צריך לשחרר את הרסן לחלוטין. צריך crack down רציני על משפיעני הווק בכל העולם.
אנשים כמו חסאן וכל מיני סטרמרים מטורללים שמעודדים אלימות.
התקשורת שמשקרת כל הזמן בלי לשלם את המחיר אף פעם.
הטרור באוניברסיטאות איפה אין שום דעה מקובלת חוץ מדעות הווק.
טעו כשהרשו לאקטבסטים “אקלימיים” לחסום את הרחובות. טעו שהרשו להם להרוס יצירות אומנות במוזאונים.
טעו כשהרשו לטרוריסטים מאנטיפה וBLM לשרוף את אמריקה אחרי מות הטינופת פלויד. רק לראות איך פתאום כולם שקטים עכשיו עם רצח הבחורה המסכנה על ידי שחור.
הרשו לווק המטורף יותר מדי מרחב לצמוח. הרשו להם לקבל אומץ ולהרגיש צודקים. הם מרגישים שהם כל כך צודקים וטובים שכל האחרים נאצים אז דמם מותר.
הפכתי בשנתיים האחרונות לימני אחרי שמעולם לא הייתי אדם פוליטי. השמאל פשוט לא השאיר ברירה אחרת. לצ’ארלי היו הרבה מניות בכך לאחר שצפייה בסרטונים שלו חשפו בפניי הרבה מהשקרים של השמאל. אני באמת עצוב מהרצחו, עדיין לא באמת מעכל את זה. הם פשוט לא יכלו להתמודד עם האמת, ולא יכלו לראות את השינוי שלו היה חלק חשוב בו.
השמאל מתגלה פעם אחר פעם כחרא מצופה זהב. מכונה של הרס עצמי, אלימות ושקרים.
מזעזע. מן הסתם לא הסכמתי עם אף מילה שלו אבל הסרטונים שלו עלו לי כל הזמן בפיד ונהניתי לשמוע את הטיעונים שלו. ממש עצוב. אשכרה בנאדם שמדבר למחייתו. שמנהל דיון.
וכשהוא נתקל באותם woke (שלדעתי אגב הוא היה האמפליפייר הכי גדול שלהם) הם תמיד ירדו איתו להעלבות והוכיחו שאין להם טיעון טוב. רק זהות.
לפני יומיים הייתי במספרה והתפתח ויכוח בין האיש הלבן עם השערות הלבנות שאוהב לנאום והולך לכל ההפגנות לבין הספר המצחיק והחמוד שלי. הויכוח כלל בעיקר נאום של כסוף השיער. כשהוא יצא הויכוח התלקח לעוד לקוחות והיה שמח.
אותי זה בעיקר שעשע (אני מתווכח פה - לא במספרות). הם התחילו ב:
איכסה ביבי/הוא נבחר באופן דמוקרטי
המשיכו ל
פסקת ההתגברות/עזוב אותי באמאש’ך
עברו ל
איכסה חרדים/למה אתם לא רוצים לגייס גם ערבים
וקינחו ב
איכסה בן גביר/גלי בהרב מיארה היא השטן
לאורך כל הויכוח הם לא דיברו על רעיונות אלא על קבוצות. זה הרגיש כמו ויכוח בין אוהדי בארסה לאוהדי איכסה מדריד. סוף סוף הבנתי מה זה פוליטיקה של זהויות. חשבתי שיהיה נחמד לפתוח פה דיון שבו אסור לדבר בשמות. נראה שאוטומטית מגיעים ל85% הסכמה בכל נושא.
אני חושב שאני נחשפתי אליו לראשונה בערך לפני שנתיים-שלוש, גם כן סרטונים שקפצו ביוטיוב/פייסבוק. הדיבייטים שלו עסקו בעיקר בתרבות הווק ופטריוטיות אמריקאית, היה גם מעט ישראל ואפילו מעט יותר דת. אדם רהוט, חכם, מדבר בהיגיון, קצת קשקשן (הוא לא באמת מבין בהרבה מאוד מהדברים עליהם דיבר בביטחון מוחלט), אבל ללא ספק ליבו ופיו שייכים למקום הנכון.
בכל אופן, האיש הזה קידש את חופש הביטוי והפך לקריירה לייצר דיבייטים ושיח בקמפוסים בארה"ב. זה נעשה גם בגלל אידיאולוגיה שלו, אם כי אני צריך להודות שחלק מזה היה כנראה בגלל שהיה לו נח לדבר עם בורים מוחלטים שפחות יאתגרו אותו (עצוב שקמפוס בארה"ב הפך להיות מקום של בורות).
