אגב, אני מאוד מאוד מעריך את זה שאתה מעריך את הפתיחות חח
סבלתי מזה כל חיי ועד גילאי 25~ מאוד מאוד התביישתי בזה.
אני יכול להגיד שאצלי לפחות חד משמעית, להיות בארון הזה היה יותר קשה אפילו מלהיות בארון של הגיינס
וואי וואי עברתי על התגובה שלי מלמעלה ורק מלקרוא את זה נהיו לי בחילות רצח 
יש פה בעיה… מה שאתה מתאר זה OCD יחד עם Emetophobia (פוביה מהקאות). אז מה בעצם יש לך? OCD, Emetophobia או SMD (בעיות בויסות חושי)? או אולי בכלל בעיה רפואית שגורמת לרפלקס ההקאה שלך לעבוד שעות נוספות? זו הבעיה בעולם הפסיכיאטריה. כשיש משהו שלא מבינים פשוט ממציאים לה שמות. עכשיו לך תטפל במשהו שאין לו הגדרה או במשהו שיש לו יותר מידיי הגדרות. זה פסאודו-מדע. לא מבינים משהו אבל זה לא מפריע לנו להניח הנחות לגביו.
ברור לי שמה שאתה מתאר זה סבל. השאלה האם הסבל הוא אורגני מולד או התנהגותי נרכש. אני מניח שפוליטיקלי קורקט יהיה לטעון שזה אורגני (כמו שאוי ואבוי למי שיטען שהומוסקסואליות זה לא מולד) כי אז זה כביכול יותר אמיתי ופחות באשמת הפציינט, אבל אני ממילא לא מאשים את הפציינט אלא את הסביבה שלו, וממילא לא חושב שיש משהו לא אמיתי בבעיות רגשיות. בקיצור, ההפרעה שפיתחת במהלך חייך היא לא אורגנית. היא נרכשת. רכשת אותה כי היו לך האמצעים לרכוש אותה. זה לא אומר שאתה לא סובל ממנה.
אגב חשוב מאוד לציין שאתה מתאר פה משהו מאוד קיצוני ולא מייצג. אתה ממש יכול להיות המנהיג של מפלגת הויסות החושי. בדרך כלל מדובר בדברים שהם הרבה יותר בטווח הפינוקי (סטייל צ’אבי שלקח את אבא לאפורטה לשופינג הקיץ).
שאלה מעניינת מבחינתי היא עד כמה המודעות משחקת אצלך תפקיד. האם במעבדה תוכל לזהות ריח של בגדים מבלי שתראה אותם? אם הבנזוג ירמה אותך ו’ילבש’ משהו חצי שנה ואז יעביר אליך תשים לב? האם בחנות יד-שניה אתה פחות מתקשה? והאם ניסית פשוט תרופות נגד בחילות?
מקרה מאוד מעניין.
מתאר לעצמי שעברת המון אנשי מקצוע במרוצת השנים, החל מרופאים ועד למטפלים, פסיכולוגים ויועצים מכל קשת המקצועות בערך.
אשמח מאוד אם תוכל לספר בנקודות (שוב רק מה שמרגיש לך בנוח כמובן) על מה היו כיווני המחשבה של אנשי המקצוע השונים מסקרן אותי מאוד לנסות להבין מה היו כיווני האבחון/טיפול השונים שנשקלו.
(האם יש כותרת גדולה מעל והולכים איתה כל אחד לפי פרשנותו האישית או שנתקלת בהיפותזות שונות במשך הזמן?)
ראשית שאפו על הפתיחות. אולי שווה ת’רד בפני עצמו.
שנית, חלק מהדברים שאמרת ממש חיננים בעיניי. אתה מיוחד (ולא מבחינת כיבוס המילים לילדים בעייתים ומפגרים), חלק מהדברים מעולים בעיניי ושומרים על דיסטנס מהעולם שקצת איבד את עצמו…
כמובן שזה מגיע ל OCD אז זה שולט בך וזה שיט. אבל גם אני כאחד הסובל מפרפקציוניזם שהרבה פעמים מכשיל אותי בגלל אובד דיוק, עדיין זו תכונה מעולה שמרימה אותי הרבה פעמים. כל הבעיה זה הגבולות לא עצם הדבר. בעיניי
דיון מעניין מאוד ואני באמצע סידורים אז אענה לשניכם בערב 
אני רק חייב לציין שהרבה מחמיאים לי על הפתיחות, וואלה חלק מה"אשמה" היא עליכם. אני מרגיש פה בבית ומשתמשי הפורום הזה משרים תחושה של בטחון ופתיחות. לפחות אצלי.
