דעה לא פופולארית

כדורגל כללי
550

לא מסכים -
אפילו - ואולי דווקא - במשחק חייו של קיליאן (ולא מעט כאן חייבים לו התנצלות) הוא הראה שמבחינת דריבל ויכולות מסירה הוא לא באיזור חיוג של ויני בכלל. אולי עדיף באמת שישחק חלוץ. בפינישינג הוא כמובן עולה על הברזילאי אבל שם הפער זניח (יחסית).

לספור שערים זה לא הוגן כלפי הברזילאי שגם יוצר ולא אחראי על סיומת - ומספר המעורבויות של שניהם באיזור ה-30 (28-26 לקיליאן אאל"ט).

כמו שטענתי אז, טוען גם היום - ויני שחקן הרבה יותר מגוון מאמבפה ועם סט יכולות רחב הרבה יותר ולכן גם שחקן טוב יותר. המשחק מול סיטי הוא כאמור הוכחה לכך.

(בכל אופן, הקונצנזוס והנחרצות פה מפתיעים אותי מאוד.)

אני מהמר גם שעוד שנה מספר המשחקים שויני לא מגיע להם יקטן משמעותית. זאת טענה שכמובן אין לי איך להוכיח אבל מאז 21/22 הוא במגמת שיפור מתמדת.

551

הפער זניח בפינישינג? אולי אמבפה מפשל מדי פעם אבל יש לו וואחד בעיטה ויעידו הפצצות שהוא שיגר בנבחרת צרפת ובפריז. לויניסיוס אין רבע מיכולת הבעיטה של אמבפה.

לוינסיוס - עבורי - יש קסם שיש לדי מאריה ביכולת של דריבל על המקום ושליטה מטורפת בכדור, אין את זה לרוב מוחלט מהשחקנים, אין את זה לאמבפה (לא ברמה של ויניסיוס בזה) אין את זה גם לרונאלדו. הקסם הזה לעבור שחקנים בדריבל על המקום לא מבוסס מהירות או כוח מתפרץ - זה קסם שקונה במבחן העין. אי אפדר לא לאהוב את די מאריה, אי אפשר לא לאהוב את אינייסטה.

לא יודע למה נראה לך שיש לאמבפה דריבל ברמה הזו, יש לו כוח מתפרץ מטורף, מהירות, ויכולת לסיים מול השער בצורה גם טובה וגם יצירתית.

552

כן, אמבפה נוצץ הרבה יותר מוויני, על זה אין חולק וזה בולט בכל נגיעה שלו, אבל גם הוא מחמיצן לא קטן. היה על זה דיון ממש השבוע. את הפצצות שלו הוא משגר גם בריאל וכמובן שהוא בועט מרחוק טוב מויני (למרות שגם בזה הברזילאי לא פראייר - ויאריאל העונה לדוגמה).

מעבר לקסם של השליטה בכדור והדריבל - יש לו מסירות וורלד קלאס, בעיקר לרוחב אבל גם לעומק. הסיומת שלו עברה שיפור גדול מאוד והוא ממשיך במגמה הזו.

אמבפה במשחק חייו אתמול נתן 3 סיומות של קילר, ויני במשחק כזה היה מייצר לעצמו צמד ועוד כמה לשאר.

553

בגמר המונדיאל הוא לא שיחק 75 דקות בערך, ואז נתן קונצרט. הוא לא היה אז הטוב במגרש לטעמי, אבל זה היה משחק יותר טוב מאתמול.

554

image
image1080×1350 211 KB

אני בן אדם נוסטלגי מאוד לא רק בכדורגל, אני מודה. מוחמד סלאח ממשיך לפאר ולפאר ולפאר את הסטטיסטיקה שלו, הוא יהפוך לשחקן שהיה מעורב בהכי הרבה שערים בעונה אחת בפריימרליג ויחצה גם את ה-50. אני לא אנטי כלפיו חלילה (כלומר לא אכפת לי מה אמר על ריאל מדריד ואני שם בצד את ‘הפוליטיקה’), אני פשוט מעריץ גדול של תיירי הנרי שלדעתי בדור שלו נפל רק מרונאלדו-פנומנו. אם אני עדיין אומר תיירי הנרי>מוחמד סלאח - זה מוגזם?

