הרשות הפלסטינית שילמה 360 מיליון דולר לטרורסיטים בכלא ב2017. סכום מקביל לשלושה שנים חשמל בעזה.
"על הסידרה החדשה של צבי יחזקאלי
אנחנו חיים בתקופה שכל מה שהכרנו סביבנו משתנה.
זו לא אותה שכונה ואלה לא אותם אנשים שאותם למדנו, שאיתם יצרנו קשר ושידענו ללמד אחרים על אודותם.
בשביל להכיר את השכונה החדשה צריך לצאת החוצה ולהסתובב בשטח. להכיר את האנשים החדשים.
כל מסע כזה, בעיקר בנקודת הזמן הדרמטית הזו שהכל מתהפך ומגיע מלמטה, מהרחוב, חיוני יותר מכל תואר באוניברסיטה, פרשנות מהכורסא שלנו או חברות במכון מחקר.
צבי יחזקאלי עושה את זה כבר כמה שנים טובות. עבודת שטח אמיתית. את הרעיון של ג׳יהדיסטים באירופה, מאיפה הם צומחים, היכן הם נלחמים ולאן הם חוזרים, הוא הביא ממקור ראשון. הוא לא הסתפק בידיעה המטושטשת שתופעה כזו מתרחשת אלא יצא להכיר אותם, לחיות איתם ולהביא לנו סיפור שלא נקבל מאף אחד אחר.
ישנם אנשים בברנז’ה שצבי יחזקאלי לא בא להם בטוב. זו זכותם.
כמובן שאפשר כמובן להתווכח על צורת הגשה, נימה אישית או סגנון. אבל אני חושב שכמעט לכל עיתונאי יש את הנימה האישית שלו.
אני פחות מבין את אלה שמדברים על כך שהוא טעון באיסלמופוביה.
ישנם היום מוסלמים בעולם שבאמת רוצים להשמיד אנשים אחרים, שאגב, רובם הגדול הם מוסלמים בעצמם שלא מתאימים לצורת האיסלם שאותם ג’יהדיסטים מאמינים בה.
כשאני עובד בסוריה ועירק, מי שמסייעים לי להסתובב שם זה חברים מוסלמים, נשים וגברים מוסלמים שהפכו להיות האנשים שאני הכי סומך עליהם בחיי. הם לוקחים סיכון גדול כדי שאני אספר את הסיפור של דאע"ש ודומיהם כי אותם ג’יהדיסטים רוצים במותם ובהכחדת הקהילות שלהם.
אני חושב שדי ברור שאותם מוסלמים ומוסלמיות שעוזרים לי אינם איסלמופובים.
בסדרות שלו צבי יחזקאלי עוזר גם לי להכיר מקומות ואנשים שפחות הכרתי. הוא עושה את זה בסגנון שלו, ששונה מהסגנון שלי, ויש לו דיעות ששונות מהדיעות שלי.
על סגנון ודיעות אפשר להתווכח.
אי אפשר להתווכח על עבודת שטח שהופכת יותר ויותר נדירה בימינו."
קרה לי משהו מצחיק במהלך קריאת הפוסט: כשקראתי על צבי יחזקאלי חשבתי בכלל על איתי אנגל ועל ההבדלים בינהם. על המקומות הנוחים יחסית שיחזקאלי בוחר (אירופה) לעומתו. על הפומפוזיות בה יחזקאלי מוכר את עצמו ביחס לאנגל… ואז גיליתי מי כתב את הפוסט. מכבד את הפרגון אבל יחזקאלי בוחר דברים נוחים יותר להראות ולהיות בהם (אגב לא ראיתי אז כמו שאני אוהב להגיד על סרט שלא ראיתי: “חרא סרט”)
לגבי צבי יחזקאלי:
- שמעתי מיותר מאדם אחד בברנז׳ה שהרבה ממה שהוא מדבר זה ברמת השטויות במיץ עגבניות. לא טעויות או אי דיוקים, אלא חרטוטים אמיתיים.
