הקטע הוא שיש שפות בהן ההטיה לזכר/נקבה היא בכל פועל. באנגלית אני עוד יכול להבין איך אפשר אבל בעברית זה פשוט בלתי.
לגמרי, פיגור מוחלט. צורת הרבים היא גם עם מין. יותר מזה - גם לשמות עצם בעברית וספרדית (ועוד רבות) יש מין. ואפילו לצורת הרבים: למה שמישהו יהיה ״הם״ ולא ״הן״? מה זה בכלל אומר, אפילו בהנחה שאנחנו מקבלים ש-“they” זו הבחנה הגיונית?
לייק 1
ראיתי אתמול, עדיין לא נושם איזה דור דפקט אנחנו.
כנראה שתאהב גם את זה.
האמן הצרפתי מרסל דושאן עשה את זה כבר לפני כ-100 שנה - ניצל את השם המכובד שכבר היה לו, כדי להגיש מיצג ‘אמנותי’ של משתנה, ולראות איך זה מתקבל בציבור (האמת שבפני עצמו הוא היה חצי-טרול סדרתי וחצי האמין באמת במה שעשה. אם תרצו, טיטי של עולם האמנות של ראשית המאה ה-20).
האדם כ"כ צמא למשמעות, בייחוד בעולם המודרני שבו כל עוגני המשמעות הבסיסיים והמסורתיים נשמטו - שהוא מוכן להאמין בכל דבר. יש בזה משהו חמוד, האמת.
מקרה כואב… מזל נוראי לארון…
@SantiagoBernabeu
ארוך, אראה הכל בערב.
@EJB
סליחה, זה לא חמוד בשום צורה. העניין הוא שאנחנו בדור האינסטנט. הכל מהיר וקצר. או במילותיו של פייר קארדן, אופנה זה דבר כל כך מכוער נס שזה מתחלף כל חצי שנה…
בכלל זו מגמה. כל וורסיה מחזיקה מעמד שנה חנוק, קנית גלקסי 22 שנה אחרי יש כבר 23 עם פער מינורי ולמרות הכל מסבירים לך למה אתה חייב חייב חייב לקנות את החדש.
אופנה של לבוש מחזיקה באותה העונה. זהו, בקושי חצי שנה.
אופנות של אדריכלות (ואומניות בכלל) טסות בקצב אלפי שנים בראי ההיסטוריה. לדוגמה, המהירות של המגמות באדריכלות ב40 שנה האחרונות יותר מכל ההתפתחות של ימי הביניים.
זהו, הגלובליות גרמה לכל מגמה להתפשט במהירות כמו אש בשדה קוצים, הטכנולוגיה ועומק הידע שיש כדי להוציא לפועל רעיונות - מטורפים, וכך אנחנו חיים בעולם שקצב ההמצאות והאופנות שלו הוא על סטרואידים.
2 לייקים
זו לא הודעה ראשונה שלך בסגנון, ולכן אני שואל אותך ברצינות:
המושג ‘זכאי עד שתוכח אשמתו’ - אין לו שום משמעות בעיניך? מבחינתך הוא איבד כל תוקף בעולם של היום?
אתה מבין בכלל את המשמעות ואת הסכנות של צעד כזה, שכל אדם/מועדון/מקום עבודה יחרוץ דין במשפט שדה לאדם שהואשם במשהו, על-בסיס מה שנראה לו?
5 לייקים
שאלה טובה. לפני שאני אענה על עיקר הטענה, כלומר המשמעות של העיקרון הזה בהקשר של הפרשיות האחרונות מתחום הכדורגל אני רק אעיר שאנחנו חיים במדינה שכבר כמה שנים טובות נחלקת בגדול חצי חצי בשאלת כן/לא ביבי כאשר חלק משמעותי מהויכוח התנהל בדיוק על העיקרון שהזכרת. כך שברור שזה לא קונצנזוס שהוא תקף תמיד בכל הנסיבות ולא מופרך לומר שיש מקרים נוספים שבהם יש לו מגבלות (גם מי שטוען שהוא תקף במקרה של ביבי יהיה חייב להודות שהרבה אנשים לא מסכימים איתו).
לגבי עצם הטענה אגיב יותר מאוחר.
לא ידעתי במה מדובר, אז כתבתי בגוגל “arsenal player allegations”.
