האם בארסה של ואלוורדה לא מוערכת מספיק?

אני שותף להרגשה שלך בקשר לרגש. גם אני מוצא את עצמי מתרגש פחות מברסה הזאת גם כשהיא זוכה בתארים. מרגיש כאילו הגענו ליעד אבל בקיצור דרך, ואיבדנו את הנשמה.

פאקו, לא טענתי שפפ אחראי על בוסקטס כמו על מסי. אבל כן יש לו אחריות על שניהם, גדולה, גם אם מסי עלה לבוגרים תחת רייקארד.

לדעתי, אם פפ היה, מלבד פדרו ובוסקטס היו מתווספים עוד שחקנים. לדעתי הוא היה מוציא יותר מטייו, תיאגו היה נשאר, בארטרה היה מתקדם ביחד עם סרג’י רוברטו ומונטויה והילדים היותר צעירים כמו גרימאלדו וסאמפר היו משחקים כבר היום בבוגרת.

לפני שתגיד לי שאי אפשר לדעת וכולם יכולים לשחק באם ואם ואם, אפשר להסיק את זה מכיוון שפפ כל עונה קידם שחקנים צעירים ונתן לו הזדמנויות אמיתיות. בעונתו הראשונה הוא קידם 3 רציניים ונתן להם הזדמנות אמיתית-ויקטור סאנצ’ס פתח ב6 משחקים ושותף ב12 סה"כ, בוסקטס בכלל עם עונה מטורפת של 31 פעמים בהרכב (!), פדרו עם 14 הופעות ו6 בהרכב.
בעונתו השניה ז’פרן קיבל את ההזדמנות וגם תיאגו התחיל לקבל איתות.
בעונתו השלישית פונטאס וברארטרה קיבלו יותר דקות והופעות (פונטאס עם 8 הופעות, בארטרה עם 5) ותיאגו בכלל פתח 10 פעמים ועם 17 הופעות בכללי, כשגם ז’פרן ממשיך לקבל דקות. עד כה, פפ השתמש בפדרו, בוסקטס, ז’פרן, תיאגו, סאנצ’ס פונטאס ובראטרה. גם באותה הזאת הוא “אותת” לסרג’י רוברטו ומונטויה. נוליטו אגב קיבל גם הוא הזדמנות-הוא פתח פעמיים ונכנס פעמיים כמחליף.

בעונה הרביעית פפ בכלל זרק אחריות על הילדים. קואנקה קיבל הזדמנות ופתח ב20 משחקים מתוך 30 הופעות! טייו היה החילוף הקבוע שלו, פתח ב5 משחקים מתוך 22 הופעות. מונטויה עם 6 הופעות בהרכב ב10 הופעות, ותיאגו כבר נהפך לשחקן הרכב כמעט עם 32 הופעות בהרכב הפותח!

אם אתה מסתכל על כל השמות האלה, כל הילדים האלה שקודמו ושיחקו תחת פפ, אתה רואה שיש פה אמונה מסויימת של מאמן שכן דוגל בשילוב שחקני בית.

מאז שפפ הלך וטיטו הלכו, ברסה לא באמת קידמה שום ילד. לא הייתה המשכיות עם אף כישרון שעלה מהנוער. טיטו היה מחוייב עוד והמשיך את ההתקדמות של מונטויה וטייו שקיבלו הרבה יותר דקות משחק בעונה אחרי, אבל מאז נאדה. שם זה נעצר. מרטינו לא קידם אף ילד חדש, הוא פשוט המשיך עם מונטויה סרג’י וטייו. לא העלה אף ילד. דאולופאו וראפיניה שהיו אמורים להתחיל להשתשפשף הושאלו.

אצל לוצ’ו גם המצב לא היה מזהיר. סנדרו, חלילוביץ’, דאולופאו, אדאמה, וגרימלדו. 5 שחקנים שסומנו, חלילוביץ’ היה אפילו רכש מיוחד. אף אחד מהם לא קיבל הזדמנות אמיתית או המשכיות. גם היום אגב לדעתי לפחות 3 מהם יכולים בקלות להיות בסגל שלנו.

