תודה, בהחלט לא ידעתי את זה 
למרות שההקשר שלי היה פחות “לא שונה במהותו עבור הדתיים” אלא יותר עבור התנהלות המדינה. כאילו, שהמדינה יכולה להתנהל בו כמו שהיא מתנהלת בימי צום אחרים (שהם נדמה לי ימי חופש לבחירה או משהו כזה, שעובד יכול לקחת חופש ואסור למנוע ממנו לקחת את החופש הזה, או משהו כזה). התוספת של האופניים היא טרלול מודרני, אני מניח.
היי, בת ימי פה. זה קורה כל כמה שנים, וקרה גם אצל ביבי. אני זוכר בלייב מקרה מהתקופה שאני הייתי צם (לפני למעלה מעשור), ומאז אני מתעדכן מחברים בדיעבד.
הם נכנסים לטיילת במהירות סבירה, אבל עם מוזיקה על פול ווליום ועושים סיבובי פוזה בכוונה (כלומר הלוך ושוב, ולא נסיעה דוך כדי להגיע ליעד) כדי לעצבן את אלפי האנשים שנמצאים שם. מן הסתם בשלב כלשהו כולם חוטפים עצבים ומחכים לראשון שיחליט להסתער.
לא מבין למה אנשים ככ מופתעים מהדבר ה"מיוחד" שקרה אתמול. אם תבואו לטיילת בת ים קבוע, אז בכל כמה שנים תמצאו אוטו הפוך עם שמשות מנופצות, ותשמעו את הסיפורים על ערבים שנסו על נפשם ברגל עד יפו, אחרי שקיבלו מכות של החיים.
אני לא מצדיק, וגם לעולם לא השתתפתי בחגיגה, אבל מי שמתגרה בכוונה שלא יתפלא שזה מה שהפרובוקציות שלו גוררות.
מה שכן, הזעזעתי שבכלל עלתה באותה נשימה מה שקרה בבת ים לכניסה לשכם או וואטאבר. גם אם זה להציג הבדלים מהותיים. ההבדל בין לא להיכנס לעיר של מחבלונים עם “מי שמאמין” על פול ווליום ודגלי ישראל מתנופפים כדי לא להתריס לבין לא להיכנס בכלל זה הבדל עצום. את הראשון אני לא אעשה, כי אני לא מחפש לעורר פרובוקציות, אבל גם את השני אני לא יכול לעשות כי ליהודים אין חופש תנועה מלא בארץ ישראל וזה ביזיון שאף ממשלה לא טורחת לתקן.
בנוגע לרעיון לאסור נסיעה בכיפור. רעיון רע מאוד. אני רוצה לשמור לעצמי את הזכות לנסוע ביום כיפור לאן שבא לי. אחרי מה שקרה בקורונה אני לא מוכן לוותר אפילו על אחת מהן, וכל מי שיש לו סיבות הכי מוצדקות בעולם מוזמן לקפוץ לי (גם אתה משה, למרות שאני אוהב אותך).
אני את הילדים שלי אלמד לא להסתובב בכביש גם לא בכיפור, כי מעבר לזה שמכוניות זה מסוכן - ילדים עם אופניים/קורקינטים זה הרבה יותר גרוע.
8 לייקים
אני לא רוצה לקחת ממך שום חופש תנועה, אני רוצה למנוע מפרובקטורים ערבים להיכנס לערים שלנו ביום כיפור בשביל לדרוס ילדים כמו ששמתי למעלה בלינקים או להתריס מול יהודים ולנסות להשפיל אותם. אבל שאני כותב את זה אז קמים “ליאורים” (לא אישי נגדך ליאור אני אוהב אותך) ואומרים לי זה גזענות “למה ליהודים מותר לנסוע ולערבים אסור”.
יש פה באמת מסורת יפה, אבל זה בינונו היהודים, מה קורה שפרובקטורים ערבים מנצלים את זה?
אוקי בלי חקיקה, אז מה אפשר לעשות מול הפרוקבקטורים?
(מי שלא מבין ברגע שנותנים להם להכנס לבית ים ולהתריס מול יהודים זה רק מתפתח לדברים גרועים יותר)
ובנושא אחר:
זה קורה בכל שטח שהאיסלם שולט בו.