- בזמנו ראיתי את אללה אסלאם, קצת זלזול באינטיליגנציה. דמות המוסלמי undercover שלו היא מבחינתי סוג של קומית. אתה מדמיין לעצמך מישהו שיצליח לעשות דמות של מתנחל undercover בצורה אותנטית לחלוטין? לדעתי בשביל שדבר כזה יהיה אמין צריך לעבור שנים של אימון. גם מבטא וגם גינונים אלא דברים שמאד מאד קשה לזייף. ועוד נותנים לו להיכנס עם מצלמה.
- אני מניח שאם הוא היה עושה תחקיר על כת נוצרית או על מתנחלים קיצונים האנשים שדיברת איתם בברנזה היו אומרים לך שהוא עיתונאי מעולה ושמגיע לו פרס של פוליצר, הבעיה של הברנזה איתו שהוא מבצע תחקירים על הדת “שאסור לבקר אותה” בגלל אותה דת היא על תקן של מעמד ילד קטן ומפונק שאסור לעצבן אותו יותר מידי כי עם מעצבנים את האיסלם, אז העולם המוסלמי יוצא לפרעות…
איך אני יודע שהתחקירים והכתבות שלו זה עבודה עיתונאית רצינית ואמינה? קודם כל אני בוחן אותו לפי מה שהוא חוקר ולא לגופו של אדם. ברגע שאתה בודק ומבצע “הצלבות” עם עיתונאים וכתבים אחרים שמסקרים את האיסלם הרדיקלי בעולם, אז רואים שהמידע שהוא מסקר הוא אמין.
שהוא כותב על דרך המימון ההשפעה והקיצוניות של האיסלם הרדיקאלי. ברגע שאתה בודק את העובדות באופן אובייקטיבי אתה רואה שהוא צודק.
אני יתן לך דוגמה, ב"אללה איסלם" הוא ראיין קבוצה שלמה של מוסלמים צעירים בבלגיה שדיברו אותו על הרצון שלהם לצאת למלחמה בסוריה ולחזור אחרי זה לבצע פיגועים באירופה, כמה שני אחרי זה הוא חזר לפולו אפ על זה, ומסתבר שרובם אכן יצאו להצטרף לדעאש ורובם סיימו את חייהם בארון מתים. וזה רק דוגמה קטנה, הרבה מהדברים שהוא כתב שם פשוט התגשמו כמה שנים אחרי.
- ברור שהוא מתאמן לתפקיד , לא מבין את הבעיה בזה, לגבי המצלמה, אתה מבין, הסיפור כיסוי שלו היה שהוא עיתונאי פלסטיני במשימת תחקיר עיתונאית. אז אני מניח שעיתונאי עם מצלמה זה לא באמת דבר מפתיע…
שצבי יחזקאלי עשה את “אללה איסלם” , הנושא של האיסלם הקיצוני באירופה היה בחיתולים. רוב התקשורת לא התעסקה בזה, הטרור שם עדיין היה באופן יחסי על אש קטנה, מהבחינה הזו הוא היה אחד העיתונאים הראשונה בארץ שדיברו על זה. הבעיה שלו, שהוא חזר בתשובה , הוא בעל דעות ימניות וכותב על נושאים שהשמאל בארץ ובעולם מסרב בתוקף לדבר עליהם. לכן “הברנזה” לא אוהבת אותו.
חייב להגיב לזה באופן ספיציפי:
מאוד קל לבטל אדם באופן כוללני בלי לבסס על עובדות, יש לחברים שלך בברנז׳ה דרך לבטל את העבודה שלו באופן רציני ? או שמספיק להם לבטל אותו בטענה שהוא חרטטן אבל בלי לבסס את זה באופן מעשי ?
כי שבודקים את התחקירים שלו, ומצבעים הצלבות עם תחקירים של עיתונאים בחו"ל, מגלים שהוא אמין לחלוטין. כן יכול להיות שלפעמים הוא טועה , הוא הרי אנושי, אבל ברמה של הסיפור הגדול, אני באופן אישי לא מצאתי אפילו פגם אחד בתחקירים שלו ואני בדקתי את הממצאים שלו עם הרבה עיתונאים בחו"ל ומה נאמר עד עכשיו לא מצאתי שקר אחד או טעויות שם.