מה גם, שהבנתי את ההבדל בין מה שאני אוהב למה שאני מקבל, שזה ריאל מדריד בתחפושת. כל מקום אני שומע אוהדי ריאל מנסים להקניט אוהדי בארסה על כמות התארים.
בחייאת, כמה אפשר לקבל אורגזמות מרשימת תארים בוויקיפדיה? קיבלנו בבארסה קבוצה שזכייה בתואר זה מה שחשוב, כאילו שאפשר להתעדכן בתוצאות דרך אפליקציה וזהו.
אני יכול להגיד שרגעים כמו הניצחון בקלאסיקו עשו אותי שמח כמו שלא הייתי בגמרים שזכינו. אפילו משחקים בליגה הספרדית ריגשו אותי יותר. לזכות בתואר זה כיף והכל, אבל זה שווה בדיוק כמו שער עוצמתי (נניח, בוסקטס נגד צ’לסי זה רגע אדיר, שער של פאקינג אבידל בברנבאו ועוד).

אור, לתת את ג’ירונה כמודל לחיקוי ספורטיבי עבור ברצלונה זה לא רציני, עם כל הכבוד.

הביקורות על חוסר אמון או השקעה בלה מאסיה והזנחתו הן לגיטימיות, אבל גם ההתעלמות מדור זהב חריג בהחלט בכל קנה מידה הן פשוט מנותקות.

לגבי פפ ומסי, אין ספק שהקבוצה שהוא יצר עזרה לו, וההשפעה הכי גדולה שלו עליו היא שהוא פשוט אמר לו שיפסיק לרוץ ומאז אכן מסי ממעט להפצע (מלח מים), אבל הכשרון שלו היה חריג וקיצוני מהרגע הראשון שנגע בכדור והוא היה מתפוצץ בכל מקום ואצל כל מאמן.

בנוסף, אם תשאלו את מסי הוא בכלל יגיד לכם שהמאמן הכי משמעותי שלו בקריירה היה בכלל רייקארד, ואני למען האמת מסכים, הוא זה שנתן לו בסוף את הצ’אנס בקבוצה עמוסת כוכבים.

שפפ נתן למסי את המפתחות זה היה קונצנזוס מוחלט בקרב האוהדים והמועדון שזה הצעד הנכון והספק היחיד היה הפציעות, שאת זה לזכותו של פפ הוא אכן פתר.

3 לייקים

אסף, אתה חושב שמסי היה “מתפוצץ” ומתפתח כמו שהתפתח אצל מאמן כמו מוריניו למשל? או אצל מאמן כמו אמארי? או קומאן? או אלוהים יעזור, ואן חאל? אי אפשר להגיד את זה. יש מאמנים שלא בידיוק יודעים לגדל ילדים או בכלל להסתדר עם שחקנים מסויימים.

כן. הוא היה טוב מדי. מסי עמד על פודיום כדור הזהב בגיל 19, שעוד רונאלדיניו היה בקבוצה וכמובן לפני פפ. אתה מכיר שחקן שהגיע למעמד כזה בגיל כה צעיר והגיע למאמן שהחריב אותו?

עיקר המחלוקת בינינו הוא כנראה שאתם חושבים (ושוגים, עובדתית) שפפ קיבל את מסי כילד עם כשרון (זה המקרה אצל רייקארד), אני טוען שהוא קיבל אותו כסופרסטאר.

4 לייקים

אני לא מכיר שחקנים שהגיעו למעמד הזה בגיל כזה צעיר, אבל לא חסרות דוגמאות של שחקנים מאוד מאוד מוכשרים שסומנו והתרסקו. מסי אולי לא היה “מתרסק” תחת מוריניו או אמארי או קומאן או ואן חאל, אבל אני לא חושב שהיה מתפתח כמו שהתפתח. הוא היה יכול להתפתח לשחקן טוב, אפילו טוב מאוד, לא למפלצת של היום.

מה זה “זו לא הטענה”? מצחיק. זו הטענה שלי. בכל זאת אני פתחתי את הדיון, יו נואו…

מה?

