שמע חנן, מודה שלא הצלחתי להבין כלום.
מה בדיוק הקשר בין ‘הכיוון הפרוגרסיבי שהמדינה הולכת אליו’ (על איזה כיוון פרוגרסיבי מדובר בכלל? חילונים גמורים כמו ביבי וישראל כץ אומרים ‘ברוך השם’ על בסיס יומיומי, ומסורתים מחללי שבת מגנים בחירוף נפש על “לומדי התורה”), לבין הקטסטרופה הכלכלית שהאוכלוסייה החרדית עתידה להמיט על כולנו?
איך זה שהציבור החרדי הולך להשתוות לזה הכללי בעוד 30 שנה תורם/מחזק את הטיעון הזה?
האם אתה בעד או נגד קצבאות ילדים, לדוגמה, לאור הטענות שלך נגד הפרוגרס? (עידוד ילדים זה פרוגרסיבי?)
אפשר לרדת כל היום על ‘מדיניות הרווחה המטומטמת של המדינה’ (וחלק גדול מהביקורת אכן מוצדק), אבל בסוף יש כאן אוכלוסיה שלמה חריגה בכל קנה מידה. זה לא “סתם” דיון כלכלי רגיל על תמריצים חיוביים/שליליים עבור האדם הממוצע, אל מול רצון לרשת ביטחון מסויימת מהמדינה (קצבת זקנה, מערכת בריאות ציבורית, וכו’). יש כאן ציבור שלא “סתם” מקבל את האמצעים/תמריצים כדי לא לעבוד (גם באופן כללי בגלל מדיניות הרווחה הנהוגה במדינה, וגם באופן פרטי עם תנאים מועדפים תפורים אישית), אלא גם הסטנדרט הכללי שלו לרווחה כלכלית שונה מאוד מכל דבר אחר. ככה שהוא זקוק להרבה פחות מאשר האדם הממוצע כדי ש”ישתלם” לו לא לעבוד.
מה גם שאין שום סיבה שבעולם שהציבור הכללי יצטרך לוותר על שירותים ציבוריים חשובים ומוצלחים, שהוא בנה כאן במאמץ משותף קשה וארוך, רק כי יש כאן ציבור שלם שהחליט להתעלק על אותם שירותים מבלי לשאת גם בנטל במקביל. לצורך העניין - קפיטליזם-קפיטליזם, אבל אני לא מקנא בשום צורה באופן שבו פועלות מערכות הבריאות או ההשכלה הגבוהה בארה”ב.
לכן, מה שצריך לעשות זה קודם כל ולפני הכול לשלול מהם את כל ההטבות הפריבילגיות שהם מקבלים באופן ייעודי, עם תנאים שתפורים במיוחד עבורם, ואח”כ גם לחנוק אותם כלכלית עם סנקציות ממשיות, עד שלא יוכלו לחיות גם ברמת החיים המינימלית שהם הגדירו לעצמם. נכון - לשלול זכות הצבעה זה לא דמוקרטי ולא חוקתי בעליל, ולכן גם לא צריך להיעשות. אבל לשלול זכאות למחיר למשתכן, הטבות בארנונה, סבסוד מעונות, ועוד ועוד - בהחלט אפשרי וחוקי, ונדרש.
ומספיק כבר עם השטויות האלה של ‘בהסכמה’. זה לא עובד, זה לא עבד וזה לעולם לא יעבוד. מה שמעניין את פרנסי הציבור הזה זה כוח ושליטה, לא טובת ורווחת המדינה, ולכן הם לא יאפשרו בחיים משהו שיאפשר לציבור שלהם לצאת מהלפיתה החונקת שלהם. הדרך היחידה שכבר הוכח יותר מפעם אחת שעובדת, היא חניקה כלכלית חיצונית (של ממשלה נטולת חרדים) ושלילת קצבאות והטבות.
לגבי עניין הגיוס - כן, זה כנראה עניין פחות בוער ואקוטי מאשר הסיפור הכלכלי, וכן יש כנראה כאלה שגם עושים עליו סיבוב פוליטי (כמו כל דבר אחר בעולם הזה, בין אם הוא מוצדק בפני עצמו ובין אם לאו). אבל הוא בהחלט סמל ודוגמה מושלמת ומובהקת למה שאמרתי, ולמה שהציבור הכללי כולו מרגיש - הציבור החרדי לא מתעניין בכלל במה שקורה במדינה, לא אכפת לו אם אחרים ליטרלי מתים בשבילו, ושום מלחמה או אסון מחריד לא יזיזו אותו מעמדתו. ולכן, כאמור - אין שום סיבה בעולם לנסות לעשות איתו שום-דבר בהידברות.
*****
לגבי השאלה המקורית (והמצויינת) של טל, שהתחילה את כל הדיון הזה - גם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזאת לא פעם, וביתר שאת בתקופה האחרונה. והתשובה הפשוטה לשאלה המאתגרת הזאת, היא שגם אם זה כנראה נכון שחלק מהמיתוסים המכוננים שגדלנו עליהם הם קצת מוגזמים/לא מדויקים (כמו כל מיתוס שהוא) - הסיפור המכונן הלאומי שלנו הוא בבסיסו נכון, והעם היהודי אכן נרדף לאורך שנים ארוכות ללא הצדקה (בטח לא כזו שמצדיקה את הזוועות שעבר). אבל, אנחנו עוסקים כאן בציבור שטוף-מוח ומטורלל, שנמצא בפשיטת רגל מוסרית מוחלטת, ושעושה שימוש ציני ודמגוגי בטענות שהיו מוצדקות בשעתן ועכשיו אין ביניהן לבין המקרה שלפנינו דבר וחצי דבר (להזכירך, מדובר בציבור שצועק ‘נאצים’ על מי שרוצה לגייס אותו לצבא ההגנה של מדינת היהודים. ממש הימלרים הצהל האלה).
לצורך העניין, אתה יכול לחשוב עליהם בדיוק כמו על אותם פרו-פלסטינים שמאשימים אותנו ב’רצח-עם’ בעזה, ומשתמשים ברטוריקה והשוואות לשואת היהודים באירופה לצורך הטיעונים שלהם, כשברור לכל אדם עם חצי אונה מתפקדת ושקרא עמוד וחצי על מה היה אז ומה קורה בעזה כיום, שכל קשר בין שני המקרים מקרי בהחלט.
אז אני מבין ומתחבר לחשש, אבל אין שום סיבה להתבלבל מוסרית/ערכית/”מיתוסית”, בגלל ציבור שאיבד כל שביב של אחווה אנושית בניסיון הנואש שלו להילחם על ה”זכות” שלו לפרזיטיות וטפילות מוחלטות.