מה מופיע ראשון בחיפוש? Van Persie waits on rape charge
מסתבר שהיה מקרה ב 2005 שואן פרסי הואשם באונס על ידי אישה. כולנו יודעים שהייתה לו קריירה מפוארת אחר כך, והאונס לא היה או לא הוכח. כך שלא כל האשמה באונס היא אכן אונס, אפילו אם מדובר בכדורגלן.
כמובן שאחר כך הבנתי שאתה מדבר על תומאס פרטיי. אבל בדיעבד זה היה יכול להרוס את הקריירה של ואן פרסי אם היו מטפלים בו כמו שיונייטד טיפלו בגרינווד.
לייק 1
בנוגע לעצם העניין, העיקרון שאדם זכאי עד שתוכח אשמתו הוא אמצעי ולא מטרה. זו הנחה שדרכה ניתן להשיג חברה צודקת יותר שלא מתעללת באנשים סתם. אבל אם העיקרון הזה מביא ליותר נזק מתועלת אז כן, אני חושב שיש מקרים שראוי שאדם ישלם מחיר מסוים על האשמות עוד לפני שהוכרעה אשמתו כאשר האלטרנטיבה גרועה יותר (דוגמה קלאסית: הקונספט של מעצר עד תום ההליכים).
במקרים כמו של גרינווד ואנתוני, ובאופן כללי יותר במקרה שבו נגד אדם חזק ומקושר יש תלונות על עבירות מין, במצב הנוכחי חוסר הסימטריה זועק לשמיים. אם לא הספיקה החוויה הקשה עצמה לקורבן, הנאשם מפעיל סוללה של עורכי דין ויחצ"נים שגוררים את המשפט עוד ועוד ובמקביל מטנפים על המתלוננות בתקשורת, בזמן שהמתלוננת גם חוטפת בחוץ וגם צריכה לעבור תהליך קשה במהלך החקירה והמשפט, דרך מערכות שבמקרים רבים מתנהגות בצורה אטומה ולא מסוגלות לעשות צדק גם כשמנסים. במקביל לכל זה יש כמובן לחץ גדול על הקורבן (לפעמים גם מהסביבה שלה) לרדת מהסיפור ולסגור את זה עם דמי שתיקה או פיתרון אחר שבפועל מוציא את העבריין ללא עונש.
התוצאה: לאלימות מינית של אנשים מהסוג הזה במשך שנים כמעט ולא היה מחיר, ובהתאמה “זכינו” לשמוע על כל מיני עשירים שביצעו מעשים נוראיים במשך שנים והצליחו להשתיק הכל עם הכסף והכח שלהם.
במצב כזה, השינוי החברתי שבמסגרתו האשמות על פגיעה מינית יכולה להזיק או אפילו לגמור למישהו את הקריירה, הוא שינוי חיובי שמאזן קצת את יחסי הכוחות הלא שוויוניים ומהווה איזשהו גורם הרתעתי. אם ספורטאי בשנים הקרובות ידע שאם הוא אונס מישהי הוא את הקריירה שלו סיים באותו רגע, וכל הכסף והסטטוס לא יצילו אותו, בניגוד לימים שבהם קובי בראיינט וכריסטיאנו רונאלדו יכלו לצאת עם נו-נו-נו מדבר כזה, אז החברה תהיה מקום טוב יותר.
אני לא עיוור לזה שלשינוי החברתי הזה יהיו גם השלכות שליליות, קריירות שנהרסות בגלל תלונת שווא זה גם עוול, אבל בבחירה בין גרוע לגרוע יותר אני מעדיף את הגרוע.
לייק 1
ועוד הערה שגם קצת רלוונטית למה שכתב דימיטרי:
יש את העיקרון, שיש מצבים בהם תלונות מספיקות בשביל להפסיק קריירה עד לבירור ההאשמות, ויש את היישום של העיקרון.
נראה לי שגם מי שבגדול לא מסכים לעיקרון יסכים ספציפית במקרה שבו יש נניח עשר תלונות עם סרטונים ועדויות תומכות, וגם אני לא חושב שעל כל תגובה אנונימית בוואינט צריכים לעצור הכל.
