למה שדיוויד בקהאם היה מעדיף לשחק בברצלונה שעם כל הכבוד לבחירות בקיץ ותמיד יש הבטחות - הייתה עם מאמן חסר ניסיון ושיחקה בליגה האירופית? העניין של ריאל מדריד בו היה נושא השיחה עוד לפני רבע הגמר המטורף בין הקבוצות ב-2002-03 וגם עלה לדיון שוב ערב הזכייה באליפות נגד אתלטיק בילבאו, זה לא הגיע משום מקום. גם בקהאם הניח כנראה שלא ישחק בצד ימין אבל הוא שחקן תחרותי. היה לא רע כ-‘6’ בהתחלה ויצא לי לחשוב שוב על עונת הגלאקטיקוס בעקבות כל מיני התבטאויות של איבן הלגרה ואחרים. אם קלוד מקאללה היה נשאר…או לפחות אסטבן קמביאסו היה משחק באמת לצד בקס…
אין אף איש שפוי בעולם הכדורגל שהיה מוכר את קרלס פויול בעד שום מחיר שבעולם. היה ‘ילד מלך’ מהשנייה הראשונה. הקשה על לואיס פיגו בגיל צעיר מאוד בקלאסיקו הראשון בו חזר לקאמפ נואו. לוחם. ארייה.
אם ההחלטה הכי טובה של נשיא היא משהו שלא נעשה זה כמו להגיד שההחלטה הכי טובה של ראמון קאלדרון הייתה לא לפטר את פאביו קאפלו ב-2007 גם לא אחרי ההפסד הביתי ללבאנטה וכשהתקשורת חגגה על האצבע המשולשת שלו לאוהד.
אז לגבי 1. אני לא שמעתי כזה ולא מכיר. יכול להיות שזה גם קרה אבל כמו שראית התייחסתי לשילוב של שחקנים ופחות להשקעה במחלקה עצמה.
לגבי 2. שוב, להיכנס לשמות פרטניים זה בעייתי כי בכל מקרה מדובר בעניין של מדיניות. לאפורטה הוא ‘‘רק’’ נשיא, ולא האיש שעובד מלמטה.
נכון גם לגבי רכש, אבל הנקודה היא שבארסה תחתיו הראתה הרבה דברים חיוביים.
אני פחות הייתי מתרכז בשורה התחתונה ויותר מדבר על השורה הראשונה שקרובה אליו.
האם לאפורטה מוביל את בארסה כיום בצורה ששווה קרדיט, לעומת הפעם ההיא כשהיועצים שהיו לו כבר לא נמצאים ומצליחים במקומות אחרים(או לפני במקרה של קרויף), ומה זה אומר על המורשת שלו אם לא.
לדעתי, להפוך את מה שקרה אז לעניין של מזל, זה לחטוא למציאות.
אחזור על עצמי שוב, אבל אחת הנקודות שהכריעו למינוי של מאמן חסר ניסיון לחלוטין, לעומת מי שאז נחשב למאמן הטוב בעולם, הייתה שבבארסה רצו מאמן שיקדם את סגנון המשחק הביתי ושיסתמך על שחקני הבית.
אז לאפורטה לא החליט שבוסקטס צריך להיות הקשר לפני יאיא טורה, אבל הוא בחר את האנשים שגרמו לזה לקרות.
זאת הנקודה החשובה בעיני.
טוני קרוס שחקן מאוד אנדרייטד. גם אלו שמעריכים אותו לא נותנים לו מספיק קרדיט על התרומה שלו למשחק, שלא לדבר על אלה המעטים שחושבים שהוא גנב דעת, על אלו אני בכלל לא מדבר.
היום מתברר שלריאל מדריד על שלל כוכביה, דווקא אותו הכי קשה לה להחליף והיא עדיין תלויה בו. תמיד היה זמין ולא החזיר תקופות משמעותיות בגלל פציעות, אף פעם לא יצר רעש שלילי סביב המועדון ומעולם לא שמעתי מישהו שסיפר על אינטרקציה שלילית איתו.
כמו שזידאן קרלו ועוד מאמנים שעבדו איתו אמרו, אחד הקשרים הגדולים אי פעם. הוא מעולם לא היה שחקן מושלם, אבל מה שהוא נותן אי אפשר לקבל מעוד אף שחקן בימינו.