קצת קשה לי עם התמימות ו״״קבלת האחר״״ המאוד מודרנית שאני קורא כאן בדיון. כאילו הכל מהכל מתערבב (מתקשר לתרבות הwoke לצורך העניין). מצד אחד אני מבין את אלו שלא רוצים לצום - הכל טוב רבותיי. לא בעד כפייה דתית. מצד שני, סוג של חלאס. יום אחד בשנה, שכל כך חשוב למאות אלפים ומתקיים במשך דורות על גבי דורות במשך מאות שנים, משהו אפילו קסום ומעורר השראה. מה חורה לכבד כולה יום אחד? רובינו לא ינסע במכונית או ידפוק פיצה ליד חברינו שצמים מתוך כבוד. ממתי אותה המילה, ׳כבוד׳ נהייתה מילה בעייתית שאנחנו אשכרה צריכים להגדיר אותה ולהתכווח עליה?
הערבים לא נכנסו בטעות לבת ים וזה פאקינג לא משנה אם בת ים עיר שברובה אנשים צמים או לא. עצם זה שהם נכנסים ועושים סיבסובים בעיר כדי לעצבן זה כל מהות הסיפור. מה בכלל הוויכוח? נראה אתכם יהודי אחד נכנס לעיר ערבית ברמאדן או לאיזה שכם בטעות או בכוונה על מנת לעשות בלאגן … אה מותר להם כי הם מדוכאים וכבושים טעות שלי.
ישנה בשנים האחרונות נסיגה מהדת, התרבות ומהמסורת היהודית ואני מודה שזה קצת חורה לי. אני לא אנסה לדבר לרגש שלכם, אבל בסופו של דבר זה מה שמחזיק ומייחד אותנו. אני לא דתי וגדלתי כחילוני/סוג-של-כמעט-מסורתי ואני לא תומך או מקיים המון דברים בדת, אבל זה משהו באמת מיוחד שמתקיים 5000 שנה. זה חלק ממי שאנחנו. אז אני לפחות מכבד ומוקיר תודה למי שממשיך את הקיום והצביון היהודי. שאלה: האם לא אכפת לכם בכלל אם עוד 100 כבר לא תהיה יהדות יותר?
יש אנשים בחו״ל שרק חולמים להגיע לישראל והיהדות כל כך חשובה להם (והם חילוניים) שזה רק מזכיר בעיניי את העוצמה של היהדות, לאו דווקא מבחינה דתית. אני זוכר שכשהייתי באורוגוואי פגשתי בחור יהודי שזיהה שאני מישראל והתחברנו. הזמין אותי אליו הביתה, התארחתי אצלו ודיברנו עם כל החבר׳ה היהודים שמעולם לא היו בישראל. כולם סוג של חילוניים, אבל הכמיהה הזו ליהדות ולארץ זה משהו ששבה אותי. ראיתי בעיניים שלי כמה חשוב להם וניסיתי להגיד להם שלא ירגישו רע ושיסתכלו על זה מזווית אחרת: שונאים יהודים בכל מיני מקומות בעולם ומדברים על ישראל באור שלילי שלכל אותם יהודים (בין אם חילונים בין אם דתיים) בעולם יש תפקיד מאוד חשוב בשמירה על ישראל, היהדות, ועלינו. אני חושב שהאמירה הזאת נכנסה להם ללב והם הבינו שיש להם תפקיד, אפילו שהם אולי מרגישים ׳רחוקים׳, ׳פחות קשורים׳.
מצטער על החפירה ובטח שהכוונה שלי זה לא שתחזרו בתשובה או להגיד לכם שהדרך היחידה זו דרך התורה והמצוות ואם לא אז אתם תמותו ביסורים — ממש לא. שוב, אני חילוני והכל. אבל וואלה, קצת חורה לי הסוג של קלות ראש הזו והלגיטימציה לכמעט כל מה שקורה. כאילו זה נהיה באופנה להתווכח על דברים שמוצאים אותך קצת ׳שונה׳. מכבד את כולכם, באמת, אבל סוג של חלאס… תעשו מה שבא לכם ביום כיפור, אבל אל תיתממו. ובאמת, מה קשה לכבד 24 שעות? חוץ מלנסוע אתם יכולים להנות בבית, לעשות טורנירים של פיפ״א כל היום, לתת ביס או שתיים בפיצה - הכל טוב. אבל לא צריך למוטט את כל הדת והמנהגים. יום אחד… יום אחד.
2 לייקים
בסוכה? 
ואם כבר גלשנו עד לשם…
ההורים שלי מסורתיים, כשהיינו ילדים נסיעה באופניים נחשבה לחילול הקודש של יום כיפור.