קצת לא נעים לחטוף לכם את הדיון פה אז סליחה מראש. אבל בהמשך למה שכתבתי פה:
“הגורם הנקודתי לעלייה היום במחירי הגז, לפי פרשנים, הוא האיתות ממוסקבה, שהודיעה בימים האחרונים כי צינור “נורד סטרים” דרכו עובר מעט הגז הטבעי שרוסיה עדיין מספקת למערב, ייסגר בעוד כמה ימים ל"עבודות תשתית” בלתי-מתוכננות. רוסיה מזרימה רק כ-20% מקיבולת הצינור החל מסוף יולי. היא מנמקת זאת בבעיות טכניות הנובעות, לדבריה, מהסנקציות הבינלאומיות על תעשיית האנרגיה שלה, אך לדברי המערב מדובר בשימוש בגז כבנשק. “ייתכן שרוסיה תנצל את ההזדמנות כדי להפסיק לגמרי את האספקה”, אמר אנליסט לעיתון הבריטי “פייננשייל טיימס”.
אולי אנשים פה יתעשתו ונחזור לאנרגיה גרעינית. אני לא רואה מוצא אחר. אלא אם מה שהם עושים זה בכוונה, ואז לא נחזור לאנרגיה גרעינית, יהיה מחסור חמור ואז סוף סוף הצביעות וההתחסדות האירופיות יעופו מהחלון ואנשים יחזרו לאכול אחד את השני.
יהיה כיף החורף הזה. מזל שבחורף הקודם לא השתמשתי בחימום אפילו יום אחד, קפא לי התחת אבל לפחות זה עזר לי להתכונן לשנה הקשה באמת 
מסכים, ובדיוק בגלל זה קשה לי לתייג מה בדיוק יש לי, כל פעם שצץ טרנד חדש ניסו להדביק לי אותו כי חלק מה"תסמינים" דומים. Ocd,adha,smd את כל האותיות כבר נתנו לי. בעיקר כי הם הם לא יודעים להגדיר את זה
אני מאמין (שוב אין לי יותר מידי ידע בנושא) שזה שילוב של השניים, נשמע לי הגיוני שיש אנשים שהם טיפה יותר רגישים פיזיולוגות והגוף שלנם מאפשר למוח ליצור חיווטים. כמו שאתה אומר, רכשתי אותה כי היו לי האמצעים לרכוש אותה, אני מניח שחלק מהאמצעים הללו הם פיסיולוגים.
Tell me about it.
כשחשבו שיש לי ocd חיפשתי אנשים עם אותם תסמינים ולא מצאתי הרבה
עכשיו כעלתה המודעות לsmd שוב חיפשתי בקבוצות אנשים עם אותם תסמינים. מצאתי רק קרוב חח אף אחד שיש לי את כל השילוב.
ברור שתפקיד רציני מאוד, אם תיתן לי בגד חדש והוא לא יהיה מסריח (זה גם קורה) ואני לא אדע שהוא חדש כנראה שלא יפריע לי, אם אדע שהוא חדש יכול להיות שתודעתית אני אחפש יותר בתשומת לב מה מפריע ואז יהיה לי בעיה.
לא קרה לי שנים כבר אבל אמא שלי הייתה מנסה לרמות אותי מלא כשהייתי צעיר יותר, לרב זה לא עבד כי הדברים שמפריעים לי הם פיזיים כמו ריח או מגע של בד ככה שקשה לפספס.
*אני מניח שבמעבדה אם אני אריח ריח של חדש זה יעשה לי בחילה כן.
*אם החולצה תאבד את הריח זה לא יהיה בעיה וזה תמיד קורה עם הזמן, השאלה אם יעבור מספיק ממנו.
*בחנות יד שניה אני פחות מתקשה אם מדברים ספציפית על הריח. גם שם ריחות של אנשים ספציפיים יעשו לי בעיות (לא רוצה להיות גזען אבל זה קורה הכי הרבה עם פולניות ).
*כן, שנים שהסתובבתי עם פראמין בתיק.
בהחלט, יותר “מטפלים” (ככה אמא שלי קוראת להם) משאני יכול לזכור.
רב הבדיקות והטיפולים שעברתי היו בגילאי היסודי וקצת חטיבה, בעיקר פסיכולוגיים אבל לא רק, מעבדות שינה, כל מיני תרפיות וטיפולים אלטרנטיבים היו רק חלק מהעניין. אחרי זה עבדתי עם פסיכולוגים וטיפול בעיסוק בגילאי 20-25 כזה.