אתה כתבת את זה:

זה נראה כמו תשובה למישהו. או שיש לך פיצול אישיות. או שאתה סתם אוהב לרשום באנגלית-עברית. אחרת אתה מוזמן להסביר לכיוון מי הופנה ה"נובמת".

שוב אני אומר - כשמדברים על “שיפור שחקנים” אני לא מבין מה ההבדל באיזו מחלקת נוער הם גדלו. לצורך הדוגמה - פפ שידרג את אינייסטה, פפ שידרג את דה בריינה. איפה ההבדל? אם אין כזה אז אני לא מבין מה הקשר של כל השחקנים האלה לדיון על “שילוב צעירים”.

שביט, פפ קיבל את השחקן הטוב בעולם ביד, זו הייתה הדעה הרווחת כאן בפורום ובכל העולם - מסי לפני פפ סיים פעמיים ברציפות במקום השני על פודיום כדור הזהב אחרי עונות ללא תארים, עם הרבה פציעות וכשיש לו איתו בקבוצה כוכב כביכול גדול יותר, להגיד שהוא היה מתפתח אצל מאמן אחר אולי לשחקן טוב או טוב מאוד זה פשוט לא רציני.

אגיד שוב, הסימן שאלה הבודד שהיה לגבי מסי רגע לפני שפפ הגיע היה עניין הפציעות, ואכן מגיע לו שאפו גדול שאת זה הוא פתר.

לאף שחקן אין תעודת ביטוח על ראשו ויש מאמר מרתק של גראהם האנטר על זה, תשימו לב מה התוכניות של
המועדון היה בשלבים הראשונים של הקרירה של אינייסטה צאבי פויול בוסקטס פדרו ואחרים…

אני כותב על זה בהקשר הרחב ולאו דוקא קשור לפפ באופן אישי:

לא קונה את הטענה של “דור הזהב”. דור הזהב זה לא אבקת קסם שנופלת מהשמיים בשנת 2007 והופכת ילדים לכוכבי על. דור הזהב זה כשמועדון מחליט שהוא מתכנן לטווח ארוך, ממנה את המאמנים הטובים ביותר ומלמד את השיטות הטובות ביותר. כשדור הזהב נגמר זה בטח כי התחלפה הנהלה, התחלפו שאיפות והכי גרוע פוטרו מאמנים מצליחים.

2 לייקים

אני ממש לא מסכים איתך שפפ קיבל את השחקן הכי טוב בעולם. אם אני קיצוני לצד אחד, אתה קיצוני לצד השני. אתה חושב שפפ הגיע שמסי היה השחקן השלם שהוא היום, אני עדיין טוען שהוא היה מאוד מאוד לא מלוטש עם המון סימני שאלה גם בפן המקצועי, אפילו שהוא היה מסומן.

יש מאמנים שאין לי ספק שמסי היה מתרסק תחתם. מוריניו הוא דוגמא מושלמת למאמן שמבריח ולא מצליח עם שחקנים מוכשרים. רובן כילד ברח ממנו בצ’לסי, קוארזמה באינטר, דה ברויינה בצ’לסי. גם ואן חאל לא בדיוק מאמן קל. לא בטוח שמסי היה מתפתח כמו שהתפתח כי הוא לא היה השחקן השלם שהוא היום, ולא בטוח שכל מאמן היה מאמין בו ובוחר לפתח אותו כשחקן המרכזי.

אני לא טוען שמסי הוא השחקן השלם שהוא היום, אני טוען שכבר אז הוא היה סופרסטאר בהתהוות, זו לא טענה זו עובדה.

הוא היה השחקן המוביל של בארסה בשנתיים גם לפני פפ ונבחר פעמיים ברציפות לשחקן השני הטוב בעולם, וזה לא בגלל תואר מקרי או בגלל שהוא החיוך היפה של נייק.

אתה שוב חוטא ומשווה את סיטואציות של דה בריינה בצלסי ורובן לזו של מסי בבארסה עת שפפ מגיע. אתה פשוט טועה. מסי לא היה ילד מוכשר, הוא היה שחקן טופ עולמי שהיה הבחירה הראשונה השנייה אי השלישית של כל מאמן כבר אז.