גדלתי בשכונה חילונית ואני ואחיי הסתובבנו בעיקר בבית הכנסת. על אופניים בכיפור לא העזנו לחלום אפילו, למרות שלכל החברים האחרים היה מותר והם חגגו.
עבור אלו שצמים זה לא היה חג האופניים בעבר, אבל היום את הבן שלי אני לוקח לרכב על אופניים וההורים שלי לא מאוד מתרגשים מזה…
אגב, הכנתי אותו לזה שהכבישים יהיו מלאי אופניים, וכל הזמן אמרתי לו שרק לשלוש מכוניות מותר לנסוע ביום כיפור.
מיד כששמעו אותי אומר את זה, אישתי ואמי תרגמו לו ״משטרה, מכבי אש ואמבולנס״.
אני לא חשבתי על כוחות ההצלה והביטחון, אלא על זה שבעצם אין איסור לנסוע במכונית בכיפור ולכן יש סיכוי שהוא יראה רכב או שניים למרות שכל הילדים ברחוב על אופניים (אנחנו מדברים על העיר ראשון לציון, אגב). בשביל שלא ישאל אותי מאיפה באו המכוניות ביום שבו אמרתי לו שלמכוניות אסור לנסוע בכביש, סייגתי מראש ונתתי מספר שרירותי נמוך של מכוניות שמותר להן, כדי שכשניתקל במכוניות זה ייראה לו הגיוני.
באמת היו מכוניות והן נסעו לאט במיוחד. גם המשטרות…
הוא הסתכל עליהן במבט תמה ומנסה לפענח… עוד מעט בן שלוש וכבר מנסה להבין את העולם…
לייק 1
מת על איך אתה חוזר על הנרטיב הזה “זה רק יום אחד בשנה, תכבדו”.
כאילו בשאר הימים אין סממנים דתיים בישראל, מעוגנים בחוק.
כאילו בשאר הימים אנחנו לא נדרשים “לכבד” ולסבול מכפייה דתית בחסות המדינה.
הציוץ כמובן מצחיק וכנראה לא מדויק כשלעצמו תחת כל מטריקה סבירה, אבל הדת בישראל בוודאי לא מתחילה ונגמרת ביום כיפור.
אבל זה רק יום אחד בשנה, מה כואב לכם לכבד?!
ואני עדיין מחכה שמישהו יסביר לי איפה המסורת היהודית פוגשת רכיבה על אופניים. כי אף אחד לא ביקש מכם לא לצום. נשבע. עברתי על כל הדיון הזה. אף לא אחד. אפילו לא ליאור.
אופניים בהחלט לא חלק מכיפור לפי הדת, אם כבר להפך כמו שכבר כתבו פה.
שלא לדבר על אלה שראיתי השנה נוסעים על אופניים/קורקינט חשמלי (עם האייפון ביד) שזה כבר ממש משעשע.
אני לא יודע מאיפה התחילה המסורת אבל אני משער שזה הגיע מכבישים ריקים + שעמום של יום צום שאין טלויזיה ומקומות בילוי >> נסיעה על אופניים בכבישים הריקים.
אסור הלכתית לרכב גם על אופניים רגילים ביום כיפור בלי קשר לאכילה ושתיה. סתם רכבו על יום כיפור עם העניין הזה (פאן אינטנדד)
2 לייקים
ברור, זה מה שכתבתי שזה מנוגד לדת אבל החשמליות + הטלפון ממש הצחיק אותי.
אבל אם ראש הממשלה חושב ש כיפור מתפללים עם תפילין….
2 לייקים
אחינו, אני דיברתי ספיציפית על יום כיפור. כשזה מגיע להאם לתחבורה ציבורית בשבת כן או לא אז אני יכול להבין כי זה הרבה יותר מיום אחד. יום כיפור זה סממן כל כך חזק וגדול שזה סוג של קונצנזוס. יחי ההבדל. יש דברים שיחסית קל להסכים עליהם, שהם יכולים להיתפרש כ׳האמת׳, שקשה להתנגד להם. לדוגמא: ברוב המקומות בעולם רצח ואונס נחשב דבר אסור ופסול. יכול להיות שכמה יתווכחו אבל רובינו יוכל להסכים שזה בפירוש אסור. ברוב המקומות בעולם (אני מקווה) יסכימו שהשואה הייתה דבר נוראי ואסור שדבר כזה יחזור… נראה לי הבנת את הנקודה — יש דברים שהקביעה לגביהם דיי החלטית ונחרצת. למה אני נותן את הדוגמאות האלה, שכביכול ניראות לא קשורות בעליל?