שוב אני רוצה להעלות כאן נקודה לגבי הדיון הזה, ככה בזהירות. אני לא מזלזל במספר הבישולים של סלאח אבל לדעתי הנרי היה מוסר טוב יותר. מעבר לכך, לדעתי הנרי שחקן ששיפר עוד יותר את השחקנים סביבו. לא היו את מאבקי האגו עם חבריו לקבוצה. לסלאח היו את התקופות שלו שהוא אגואיסט וחייב לכבוש. ובכל מקרה, אולי אני עושה לו עוול אבל אני מעדיף את הנרי מודל 2002-2004 - כן עונת הבלתי מנוצחים וגם שנה קודם לכן עם שיא הבישולים, מאשר את סלאח הנוכחי.

555

סלאח יכול לשבור העונה את שיא השערים לעונה, שיא הבישולים לעונה ושיא המעורבויות לעונה לשחקן, אין שחקן שאפילו התקרב לזה קצת.
אם לא נונייז סלאח כבר היה מעל 20 בישולים והיה שובר כבר את שיא הבישולים והמעורבויות.

סלאח מוסר הרבה (אבל הרבה הרבה הרבה) יותר טוב מהנרי, סלאח יותר גאון כדורגל מהנרי, הנרי היה מהיר מסלאח ויותר אתלטי מסלאח ואלגנטי יותר במשחקו, אבל סלאח יותר טוב.

רק שינצחו הלילה ואפשר להתחיל לקרר שמפניות.

556

לא ידעתי איפה לפרסם אז מניח את זה פה:

לאחרונה אני מחפש לצפות במשחקים הגדולים של R9, שלדעת רבים אלמלא הפציעות אולי היה השחקן הגדול בהיסטוריה.

אם למישהו יש המלצה למשחקים הגדולים שלו אשמח לרשימה :slightly_smiling_face:

557

בריאל מדריד:

-משחק הבכורה נגד אלאבס עם הצמד כמחליף במחזור החמישי בברנבאו. השער הראשון בא מיד.
-השלושער ברבע הגמר באולד טראפורד ב-2003 והסטנדינג אוביישן מהקהל המקומי
-צמד במשחק האליפות נגד אתלטיק בילבאו במחזור הסיום (1:3 ביתי).
-הדרבי נגד אתלטיקו מדריד בברנבאו והשער הקסום אחרי 14 שניות (2003/04). הנאה מובטחת
-צמד נגד אתלטיק בילבאו בבית באותה עונה ובישול גדול לפיגו (0:3 שקרי מאוד).
-הקלאסיקו נגד ברצלונה עם ואנדרליי לושמבורגו נגד רונאלדיניו ב-2004/05.

לייק 1
558

אם ככה תעזוב את התקופה שלו בריאל ותחזור אחורה ללפני הפציעות באינטר וברצלונה.
עד היום זכור לי המשחק שגרם לי להתאהב בו כילד קטן, המשחק הראשון שלו בברצלונה בסופר קופה נגד אתלטיקו.
היום שהוא בסוף חתם בריאל היה יום חג מבחינתי, אבל אנחנו קיבלנו רק את רונאלדו חלוץ ה 9 הענק ולא השחקן הטוב בהיסטוריה ששיחק בברצלונה ובאינטר.

לייק 1
559

תודה! מתרגש לצפות (מחדש) :star_struck:

לייק 1
560

מצטער שאני מעלה דיון מהאוב, אבל אני קורא מדיי פעם את הדיונים כאן בפורום מהתקופה שנעדרתי ונתקלתי בדיון הבא

לאחרונה היוטיובר The Putist Football העלה סרטונים בנושא ונתן את משנתו לסיבה למה רבים חשים ככה.

קצת קונטקסט, הוא אוהד ברצלונה, אבל מאוד אובייקטיבי בדעותיו. שווה מאוד לעקוב אחריו.