אגדיל ואומר שזאת בעיה אצל הרבה שחקנים (קשרים בפרט) שאין דרך לאמוד את התרומה שלהם. שחקנים מהירים, חזקים, אתלטיים, עם קרוסים טובים בעיטות חזקות וכ’ו אלו דברים דברים שקל לאמוד ובאופן יחסי קל לשפר או לתרגל. אינטילגנציית משחק, קריאת משחק, אוריינטציה מרחבית יחד עם שיפור זמן תגובה אלו אלמנטים שקשה מאוד לשפר, ובכנות גם אף אחד לא אומד אותם. צ’אבי, קרוס, אינייסטה, פירלו, בוסקטס, אלונסו, מודריץ’, kdb ועוד ניחנים בתכונות הללו שאי אפשר לאמוד, לתרגל או ללמד, או לפחות לא בדרך בה נתקלתי בשום מקום גם בספרות המקצועית.
אתה לא חייב להיות מושלם, אבל אתה צריך שיהיה לך משהו שלאחרים אין.
על בניית הקבוצה סביב מסי לא צריך לתת לאף אחד קרדיט פרט למסי עצמו. לא צריך להיות גאון כדורגל בשביל זה, וזה היה קורה עם לאפורטה כמו עם איזי שרצקי. זהו גם הסיפור של הפפ טים וכו’ - בסוף זה 90% מסי ו- 10% השאר. אפשר להתפלסף עוד מיליון שנה, אבל פפ בסופו של דבר שייף את היהלום ולא יותר מזה.
יש לך טיעון לוגי שמסביר מדוע הגדול בהיסטוריה לא זכאי לרוב הגדול של הקרדיט? מעבר, כמובן, לנוסטלגיה מנחמת. הרי לא יתכן שבמרחק שנים וזלילת תארים תחת מאמנים אחרים ועם שחקנים אחרים זה מה שחלק ממשתמשי הפורום חושבים (חלקם שריד לפורום אליו אתה כל כך מתגעגע).
לא חושב שאפשר להתווכח עם זה שמסי הוא בלי שום ספק הדמות הכי חשובה של ברצלונה בעשור הקודם. ועדיין, הכדורגל של 2008-2012, בשילוב של רמת כדורגל והתארים הוא משהו שלא ראינו בהמשך, ולכן את הקרדיט על הדבר הזה צריכים לחלוק עוד אנשים, הרי מסי המשיך והיה נהדר עוד שנים אחר כך (גם אם לא ממש באותה צורה).
שתפקידם בכוח היה לגרום לכך שמסי יהיה בשיאו, שסביבו תיבנה הקבוצה, שהוא ימשוך את מירב תשומת הלב וכו’. זה לא עניין של מי יותר חשוב. זה עניין של בלי מסי הדבר בהכרח לא מתקיים, עם מעטפת פחות טובה הוא מתקיים אבל פחות.
ועדיין, השילוש של בוסקטס-צ’אבי- אינייסטה שהטיב עם מסי, בארסה, במשך שנים וגם עם נבחרת ספרד ובאופן כללי השפיע שנים קדימה על הכדורגל בהכרח קורה באותה צורה עם מוריניו? אני די בטוח שלא.
אם השאלה היא האם בארסה של מסי הייתה חזקה גם עם מוריניו אז התשובה היא כן.
פחות רלוונטי כי הוא בחלקו נשען על אדים מאותה קבוצה.
והכדורגל של 2015 היה מבוסס יכולת אישית חריגה של כמה מפלצות, הכדורגל של בארסה של פפ היה משהו שהותיר חותם שנים קדימה.
תשמע
אני מעריך את צ’אבי מאד מאד מאד, לדעתי יותר מהאוהד הממוצע (שנוהג, לדעתי, לייחס לקסמים של אינייסטה משמעות מוגזמת לעומת צ’אבי שהיה המכונה עצמה). מכיר לגמרי בתרומת השלישייה הזו, שלא יהיה שום ספק. אבל הדוגמה שלך חמקמקה:
מזכיר שהמושג טיקי טקה נאמר לראשונה על ספרד של 2008 נטולת מסי ופפ.