מכיוון שגם בישראל יש דברים שלגביהם יש הסכמה או קונצנזוס ואף אחד לא מתכוון לשנות אותם ואולי כך עדיף. ישנם חלק שיתנגדו וזו אולי זכותם, אבל ישנו כמעט הכרח שלא להפר את אותם קונצנזוסים מכל מיני סיבות (התרבות, הייחודיות, הקירבה המדינית-חברתית, הדת, הלאום, הזהות וכו - כל אלה מושתתים על הקונצנזוסים האלו). יש עוד 2 ימים בשנה שאני יכול לחשוב עליהם שוואלה לא זורמים לאנשים: 2 ימי הזיכרון. ימים מדכאים, כואבים, ולא כיפים. עכשיו תהיה איתי לרגע: אני מפריד בין מאורע (רצח עם, חיילים ואנשים שנהרגו ונירצחו) לבין דת. למה? כמובן שהמאורע, כמו שהמילה מרמזת, קרה ולכן סביר להניח (אני אומר סביר להניח כי בעיני זה כן קונצנזוס, אולי בעיני מישהו אחר זה לא) שמאוד חשוב לציין את הימים האלה ולכבד. ומנגד, אותו אירוע דתי, יום כיפור, אולי כן היה מאורע אולי לא, אנחנו לא בדיוק יודעים מה קרה באמת בימי הקדומים של התנ״ך, אבל בסופו של יום זה עדיין תכלס מאורע שמתקיים בהווה כל שנה, במעין סייקל שהוא דתי-חברתי-תרבותי. לכן, בעיניי, זה גם סוג של קונצנזוס ואני פשוט לא רואה למה לא לכבד את אותו קונצנזוס.
אני אדגיש מראש שההשוואה בין המאורעות הקשים שציינתי לבין יום הכיפור היא לא על מנת להשוות את גודל או חשיבות המאורע, אלא את עניין הקונצנזוס סביב אותן מאורעות.
אם… ״נמוטט״ את יום כיפור בשנים הבאות, סתם כי לא מתאים לכמה אנשים, אז מתי יגיע היום שנפסיק לציין את ימי הזיכרון? האם אתה מוכן ותומך במהלך כזה?
האם אתה יכול להבין את הנקודה שלי ולמה אני חושב שזה חשוב לכבד?
2 לייקים
אבל זה לא עובד ככה. אתה באת אלי בתלונות שזה כולה יום אחד ומה כואב לי, והראיתי לך שעבורי הוא סממן לתופעה שהיא הרבה יותר נרחבת מאשר רק היום האחד הזה. אם מראש היית אומר לי שאתה בעד לאסור תחבורה פרטית בכיפור ובעד ביטול האיסור של תחבורה ציבורית בשבת, ככה כעסקת חבילה, הייתי מסכים לשבת איתך לשולחן המשא ומתן. אבל כשאתה כותב פוסט שלם שכל מהותו היא “זה כולה יום אחד מה כואב לך” - אז בעיניי מדובר בדמגוגיה.
וגם, אני מת על הטרמינולוגיות האלה.
“האם אתה מבין למה חשוב לכבד” נשמע הרבה יותר טוב מאשר “האם אתה מבין למה חשוב לכפות”.
או מעולם אחר:
“המדינה תממן” נשמע הרבה יותר טוב מאשר “הכסף של כל אחד ואחד מכם יממן”.
האם אתה מבין למה אני לא מכבד את מכבסת המילים הזו?
לייק 1
קודם כל אני כן בעד לבטל איסור תחבורה ציבורית. שנישב על קפה?
לא יודע, לא רואה איך זה מכבסת מילים. אני גם לא רואה איך זה כפייה אם נולדנו לתוך זה וזה חלק ממה שאנחנו מכירים. כמובן שזו אמירה מסוכנת, אני מודה בזה, אבל שוב - כשזה קורה פעם בשנה אז זה עובר חלק בגרון
לטעמי.