האיבחונים היו תמיד ברוח התקופה כמו שכתבתי לליאור, זה כל כך הרבה שהכל מטושטש לי ביחד אז תסלח לי אם אני לא זוכר בדיוק מה הן היו אבל מהזכרון שלי ה"כותרת הגדולה" בשנים הראשונות הייתה Ocd, ועדיין כל פעם מטפל אחר נתן את הדעה שלו ואיך צריך לטפל וכשהמשכתי הלאה תמיד סיפרתי להם את ה"ממצעים" אבל זכור לי בבירור שזה לא מאוד עניין אותם. בקיצור כל פעם עם מטפל אחר הייתי צריך לעבור את אותו סיפור ואתן סדרות שאלות פחות או יותר.
בסוף תמיד שילבו לי כל מיני הפרעות ביחד.
אתה יודע שגם שנה הבאה יש חורף 
התרגלתי לקור ועכשיו אני יודע איך להתמודד איתו בלי חימום. אנשים מסביבי גדלו טוב מדי ועשירים מדי והטמפרטורה בבית שלהם לעולם לא ירדה מתחת ל20 מעלות גם בחורף.
גרתי 3 שנים במנזר פה והיה כל כך קפוא שהמים קפאו בתוך בקבוקי השתייה שהיו בחדר שלי!! נשבע לך. זה שם המון דברים בפרספקטיבה.
אחרי זה סיימתי לימודים והתחלתי לעבוד, וכך הרשיתי לעצמי לשתמש בחימום בחורף.
בשנה שעברה הייתי מושעה חודשיים כשהגיע החורף ולמרות שיכולתי להרשות לעצמי לחמם את הבית בחרתי לא לעשות את זה כי
חשבתי לעצמי שכדאי שאתרגל לקור כשאני עדיין לא מוכרח לקפוא, פסכולגית זה עוזר.
אז קניתי בגדים מתאימים והעברתי את החורף בלי להתחמם אפילו יום אחד. החמום היחיד שהיה לי היה במכונית כשהלכתי לסופר.
אז כל מה שרשמתי משה היה בגלל זה. הכל היה הכנה לזה. אנשים פה כבר מבינים שיצטרכו לשלם פי כמה על החימום ואף אחד לא יודע איך הם יתמודדו עם זה. אני? אני כבר ווטרן אחי bring it on 
טוב… אתה עובד עם ילדים, אז אולי משתמע מזה קצת פטרונות, אני באמת לא יודע…
אבל תשמע סיפור:
האקסית שלי היא בחורה על הרצף. כשהתחלנו לגור יחד היה לי קשה, היא לא הסכימה שאשמיע את טורי איימוס כי היא “צועקת”. לקח לי כמה שנים להבין שהבחורה מדברת על הפיץ’ של הקול של טורי ולא על הווליום שבו היא שרה. לזמרת יש קול ציפציף ולאקסית שלי זה לא עבר טוב בגרון (או יותר נכון באוזן).
הייתה לה רגישות (נכון יותר לומר שיש לה, אבל אני כבר שנים לא איתה) חושית לצלילים גבוהים. לעתים הייתי מצליח לשמוע את הדברים שהפריעו לה. והנה הסיפור המוזר/משעשע.
יום שבת אחד אנחנו יושבים יחד בת"א באיזה גינת משחקים של ילדים. ילדים משחקים בגינה - כמובן שרועשים, מכוניות עוברות, פה ושם גם מצפצפות, אנשים עוברים ומדברים, בקיצור כל מיני קולות… ופתאום היא באה לי ביציאה: נו , מה יהיה עם המיקרוגל הזה??? מתי כבר יוציאו ממנו את האוכל, זה לא משגע אותך??
לקח לי דקה שתיים לבודד צליל של מיקרוגל שסיים לחמם ממקור שנשמע כמו דירה שלוש קומות מעלינו או משהו מרוחק בסגנון. כן, זה היה בטווח השמיעה שלי והצטרף לרעש הלבן אבל עבורה זה היה כמו סירנה של מחלמה. משהו שהחושים שלה לא מסוגלים לסבול.
יש לי עוד הרבה סיפורים, אבל רק אציין שבזמן האמור היא הייתה כבת 38 ואובחנה על הרצף רק איפשהו בגיל 33 - 35. סבלה (ועדיין כנראה) הרבה בחיים שלה בגלל שלא אובחנה כראוי ובזמן. כשלעצמי חשבתי (ועדיין) שהיא כנראה גם מפונקת יתר על המידה, אבל ב 16 השנים שחיינו יחד למדתי טוב טוב מה זו רגישות חושית. אתה יכול להתעלם או לחשוב שזה משהו מינורי, אבל לעתים כשאני חווה את זה בעצמי (קורה לי לפעמם שהתפיסה שלי משתנה מעט) אני מודע לזה שזה לא סתם רעש אלא חוויה של כאב.