לייק 1
לא ביקרתי את אללה איסלאם מבחינת הרעיון שהוא מעביר שם, אלא יותר בכך שדמות הסמוי המוסרט שם היא קצת מצחיקה.
העניין עם החרטוטים נאמר עליו יותר בהקשרים של דיווחים בלונדון את קירשנאום וכאלה, פחות על אללה אסלאם. לא נראה לי שזה קשור לדעות שלו, באמת. לי באופן אישי כאמור אין מושג אם זה נכון או לא, אני לא מזרחן.
מה דעתכם? אם מחר היה נולד לכם בן, הייתם עושים לו ברית מילה?
זו שאלה שאני חושב עליה הרבה מאד זמן, והתשובה הטובה ביותר שאני מצליח לייצר היא שאני מעדיף שיוולדו לי רק בנות וההתלבטות תיחסך. באמת קשה, מצד אחד ההכרעה האישית מבחניתי מאד ברורה. מצד שני - לא הייתי רוצה לגרום לילד סבל. אני כן חושב שזה הולך ונהיה יותר מקובל, גם אם בצעדים קטנים מאד.
מבחינתי התשובה היא חיובית, מכיוון שבחברה יהודית-ישראלית לא לימול את התינוק זה להחליט בשבילו להיות חריג.
כשמדובר בנושא כל כך רגיש כמו מיניות, אני לא רוצה ליצור אצלו תסביכים מיותרים (וגם מילה מרצון בגיל מאוחר ככל הנראה תיצור תסביך שכזה).
פה כנראה הבעיה העיקרית, אחרת מניח שלא הייתי מתלבט.
ככל שעובר הזמן אני נוטה יותר ויותר לחשוב שהחריגות הגדולה שמדברים עליה היא לא משמעותית עד כדי כך. נראה לי שהבעיה היא יותר סביב גיל ההתבגרות, אבל שם יש הרבה בעיות אחרות.
מודה שהסיבה שאני רוצה רק בנות (שני סטרייקים בינתיים) זה כדי לחסוך מעצמי את ההחלטה הקשה הזו. מבחינה רציונלית ברור לי שזה פשע לחתוך לתינוק את הזין ולפגום בהנאה המינית שלו (ואני מחכה לאיזו תביעה ייצוגית שתקום ותתבע את האמא של כל ההורים והרבנים ומי שנותן לדבר הפרימיטיבי הזה יד) אבל גם המחשבה של לגרום לילד שלי תסביכים סביב הזין שלו לא נשמע כמו רעיון טוב. אני מתבדח עם אשתי ואומר שאם יוצא לנו בן עושים הפלה.
אבל בוא נדבר על זה רגע: איזה תסביכים זה יכול לגרום? לא משהו שקשור לסקס עצמו, יותר קטע חברתי בגיל צעיר. לא נראה לי שיש הרבה בחורות שזה ישנה להן (ובטח יש שלהפך).
כל דבר שנראה אחרת באיזור הזה מסבך את העניינים. אני גם מניח שבארץ בנות מצפות לצורה מסויימת ויופתעו מאוד לגלות סוג אחר.
כל עוד כלל ההחלטה הוא טובת הילד אני חושב שלקיים את הברית זו החלטה רציונאלית.
מתוך הבלוג של אבו עלי:
“הלכה למעשה העיר רפיח המצרית חדלה מלהתקיים וכ 81 אלף תושביה גורשו/פונו מבתיהם”
טרנספר אמיתי בחסות הממשלה המצרית, אבל זה לא ישראל אז לא נורא… אבל ישראל תבנה מרפסת בבית בהתנחלות אז בשביל זה יעשו דיון חרום במועצת הביטחון…
אני לא בטוח עד כמה אנחנו חשופים לדיונים במועצת הביטחון שלא עוסקים בנו.