לייק 1
561

איך אני אוהב שבוחרים שתי נקודות רנדומליות בזמן, מותחים ביניהן קו - ואז קובעים שיש מגמה.

איך הגענו מאיינשטיין ועד לאורן חזן?
איך הגענו מפינק פלויד ועד נועה קירל?
איך הגענו מפורשה 911 המקורית ועד הסייברטראק?
ועוד ועוד.

זאת תופעה נפוצה מאוד בתקשורת (ואצל דמגוגים אחרים), שם אוהבים לספר סיפורים יפים (שלא בהכרח קשורים למציאות), ולא ממש מחוייבים לאמות מידה מדעיות או פחות מזה - אבל סתם חבל להרוס סיפור טוב עם העובדות.

רונאלדיניו זאת חתיכת נקודה סינגולרית בזמן, אולי הסינגולארית בתולדות הכדורגל. כישרון לא של פעם בדור, אלא של פעם בהיסטוריה אולי. אין בכלל מה להשליך מרונאלדיניו עצמו, אל כלל התקופה בה הוא שיחק.
רונאלדיניו היו פורח ומצליח בכל תקופה, גם היום. וליתר דיוק - רונאלדיניו היה רונאלדיניו בכל תקופה, גם היום.

הכדורגל אולי הופך ליותר תבניתי ומסודר ככל שהזמן מתקדם, מצד שני - גם ההיפך נכון. אם עד לפני 20 שנה לכל שחקן אחד היה תפקיד אחד מוגדר, היום התפקידים הרבה יותר דינמיים וגמישים, ורואים גם יותר מעבריות בין תפקידים. מצד אחד זה אומר שהדרישות גדלות, לרוב, מצד שני זה גם אומר שמגן ימני, לדוגמה, לא חייב להישאר כל הקריירה רק מגן ימני בהגדרה הקלאסית של התפקיד, אלא ניתן לראות סוגים שונים ומגוונים מאוד של מגנים ימניים. באופן הזה, שחקן עשוי לגלות את עצמו מחדש בשלב מאוחר יותר של הקריירה, ולא להיתקע כל החיים בגלל החלטה סמי שרירותית של מאמן בינוני בקבוצת הילדים.

יותר מזה. גם הכדורגל התבניתי והמוסדר עצמו - לא מגביל שחקנים יצירתיים, אלא להיפך - עוזר להם לפרוח ולנצוץ, בתוך הכללים הברורים. וזה נכון תמיד אגב, לא רק בכדורגל.
אני יודע שהביאו לכאן את הציטוט שגרף הסכמות נרחבות של המאמן הדרום-אמריקאי שטען שהיום מדכאים יצירתיות אצל שחקנים צעירים - זה אולי רומנטי, ומלטף את הנימים הנוסטלגיים שיש אצל כולנו, אבל אני לא מסכים עם זה בכלל.
על פדאלדות ותרגילים גם ככה השחקנים תמיד התאמנו בזמנם החופשי ולא בזמן האימון הרשמי (לפחות בכדורגל המקצועני של עשרות השנים האחרונות), והם גם לא יפסיקו להתאמן על זה עכשיו. זה שנותנים לשחקנים צעירים כללים ברורים ומשמעת חזקה איך נכון לשחק, רק עוזר להם ונותן להם כלים איך לשחק נכון, שבתוכם הם יכולים לפרוח ו"לשבור" קצת את הכללים, אחרי ששלטו ביסודות. וכן, גם אם אומרים להם מגיל צעיר להפסיק עם השטויות והדריבלים המיותרים.
לאמין ימאל גדל בכדורגל המודרני והלכאורה דכאני של היום, ועדיין הוא יצירתי בצורה בלתי רגילה - בגלל מה שהוא נולד איתו ברגליים, כאמור (וגם עדיין עושה שטויות, אגב, מה שמוכיח את זה שהנאציזם לכאורה ששורר באקדמיות הנמוכות הוא הגזמה פרועה). והוא ממש לא אנקדוטה בודדת, כפי שהדגמתי לעיל.