הווק האמריקאי מגיע לשיאים חדשים של קיצוניות, ואי אפשר להגיד שזה לא היה צפוי מראש. בסוף, תצטרך להיות מלחמת תרבות על הדבר הזה. זו כבר לא קבוצה קטנה ומטורללת, זו קבוצה שהולכת וגדלה של אנשים שערכי המערב כבר לא נר לרגליהם, והערכים שבהם הם מחזיקים לא יחזיקו מים ויביאו מהר מאוד להתפוררות החברה.
חלק גדול מזה היה מתוך הניסיון שלו להוכיח שתארים אקדמאיים לא שווים כלום, ושמה שמלמדים אותך באוניברסיטה/קולג’ לא באמת תורם ומחכים בחיים האמיתיים. או שבמינימום הוא מוטה לכיוון דעת המרצה שאמר את הדברים.
זה לא משנה יותר מדי, כי בכל הסרטונים שלו שנתקלתי בהם (וצפיתי בהמון כאלו) הבחירה בהאם לבוא ולדון/להתווכח איתו הייתה תלויה אך ורק בצד השני. וזה לא משנה בכלל כמה פעמים הסכמתי או לא הסכמתי עם הדברים שקירק אמר. רצית לא להיות חלק מהאירוע? מעולה. רצית רק לשמוע? גם מעולה. אבל רצית להרים את המיקרופון ולדבר? תבוא מוכן, עם טיעונים טובים.
אני גם ראיתי סרטונים של דיונים כאלה, והמעניין הוא כמובן שהצד השני מדבר על נושאים שהוא בוחר כלומר סוג של יתרון, אבל בכל המקרים שראיתי הצד השני מתגלה כחסר מידע ולא יכול להתמודד עם הטענות של קירק.
אז ברור שהסרטונים הללו פורסמו על ידי קירק ולכן מה שפורסם אלו המקרים הברורים שהצד השני נראה בסופו של דבר פאתטי.
המטרה להבנתי היא לא להוכיח שהאוניברסיטה לא תורמת דבר אלא להראות שהחינוך לבדו לא יכול להיות מספיק.
ברוב הסרטונים בהם נתקלתי מהדיבייטים באוניברסיטאות, צ’ארלי יושב ומדבר בנחת ומולו ווקיסט.ית.ות.ים מתלהם. תחילת השיח הגיונית משני הצדדים אבל מהר מאוד לצד השני אין טיעונים לוגיים להשיב לצ’ארלי והוא עובר לפסים אישיים. אתה גזען / מיזוגן / הומופוב או סתם פאק יו ישן וטוב. לקחתי את זה תמיד בערבון מוגבל כי הנחתי שהווקיסטים שיבחרו לדבר בבמה הזו, מול דיבייטר מנוסה ומפורסם מוקף במצלמות וקהל אוהד, הם לא בדיוק שמנה וסלתה של ארה"ב. אף על פי כן, הסרטונים האלו דיכאו אותי בכל פעם, בגלל חוסר ההיגיון המוחלט של צד אחד בעלק ויכוח. על הסרטונים שנגעו לישראל דילגתי כי הטמטום הזה כבר מעבר ליכולותיי.
מה שהכי מדכא הוא שנטישת ההיגיון ומעבר להאשמות אישיות או קללות כבר לא מספיקים. הם כבר לא רק לא מסוגלים להתמודד עם הטענה, אלא לא מסוגלים להתמודד עם הטוען. היה ברור שהקדנציה השניה של טראמפ תביא להקצנה משמאל, אבל אני לא בטוח שבשלוש וקצת שנים שנותרו לו הוא יספיק לטפל בנושא הזה, שהוא האיום הגדול ביותר על ארה"ב בפרט והמערב בכלל. לי אפילו אין רעיון מה לעשות עם הדבר הזה.
האירוניה פה שצרלי קירק היה מגדולי הלוחמים למען חופש הביטוי ולצערי אין ברירה אלא לחשוב על איך אפשר להגדיר גבולות למה מותר ומה אסור ומי יכפה את זה. ברור שאם הרוצח פעל ממניעים פוליטים הוא עשה את זה תחת הסתה מאוד קשה.
