משה, זה לא מדויק. השתלשלות האירועים היא:
סרטונים של ראש ממשלת פינלד רוקדת שיכורה במסיבה דלפו לרשת.
התקשורת השמרנית התחילה לתקוף אותה על ההתנהלות שלה.
התקשורת הליברלית יצאה להגנתה.
השמרנים התחילו לבכות על התקשורת הלא הוגנת.
דלף סרטון נוסף שבו היא רוקדת צמוד (וזהו…) עם מישהו מפורסם.
התקשורת השמרנית התחילה לספר שהיא בוגדת ולכן צריך לסקול אותה בכיכר העיר.
התקשורת הליברלית יצאה להגנתה שוב.
השמרנים הכפילו את הבכי על התקשורת הלא הוגנת.
אין מספיק 
בעולם
שאלת אותי אם אני חושב אותם הדברים גם על גבר בוגד, ועכשיו שאתה יודע שכן אתה משנה את השאלה למשהו שהוא נושא רחב מאוד.
אתה יודע שזה קצת יותר מורכב מזה, קצת כמו לשאול:
כלומר אלימות זה רע אבסולוטית? יש לפעמים צידוק לאלימות? יכול להיות שמישהו יתנהג באלימות אבל הוא לא יהיה רשע מרושע?
תפתח דיון על זה.
זה כי רוב העולם אהבל ומגיע לו מנהיגים כאלה.
תגיד, התקשורת הליברלית הזאת מגינה עליה שוב ושוב כי היא אישה מודרנית שחוקרת את המיניות שלה או כי יש לה את הדעות הנכונות?
לא אכפת לי למה. אין סיבה לבקר אותה כי היא לא עשתה משהו לא בסדר.
אני חושב שיש הרבה סיבות לבגידה ושזה קיצוני מידיי לטעון שכל מי שבוגדת היא זנזונת וכל מי שבוגד הוא גרוע.
כל הויכוח הזה מזכיר לי את זה:
את מי היית בוחר במנהיג עולמי?
מועמד א’ - הועף מתפקידו פעמיים, השתמש בסמים, ישן עד הצהריים ושותה בקבוק וויסקי ביום.
מועמד ב’ - צמחוני, לא מעשן, מעולם לא בגד באשתו, לעתים שותה.
בחרת ב-ב’? מזל טוב בחרת בהיטלר
בחרת ב-א’? ווינסטון צ’רצ’יל
שתעשה מה שהיא רוצה כל עוד המדינה שלה מתנהלת כמו שצריך
אתחיל ואציין שאוטיזם זה ספקטרום, יש כאלו שלומדים בכיתות רגילות וכאלו שלא ידברו אי פעם.
לא יודע לאיזה אוטיסטים אתה נחשף ואני מדבר רק מהידע והניסיון האישי שלי. חוסר ויסות חושי הוא אחד ה-hallmarks של אוטיזם ולכן הגירויים של העולם מבלבלים אותם. אחלה הם יכולים לעמוד בתור 5 דק. אבל מה קורה אחרי 10 או 30 דק? איך תתמודד האמא עם הילד שנכנס לטנטרום או הבנאדם שלא מתקדם לו התור לתרופות? הם לא שולטים בזה למרות הפרגמטיות בנקודת המבט שלך. מסכים מאוד שיש שימוש יתר בפטור, לדעתי אמורים להשתמש בו כשיש צורך אמיתי ולא כדי לחסוך 2 דק’ בסופר.
מעניין אותי איזו סיבה מוצדקת יכולה להיות לבגידה. באמת. יכולות להיות אלף ואחת סיבות, אבל אני לא מצליח לחשוב על סיבה אחת מוצדקת לזה שבן-אדם ילך מאחורי הגב של הבת-זוג שלו, במקום לפנות אליה ישירות ולגמור את זה כמו בן-אדם (או שיעשה את זה בהסכמתה לפחות, למרות המחאות של רביע).