זאת שאלה טובה איפה בדיוק עובר הקו, קשה לי לתת תשובה חותכת אבל ככלל ככל שיש יותר תלונות או תלונה עם עדויות תומכות מעבר לטענות עצמן אני יותר נוטה להשעיה עד לבירור העובדות.
זה באמת פחות בינארי ממצב שבו פשוט עד שאין גזר דין לא קורה כלום, אבל זה שעמדה מסויימת היא עקבית ופשוטה להבנה לא אומר שהיא בהכרח יותר צודקת.
אתה בקיצור רוצה לייצור מצב שנשים יכולות לאנוס כל גבר בלי שום השלכות.
במצב שאתה מתאר תוך זמן מאוד מאוד קצר מפורסמים יתחילו לשלם פרוטקשן לנשים כמו שבעלי עסקים משלמים לעבריינים.
במצב הנוכחי כל גולד דיגר צריכה להתאמץ להשיג את הזרע המיוחל, אתה בא ועושה להן את החיים הרבה יותר קלים, רק לאיים שאת רוצה להגיש תלונה נגד מפורסם שעברת לידו והפרוטקשן כבר יזרום.
אני כבר כתבתי לפני כמה ימים, בוא נתאבד כל הגברים וזהו, מה עוד נשאר לנו ?
לייק 1
המצב הנתון הוא שהרבה גברים יכולים לאנוס בלי שיהיו לזה שום השלכות. זה לא שלוקחים סטטוס קוו שבו הכל סבבה ומשנים אותו כדי להגדיל את מספר תלונות השווא.
עבירות מין הן בעיה הרבה יותר נפוצה מאשר גניבות זרע ותלונות שווא. צריך לשנות את נקודת שיווי המשקל גם אם יהיו יותר תלונות שווא. לדעתי מספר עבירות המין שיקטן יהיה גדול בהרבה ממספר תלונות השווא שיגדל.
בנוגע למשפט האחרון, טענה מוזרה מאוד בעיני. להתחמק כגבר מתלונת שווא זה לא כל כך קשה, בטח בהשוואה ללהתחמק מתקיפה מינית כאישה.
אנתוני מפרסם צילומי מסך משיחות וואטסאפ עם מתלוננת שמראים שהיא בגדול מתחננת שיבואו אלי. כשהיא מחכה לו עירומה.
או שנבטל בתי משפט או שנמשיך כרגיל עד שהם יעשו את עבודתם.
2 לייקים
גם כשבתי המשפט עושים את העבודה, והמתלוננת חוזרת לגור עם הנאשם, עושים ילד משותף, מנצ’סטר יונייטד עושה חקירה פנימית ומחליטה להעיף את השחקן.
על אנתוני קראתי שיש כבר 3 נשים שונות שהתלוננו. על גרינווד רק החברה. מדוע העיפו אותו?
היה מקרה בספרד, של סנטי מינה, שהואשם באונס.
סלטה רצו להעיף אותו עד סיום המשפט, אבל הוא טען שזה לא חוקי , כי הוא זכאי כל עוד לא הוכח אחרת. הוא התאמן עם הקבוצה, עד שבית המשפט החליט שהוא אשם.
לא הוכיחו אונס, אלא sexual abuse, נגמר בקנס והוא לא היה בכלא. (היום משחק בסעודיה. שם הוא כנראה נחשב גבר גבר)
זאת הייתה לדעתי התנהלות הרבה יותר נכונה מאשר יונייטד עם גרינווד. על אנתוני עוד מוקדם לדעת, זה שיש יותר מאישה אחת שמתלוננת נגדו נראה לי יותר גרוע ממה שהיה עם גרינווד.
מצטער, אבל לא ככה עובדת מערכת משפט במדינה דמוקרטית. הדמוקרטיה המודרנית גורסת ש’עדיף שיסתובבו חופשי ברחובות 1000 עבריינים, מאשר שנכניס אדם אחד חף מפשע לכלא’. לכן גם רף ההרשעה הדרוש הוא ‘מעבר לכל ספק סביר’, ולא ‘רוב הסיכויים שהוא עשה את זה’.