כדורגל “חופשי” מייצר שכונה כמו זו שיש לנו כאן בארץ, לא את רונאלדיניו הבא.

הסיבה שהיום אין רונאלדיניו, היא פשוט… שלא נולד עדיין עוד רונאלדיניו. וזה לגמרי לגמרי סביר.
והטענה המשלימה, שהיום יש פחות שחקנים יצירתיים - אני פשוט לא מסכים איתה. יש היום המוני שחקנים יצירתיים: ימאל, ויני, רודריגו, מוסיאלה, אודגארד, וירץ, קווארצחליה, אפילו אולמו, ועוד ועוד. ממש ממש לא כולם הם “רובוטים חזקים ומהירים”, כפי שהיוטיובר כאן מנסה לטעון. חלקם או רובם אולי חולפים לנו קצת מתחת לרדאר בהקשרי דיונים כאלה, בגלל ש:
א. הם לא השחקנים הטובים ביותר בעולם בשנים האחרונות (או לפחות המתיימרים להיות, אלה שהתקשורת מנסה לדחוף - אמבפה והלאנד), ולכן מקבלים קצת פחות פוקוס (מן הסתם זה הולך ומשתנה, עם העלייה של הרשימה שמניתי, לצד הירידה המסויימת של הלאנד ואמבפה).
ב. הם טובים וכשרוניים, אבל לא טובים וכשרוניים ברמה היסטורית (רובם הגדול לפחות, ובנקודת הזמן הנוכחית).
ג. בהמשך ישיר לנקודה הקודמת - אנשים אוהבים לייפות ולנפח את העבר, ככה שבהשוואות היסטוריות שחקני ההווה יוצאים קטנים באופן יחסי, הרבה פעמים שלא בצדק. מה גם שכאשר משווים אל העבר, משווים אל מול שחקנים מכל אורך ההיסטוריה - מה שנותן תחושת עושר שקרית, וזאת לעומת הדור האחד הבודד שמשחק היום. אם נקפיא דור בזמן ונשווה אליו - נגלה כנראה פחות או יותר אותה רמת כישרון גולמי כמו היום.

בסיכומו של דבר - שתי המגמות (ההופכיות) קיימות, על-פניו - גם התגברות התבניתיות, וגם הגמישות הפנימית - ושחקנים יצירתיים עשויים להרוויח משתיהן. רק צריכים שיוולדו כאלו.

2 לייקים
562

סוף סוף היה לי זמן לעבור על הסרטונים, ולהתחיל לחשוב על תגובה. אני אומנם כאוהד בארסה עשוי להגיב מפוזיציה, אבל מצד אחד יש לי המון טענות לפרוייקט האחרון של פפ בעיקר, אבל מנגד קצת צורמים לי הסרטונים הללו והחצים שמופנים כלפי גווארדיולה עם המון פירוט, אך מנגד עם מעט טיעון רלוונטי. אנסה להסביר בנקודות בשביל להיות ברור:

  1. האם גווארדיולה המאמן ה- OVER טקטי הראשון איי פעם? אני יכול לחשוב על המון מאמנים מאמנים טקטיים לאורך השנים שדיי הרגו שחקנים. מוריניו, קאפלו, ואפילו סימאונה הם מאמנים מאוד טקטיים שלא כל שחקן יכול להצליח אצלם. אני לא רואה שאיי פעם מישהו האשים אותם על הרס הכדורגל. אני יכול לבנות טיעון שלם על איך הצ’וליסמו הוליד את הנטייה למשחק אגרסיבי בלה ליגה ועם הזמן התגלגל למפלצת הרעה שנקראת חטאפה של בורדאלס, ונוצרה לגיטימציה למשחק שאשפר להתייחס אליו כפיזי על גבול הלגיטימי, או פשוט אנטי כדורגל בחסות השופט. עדיין, אף מאמן טקטי שמדכא שחקנים בשל היותו מאוד טוטאלי לא מקבל את החצים של גווארדיולה שהפך להיות שק החבטות של כל עולם הכדורגל בחסות ה EPL. איך אמר לי קולגה שאוהד ארסנל- אנחנו נהנים לחכות לו מעבר לפינה.