בנוסף, לא ברור לי איך אנשים יכולים לעשות הפרדה בין ההתנהגות של אדם בביתו הפרטי, להתנהגות שלו במישור הציבורי. מעבר לעניין של הציפיה (של חלקנו לפחות) לדוגמה אישית, מוסריות וכו’ שיש מאנשי ציבור, בפרט הבכירים שביותר בהם - אם אדם מסוגל לשקר באופן יומיומי, לאדם שאמור להיות הקרוב ביותר אליו, שהוא בחר לחיות איתו - אני לא רואה שום סיבה שהוא ידפוק חשבון לי, הבוחר שלו (או שלא). אני חושב שיש קשר אישיותי ישיר בין זה שביבי בגד באשתו הראשונה, לזה שהוא משקר ומשתין בקשת על הבוחרים (ועל הציבור כולו) במשך עשורים.
כל הנ"ל מנוסח בלשון זכר, אבל נוגע לשני המינים כמובן. וכל זה כמובן גם בלי קשר למקרה המדובר עם הפוליטיקאית הפינית, שעל-פניו לא עשתה שום דבר מהאמור.
ואם בכל זאת נתייחס אליה - ייתכן בהחלט שחלק מהביקורת שהופנתה כלפיה נגועה בשמרנות יתר ואולי אפילו במיזוגניה, אבל זה לא אומר שאין גם ביקורת עניינית כלפיה. בסופו של דבר, מדובר בראש של מדינה - שעל-אף הזלזול בה (בפינלנד) פה בפורום, ואולי גם הזלזול העצמי שלה (“אף-פעם לא קראו לארמון באמצע הלילה”), כן מתעסקת גם בדברים לא מבוטלים בכלל. לצורך העניין, הם בדיוק פתחו חזית מול רוסיה לאחרונה. לבלות בצורה כזאת, עם אלכוהול, סמים קשים ככל הנראה, והרבה אנשים - זה לא אחראי בעיניי עבור ראש מדינה. Hell, אני לא חושב שההורים שלי היו שמחים לראות אותי חוגג ככה - ואני לא בן 12 מצד אחד, וגם לא ראש מדינה מצד שני. היא מתעסקת בסודות מדינה, מקבלת החלטות שנוגעות למיליוני בני אדם על בסיס יומיומי, ולבלות בצורה כזאת הופך אותה לפגיעה במיוחד.
אף-אחד לא הכריח אותה להפוך לאשת ציבור, ואם היא החליטה לקחת את זה על עצמה - לא יקרה שום דבר אם במשך פרק הזמן שהיא מנהלת את המדינה (הרי בכל מקרה צריך להגביל כהונה של ראש ממשלה, לא?), היא לא תחגוג ככה. וכן, הייתי אומר את אותו דבר גם אם זה היה סרטון של ביבי או בנט שמענטזים על איזו בחורה, כשברקע מישהו צועק “תעביר את הקוקאין!”
ואל דאגה - כיף איתי במסיבות (שלא כוללות ראשי ממשלה).
כי במציאות , רוב הפוליטקאים הם אנשים מאוד מפוקפקים מבחינה אתית.
אם פולטיקאי לא נאמן לאישתו זה לא עסק שלנו. זה לא עבירה פלילית והוא ישפט לפי מעשיו. אני מעדיף את ביבי על בוזי הרצוג למרות שהשני נראה חמוד נאמן וחנון אבל את מי תעדיף במלחמה מול נסראלה? אני חושב שהממשלה הנוכחית, גרמה לי לימדה אותי לקח חשוב וכואב לפעמים צריך להעדיף את הבינוני והידוע על הפנטזיה הימנית. גנץ עכשיו רוצה להקים בירת פלסטינית במזרח ירושלים וכל הגונבי קולות מימינה חוץ משקד רצים אליו בתור עיר מקלט.
אז את מי אני מעדיף ביבי או איזה חנון? התשובה בעיני ברורה. וזה עצוב כי אני באמת חושב שמגיע לנו יותר טוב מביבי.
קודם כל ילדים על הספקטרום מקבלים פטור מתור באופן אוטומטי ללא שום קשר להאם יש או אין להם בעיות בויסות חושי. שנית אני כופר מכל וכל בצירוף המילים ויסות חושי. מכבסת מילים פסאודו רפואית.
אם תתן לילד פטור מתור בגלל שאחרת הוא יקבל טנטרום אז דפקת לילד את החיים כי בפועל לימדת אותו שטנטרום זה נהדר. ‘הם לא שולטים בזה’ זו הכלל גסה אבל גם אם אני זורם איתה בתור איש מקצוע אני אענה לך: ‘אז בוא נלמד אותם ולא נוותר עליהם’.