עבורי זה דבר חולף שנמשך דקות ספורות, עבורה זה מצב רגיל בחיים שהיא לא יודעת איך לשנות אותו בתפיסה שלה (אני מניח שהרבה מדיטציה ותרגילי תפיסה היו עוזרים לה לשנות מצבי מודעות, כמו לכל אחד אחר, אבל זה באמת משהו שלא מתרגלים מספיק בעולם המערבי).
זהו, קח את זה מפה לאן שאתה רוצה.
שתי אבחנות שיש לי מהדיון הזה עד עכשיו:
א. המבנה האסוציאטיבי של דיון ה’דת ואידיאולוגיה’ מרתק בעיניי. מפוליטיקאיות פיניות מענטזות, דרך אבחונים ושיתופים מהספקטרום, ועד איך לשמור על חום הגוף בעידן בו נגמר הגז הרוסי. וכל זה ברצף (או על הרצף) כמובן.
ב. אני סאקר של זה שהחברים פה בפורום משתפים על עצמם ועל החיים שלהם. אני עשוי ללייקק הודעות כאלה גם אם הם יסתיימו ב: “ואז היא אמרה לי visca barca”.
זהו, תמשיכו.
visca barca
טורי איימוס באמת צועקת בלי להרים את הקול. גם המילים שלה ככה.
אין שום בעיה עם רגישות. הבעיה מתחילה כשרגישות גורמת להפרעה הסתגלותית. מישהי שמתעצבנת על זה שבקומה שלישית מישהו לא הוציא צלחת מהמיקרו זה חמוד כמו טורי איימוס. המדען שבי היה רוצה לבחון את השמיעה של האקסית שלך במעבדה. יש לי הרגשה שמעבר לאנקדוטות נחמדות לא היו מגלים שום דבר מיוחד בשמיעה שלה. היא פשוט שמה לב באותו רגע למשהו שאתה לא שמת אליו לב.
כשילד מתחיל לפתח רגישות יתר הצורה שבה הסביבה מגיבה היא קריטית. כשהסביבה מתחשבת ומגלה רגישות יתר הבעיה מתעצמת ומתפתחת. רואים את זה הרבה בבררנות באוכל, בחרדות מוגזמות וכן הלאה. ברגע שאתה נותן לגיטימציה לבעיה הסתגלותית אתה בעצם מאמת אותה (עושה לה ואלידציה) ומטפח אותה. מזכיר לי דיבור אובדני אצל ילדים. ברגע שילד מבין שהדיבור מפחיד את הסביבה הפחד שלו מתאמת ואז הוא נוטה לעשות את זה יותר.
בכל המקרים האלה יוצא שהסביבה בעצם מחזקת את ההתנהגות הלא מסתגלת והילד גדל בתוך העיוות הזה לתוך מציאות שהולכת ומסתבכת. בכל פעם שהעמדתי את זה למבחן זה עבד.
פגשתי ילדה שאכלה רק שני מאכלים מסוג מאוד מסוים עם מרקם רך שלא ידעה ללעוס. ברגע שלא נתנו לה יותר את שני המאכלים האלה היא התחילה לאכול כמו כולם (לקח לה שלושה ימים של נצח). יש יגידו שזו התעללות. אני אטען שלהפך. טיפלתי בילד שמאוד פחד מהמקררים הגדולים בסופר. טיפלתי בילד שהייתה לו פוביה מטורפת מרופאים ומתספורת. באינספור ילדים עם אכילה בררנית, עם בעיות בצחצוח שיניים (עד כדי ריקבון) יש לי מיליון סיפורים על רגישויות יתר שנגדעו באיבן.
הגישה של לתת לבעיה שם ואז הקלות היא גישה שמנציחה ומטפחת בעיות הסתגלות. פטור מתור הוא ויתור על המטופל. אתמול עמדתי בתור לרכבל בסטלה מאריס וחיכיתי שעה. מתישהו באמצע הדרך אמא ושתי בנות עקפו את התור. בראש שלי דמיינתי כל מיני תורים שיש לי הרגשה שהן לא היו עוקפות. השאלה היא מה מחלקים בסוף.
“אינטגרציה” גזעית/מגדרית - קווים לדמותה.
הגישה החלופית (לטעון שאין בעיה) לא יותר טובה כן?
פה התחילו למכור בכל מקום תנורי עץ עם ארובה כזאת ואני אשכרה רואה אנשים ביער חוטבים ואוספים עצים לחימום. הזיה.
מזכיר לי כשאיימתי לברוח מהבית ואמא שלי ארזה לי תיק ונעלה אותי מחוץ לבית… לא חזרתי על הטעות זאת שוב חח
איפה זה פה אם יורשה לשאול?
איטליה אני חושב