אז תבוא ותגיד: ‘אבל אף-אחד לא ייכנס לכלא שלא באשמתו, מקסימום יהיו יותר תלונות שווא שיתבררו כשקריות ויבוטלו בבתי המשפט’. אז בנוגע לזה, וכמענה לסיפא של הדברים שלך שציטטתי - זה העניין בתלונות שווא. שגם אם התברר חוקית שהן היו שקריות - הנזק כבר נעשה, ושמו של האדם כבר הוכתם - והנזק הולך ומתמשך לאורך כל זמן התנהלות המשפט (בטח עם הענישה שאתה ואחרים מעוניינים להטיל על אדם שרק נחשד בעבירות מין, עוד לפני גמר המשפט בכלל). ‘מפורסם X אנס’ זו כותרת הרבה יותר אטרקטיבית וקליטה, מאשר כותרת על פיתולים משפטיים סבוכים, שבסופם זיכוי כזה או אחר של המפורסם. מה גם שמשיקולי תועלת ופרגמטיות, ייתכן בהחלט שאדם שנחשד בפלילים עשוי להגיע לכדי חתימה על עסקת טיעון (אפילו אם הוא לא אשם), כדי לא להסתכן בעונש גדול יותר בתום המשפט.
לגבי ה’חוסר סימטריה’ עליה דיברת: קודם כל - ככה זה בחיים. יש חוסר סימטריה מובנה - בין עשירים לעניים, בין מפורסמים ללא מפורסמים, בין מקושרים ללא מקושרים וכן הלאה. לא פותרים את בעיית חוסר הסימטריה, באמצעות העמדה בסכנה של אינספור חפים מפשע, או באמצעות ביטול חזקת החפות. לא פותרים עוולה ע"י עוולה אחרת.
דבר שני - במקרים (הנפוצים במיוחד אצל מפורסמים) שבו ה’אונס’ היה בין שני בני זוג - האישה ידעה למה היא נכנסה. היא ידעה שהיא נכנסת אל מערכת יחסים לא סימטרית, שבה לגבר המפורסם יש הרבה יותר כוח וכסף ממנה. כל עוד היא נהנתה ממנעמי החיים הטובים ומהקפיצה האדירה שהיא חוותה באיכות וברמת החיים - הכל היה בסדר מבחינתה. היא לא התלוננה על חוסר הצדק בזה שחברות שלה שגדלו איתה לא חיות באותה צורה ובאותה רמת חיים. רק כשחוסר הסימטריה פועלת לרעתה - פתאום היא נזכרת שזה ‘לא צודק’.
אם אני נכנס מחר בלי שום הון עצמי לשותפות עסקית עם איל הון, ונהנה מהמשאבים הבלתי מוגבלים שלו בבניית העסק שלנו - שלא אתפלא מחר בבוקר כשתתגלע בינינו מחלוקת עסקית, שיש לו את כל המשאבים להיאבק בי ולרסק אותי משפטית, ולי לא.
למערכת יחסים לא סימטרית יש צדדים חיוביים ויש צדדים שליליים - מי שנכנס אל אחת כזאת, שיישא בהשלכות של ההחלטה שלו.
וחזרה לעצם העניין:
אנחנו צריכים לסמוך על מערכת האכיפה והענישה. אנחנו חייבים לסמוך עליה. האלטרנטיבה מסוכנת בהרבה, בכל-כך הרבה רמות.
זה נוגע גם לדוגמה שהבאת:
זה בדיוק מהות ההבדל - בית משפט בוחן את המקרה, ומחליט שיש לעצור את האדם עד תום התהליכים. לא מקום העבודה שלו מחליט על זה, ואפילו המשטרה לא יכולה להחליט על זה.
דוגמה קונקרטית מעולם הכדורגל עצמו, וההבדל בינה לבין המקרים של שחקני יונייטד:
איכשהו, במקרה של דני אלבס - שבו היה מדובר באונס ממשי של בחורה זרה במועדון - המשטרה ובתי המשפט ידעו יפה מאוד לשמור על אלבס בתוך בתי הכלא עד תום ההליכים, כי הוא אכן היווה סכנה לציבור. במקרים האחרים - של גרינווד, ועכשיו גם של אנתוני - מדובר במקרים סבוכים בהרבה, של מערכות יחסים כנראה לא כ"כ בריאות (ע"ע ג’וני דפ ואמבר רד - מה יצא על דפ בתקשורת מלכתחילה, ואיך הסיפור הסתיים בדיעבד) - אבל לא כאלה שחוצים מיידית את הרף הפלילי, ולכן בתי המשפט התייחסו בהתאם ולא מיהרו לכלוא את השחקנים. אוי לנו כחברה אם נעז לקצר תהליכים, ולחרוץ גזר-דין במשפט שדה לפני שכל העובדות בוררו.