  2. על מה כן אפשר להאשים את גווארדיולה? היעדר רומנטיקה ויצירתיות מצידו. הזוי בעיניי שעונה שלו קמה ונופלת על רודרי. טוב ככל שיהיה, היחודיות שלו בבארסה הייתה לא רק סגנון המשחק שלו, אלא שהוא יכול כל שנה להכניס שחקנים מבארסה וב’ והכדורגל ימשיך כרגיל בין אם מסי, אינייסטה, צ’אבי או בוסקטס משחקים. המכונה עבדה. בהינתן העובדה שמדובר על פרוייקט שנשפך עליו המון כסף עד לטרבל שלו, והוא קורס בגלל שחקן אחד, זה הופך את הפרוייקט של פפ לגרסא מסויימת של גלאקטיקוס שתלוי בעיקר בשחקנים שהוא גם ככה מביא בהמון כסף בסכומים שוברי שוק. לשנוא את סיטי של גווארדיולה זה בגדול שווה ערך ללשנוא את ריאל מדריד של 04/05. כולם חיכו לראות אותם קורסים בשביל להוכיח שיש בכדורגל וקבוצות יותר מאשר לקנות את השחקנים הכי טובים ואפשר להצליח דרך שיטה, תלכיד נכון ועבודה קבוצתית.

  3. האם פפ בהכרח הורג שחקנים? האמת שכמו כל מאמן זה תלוי עמדה. יש שחקנים שקיבלו לא מעט בזכות פפ כי הוא נותן להם המון חופש כמו מגנים, ווינגרים וקשרי אמצע עושיםם אצלו קפיצה משמעותית. מי סובל אצלו? מספרי 10 (טריקוויסטות) קשרים “סטנדרטיים” של BOX TO BOX, עם בלמים הוא לא יודע לעבוד וחלוצים. המשחק של פפ מאפשר בעיקר לסוג מסויים של השחקנים לנצוץ, ובעוד היתר הופכים בעיקר ל"סוסי עבודה". זה כמובן מאוד בולט אצלו עם חלוצי חוד (ראה ערך זלאטן) אבל שוב אלו דברים שקורים אצל כל מאמן מאוד טקטי. מוריניו מעולם לא הצליח לעבוד עם ווינגרים טכניים שמנסים לקדם אחד על אחד, ולרוב מגינים אצלו היו חייבים להיות עם פרופיל יותר דפנסיבי, מצד שני הוא הצטיין עם חלוצי מטרה ובלמים. סימאונה? על כל דייגו קוסטה אחד עברו אצלו שרשרת חלוצים שלא הסתדרו, ווינגרים? שורדים עונה אחת גג שתיים, מנגד בלמים אצלו מתפתחים יפה כמו גם קשרים אחוריים. ככה זה עם מאמנים דומיננטיים בגדול.

  4. מה כן הורס את הכדורגל? כן המשחק הוא מאוד טקטי ברמות הגבוהות ולא ממש משאיר מקום לפנטזיסטות שכן מספרי העשר נכחדו עבור שחקנים יעילים יותר. אם כן יצא והגיע איכשהו פנטזיסטה שמצליח לבלוט בקבוצה קטנה או בגילאים הצעירים הוא יצטרך לעלות רמה בצורה משמעותית ומהר ברמה הפיזית כדי להתמודד עם הדרישות הגבוהות בכדרוגל האירופי. המון שחקנים נופלים לא בעיקר הקושי להתמודד פיזית עם הדרישות בכדורגל האירופי, ואם בטעות קרה והצליחו לעשות זאת הם צריכים לעמוד במספרים מאוד גבוהים ועקביים. הכי קרוב לדברים הללו מבחינתי זה לאמין יאמאל. כשרון על, עם תכונות מצויינות, נמצא כרגע במעטפת הכי טובה שיכל לקבל, מציג מספרים לא הגיוניים בטח לגיל 17, ועדיין נשאל על למה הוא בבצורת בכיבוש שערים. הכדורגל של היום דורש אתלטיות, עקביות ואם זה מסתדר אז כישרון. בכנות, מישהו חושב שרונאלדיניו היה שורד את כל הדרישות הללו? ריקלמה? בקהאם? קאקה (אולי היחיד ברשימה שאני חושב שיש לו סיכוי אבל העמדה שלו בעייתית). הפוך, אני רק יכול לדמיין איך היה הולך לשחקנים כמו אוזיל, ואן דר וארט, דיבאלה, ניימאר, פאפו גומז בעידן שקידשו פחות שהיה גבול לאתלטיקה והעקביות והיו מחכים לראות הבלחות של כישרון. אולי זו הסיבה שהפיתרון של פיקה היה משהו כמו הקינגסליג. ליגה בלי חשיבות שתעודד כדורגל יצירתי כמו כדורגל חופים לצורך העיניין שגם הראה ניצוצות לתקופה.