ברגע שהוספת את המילה ‘מוצדקת’ לדיון הפכת אותו לדיון מוסרני. כל בגידה היא מוצדקת מהבחינה שיש לה סיבות. מה שאותך מטריד זה ההסתרה ולאו דווקא הבגידה עצמה. בזוגיות שלי עם אשתי אני שואף לכנות גמורה אבל לא כולם מחזיקים מכנות.
יכול להרחיב?
יש לנו חושים. החושים קולטים מידע מהסביבה והמוח מעבד את המידע. מאחר ואנחנו חיים בתרבות שפע כל בנאדם יכול לפתח העדפות משלו. העדפות מוגזמות הופכות לרגישויות מוגזמות. מה שמכנים ויסות חושי. יש לנו מרווח תמרון די גדול להעדפות ורגישויות מיותרות. ואז יש הורים שלקחו את זה טו דה נקסט לבל. התחילו לנהל את חייהם סביב הרגישויות של הילד שלהם ובכך בעצם עודדו (לא בכוונה) התפתחות של הפרעה הסתגלותית.
אתה יכול לפתח בעיות בויסות חושי רק אם הסביבה שלך מאפשרת לך. אני שונא ירקות (אם אני אכניס עגבניה לפה סביר להניח שאקיא) אבל אם לא יהיה לי מה לאכול - אחרי שלושה ימים אני אוכל עגבניה.
מה שקורה בעולם הפסיכיאטריה זה שכל בעיה הופכת להפרעה עם שם. כמובן שההפרעה לא ניתנת לתצפית מבוססת מדע, אלא על תיאור סובייקטיבי של בני אדם. כמובן שאין לה קריטריונים סדורים וגם אין לה דרכי טיפול שהוכחו מדעית (איך תוכיח אפקטיביות של טיפול למשהו שאי אפשר בכלל להוכיח את קיומו?).
בדי אס אם האחרון יש הפרעה חדשה: התקפי זעם. הטמטום מתפשט לכל מקום.
שמע אני לא מכיר את הצד המדעי או המחקרי נקרא לזה של הנושא ויכול לתת אימפוט רק מהחוויה האישית שלי.
אני סובל מהעניין הזה (תקרא לזה ויסות חושי או איך שתרצה) כבר 35 שנה, ומנסה בכל כוחי להתמודד עם זה ללא הצלחה מרובה… אם ניקח את הדוגמה שלך עם העגבניה, אני למשל הייתי מת אחרי כמה ימים מהתייבשות כי הקאתי כל פעם שניסיתי להכניס עגבניה לפה.
אני חווה כאבים פיזיים מדברים שאנשים אחרים לא מייחסים להם טיפת חשיבות אפילו (הסיפור של הנסיכה והאפונה מתאים פה כאלגוריה).
יכול להיות שאנשים מסויימים “רוכבים” על הגל או מאבחנים את עצמם כמו שקורה בהרבה דברים אבל לבטל את זה ככה כאילו זה לא תופעה קיימת בכלל נראה לי מוגזם. קצת קטע של “אם זה לא קורה לי אז זה לא קיים”.
אז זהו שלא היית מת. מכיר בנאדם שחי בתרבות חסר ומת מרעב בגלל שהקיא?
אני לא רוצה לחטט אז קשה לי להבין על מה מדובר. הנסיכה והאפון זו דוגמה לאגדה. השאלה היא האם במעבדה מישהו יוכיח רגישות כמו זו של הנסיכה. אני בספק גדול.
הקושי הוא אמיתי ונוכח. כולם פה מסכימים שיש אינפלציה במתן אישורים אבל זה בגלל שאנשים הם חארות אגואיסטיים שרוכבים על אלו שבאמת זקוקים לעזרה.
מוח של אוטיסט יורה בצרורות. העומס על המוח מביא מצד אחד לחוסר רגישות לדברים מסויימים ועודף רגישות עבור דברים אחרים. ילד שמתחיל לבכות ולאטום אוזניים מרעש מסויים לא עושה את זה כי לא חתכו לו את הקשה בסנדוויץ’.
יש פה כמה נושאים שמתערבבים - אנשים שחושבים שמגיע להם, תעשיית פטורים ועודף חשיבות עצמית של מאבחנים. זה לא אמור לגרוע בכלל מאנשים שיש להם בעיות אמיתיות והסביבה לא יודעת/מודעת איך להתייחס אליהם.