תחת פפ כל עניין הפציעות נפתר, הוא המשיך להשתפר משמעותית ולהפוך לשחקן הטוב בהיסטוריה בפער.

אוקיי, אתה טוען שהוא השתפר נטו בזכות עצמו, אני חושב שיש לפפ המון חלק בזה ומאמן אחר היה עלול לעצור את ההתפתחות הזאת.

לא, אתה מכניס לי מילים לפה. אני טוען שלפפ בהחלט יש חלק בהתקדמות של מסי (אני בהחלט טוען שהוא התקדם, עד כמה זה ממש בגלל פפ אי אפשר לדעת אבל יש לו חלק מן הסתם), אבל להגיד שעם מאמן אחר הוא היה עלול להשאר “ילד עם פוטנציאל” זה פשוט מופרך.

זה אולי נכון לבוסקטס לא למסי.

אני לא מכיר אף מאמן שעצר התקדמות של שחקן טופ 2-3 עולמי. שחקנים כאלה יורדים מגדולתם לרוב בגלל פציעות, חוסר משמעת עצמית שלא קשורה למאמן (כמו שפפ ידע שרונאלדיניו מקרה אבוד ולא רצה להתעסק איתו למרות היכולת המוכחת) או שהם פשוט מזדקנים.

3 לייקים

זה מופרך בדיוק כמו להגיד שעם כל מאמן מסי היה מתפתח ככה. זה משהו שלא ניתן לדעת, אני מאמין שתחת מאמנים אחרים לא בטוח שהוא היה מתפתח בצורה הזאת גם אם רפואית בדרך נס הוא היה מצליח להחזיק עונה שלמה. כל מה שאני אומר שיש המון מאמנים שלא הסתדרו לא עם סופרסטארים ולא על שחקנים מוכשרים מאוד, ולמסי היה מזל לא פחות מלפפ בחיבור הזה.

אני לא אומר שעם כל מאמן הוא היה נהפך בהכרח לאותו מסי בדיוק, את זה ברור שלא ניתן לדעת, אבל בהחלט ניתן להניח שהוא היה נשאר אחד השחקנים הטובים בעולם אם לא הטוב שבהם גם עם 99 אחוז מהמאמנים בעולם, וזה פשוט כי אני לא מכיר תקדים שונה.

זה טיפה בעייתי למצוא תקדים-השחקנים שזכו בכדור הזהב או נבחרו ל3 הטובים בעולם היו יחסית “בוגרים”. השחקן היחיד שאפשר להשוות זה מייקל אואן שלקח בגיל 21 את הכדור הזה. יכול להיות שמייקל אואן היה צריך אחד כמו פפ ואז הקריירה שלו הייתה נראת אחרת לגמריי.

תאר לך תסריט כזה-מגיע מוריניו, מסתכסך עם מסי, מסי נפצע לא מעט, מקבל סדרת חינוך, מוריניו מביא את השחקנים שהוא אוהב וגם משחק בשיטה ובסגנון שלו . מסי נמכר נניח לאחת כמו צ’לסי שהיה לה את הכסף. לדעתך מסי מתפתח שם לשחקן הטוב בעולם? בליגה אחרת בגיל כזה צעיר עם שפה אחרת וכו’ וכו’? שים את מסי ביובה באותו גיל, גם שם נראלך הוא היה מתפתח אותו דבר? באינטר/מילאן? אני לא בטוח בכלל.

אסף, במקום ללייק אותך כל פעם - צודק בכל מילה. מסכים ומחזק.

שביט,
בשנים של פפ - ניטרול הפציעות של מסי לגמרי שייך למיסטר. השאר אין לדעת האם פפ עומד מאחורי זה או מסי עצמו, דבר אחד אני יודע - מאז שפפ הלך מסי השתפר בכל הנוגע לניהול משחק. וזה ידידי לא קשור כלום לפפ.

זה לא קשור לפפ? אלוהים ישמור, זה כמו לקחת את הקרדיט לממציא המנורה כי מאז יש כ"כ הרבה סוגי תאורה…פפ הוא הראשון לשים את מסי באמצע. הכל התחיל ממנו.