מאמר שעוזר לי להסביר עד כמה התעצמה תחושת חוסר האמון בתקשורת המיינסטרים מאז ה-7 באוקטובר (למרות שזה התחיל עוד קודם).
עד כמה אני מעדיף להקשיב למומחים משני הצדדים בפודקאסטים או בפלטפורמות שלא תלויות במממנים הגדולים, מאשר לערוצים שעצם הקיום שלהם חי על צד אחד לא אובייקטיבי.
מעדיף לשמוע את שני הצדדים, ולסמוך על עצמי שאני אוכל לעבד את המידע באופן יותר מדויק על סמך הדעות והעקרונות הבסיסיות שלי.
גם ערוץ TOV עושה דברים יפים.
אבל אני החלטתי להיכנס לאש ולהיווכח בעצמי בערוצים ואנשים מכל הקצוות שכל כך מפחידים אותנו מהם.
ערוץ 14 צריך להתנער מביבי אבל להישאר בצד הלאומני וככה יש סיכוי חלק גדול יותר מהעם יתקרב אליו.
ערוץ 14 זה פח זבל אחד גדול. . בתור ימני הוא מביך אותי.
לימין בארץ אין יצוג אמיתי בתקשורת. זה ביביסטים נגד רק לא ביבי
זה הפרצוף של הימין היום.
ראיתי את ברדוגו וקסטל מראינים את ביבי וזה כל כך מביך, בחיי שאחינית שלי בת 11 היתה שואלת אותו שאלות יותר קשות, לא שהערוצים האחרים עושים יותר טוב בזה, זה אותו זבל רק בכיון ההפוך. אבל מה עשינו בזה אם אנחנו מתנהלים בדיוק כמו ערוצי המינסטרים…
אני מ12 ו13 לא מצפה לכלום. הם בעיני תרעלה וערוצי שטיפת שכל כמו בצפון קוריאה. אבל מערוצי ימין שאמורים לתת לי אלטרטיבה אני מצפה ליותר מהם.
אחד הכתבים הבודדים שאני עוקב אחריהם היום, זה רועי קייס הכתב לעניני ערבים של כאן 11 וגם השני ששכחתי את שמו שם. מקצוענים וענינים. במיוחד קייס, הסיקור שלו במה שקורה וקרה בסוריה, זה משהו שאם הוא היה כתב באירופה או ארה"ב הוא היה מקבל פוליצר על זה. לפני שהכל החל עם הנפילה של אסד, הוא כבר היה חזק על זה. אין אצלו פוליטיקה . באמת מומלץ.
זה היה רלוונטי אם הגרי, או קודמיו, או ממשיכו, היו באמת עוסקים בדוברות כלפי חוץ. זה קודם כל תפקיד של תעמולה פנימית, היכן שבכוונה והיכן שסתם מצה״ליות כללית וניתוק מסטנדרטים מקצועיים של שוק פרטי.