‘מה עושים עכשיו?’ זו שאלה רחבה ומורכבת, כי היא למעשה מופנית כלפי החברה כולה. ומכיוון שאין לי השפעה על החברה כולה וגם אין לי כוח ‘להילחם’ בה, אני כנראה לא אעשה עם זה יותר מידיי.
אם אתה שואל אותי מה הייתי עושה אם כן הייתי מנהל את העניינית מלמעלה, אז כצעד ראשון הייתי מבטל את התיאוריות המגוחכות האלה, שלא מבוססות על מדע, מנוגדות למדע, וגם בעיקר מייצרות אנטיגוניזם ועוינות.
אח"כ, כצעד שני, הייתי מחנך אנשים להיות נחמדים אחד לשני ולא לצחוק על השונה - כפי שרובינו מחנכים את ילדינו ממילא. זהו, ככה פשוט.
(אני ארחיב עוד קצת בהמשך, בתשובתי לאורי).
ממש לא הייתה לי כוונה לפתוח חזית כנגד הפמיניזם, ואני בהחלט מכיר בתרומותיו הרבות לחברה ולאנושות.
העניין הוא שהפמיניזם התקדם והשתנה הרבה מאז, ולצד מאבקים צודקים שעדיין מתקיימים כיום, כמו לדוגמה כנגד הסללה של נשים לתפקידים מסויימים בקרב ציבורים נרחבים (כולל בציבור החילוני-מערבי), או שבירה של קטגוריות שנחשבות כ’נשיות’ או ‘גבריות’ בלי שום הצדקה ממשית - לצד זאת, הפמיניזם היום לגמרי הולך לכיוונים שהזכרתי.
שמעתי לדוגמה את אילנה דיין מתבטאת לאחרונה באופן הבא: “אני יודעת שעובדת היותי אמא פוגעת בפמיניזם שלי, אבל זה מחיר שהייתי מוכנה לשלם”. זה לא בשוליים. היחס לאישה כאדם עם רחם ותו לא (שבעיקר מפריע ומעכב את הנשים), ושאין שום הבדל מהותי שראוי להתייחסות בין גברים לנשים - זו לגמרי מגמה נרחבת.
מה שמצחיק, שהתיאוריות ה’קיצוניות’ הללו, הן בדיוק מאותו בית היוצר של התיאוריות הקיצוניות החדשות שאני הזכרתי, על מגדר ועל מיניות, וקל לזהות את נקודות הדימיון והממשק ביניהן, לצד הסתירות המובנות שבהן.
ואם הדברים הללו נראים לך קיצוניים או סהרוריים, אז זה רק עניין של זמן עד שכבר לא ייראו ככה (בדיוק כפי שציינת בעצמך). ככה הדברים עובדים - תיאוריות שנראות בשעתן קיצוניות על גבול ההזויות, נוצרות בחממה של האקדמיה/אליטה מסויימת, ולאט-לאט הן הולכות וצוברות תאוצה ואחיזה בקרב הציבור הרחב. אלה לא ניסיונות הפחדה מפני חזונות אפוקליפטיים, זו פשוט המציאות והצורה בה הדברים עובדים. וזה כלל לא משנה האם מדובר בתיאוריות חיוביות או שליליות בדיעבד. תורת הגזע, השחרור מעבדות והפמיניזם (כל בני האדם שווים), פוסט-מודרניזם (אין אמת אחת), קומוניזם - כולן התחילו כתיאוריות קצה הזויות ולא מזיקות בקרקב כמה הוגים, וכולן סיימו בתור תיאוריות שהשפיעו או משפיעות על חיים של המוני אנשים.
(ואחרי השנה האחרונה, אני לא חושב שאני צריך להרחיב יותר מידיי על הכוח הרב שיש לחלקים קטנים מסויימים בחברה על קביעת סדר היום…)
אבל זה בדיוק העניין! מה זה טראנס? למה מישהו צריך בכלל לספר למישהו אחר שהוא ‘טראנס’?
הוא אוהב ורוד? הוא רוצה לעשות שרשראות מחרוזים במקום לשחק כדורגל בחוץ? הוא רוצה אפילו להתלבש ב’בגדי נשים’ (קטגוריה חברתית לחלוטין - עקבים לדוגמה היו במקור נעלי גברים, אצילים)? תפדאל. שיעשה את זה. ואנחנו כחברה נחנך את השאר שלא לצחוק עליו (אגב, כן אומר שבעיניי יש חשיבות גם לחינוך לדעת להיטמע בחברה ולא להיות שונה מכולם כל הזמן, גם במחיר של ‘ויתור’ מסויים על ה’עצמיות’ שלך. אבל זה ליום אחר). אני לא אומר שזאת משימה פשוטה, אבל חינוך מעולם לא היה משימה פשוטה.
למה צריך להגדיר אותו כמשהו שונה, כ’טראנס’? ואיך לעזאזל זה הופך אותו לאישה?
זה עוד משהו שמצחיק - דווקא הדור שמתלונן כל הזמן על קטלוגים וקטגוריות, ממציא יותר קטלוגים וקטגוריות מכל דור אחר בהיסטוריה, בקצב מסחרר שאי-אפשר אפילו לעמוד בו.
להיות נחמד, לקבל את האחר ואת השונה ולא לצחוק עליו וללעוג עליו אלה מסרים שאנחנו מנסים להטמיע בחברה כבר שנים, ואף-אחד לא התווכח איתם ברמה העקרונית (לפחות לא מאז מלחמת העולם השניה).
אם תגיד לאנשים “אל תצחקו על אדם עם גיבנת” - אף-אחד לא יתווכח איתך ברמה העקרונית (גם אם לא כולם יישמו - בסוף יש אנשים חארות, וגם לא תמיד קל ליישם כל מה שמחנכים אותך אליו).
אבל אם תגיד לאנשים “יא חבורה של פרימיטיבים מטומטמים, איך לא התקדמתם עדיין להבין שיש בני-אדם שנולדים בגוף של גמל, ולכן אסור לכם לצחוק עליו, וגם תפנו אליו מעכשיו בלשון גמל” - אנשים יעמדו על הרגליים האחוריות כנגד הטענות שמנוגדות לכל כללי המדע, ההגדרות והקטגוריות, לכללי השפה, ובעצם לכל מה שהם מכירים.