סתם נקודה שעלתה לי, אני אישית חשבתי שלערן זהבי או לכל שחקן אחר מגיע חדר בניפרד אם זה באמת לשם ההכנה המנטלית שלהם. אתה מוזמן לקרוא את התגובה שלי בדיון אבל בקצרה הנקודה שלי הייתה שיש אנשים שיש להם מנהגים מאוד אינטימיים ואולי זה מביך לעשות את זה מול מישהו. כלומר, כל עוד זה בשביל מנהג או משהו אינטימי ולא מתוך גישה של ״מגיע לי אני מעל כולם״ אז אני תומך. באותו הקשר, יום כיפור כל כך חזק וחשוב לאנשים שהם רק מבקשים יום אחד בשנה של כמעט שקט מופתי שיעזור להם לקיים את המנהג הזה שקיים מאות מאות שנים (שוב, נולדנו לזה וזה גם ככה יום אחד בשנה). אז מה מפריע לך? תהיה בבית, תאכל תשתה תשחק בסוני ועל הדרך אתה לא הולך לעבודה וגם לא צריך את הטירחה הזו של לנהוג בכבישי ישראל. אין סיכוי קטנטן שאתה סתם מתלונן?
ועוד שאלה, בבקשה תשווה לי בין יום כיפור לימי הזיכרון מבחינת האם לבטלם או לא. הכי פתוח, בוגר ומכבד - לא שופט.
2 לייקים
יום כיפור זה לא יום של התנדבות של הציבור החילוני ‘לכבד’. זה יום שזורקים בו אבנים על מכוניות. זה נכון שאין חוק שאוסר על נסיעה אבל יש חוקים אחרים שפוגעים בחירויות הפרט ביום כיפור.
כשמדברים על לכבד זה תמיד צד אחד שמכבד צד שני: ילדים של חברים הולכים לבית ספר משולב (דתיים וחילונים). מה אסור? להכניס אוכל לא כשר. מה מותר? להכניס אוכל כשר. ‘לכבד’ זה אומר שכולם מכבדים את כולם. איכשהו כשמדובר על יחסי חילונים-דתיים רק החילונים צריכים לכבד.
אני בעד לבטל כל איסור ביום כיפור ושהציבור יעשה מה שבא לו. כנ"ל לגבי יום זיכרון. יש מדינות רבות שמציינות את יום הזיכרון בלי לפגוע בעסקים ובלי להחליט לנו מה נראה בטלויזיה.
4 לייקים
חילוני יכול לאכול במטבח כשר, דתי לא יכול לאכול במטבח לא כשר.
אין סימטריה. אתה מתייחס לנושא כאילו מדובר בקבוצה א’ של ילדים שרוצה ללבוש רק אדום וקבוצה ב’ שרוצה ללבוש רק כחול, והתוצאה היא שכולם לובשים רק כחול במקום שכל קבוצה תלבש את הצבע שהיא רוצה.
לייק 1
תראה, כל הרעיון שלך בעייתי. בגלל שמהות החילוניות זו מתירנות וכמעט אפס איסורים/הגבלות (דתיות כמובן).
מהות ה’לכבד’ היא שלמרות שאני החילוני לא מסכים אתך החרדי אני לא אחלל שבת מול הפרצוף שלך. העניין הוא שחוץ מימי הזכרון שהם הדת של החילונים - ורוב מוחלט מהחרדים (שאני מכיר) מכבדים ועומדים בצפירה (די קלה המצוה שבחרתם, נשארתם חילונים עם אפס הקרבה מעצמכם גם ביום הזכרון שהוא שייך לכולנו) כך שבאמת קשה לדתיים לכבד את החילונים אם אין מצוות ואיסורים.
אם תאמר לי שחרדי צריך לכבד אשה שבחרה מרצונה החופשי ללכת בביקיני בתוך ריכוז של חרדים אומר לך שאנחנו חלוקים ממש על המושג לכבד. זה פשוט נוגד את כל המהות של ההגבלות שאנחנו מקבלים על עצמנו.
4 לייקים
תיק עם קופסת אוכל זה לא מטבח.
אפשר לכבד חילונים גם אם אין להם מצוות ואיסורים. אפשר פשוט לכבד את החירות שלהם (שזו הדת שלי). האשה שתלך בביקיני בתוך ריכוז של חרדים לא תכבד את החרדים. החרדים שיירקו ויקללו אותה לא יכבדו אותה.
אני לא מטיף לדווקא. אני מכבד את האיסור של הדתי ומצפה ממנו לכבד את ההתרה שלי. אין שום בעיה עם זה. אני מניח שלא תעשה שום דבר לא נעים לבחורה עם הביקיני. אולי תיעלב אבל לא תפגע בה.
2 לייקים
זה כנראה יגיע לדיון פילוסופי.
הדיפולט בעיניי (וגם זו שאלה גדולה פילוסופית אבל אזרום עם חכמנו זל ברשותך) זה הפסוק שאמר איוב - וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד האדם נולד בהמי לגמרי חסר חינוך.