ספציפית באוטיזם, יש עדויות לחיבורים לא נכונים במוח, או לפחות שונים ממה שמקובל באוכלוסיה - 1, 2, 3
לא יודע לגבי מוות האמת, אני מניח שכנראה איזה יצר הישרדותי יכנס לפעולה במצב כזה אבל אני אתן לך דוגמה יותר רלוונטית.
אני לא יכול ללבוש בגדים שזרים לי (בלי קשר לבדים שאני לא יכול לגעת בהם) משהו בריח שלהם עושה לי בחילות והקאות. כשהייתי ילד, ונגיד ונתקעתי בלי סווטשירט ביום קפוא הייתי סובל עד כדי דלקת ריאות במקום לקחת מעיל מחבר. לא כי אני מפונק, פשוט כי קור זה טיפה פחות סבל מלהקיא.
ככה זה עובד אצלי ואני שנים מנסה ל"טפל" ולהתמודד עם זה בכל מיני דרכים… זה לא עובד.
יש לי עוד כל כך הרבה דוגמאות שהעובדה שאתה חושב שזה איזשהי בעיה התנהגותית קטנה זה מאוד מוזר לי.
אגב אל תרגיש לא נעים לחטט, אם זה מסקרן אותך תשאל, אני סיימתי להתבייש בזה 
[quote=“Abuya, post:984, topic:309”] מוח של אוטיסט יורה בצרורות. העומס על המוח מביא מצד אחד לחוסר רגישות לדברים מסויימים ועודף רגישות עבור דברים אחרים.
[/quote]
פרשנות נחמדה… אבל רק פרשנות… אי אפשר לאבחן אוטיזם בעזרת MRI. אני גם אטען שלא העומס על המוח מוביל לחוסר/עודף רגישות אלא המוקד הקשבי עצמו גורם לכך.
כמו שאי אפשר לאבחן אוטיזם באופן רפואי כך גם אי אפשר לאבחן ויסות חושי. ברגע שימצאו את המרכיב האורגני של אוטיזם יבינו שהספקטרום הוא לא באמת רחב כפי שחשבו אלא מורכב ממספר הפרעות נוירולוגיות שהתכנסו תחת אותו שם למרות שהם לא מספיק דומים. כמו שתסמונת רט כבר לא משוייכת לספקטרום וכמו שביטלו את תסמונת אספרגר.
בלאנקו, האם רוב הבעיות שלך כוללים פעילות יתר של רפלקס ההקאה? כי מכל הדוגמאות שנתת זה הקו המחבר… אני מזדהה כי זה קורה לי כשאני מקנח אף וכשאני מצחצח שיניים (2 פעולות שאני ממש מתעב בגלל זה). אני לא מומחה גדול אבל הדרך להתמודד עם רפלקס הקאה זה נשימה. צריך ללמוד איך לנשום כי נשימה היא התנהגות הפוכה להקאה. אי אפשר לנשום ולהקיא סימולטנית.
לגבי ענייני הריח - האם ניסית דסנטיסיזציה (הקהייה) הדרגתית? נשמע קלאסי בשבילך.
אשמח לשמוע מאיזה עוד דברים אתה סובל ושאפו על הפתיחות!
אין לי בעיה עם הדעות שלך. אתה חושב אחרת ממני אבל זה לא אומר שזה לא בסדר. להפך, הרבה יותר מעניין לי לשמוע דעות שונות משלי.
קשה לי בעיקר עם הסגנון שלך שהוא מאוד אנטגוניסטי כלפי כל מי שחושב אחרת. אתה אוטומטית מעביר אותי ואת כל מי שלא מסכים איתך לדיון של מתקפה-מגננה.
פה היה לי קשה עם איך שכתבת.
יכול לתת דוגמאות?
כמובן מה שנוח לך איתו
איך אתה רוכש בגדים חדשים? הריח הוא הטריגר או הידיעה לשייכות למישהו אחר?
יש הסבר אחר, אשמח לכוון אותך בפרטי אם תרצה כמובן
ממש אשמח לשמוע. בפרטי או פה איפה שנוח לך
אכן רב הבעיות שלי כוללות בעיקר פעילות יתר של רפלקס ההקאה אבל לא רק. צחצוח שיניים כמו שאתה אומר זאת בעיה למשל שקשה לי מאוד להתמודד איתה.
