פוליטיקאים שלשם שינוי קשובים לרחש הציבור, ומנסים לפעול בהתאם לערכים ולאידיאולוגיה של הציבור שבחר בהם (=רוב העם) - מצטיירים ע"י השמאל בתור “נכנעים לבייס” ו"לא מוכנים לשלם מחירים פוליטיים", במקום מה שהם באמת - שליחי ציבור.
האלטרנטיבה הברורה הרצויה, מבחינת השמאל, היא פוליטיקאים (ואנשי ציבור בכלל) שלא מתבלבלים ומקשיבים בטעות לאספסוף הנבער, אלא קובעים עבורו מה ראוי ומה הכי טוב בשבילו, לפי קודים פנימיים של אליטה מצומצמת וייחודית. הסכמי שלום הרסניים מקודמים במרץ גם כשהם בבירור קורעים את העם, מובילי ההתנתקות מאותרגים כליל אפילו כשמדובר בבגידה מוחלטת בבוחרים ושבירה של כל הכללים הדמוקרטיים, וכן הלאה.
מכאן גם ההערצה העיוורת לחבורת שופטים מנותקת ולא מייצגת, כי היא-היא זו שמחזיקה ומקדמת (באגרסיביות וללא סמכות) את הערכים ה"אמיתיים", הערכים היחידים שמותר שיהיה להם קיימא במרחב הציבורי.
ואחרי זה מובן למה המון העם “מעניין להם את קצה הזרת” - הרי בתרחיש האידיאלי של השמאל לעם אין say בכלל, והוא סתם ניצב בתפאורה של העילית המורמת מעם.
מצד שני, זו בדיוק הסיבה שהשמאל גם מפסיד שוב ושוב בבחירות - אם המון העם לא מעניין אותו, אז הוא גם לא פונה אליו ולא שולח את המסרים שלו לכיוונו, והעם - “מטומטם” ככל שיהיה, מספיק חכם כדי להבין כשהוא לא מעניין מישהו, ולכן לא מצביע עבורו.
זה רק אני או שיש החמרה משמעותית בכל הקשור ל’דת החטופים’ בישראל?
ההתגייסות המוחלטת של התקשורת הממוסדת בישראל, שכבר מזמן עברה את הגבול של ‘תקשורת’ והפכה להיות קמפיין לכל דבר ועניין, בדחיפה למה שנדמה לי ש-80-90 אחוז מהישראלים היו מכנים ככניעה מוחלטת לחמאס בימים שלאחר ה-7 לאוקטובר, היא מדהימה.
אני מודה שכמה שהבנתי שיהיה שינוי בשיח כבר אז, לא חשבתי שזה יגיע להיות כל-כך קיצוני.
מה שהזוי הוא שהממסד הבטחוני אומר אחד לאחד את אותם הטיעונים ששמענו לפני עסקת שליט (שאף אחד לא יכול להכחיש שיש קשר ישיר בינה לבין ה-7 לאוקטובר), ואף אחד לא חושב אפילו לעצור ולעשות להם צ’אלנג’ על הנושא הזה. מציגים את הבדיחות האלו כ’מומחים’.
הצדיק היחיד בסדום שעוד איכשהו מנסה לאתגר את התפיסה הזו, עמית סגל, מוצג כקיצוני הזוי. הם הצליחו למסגר את השיח בצורה כזו שהתנגדות לעסקה היא ערלות לב, קיצונית ומשיחית. ואלו לא משפחות החטופים אלא כלל ערוצי התקשורת בישראל. איך הגענו לזה?
זה בוודאות לא היה הסנטימנט בימים שאחרי ה-7 לאוקטובר. ההקצנה הזו די מדהימה.
אני כמובן שותף לטענות כנגד התקשורת המחפירה והמגוייסת, וממש לא מעוניין להגן או להצדיק אותה, אפילו לא לשנייה אחת. אבל צריך להגיד את האמת, שהמצב האבסורדי שהתקשורת (וחלק לא מבוטל מהציבור) הגיעו אליו, היא לא מעט באשמתם הישירה של הממשלה הכושלת וראשי הצבא הכושלים גם הם, שניהול המלחמה המרוח, המהוסס, הנרפה והלא החלטי, הביאו חלקים גדולים בציבור לתחושה שלא באמת ניתן להוציא שום-דבר יותר מהמלחמה הזאת, שמשום מה השמדה מוחלטת של ארגון טרור בינוני היא משימה בלתי אפשרית, ושאנחנו סתם ממשיכים לאבד חיילים ללא תוחלת (מה שדווקא נכון, לאור הנקודות הקודמות). וזה (עוד) כישלון מפואר מבית היוצר של ממשלת ה"ימין" והרמטכ"ל, ובעיקר של אחד - ביבי נתניהו.
