זה לא כי דחה תשלומים שמגיעים לו כשלמועדון לא היה כסף ולכן כרגע מקבל שכר כפול כפיצוי ? או שאני טועה ?
לדעתי האישית דה יונג וורלד קלאס ואחד הקשרים הטובים בעולם והקשר הכי טוב שלכם, כל המצב של הקבוצה והשיגעונות של צ’אבי פגעו בו וכרגע הוא לא פה כדי להינות מהמצב החדש של פליק כדי להחזיר חלק מהזוהר שלו, שחקן סופר אינטליגנט, רואה משחק ולא מפחד מהכדור, בתקופות הכי קשות שלכם הוא היה לבד כל הנעת הכדור של ברצלונה, הלוואי שיגיע לליברפול.
כנראה שאתה צודק. אבל כמו שאמרתי - הוא לא אשם בזה שהוא מקבל שכר כזה גבוה (לא משנה כרגע אם זה בגלל ברתומאו, הקורונה, שניהם או כל סיבה אחרת). בשורה התחתונה, בשנים שהוא אצלנו, הוא לא הצדיק את הסכומים האלו. מאמנים לא מספיק טובים, שיטה לא מתאימה לשחקן, שותפים לא מספיק טובים למשחק, פציעות. וואטאבר. אבל פשוט לא הצדיק.
בהינתן האפשרות לקבל תמורתו קומבינציה כלשהי של קשר אחורי, מגן ימני (וגם שמאלי האמת) ושחקן כנף שמאל - לא הייתי חושב לשנייה. בניגוד לחלק מהשחקנים האחרים.
הוא לא שחקן רע, חלילה, הוא פשוט לא היה טוב מספיק או לפחות מתאים מספיק עד עכשיו. אני מודה שכנראה שיש סיבה לאופטימיות עם פליק, בהנחה וההולנדי יהיה כשיר בכלל, בגלל איך שנראה שברצלונה משחקת תחתיו. אז…נראה.
סביר להניח שאתה צודק, אבל עוד לא קיבלנו איזה מאמן פנטזיונר משוגע ששם את כל יהבו על פילוסופיה ודרך אל מול תארים. שיגיע איזה ביילסה לברצלונה ואז מעניין איך נגיב כקהל אוהדים. עד כה לפני הגרמני (שגם עליו אני עוד לא מכריז כלום) קיבלנו שני סוגי מאמנים בשנים האחרונות:
מאמנים בינוניים עם סטטיסטיקה טובה
מאמנים בינוניים עם סטטיסטיקה רעה
שנקבל מאמן משוגע עם סטטיסטיקה רעה אוכל לאמת את הטענה שלך.
אני יעשה לך ספוילר, מאמן “משוגע” aka ביילסה (מת עליו דרך אגב) יכשל בברצלונה ובצדק יחטוף.
זה ללכת לקיצון.
אני לא מקבל עונה ללא תארים עם סגל טוב , שנשחק כדורגל יפה ונאיבי לאורך זמן אבל נפסיד כל הזמן. מצד שני, אני גם לא מקבל מאמנים של ליגה אירופאית שחושבים שברצלונה זה בילבאו או רומא.
השנה אני לא יכול לדרוש מפליק לזכות בתארים, יש גבול לכמה מתיחות הוא יכול לעשות לסגל, זה שנה של בניה וסיגנון.
דרך אגב. זה גם תחושה של פיספוס. כי עם ניהול כספי וסגל יותר טוב לדעתי הינו יכולים לפחות בספרד להיות יריבים לריאל מדריד. זה רק על הראש של ההנהלה.
הניסיון להפריד בין כדורגל חיובי לתארים הוא איפה שהדיונים האלה תמיד יורדים מהפסים עבורי.
אפשר לשחק התקפי ואפשר לשחק הגנתי.
בשביל לזכות בתארים(רוב הפעמים) צריך שחקנים טובים ולהיות מאומנים, לא משנה באיזו שיטה.
הסיסמה הזו שכדורגל ‘‘התקפי’’ הוא נאיבי, והכדורגל ‘‘הגנתי’’ מביא תארים, כבר מזמן התגלתה במערומיה.
אתם מפספסים פה משהו. שנים אוהדי בארסה היו ידועים כאוהדים פלצנים שחיים בבועה ומספרים לכל העולם כמה לא נקריב את הסגנון שלנו עבור תארים וכמה אנחנו מקדשים את הדרך וכ’ו. מנגד, הטענה היא שאותם אוהדים הם צבועים. שכמו כולם נספוג כדורגל מחורבן וציני בשביל תארים ואין לנו באמת יומרות. טוענים שירדנו על המאמנים האחרונים מתוך פלצנות ושאם צ’אבי היה לוקח תארים היינו שותקים יפה, וזה שסבבה לנו עכשיו עם פליק זה לא רק בגלל הדרך, אלא בגלל שזה בא עם הצלחות.
אני חושב שעוד לא דרך המשוגע הפנטזיונר שיוכיח את הטענה על קדושת הדרך אצלינו. עוד לא הגיע אחד כמו ביילסה (היחיד שעולה לי לראש שמתאים לתיאור) שיבנה יסודות, יעמוד מאחורי כדורגל התקפי בשילוב נוער, אך לעיתים נאיבי שיעלה לנו בתארים.
מניח שהוא לא תכנן להיות תוך 10 דק׳ ב10 שחקנים אבל זה לא שבארסה היתה משהו לפני זה (עד כמה שאפשר לשפוט 10 דק׳) ועדיין החילופים באו מאוד מאוחר וגם לא היו ממש ברורים.
לפחות לשבחו יאמר שהוא לא הוציא את לאמין כתגובה לאדום.
בכל אופן, לא אמרתי שהנה נחשף הבלוף אבל מדרגת הקוסם שעשו ממנו, ציפיתי לטיפה יותר יצירתיות או נסיון לשינוי.
לא, ביקרנו את קומאן כי שיחקנו כל הזמן מחורבן , הוא כל הזמן נתן תירוצים והאשים את כל העולם ואחותו, ויותר מזה לא משנה איזה הרכב היה לו עדיין הרכב יותר מלא מהיום. אה והיה לו גם את מסי.
פה זה משחק אחד רע שברובו נבע מסיבות שלא קשורות למאמן.
אני לא יודע… אני שברתי את הראש… ישבתי מול רשימת השחקנים על הספסל ו-ואללה, כל חילוף שם היה מחליש את הקבוצה.
גם תחילת המשחק, עד ההרחקה הייתה מזעזעת בעיקר בגלל שלא היה לנו קשר אחורי שמסוגל להרגיע את המשחק.
פליק הגיע למשחק הזה עם קבוצה חבולה ועם ספסל מאולתר. לא היה לו פיתרון והוא חיכה כמה שיותר עם החילופים כי הוא הבין שהחילופים רק יחלישו. שהם יהיו רעים גם לקבוצה וגם לאלה שנכנסו. הוא ניסה למזער נזקים ודי הצליח.
אולי הגיע הזמן לתחרות קצת יותר רצינית לטר שטגן? לא אומר להוציא אותו מהשער. רק שתהיה לו תחרות. אינייקי הוא שוער ספסל ותו לא. ארנאו טנאס הכי קרוב שהיה לנו, הוא לפחות משחק פה ושם, שחקן נבחרת.
אתלטיקו הביאה את חואן מוסו אחרי שנים של דוגמני ספסל, במקביל לדעיכה הדרסטית של אובלק.