מוריניו יתכן והיה בא, ואז מפוטר מתישהו, ואז היה בא איזה מאמן אחר - אולי לא גאון כמו פפ - אבל מתישהו זה היה מתחבר ומצליח
לדעתי אם אתה תשאל את פפ ‘איך הצלחת כל כך’, הוא יענה בצניעות מעורבת ביהירות (אולי יש לו על מה…) שהיה לו את מסי. כשעוד כמה שנים אנגלופילים ישוו את סיטי של היום לבארסה של פפ אני הראשון שאזכיר שזה אפילו לא דומה, וזה כי מסי. לא כי עם חומר השחקנים שהיה פעם לפפ ניתן היה להביא למיצוי את הזהות הברסאית ולשחק את התגלמות הטיקי טאקה. אולי כן, אבל זה שולי.
זה נושא אחר אבל אני חושב שכן היה לאנריקה רעיון מסדר, גם אם הוא מכוער יותר ומבוסס על חילולי קודש כמו משחק ישיר וכדורים ארוכים, רחמנא ליצלן.
אני למען האמת מסכים כמעט עם הכל, אני עדיין יודע להגיד שמה שאני ראיתי בעיניים שלי ב2008-2012 היה מעבר לשחקן אחד (שבלעדיו כלום לא מתקיים), אלא שילוב של דברים שיצרו שלם שגדול מסך חלקיו. אי אפשר לבטל את התרומה של פפ.
ואני הראשון שמסכים שכדורגל זה קודם כל משחק של שחקנים, בטח עם שחקן כמו מסי, עם כל הכבוד גם לפפ. הוא אגב חוזר ואומר את זה כל הזמן.
לגבי הטקטיקה של פפ, אני חושב שהוא לקח לאקסטרים את אמנות החזקת הכדור (שאכן הייתה קיימת עוד לפני) והוסיף אלמנטים שהיום כל קבוצת כדורגל שלא משתמשת בהם נראית פרימיטיבית (כמו משחק לחץ, שוער כחלק בלתי נפרד מהנעת הכדור).
אלמנטים שנניח כמעט ולא היו קיימים ביונייטד של פרגוסון (כנראה המאמן הגדול והמשפיע ביותר בדורו עד פפ).
צריך באמת להסביר למה שחקן אחד לא יכול לעשות הכל לבד?
להתחיל לכתוב פה מגילה על ההיסטוריה של מסי?הקבוצות שהוא שיחק בהן? המאמנים שקיבלו אותו לסגל שלהם ולא עשו עם זה כלום?
להתחיל להתדיין על על כמות המשתנים שקיימים בכל הצלחה של קבוצת כדורגל?
יש היום מאמנים שעובדים במועדונים בכדורגל ישראלי שהצורה שבה הם מסתכלים על משטח הכדורגל מושפע מהחידושים שפפ הכניס אותם בשנים לעולם הכדורגל, ואתה רוצה לרדד את זה ל-“היה לו את מסי”.
בעיני זה מביך.
אני מניח שמה שאורי מתכוון זה שמסי בשיאו בתוספת לשחקני וורלד קלאס לצידו (הבסיס של נבחרת ספרד שזכתה ביורו 2008) ומאמן טוב היו יוצרים כך או כך קבוצת כדורגל חזקה שהייתה זוכה בהרבה תארים באיזשהי נקודה. אני מסכים עם זה.
ועדיין, מה שראינו באותן שנים היה כל כך ייחודי ואכן עם השפעה של שנים קדימה שאי אפשר שלא לתת קרדיט גדול לפפ.
אגב לגבי כדורגל ישראלי, שים לב איך מאמן בינוני וכושל כמו מסאיי דגו פתאום נהיה המאמן הכי טוב בישראל.
כשיש שחקנים טובים ומערכת בריאה אפשר להצליח. בסוף יש מאמנים שתורמים יותר ויש כאלה שפחות אבל סגל השחקנים הוא זה שמכתיב את הטון. כשאין לך שחקנים מספיק אינטיליגנטים שום דבר לא יעזור.
זה לא רק אתה, מעולם קרוס לא קיבל את ההערכה לה הוא ראוי. תמיד הפוקוס היה על מודריץ’, על שחקני ההתקפה לדורותיהם, קרוס תמיד היה שם אבל מעולם לא דיברו עליו כמו על האחרים.
כאן בפורום קרוס לא היה אהוב במיוחד נגיד זאת כך אבל לא לזה התכוונתי.
זה כי מודריץ’ פשוט שחקן יותר טוב מקרוס. זה נכון גם בפורום הזה וגם במעמד שלהם מחוץ לפורום הזה (כדור הזהב למשל שמשקף בצורה טובה מאוד את דעתם של כדורגלני ומאמני העלית בנוסף לעיתונאים מכל העולם).