התקופה הזו בשנה שמנסים לתת קריטריונים לפרס חסר קריטריונים…
הבעיה מתחילה מזה שאין היום שחקן שהוא וואו. כלומר, יש אחד, אמבפה, אבל הוא אחרי עונה רעה, גם עם פריז וגם עם צרפת.
רודרי שחקן פנומנלי אבל הוא לא וואו, אין לי דרך יותר מקצועית לנסח את זה. להגנתו יאמר שהוא קשר אחורי, מקצוע שכאשר מבוצע היטב הוא אפור, לא וואו.
ואז, בהיעדר וואו, אנחנו מתחילים לחפש שחקן שהיה משמעותי בקבוצות שזכו בתארים משמעותיים. ופה העסק מתחיל להסתבך, כי אין מישהו מובהק מעל האחרים.
שתי הקבוצות הטובות בעולם בעונה החולפת, שזכו בשני התארים היוקרתיים ביותר, אליפות אנגליה וליגת האלופות, והמפגש ביניהן הוכרע רק בפנדלים, הן מנצ’סטר סיטי וריאל מדריד.
המצטיינים של סיטי העונה היו רודרי ופודן, והמצטיינים של מדריד היו ויניסיוס ובלינגהאם.
ויניסיוס איכזב בנבחרת, בלינגהאם ופודן היו בינוניים במקרה הטוב.
רודרי אמנם היה טוב עם ספרד, ולכן המנייה שלו בעלייה בכל יחסי ההימורים לזכייה בפרס (ולא רק על ידי “אוהדי ברצלונה תמהוניים וממורמרים” - אבל למה לפספס הזדמנות גם להיות בנאדם מגעיל וגם לטעות), אבל הוא לא באמת היה המצטיין שלה לדעתי, וכמו שנאמר פה - במדגם הענק בגודל 45 דקות בו הוא לא שיחק, ספרד עלתה ליתרון בגמר נגד אנגליה וניצחה את המשחק. זה לא מוסיף לו.
ככה ש:
א. אני יכול לקבל בחירה ברודרי ואני יכול לקבל בחירה בויניסיוס.
ב. אף אחת מהן לא מלהיבה במיוחד.
נ.ב. 1
הדיבורים על קרבאחל מזכירים לי את הדיבורים על זורזיניו כאשר צ’לסי ואיטליה זכו באלופות וביורו, ויצא במקרה שהוא השחקן היחיד בחיתוך שלהן.
נ.ב. 2
אם מחפשים שחקן שמגיע אחרי עונה מצוינת (ולא רק טובה) גם בקבוצה וגם בנבחרת אז אפשר להסתכל על לאוטרו, אלוף ומלך השערים גם בליגה האיטלקית וגם בקופה אמריקה.