נקודת המוצא, מותר הכל. ואז מגיעים לפני הכל הכללים החברתיים שהנחיל הגנום שכרגע רץ בכוכב שלנו וממשיך להתרבות, היינו, אונס, רצח לחינם ולכיף, ועוד כהנה וכהנה.
עדיין, מותר לאדם נורמטיבי הכל לעשות בתחום המאוד רחב שנשאר.
ואז באו כללי המדינה, שהם כללים חברתיים רק פחות אוניברסליים ויותר תלויי מדינה ומדינה וצרכיה.
עדיין, מותר לעשות הכל. בגבול הרחב שנשאר.
ואז באה הדת. היא בעצם אומרת שעל האדם הדתי לפקח על עצמו ולשמור את עצמו מ’עבירות’. מהם עבירות? ובכן, כל מיני התנהגויות ומעשים הסותרים את רעיון הדת - של אותה הדת. אבל בגדול ובטח שברעיון הכללי אין מפקח ולא אמור להיות מפקח אלא הגבלות אישיות המגיעות מהאדם המאמין עצמו, ולא מיראת העונש. (אלא מאהבת השם. לדוגמה ביהדות)
לכן, אני חושב שיש הבדל גדול בין כיבוד הגבלה לבין כיבוד חירות. הגבלה היא סוג של סיגוף, אמנם סיגוף חסר תועלת בעיני החירותן, אולם היא ראויה להערכה כי היא התגברות של השכל על הרגש והכנעתו - שלב מאוד קשה בחיים שלנו - שליטה עצמית.
לכבד אדם מסוגף זה לא ‘להרוס’ לו את מה שהוא עובד להתנזר ממנו. אתה יכול - כי בעיניך זה חסר תועלת - אבל לא תהרוס לו את כל מה שהוא עבד עליו.
לעומת זאת בחילוניות, אין מה לכבד אדם שעושה מה שבא לו. חייבים לאפשר לו לעשות את מה שבא לו כי הבסיס שלנו הוא בשום פנים ואופן לא כפייה, אבל אין בעיניי שום מושג לכבד או לתת לו ספייס. לכבד אותו זה להבין אותו לגמרי שהוא עושה מה שבא לו ומתי שבא לו, אבל אם הוא עושה את זה איפה שבא לו מבלי לכבד אין שום תביעה עלי להכיל את זה. לא, אין לזה קשר לכבוד. להיפך, החירות שלו הייתה ועודנה גם אם הוא לא ילך עם לחמניה בתוך הפה באמצע בית המדרש בתפילת נעילה, קידוש החירות היא ההיתר לעשות מה שבא לך, לא איפה שלאחרים זה פחות בא בטוב וכולם צריכים להכיל בשם הפתיחות.
כך לדעתי.
אבל אני דתי.
חרדי.
So…
3 לייקים
אני עם המקק.
ליאור אתה שוב נכנס למקומות האלו שבהם אתה מתעקש להיכנס לפינות פילוסופיות בהם אתה מרוקן מתוכן משמעות של מושגים ומילים
הצפירה זו דווקא דוגמה טובה, ואין ספר שחרדי שרוצה לכבד בהתאם חילונים יצטרך לעמוד בצפירה כשהוא מסתובב באזורים שלהם. כמובן שלעמוד בצפירה באמצע מאה שערים זה לא מכבד את החילונים בשום צורה.
האדם לא נולד בהמי. הוא נולד חסר יכולות לחלוטין ותלוי לגמרי ונתון לחסדי בני האנוש המקיפים אותו. כלומר הוא נולד כשאסור לו הכל. כשהכל מחוץ להשג ידו. ואז הוא מתפתח ולומד איך פועלת חברת בני האנוש שלו.
גם חילונים מאוד מכבדים הגבלה. הערכים שאני גדלתי עליהם בחברה הכי חילונית שיש הם להצניע לכת, היחיד פחות חשוב מהכלל, העבודה היא קודש. אלה לגמרי ערכים של איסור וסיגוף. כשהייתי ילד ביום כיפור היו עובדים כי העבודה קדושה. זה נכון שיש לדת נטיה לסגפנות, אבל כך גם לכל אידיאולוגיה.
לכבד את זכותו של אחר לעשות דבר מה זה לא פחות חשוב מלכבד את חובתו של אחר לא לעשות דבר מה.
דוד הצפירה היא לא אקט חילוני. אני יותר מזדהה עם החרדי במקרה הזה. זה שמשהו הוא לא דתי מיסודו לא אומר שהוא מייצג חילוניות.
3 לייקים