3 לייקים
563

הורג שחקנים זה הדבר האחרון שאפשר להגיד על פפ. בנוסף לזה שהוא הוציא משחקנים את המיטב שלהם לאורך השנים, ויש מלא דוגמאות כמו דה ברויינה שתחתיו הפך למפלצת, מה שהוא הוציא מסטרלינג ופודן בהתחלה, הפיכתו של רודרי לקשר האחורי הטוב בעולם, בברצלונה זה היה מסי שבלעדיו אי אפשר לדעת לאן זה היה מתפתח.

אני חושב שהמבחן הכי גדול של האם פפ שיפר או לא זה מה קרה כשהוא הלך. מה הקבוצות ומה השורשים שהוא השאיר אחריו עשו-באיירן עם תיאגו בן טיפוחיו וקימיך בהרכב הפותח לקחו את ליגת האלופות. השורשים שלו בברצלונה המשיכו לעוד טראבל.

2 לייקים
564

אי אפשר להאשים את גווארדיולה במהפכה שנגרמה עקב הכדורגל שלו, הוא לא אשם בכך שהכדורגל שלו הפך את עולם הכדורגל וכולם רצו לשחק כמוהו. עם זאת, הוא האיש שלקח את סגנון הכדורגל הזה והציג אותו לעולם. אף אחד מהמאמנים שהצגת לא השפיע כמו שגווארדיולה השפיע.

בסופו של דבר אני מחלק את הכדורגל במאה הנוכחית לשתי תקופות, התקופה של לפני ברצלונה של פפ והתקופה שאחרי. הכדורגל השתנה בעקבות אותה קבוצה, הפך להרבה יותר תובעני ונוקשה, אבל גם ליותר איכותי ומתוחכם. ’מאשימים’ את פפ בדברים שנתפסים כשינוי לרעה כמו שגם נותנים לו את הקרדיט על השינויים שנתפסים כטובים.

בסופו של דבר אני לא רואה בזה האשמות, אלא סקירה על השתלשלות העניינים. יכול להיות שגם בלי פפ היינו מגיעים לאותה נקודה בדיוק, מכיוון שקבוצות היום עובדות עם תוכנות בינה מלאכותית ומנתחות כל צעד של שחקן במטרה להגיע לאופטימיזציה של המשחק שלהן. אבל פפ היה שם וההשפעה שלו על עולם הכדורגל במאה הזאת היא עצומה וההתפתחויות מיוחסות לו.

אם נעזוב את האנשים שגרמו והשפיעו על הכדורגל ונתייחס לכדורגל עצמו, האם גם אז אתה לא מסכים עם התיאוריה? כי מבין השורות דווקא לא נשמע לי שאתה חולק על האבולוציה עצמה של הכדורגל.

565

הכדורגל השתנה, אבל כמה יורשים לפפ אתה רואה? יותר מאשר יורשים למוריניו? לסימאונה? אני לא יודע אם הקיום של סימאונה או מוריניו תלוי בעצם הקיום של פפ, כמו גם הכניסה של אנאליסטים ואנשים מתחומי מדעי הספורט לעולם הכדורגל. הייתי אומר שלא מעט מזה מגיע גם מענפי ספורט אחרים הרבה לפני שאני זוקף את זה לזכות פפ. אני חושב שהסיפור של “מאניבול” ומהפכת המידע בבייסבול האמריקאי היא זו שדחפה יותר לקדמה ביתר ענפי הספורט.