אתה בטח שמעת על תרגילי החקירה ואני יחסוך את התיאור שמה שעשו לפילבר. לפני כמה חודשים היתה פה עלילה שאנסו נוחבה. מוזר שפה הסיפור בעיקר התפרסם אצל עמית סגל ובערוץ ה14 וחוץ מדויח לקוני בynet כרגיל עברו לסדר היום.
אני לא מחובבי שלמה פילבר, אבל במדינה עם מינימום צדק צריך לחקור את העניין ואם הוא אומר אמת כל מי שמעורב בזה צריך לעמוד לדין על תקיפה מינית .
אני קורא לפעמים ב BBC כדי להבין מה השמאל באירופה חושב אלינו. נראה לי הטונים השתנו קצת. מראים יותר את הצד שלנו, את משפחת ביבס, את החטופים המורעבים. לא רק את הסבל של הפלסטינאים ושישראל אשמה בזה.
אולי כי USAID כבר לא משלמת על זה?
מאמר שעוזר לי להסביר עד כמה התעצמה תחושת חוסר האמון בתקשורת המיינסטרים מאז ה-7 באוקטובר (למרות שזה התחיל עוד קודם).
עד כמה אני מעדיף להקשיב למומחים משני הצדדים בפודקאסטים או בפלטפורמות שלא תלויות במממנים הגדולים, מאשר לערוצים שעצם הקיום שלהם חי על צד אחד לא אובייקטיבי.
מעדיף לשמוע את שני הצדדים, ולסמוך על עצמי שאני אוכל לעבד את המידע באופן יותר מדויק על סמך הדעות והעקרונות הבסיסיות שלי.
גם ערוץ TOV עושה דברים יפים.
אבל אני החלטתי להיכנס לאש ולהיווכח בעצמי בערוצים ואנשים מכל הקצוות שכל כך מפחידים אותנו מהם.
ערוץ 14 צריך להתנער מביבי אבל להישאר בצד הלאומני וככה יש סיכוי חלק גדול יותר מהעם יתקרב אליו.
ערוץ 14 זה פח זבל אחד גדול. . בתור ימני הוא מביך אותי.
לימין בארץ אין יצוג אמיתי בתקשורת. זה ביביסטים נגד רק לא ביבי
זה הפרצוף של הימין היום.
ראיתי את ברדוגו וקסטל מראינים את ביבי וזה כל כך מביך, בחיי שאחינית שלי בת 11 היתה שואלת אותו שאלות יותר קשות, לא שהערוצים האחרים עושים יותר טוב בזה, זה אותו זבל רק בכיון ההפוך. אבל מה עשינו בזה אם אנחנו מתנהלים בדיוק כמו ערוצי המינסטרים…
אני מ12 ו13 לא מצפה לכלום. הם בעיני תרעלה וערוצי שטיפת שכל כמו בצפון קוריאה. אבל מערוצי ימין שאמורים לתת לי אלטרטיבה אני מצפה ליותר מהם.
אחד הכתבים הבודדים שאני עוקב אחריהם היום, זה רועי קייס הכתב לעניני ערבים של כאן 11 וגם השני ששכחתי את שמו שם. מקצוענים וענינים. במיוחד קייס, הסיקור שלו במה שקורה וקרה בסוריה, זה משהו שאם הוא היה כתב באירופה או ארה"ב הוא היה מקבל פוליצר על זה. לפני שהכל החל עם הנפילה של אסד, הוא כבר היה חזק על זה. אין אצלו פוליטיקה . באמת מומלץ.
זה היה רלוונטי אם הגרי, או קודמיו, או ממשיכו, היו באמת עוסקים בדוברות כלפי חוץ. זה קודם כל תפקיד של תעמולה פנימית, היכן שבכוונה והיכן שסתם מצה״ליות כללית וניתוק מסטנדרטים מקצועיים של שוק פרטי.