אני מאמין גדול בחופש הביטוי, כולל אנשים שאני לא אוהב או דעות הזויות ואסוניות. כולל הכחשת שואה ודברים כאלו.
אבל פה ברור שנחצה הגבול. הבעיה למצוא את האיזון. כי הדבר הרע שיכול לצמוח מזה שממשלה תתחיל להגביל דיבור או דעות.
זה בגלל ששטפו לך (לכולנו) את המח במשך שנים שהשמאל הוא שוחר שלום ליברלי והימין הם נאצים לאומניים
האמת היא שהשמאל תמיד היה אלים בדיוק כמו ולפעמים יותר מהימין.
אני חושב שמה שהכי נורא ברצח הזה, זה שבן-אדם אשכרה נרצח נטו על בסיס מה שהוא חשב ואמר. בניגוד לרציחות פוליטיות של ראשי ממשלה, נשיאים וכדו’ (ושלא יישמע חלילה לרגע שאני נותן להן לגיטימציה בפני עצמן) - קירק לא “ביצע” דברים או מהלכים שיכולים להיתפס כמסוכנים, וגם לא היה בדרך לבצע כאלו. גם לא היו לו סמכויות ביצוע, משטרה, צבא, או אפילו קהל מאמינים אדוק שייענה לפקודותיו. הוא בסה"כ דיבר וניהל דיונים.
אני לא תמים, וברור שגם מילים ורעיונות בפני עצמם יכולים להיות מסוכנים מאוד ולהוביל למעשים (מי כמונו יודע..), אבל במקרה שלו אפילו לא היה מדובר באיזה איש חזון משולהב שקורא לפעולה, כמו אימאמים קיצוניים, חסן יוסף, ועד מרטין לותר קינג או הרצל. הוא בסה"כ דיבר (בנועם), וניסה לנמק דעות (לגיטימיות לחלוטין בדמוקרטיה מערבית), שחשש (בצדק) שנשקפת להן סכנה אמיתית בשיח הציבורי הנוכחי.
אין מתקפה יותר גדולה ומפורשת מזה על חופש הביטוי, פשוטו כמשמעו. זאת גם האבידה המיידית של הקול החשוב מאוד של צ’רלי קירק, אבל גם (ואולי חשוב/מסוכן מכך) - המסר לשאר האנשים שמחזיקים בדעות דומות, ובעיקר אלו ש"מעזים" להשמיע אותן בקול רם.
וכל זה במדינה שהסעיף הראשון בחוקה שלהם הוא חופש הביטוי.
יש כאלו (כולל כאן אצלנו) שניסו ומנסים לגמד את התופעה הזאת, ה"ווק", הקאנסלינג וכו’ - כאילו מדובר בשוליים סהרוריים שסתם מקבלת במה ותהודה לא פרופורציונאליות באינטרנט וברשתות החברתיות, אבל אין לה השפעה ממשית בחיים ובמציאות עצמם. אז זהו, שלא. מעבר לרצח עצמו - אם התופעה הזאת הביאה בקצה שלה לאדם שאשכרה הלך ולחץ על ההדק והרג אדם אחר, בסה"כ כי לא הסכים איתו - המשמעות היא שיש מאחוריו תופעה גדולה, רחבה ומסוכנת מאוד.
מקווה מאוד, לטובת כולנו, שהמערב יידע להשיב “מלחמה”, ולמגר סוף-סוף את הסכנה הגדולה ביותר שנשקפה לעולם החופשי מאז הקומוניזם.
יש בישראל אווירה פוליטית אלימה בשנים האחרונות (או שלא, בהשוואה למופרעים של צרפת, ארה"ב ושות’). לנתניהו חלק עצום (אם כי לא בלעדי כמובן, לא לו ולא למחנה שלו) ביצירת האווירה הזו, והשיח הלא לגיטימי כלפי נתניהו הוא תוצאה ישירה של אותה אווירה אלימה. קצת אירוני לחשוב שמה שצריך לעשות הוא לטפל בשיח הלא לגיטימי כלפי נתניהו, במקום באווירה האלימה עצמה…
למען הסר ספק, אין לי מושג איך מרגיעים את הרוחות, והפוליטיקאים שכאילו מדברים על הרגעת הרוחות ונגד שריפת האסמים בעודם מגבירים את הלהבות (היי בנט) הם בוודאי לא הפתרון…