ולסיום - ההבדל הגדול עם נתניהו, שניסית להביא כדוגמה ולהבין את מקור ההבדל בין המקרים: נתניהו הוא איש ציבור. וככזה, מותר לציבור לחוות דעה עליו ועל סגנון חייו, גם אם זה לא קשור ישירות לאופן תפקודו ב’מקצוע’ שלו. לכן לדוגמה נשיא ארה"ב צריך להיות איש משפחה, נשוי עם ילדים - למרות שכמובן אין שום חובה חוקית כזאת (עליו או על יתר האזרחים במדינה). ולכן גם פוליטיקאים רבים סיימו את הקריירה הפוליטית שלהם כשרק עלה חשד שדבק בהם רבב, הרבה לפני שכל העובדות בוררו בבתי המשפט (מהבחינה הזאת ביבי אכן ‘שבר’ את החוקים הלא כתובים של העולם הציבורי, ועל-כך המרמור כלפיו - אבל בעיקר מצד אלו שמלכתחילה מעולם לא בחרו בו).
שחקן כדורגל, למרות היותו מפורסם - איננו איש ציבור. הוא לא נבחר ע"י הציבור, איננו מקבל משכורת מכספי הציבור, ולא חייב לתת דין וחשבון לציבור. נכון שבעקיפין משכורתו והצלחתו של שחקן כדורגל תלויים בהמונים שאוהדים את קבוצתו, אבל זה עדיין לא הופך אותו לאיש ציבור ועדיין מדובר באיש פרטי.
כיום, בעידן הרשתות והריאליטי - הגבול בין אנשי ציבור ואנשים פרטיים הולך ומיטשטש, והציבור יכול להיכנס לחיים ולקרביים של כל חצי סלב, ולחוות דעה על כל בחירה שלו בחיים. אבל עם כל יצר הסקרנות והחטטנות הטבעיים - חשוב מאוד שלא נתבלבל בטעות ונהפוך את עצמנו לשופטים ולתליינים, או שניתן כוח כזה למי שזה לא תפקידו (ראשי מועדון כדורגל במקרה הזה).
7 לייקים
השאלה היא מה הסיבה?
אתה חושב שעולם בו כל תלונת שווא הייתה צולחת ללא הוכחות לא הייתה מגדילה את מספרן?
קשה להעריך מהו סך הנזק לשני הכיוונים, כי סכימתו תלויה באיזון הנוכחי שנוצר בעקבות החוק. במצב שאתה מציע אני בטוח שיהיו הרבה פחות הטרדות מיניות והרבה יותר תלונות שווא, אי אפשר להסתכל רק על צד אחד במשוואה.
בעולם בו אנשים מוכנים לגנוב אחד מהשני, אתה לא חושב שאם כל תלונה נגד מפורסם תוביל מיד להשעיה שלו זה יגרום להמון אנשים לנצל את העניין בשביל רווח אישי?
הרי איזה ספורטאי לא היה מעביר למתלוננת מיד כל מה שהיא תרצה כדי שהפרשיה לא תתפרץ אם זה היחס לפרשיות כאלה. גרינווד הוא שחקן שבוודאות היה בדרך לקבל חוזה של מאות אלפי פאונדים שבועיים. הוא היה מוכן לוותר על מיליונים ועל הכליה שלו כדי שהפרשיה לא תחשף.
אם תשאל אותי נכון גם להלחם בהפצת המידע המוקדם הזה שגומר חיים של אנשים לפני שבב של הוכחה.
אגב, חובה להתייחס גם למהפכת הAI בעולם. היום אפשר לייצר סרטונים שנראים אמיתיים לגמרי, והטכנולוגיה הזו רק תשתפר.
יש פה גם אלמנט של צדק. המצב היום רחוק מלהיות אידיאלי, אבל הוא מצב ששואף לצדק וגם מתקדם לשם. המצב היום טוב בהרבה מלפני 20 שנה לצורך העניין.
המצב היום לא מעודד עבירות מין, הוא פשוט לא מצליח להאבק בהן בצורה מספיק טובה.