עוד דוגמאות- מדבקות (שלא מודבקות עד הסוף) עושות לי להקיא, כנל דפים קרועים, טיקטים של בגדים, מכסים של יוגורט וכאלה אם לא מורידים אותם יד הסוף, מרקמים מסויימים של בדים, הבדלי מרקמים באוכל (נגיד שוקולד שבתוכו נוזל או פרי שבתוכו גרעין…ענבים זה הסיוט הכי גדול שלי מהפחד שאולי יהיה גלעין בפנים), אני יכול ל"הרגיש" (בתוך הבטן משום מה) שמן שרוף או פירות הדר רקובים ממרחק של מאות מטרים, מילים מסויימות שנאמרות על ידי אנשים מסויימים, מים שנוגעים בי כשאני לא רטוב ועוד הרבה דברים קטנים ו"מטופשים".
הייתה לי מטפלת בעבר שעבדה איתי על תרגילי נשימה וחייב לציין שזה עוזר קצת עם דברים מסויימים (משתמש בזה המון כדי לצחצח שיניים כמו שאמרת) אבל בשאר הזמן אני פשוט נחנק ומקיא קצת בפה 
לא יודע אם ניסיתי כמו בספרים מה שנקרא אבל הייתי בכל מיני טיפולים במהלך חיי והיו נסיונות שלי עם עצמי ליצור התניות חיוביות וכאלה… אני חושב שזה עבד חלקית וגם שאם הגיל זה טיפה נרגע לי.
בשמחה.
טיקטים של בגדים או כל דבר אחר לא במקום בבגד (זה יכול להיות אשכרה חוט שנפרם) מכאיבים לי מאוד, ברמה שאני לא יכול להתרכז בשום דבר אחר ובטח שלא להתעלם או פשוט טו סאק איט אפ.
האצבעות ברגליים מאוד רגישות, לא מסוגל לשים כפכפי אצבע ויש לי המון זוגות גרביים בלי תפר מקדימה כי זה מכאיב לי.
“שקט” ( הרעש של העולם/מכשירי חשמל) מאוד מכאיב לי באוזניים, דווקא עם רעש אני מתמודד יפה מאוד. מי שמכיר אותי יודע שנדיר לראות אותי בלי אוזניות או מוסיקה ברקע.
בכלל מגע פחזי משפיע עליי בצורה מוזרה, זה או מכאיב לי לרב או נעים לי ברמה של “מיני אורגזמה” אין כל כך באמצע.
אני יכול להמשיך עוד אבל לא רוצה לחפור יותר מידי חח
אם יש ביקוש לזה תגידו ואני אמשיך
זאת שאלה מעניינת. נתחיל מזה שריחות של דברים חדשים גם עושים לי להקיא אז אני לא מסוגל לשהות בחנויות (בגדים,נעליים,מכשירי חשמל, ואזורים של חומרי נקיון בסופר) יותר מ10 דקות נגיד בלי להפוך ללבן לגמרי ולקבל סחרחורו ובחילות.
אני לא מסוגל למדוד כלום ככה שאני בעיקר קונה אונליין או נכנס לחנות ובוחר מה שיפה, מנחש מידה ובורח כמה שיותר מהר.
הבעיה בבגדים חדשים היא הריח אבל גם זה שהם לא מטופלים (צריך להוריד טיקטים, לבדוק שאין חוטים, אם זה מכופתרת שנכנסת למכנסיים אז לםרום את הכפתור התחתון כי הוא מכאיב לי ועוד. משהו אגב שקשה לי מאוד לעשות כי זה עושה לי להקיא חח)
אז בעבר הייתי קונה בגד חדש והוא היה יושב בארון משהו כמו שנה ועובר איזה 5 כביסות עד שאני מוכן לגעת בו.
היום יש לי את הבנזוג שלי שהוא “מטפל” בבגד בשבילי ואז גם לובש אותו כמה חודשים עד שיש לו ריח חדש. לפעמים זה עובד ולפעמים הוא מקבל חולצה חדשה שאני לא יכול ללבוש… לא ידוע למה.
אני אשמח מאוד לכל רעיון/מידע/עצה שתוכלו לתת לי ותעזור או יש סיכוי שתעזור אפילו. תודה.