התרגשת מהביצוע הכושל טכנית בבעיטה של השער השני בגמר הצ’מפיונס, שנדמה לי שכבר נאמר באחד הפורומים שרק ויני יכול להבקיע שער כזה מרהיב בבעיטה שלא התלבשה כמו שצריך
מתי לאחרונה זה קרה? אאל"ט מאז פברואר לא היה לו משחק כזה - ובגלל זה אני הרבה יותר מחזיק מויני של השנה.
אגב, צריך לציין גם שהתועלת שהוא מייצר פוטנציאלית גדולה משל אמבפה - יש לך ספק בכלל איזה טרור (חיובי) ויני היה עושה עם כל הדקות שהצב קיבל בצ’מפיונס וביורו?
אני רואה בהם שחקנים שונים. למעשה, מלבד המהירות החולנית של שניהם, הם מחזיקים ביתרונות שונים על הדשא. לפי התיאוריה שאני מאמין בה, לאמבפה יש 70% בערך מהיכולת של ויניסיוס ליצור מצבים מכלום, אבל הוא מכונה התקפית שלמה יותר והשורה הסטטיסטית שלו מעידה עליו. הסיומת, התנועה הקצרה, האינטנסיביות, יש לו את זה ברמות הגבוהות ביותר. לעומתו ויניסיוס כובש פחות, מרוכז פחות, ורסטילי פחות, אבל יכול עם היכולת האישית והדריבל שלו לסחוב התקפה בינונית לכל שיא ותואר אפשרי. איכשהו עם כל החבילה הפגומה הזאת והחסרונות שלו הוא נותן את התפוקה באופן רציף.
לטעמי, הגרסא הנוכחית של ויניסיוס היא לא בהכרח הסופית וההשוואות האלו מגיעות מוקדם מדיי. הוא מתקדם במובנים שונים בצורה ברורה. אם נשווה אותו לתחילת העונה הקודמת, ראינו שחקן שבקלות אפשר להוציא אותו מהמשחק, צפוי ומוגבל לאגף שמאל בלבד. העונה הוא עשה התקדמות יפה בכל המובנים האלה. למרות שעדיין לא זורם לו קרח בורידים, עכשיו כשנכנסים בו הוא עדיין נשאר במשחק (המשחק האחרון במסטאייה דוגמה טובה לכך), הוא יכול לשחק גם בתפקידים פנימיים יותר ולא רק על הקו, ובכללי הוא מרגיש שחקן מגוון יותר. לא מן הנמנע שההתקדמות שלו תמשך גם העונה, כי עדיין יש לו עוד אספקטים שהוא יכול להתקדם בהם.
נכון לעתה אמבפה שחקן טוב יותר מויניסיוס ואולי נראה את זה כבר העונה, תלוי בזמן שיקח לאמבפה להתאושש מהקיץ שעבר, יחזור לעצמו מבחינה פיזית ויתאקלם בקבוצה.
אני אסכם את זה ככה: אם אמבפה יותר טוב מויני זה טוב, אם ויני יותר טוב מאמבפה זה גם טוב.
אבל כמובן שויני יותר טוב. אם מפרקים לחלקים של יכולות כדורגל אז בכל חלק וחלק אמבפה עולה על ויני אבל כשלם ויני יותר טוב, לא הגיוני אבל זה מה יש.
מעניין אותי אם זה באמת דלפ או שזה יותר נפוץ ממה שאני חושב…
אני לא צופה בטקסים, שידורים של חגיגות והנפות גביע, זה לא מעניין או מרגש אותי, בטח לא של גביעים שוליים אבל גם בליגת האלופות אני מקסימום נשאר עם השחקנים שחוגגים על הדשא כמה דקות.
כשהייתי צעיר יותר ופנאטי הרבה יותר באהדה שלי לריאל מדריד צפיתי בזה. בשנים האחרונות הפסקתי לגמרי ואני מתחבר לחלוטין לחוסר עניין בזה.
אולי גם התרגלתם…
כן ולא.
מצד אחד, ללא ספק תחושת המחויבות שהייתה לי פעם לראות את הטקס, כאילו אני כפוי טובה / לא אוהד אמיתי אם אני לא רואה - כבר מזמן לא שם.
מצד שני, אני עדיין נוהג לצפות לפעמים בטקס, ומפיק מכך הנאה.
כיום אני רואה את זה בעיקר בשביל לראות את התגובות של השחקנים (כמו גם המאמנים ושאר אנשי הצוות) - השמחה וההתרגשות, הדינמיקות ביניהם וכו’ - של גיבורי המסע הארוך והמפרך, לו גם אני הייתי שותף במידה מסויימת, עם פרס מתגמל בסופו. כמו לראות סיום של סדרה טובה ואהובה, עם סגירת מעגל מוצלחת של כל הגיבורים האהובים בסדרה.
מטבע הדברים, מכיוון שכך האפקט של זה מושפע במידה רבה ממספר גורמים:
-
אורך המסע ורמת הקושי שלו - ולכן “תואר” של משחק בודד לא שווה כמעט כלום מהבחינה הזאת (אני מניח שהשאלה הזאת עלתה בין היתר על רקע התואר של אתמול). וכן, צודק גם מי שכתב שאולי קצת “התרגלנו” - לא דומה מסע ממושך במיוחד ומלא מהמורות של עשור, עד להשגת הדסימה (או 36 שנה של ארגנטינה, לדוגמה), ל-6 צ’מפיונס בעשור.
-
רמת החיבה ומידת החיבור לגיבורי המסע - פה אכן יש השפעה מכרעת להתקדמות בגיל, שבעוד שכשצעירים יותר האהבה (שלא לומר ההערצה) לשחקנים היא טוטאלית כמעט, לעומת עוצמת הרגש בגילאים מבוגרים ואולי קצת ציניים יותר, או גם שמקבלים פרופורציות חשובות לחיים.
עם ובלי קשר, אישית החיבור שלי לשחקנים כמו זידאן, ראול וקסיאס היא עשרות מונים גדולה יותר מהחיבור לכריסטיאנו ואפילו ראמוס. דווקא עכשיו אני מרגיש סוג של תנועת חזרה מסויימת, עם שחקנים כמו ג’וד, פדה, קמאבניגה ואפילו רודיגר.