רק אותי מגעיל הניצול הציני שעושים המתנחלים במוות של נרצחים יהודים בשטחים הכבושים?
אני מנחש שכן. אני רואה בפעולה כזאת הרתעה, להבדיל מעונש מוות למתאבדים.
לפני כמה שנים, היה את המשט ההוא לעזה. , המארגנת שלו גרטה ברלין מודה במה שקרה שם באמת בהתכתבות ב fb :
מה שמחזיר אותי לשיר ההסברה הגאוני הזה, היה נכון אז ונכון גם היום:
" כמו שאללה הראה לנו לעובדות אין שום דרישה, לכן ידינו תמיד תהיה על העליונה"
לייק 1
לא ידעתי איפה לרשום את זה, אז אני שם את זה פה:
עוז אלמוג:
"ברק אובמה היה הנשיא הכי מקסים הכי רהוט והכי נכון פוליטי. בשביל זה הוא קיבל פרס נובל לשלום. אבל מי שכנראה ראוי באמת לפרס הוא הנשיא הכי וולגרי הכי לא רהוט והכי לא נכון פוליטי. למרות שהוא כנראה מציל את העולם, הוא לא יקבל לעולם פרס נובל, כי לפי תפישת חכמי אוסלו שלום עושים רק באמצעות חיבוק, הכלה ופשרות, ולא באמצעות עמידה קשוחה ואקטיביזם בטחוני.
במהלך קמפיין הבחירות האחרונות בארה"ב אמר אובמה ש"לטראמפ יש רעיונות משוגעים". אז מי בסוף יצא משוגע? אובמה שיקף בדבריו את דעתם של רוב “הנאורים החדשים” (כולל אצלנו בארץ) - בפוליטיקה, בתקשורת, באקדמיה ובאמנות. במערב הפרוע של העידן הפוסט-מודרני, השריף נתפס כאגו-מניאק והמנוולים כטעוני טיפוח.
כששמעתי על המהפך שחל אצל הדיקטטור קים ג’ונג-און, נזכרתי מיד בג’רמי קורבין, מנהיגה “הנאור” והאנטישמי (שילוב שנעשה שכיח במערב) של מפלגת הלייבור הבריטית. זה ההוא שטען ש"ישראל היא המחלה של המזרח התיכון" ושחמאס וחיזבאללה הם “חברים”. את צפון-קוריאה הוא תיאר כ"מדינה נורמלית" וטען שהסנקציות נגדה הן “מזימה להחדיר לקוריאה את השוק החופשי”.
כשדונלד טראמפ אמר ששיחות פיוס “לא יעבדו, כי הם מבינים רק דבר אחד”, התקשורת המערבית ציירה אותו כשלפן ורברבן שמסכן את שלום העולם. כאשר בתגובה לשיגור הטילים הבליסטים, הוא איים “להמטיר על צפון קוריאה אש וזעם”, “הנאורים” במערב היו בטוחים שהוא יצא מדעתו. ג’רמי קורבין, שוחר השלום, מיהר לקרוא לטראמפ ולקים ג’ונג-און “לקרר את להבות הרטוריקה” (סימטריה טיפוסית לרטוריקת השמאל).
האם קורבין וחבריו להשקפה יודו עכשיו שדיקטטורים ודיקטטורות מבינים רק כוח ושראוי ליישם את הפתרון הקשוח גם על סוריה ואיראן? כמובן שלא. שלא יבלבלו אותם עם עובדות.
קצת הזוי וכואב ששריף בסגנון טראמפ ולא בסגנון צ’רצ’יל מציל אותנו היום מידי המנוולים. ומה שיותר כואב זה שלמלחמה ההיא ברשע הפריע צ’מברלין פייסני אחד והיום מפריעים לה מיליוני קורבינים."
אני חושב שאני היתי “מצניע” את התמיכה שלו במלחמה בעירק. זה לא עושה לו שירות טוב. אבל אני מסכים עם כל מה שכתבת…