בנוסף, בארסה ההיא לא מתחילה בפפ, אלא בפרוייקט של קרוייף עם הלה מאסיה מתחילת שנות ה90 שהלך והתעצם לכדי הדור המשוגע תחת פפ, כולל פפ עצמו שהיה שחקן דאז.

אני לא יכול לתקוף את המציאות כי הכדורגל אכן השתנה, אני כן תוקף את החצים שמופנים לגווארדיולה כקטילזטור מרכזי בשינויים בכדורגל.

566

אני לא רואה בזה חיצים לעבר פפ. אני רואה איך קרנם של השחקנים היצירתיים ירדה אל מול קרנם של השחקנים הפיזיים, ואיך שוב פעם היא עולה. פפ דמות חשובה באבולוציה הזאת מכיוון שהוא הדמות הכי חשובה בהתפתחות הטקטית של המשחק בתקופה של הדור שלנו, ולכן הוא גם קשור לזה. האבולוציה הזאת הייתה קורית במוקדם או במאוחר, בדיוק כמו שאם ניוטון לא היה כותב את החוקים שלו מישהו אחר בהיסטוריה היה כותב אותם.

אני לא חושב שמהפכת המידע היא זו שגרמה לשינויים. אולי אני פחות מודע למה שקורה אבל מהפכת הביג דאטא בכדורגל החלה או לכל הפחות הפכה לחשובה אחרי ברצלונה של פפ.

שביט, אני לא חושב שיש מישהו בעולם, מלבד זלאטן אולי, שיטען שפפ הורס שחקנים או משאיר אדמות חרוכות. יש מי שיטען שהכדורגל שלו מאוד מגביל את השחקנים, אבל זה נכון, הוא דורש הרבה יותר סדר וזה לא בהכרח טוב או רע. זה הכדורגל שלו.

567

עברתי על הרשימה שלך ואני שם בצד את כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי שמשמעותית טובים מכל אחד שאציין אבל עדיין, קצת להתלהב מאמצע-סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000: רונאלדו-פנומנו, תיירי הנרי, גבריאל באטיסטוטה, אנדריי שבצ’נקו, רוד ואן ניסטלרוי, לואיס פיגו, זינדין זידאן, ריבאלדו, רונאלדיניו, ראיין גיגס, פרנצ’סקו טוטי, קאקה, דיוויד בקהאם (היו לו מספיק תכונות שהוא פשוט 100 בהן), סטיבן ג’רארד, פרנק למפארד, לוקה מודריץ’, צ’אבי, אנדרס אינייסטה, ליאו מסי.

זו רשימה שאפילו השארתי בה את ראול בחוץ כי הוא היה שחקן גדול אבל פחות מוכשר מהאחרים(ואת אלסנדרו דל פיירו שהיה שחקן אחר אחרי הפציעה הקשה ההיא). אני לא רואה בדור הנוכחי למעט ניימאר, מוחמד סלאח וקיליאן אמבפה שחקנים באותו הלבל, וג’וד בלינגהאם יגיע לשם. קשה לי לדרג את זלאטן איברהימוביץ’ שלקח אליפויות בטלפון אבל בליגת האלופות לא ראינו ממנו כמעט כלום. אני חושב שכן אבד קסם מסוים במשחק. זה מרגיש ששחקנים כן עוברים שחקנים בדריבל בעיקר על מהירות ויציאה מהמקום.