המצב שאתה מציע, מנגד, לא שואף לשום צדק ומעודד עבריינות באופן חד משמעי.
אגב, הייתי מוכן לקבל את מה שאתה אומר אם היה פיצוי הולם למי שמתגלה כזכאי. אבל פיצוי הולם באמת, כלומר שגרינווד היה מקבל את כל התהילה שלו חזרה, את הכושר שהיה לו לפני מעל שנה מחוץ למגרשים, את הכסף שהיה מרוויח כשהקריירה שלו הייתה בנסיקה וכו’… אבל זה לא באמת אפשרי.
בגלל זה אני בדעה שמקרים כאלה צריכים להשאר חסויים ושהשחקן ימשיך בשלו עד שיבינו שיש מספיק כדי למנוע את המשך חייו הציבוריים. שזו תהיה החלטה של בית המשפט ולא של הציבור שכנראה שרובו לא עשה יותר מלקרוא את הכותרת הראשונית לפני שקיבל החלטה שגרינווד עבריין.
2 לייקים
אני דיברתי עד עכשיו על תגובה ציבורית להאשמות, לא משפטית. למערכת אכיפת החוק יש בעיות אחרות עם טיפול בעבירות מין, ואכן במתכונתה הנוכחית היא לא יכולה לבדה להיות פתרון למצבים כאלה. אם כדבריך כל כך חשוב שרף ההרשעה יהיה כל כך גבוה, אז המשמעות היא שיותר עבריינים לא יקבלו עונש ממערכת המשפט. והמשמעות של העובדה הזאת היא שלאדם חזק ומקושר קל לבצע עבירות מין ולחמוק מעונש. זה הסטטוס קוו שאיתו מתמודדים כרגע אותו לדעתי חשוב מאוד לשנות. אם בעיניך זה סבבה שזה המצב, אז צריך לדון מראש בנקודה הזאת. בעיני זה מצב חמור מאוד.
בקשר לכל מה שכתבת על הבעיה בתלונות שווא, בגדול זה נכון. תלונות שווא באמת גורמות לנזק חמור. אבל בנקודת הזמן הזאת עבירות מין הן בעיה יותר חמורה, ומוצדק להעלות את הסיכוי ליותר תלונות שווא תמורת הפחתה משמעותית בעבירות מין.
בנוגע לחוסר הסימטריה, אין צורך להפוך את המצוי לרצוי. זה שיש חוסר סימטריה בחברה לא אומר שאין צורך לצמצם אותו למינימום ולא במקרה יש קורלציה מובהקת בין חברות שוויוניות לבין חברות משגשגות ודמוקרטיות. הבסיס לשוויון הוא שוויון בפני החוק, והכוונה לשוויון מהותי ולא שיוויון על הנייר. מצב שבו דה פקטו מספיק כסף/כח נותן לך רישיון לאנוס, הוא מספיק חמור כדי שנידרש לתקן אותו ולא נסתפק ב"ככה זה".
להאשים את הצד החלש במערכת יחסים לא סימטרית בזה שהוא נדפק זה פשוט האשמת הקורבן. אתה צודק שטקטית לא חכם מראש להיכנס למערכת יחסים כזאת ואני הייתי מייעץ לכל מי שחושבת על זה לחזור בה וזריז, אבל מכאן ועד להצדיק את הצד החזק בזה שהוא עושה דברים לא כשרים המרחק גדול. זה שלצד החלש יותר קשה להשיג צדק ממש לא אומר שהוא לא ראוי לצדק.
אני אדגיש שוב את ההבדל בין המישור המשפטי למישור הציבורי. דווקא בגלל שבמישור המשפטי הרף לענישה כל כך גבוה, תמיד יהיה פער בין מה שראוי לעשות לבין מה שניתן לאכוף חוקית, בדיוק פה נכנס הלחץ הציבורי שיכול להוות סמן מוסרי ומאפשר חברה שבו למעשים לא מוסריים יש גם מחיר חברתי ולא רק מחיר חוקי. אז כן, מבחינתי לחיות בחברה שבה אדם כמו למשל גרינווד מוקע גם אם במישור הפלילי לא קרה כלום, זה עדיף בהרבה מאשר בחברה שבה בגלל שהוא לא הורשע אז הכל סבבה.