לגבי פפ גווארדיולה: אני חושב שהיה את היורו עם ספרד אבל כל התלכיד למשל ושיטת המשחק הוציאה מצ’אבי כדורגל שלא הראה קודם לכן. ולוותר על שחקן על גבול הגלאקטיקו - שחקן מוביל בתפקיד אפור יותר, כמו יא-יא טורה, לטובת סרחיו בוסקטס שעדיין לא כל העולם הכיר - זו אמירה וזה צעד משמעותי שלבטח משנה את הכל. אגב, לדעתי כבר ברצלונה של רייקארד ב-2004-05 הביאה לנהירה. קבוצות היו משחקות 4:4:2 עם שני קשרים אמצע, שני שחקני כנף וחלוץ: מנצ’סטר יונייטד של הטרבל, ריאל מדריד של ויסנטה דל בוסקה עם הגעתו של לואיס פיגו, באיירן מינכן של היצפלד (שני חלוצים), ארסנל של הבלתי מנוצחים, מילאן של קרלו אנצ’לוטי עם פליימקר מתחת לחלוצים - וברצלונה הביאה לשינוי. קבוצות עברו לשלושה קשרים באמצע, למשל…צ’לסי של ז’וזה מוריניו.

568

ערבבת פה שני דורות של שחקנים (מסי, צ’אבי, אינייסטה, מודריץ’, וגם רונאלדיניו וקאקה, הם לא מאותו הדור כמו באטיסטוטה, פיגו, ריבאלדו, זידאן, גיגס ועוד אחרים ברשימה שלך), וגם בתוך הרשימה הכפולה הזו - הרבה שחקנים הם בפירוש לא פנטזיסטות: בוודאי שלא ואן-ניסטלרוי ושבצ’נקו, אבל גם מודריץ’, צ’אבי, בקהאם, בטיסטוטה, למפארד וג’רארד הם לא באמת כאלה. אתה יכול להתגעגע אליהם משלל סיבות, רובן כנראה נוסטלגיות בעיקרן, ונשענות במידה רבה על זה שאלו השחקנים הראשונים שראית בחייך (אני מודה, גם לי קשה לפעמים להתנתק מזה), אבל זה לא הופך אותם ליותר מוכשרים ו/או “יצירתיים”.

אני כן חושב שהדור של היום הוא פחות מוכשר, באופן יחסי, וגם התייחסתי לזה בעבר. אבל זה לגבי סביר והגיוני מבחינה סטטיסטית, שיהיו עליות וירידות ב"רמת הכישרון הכללית" (בעיקר שאנחנו בדיוק מסיימים חתיכת פיק מטורף והיסטורי, ככה שהכול מחוויר לעומתו). בייחוד שכשאנחנו מודדים את אותה “רמת כישרון כוללת”, אנחנו בעצם בעצם מדברים על נקודות ספורות וכמעט אנקדוטליות בדאטה הכוללת, הכוללות כמה עשרות שחקנים בלבד. אין שום צורך ללכת להסברים של סגנון כדורגל חדש, מודרני ונוקשה שמדכא כשרון ויצירתיות.

569

לגבי חלק מהשמות אני קצת חולק עלייך. השאלה אם שחקן צריך לדעת לעשות הכל 8+ או שאם יש לו הרבה תכונות שהוא עם ציון 10 למשל. רוד ואן ניסטלרוי בלי כדורגל יפה לעין עושה גול מחצי מצב וזו גם אומנות, באמת שהרגשתי איתו שמתחילים ב-0:1 - “לחצוב” גולים. סטיבן ג’רארד שחקן פנטסטי שכל בעיטה שלו כמעט גול. גם אם אני מחלק את הערבוב שלי לשניים ומתמקד בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 - אני חושב שאין מה להשוות. אגב בקבוצת יוצאי הדופן שכחתי את אריאן רובן ופרנק ריברי. זה כמו שהמספרים של החלוצים והקשרים ממש עולים ביחס לפעם. הרי בעבר 25 שערי ליגה זה היה וואו - יחידי סגולה.

מסכים לגבי הנוסטלגיה והאהבה הראשונה ולכן לא כתבתי את ראול זה היה בכוונה [בשנות השיא הוא הוציא את המקסימום כמעט ואם תשאל אותי אז התאכלסיות, נגיעה אחת בכדור, וחוכמה - אלו התכונות שלו].