אז אחרי שהבטחתי, ובדיליי כל כך אופייני לסטטוס החיים שלי - אנסה לפתוח פתח על הנושא. פוסט אחד בטח לא יספיק, זו עבודת דוקטורט בהיסטוריה ובתולדות היהדות בכלל.
@EJB התחיל נכון בחלוקה גסה. עם זאת חשוב להבין ולהדגיש שיש פערים וכל הזמן זה דינמי ומשתנה, מה שהיה אצל חסידים פעם זה לא מה שעכשיו אצל חסידים, ומה שהיה אצל ליטאים פעם לא היה אצל ליטאים של היום.
עוד הבהרה לפני שאני פותח את הנושא.
בלימוד התורה יש שני חלקים שונים, לימוד התורה וידיעת התורה. כיהודים דתיים האמונה שלנו שאלוקים משלם שכר על עצם הלימוד ולא על התוצאה, למדת דף גמרא אבל אתה לא יודע להבחן עליו על פה? זה בסדר, את השכר על העמל אתה תקבל - ובלבד שאכן היה עמל. לפום צערא אגרא בארמית זה - “לפי הצער - השכר”. תורה מתוך דחקות ויסורים מתוגמלת יותר.
אחרי זה, אני מגיע לחלוקה הכללית. לימוד בעיון ולימוד בבקיאות. לימוד עיוני הוא חקרני יותר מעמיק יותר, מצליב את הסוגיה שנלמדת עם סוגיה דומה במקום אחר, עד לסיכום והידוק כל השיטות, החילוקים ביניהם, ולמה כל אחד לא אמר כחברו. מטבע הדברים הוא לוקח יותר זמן ומעטים בכלל ישראל לאורך ההיסטוריה שהצליחו להקיף את התורה בעיון. עם זאת, וכפי שהקדמתי זו לא בעיה כי השכר הוא על עצם הלימוד ולא על התוצאה גם אם הקפת רק חלק מהתורה.
אולם, יש עוד מצווה - ידיעת התורה. כלומר, היקף ידיעות בכל תחום. אם אתה לומד ולומד ולא זוכר כלום, זה אחלה שאתה מקבל על זה משכורת אבל מיליונר לא תהיה. כלומר, שכר יהיה אבל תלמיד חכם לא תהיה. תחזוק של ידיעת התורה קשה שבעתיים, גם אם למדת חומר לימודי, לתחזק את הזכרון שלו - משימה מפרכת. ופה נכנסה גישת לימוד הבקיאות, לא להתפלפל יותר מדי, לדעת יותר ‘שיטחי’ אבל לצאת עם מושגים וידע מקיף רחב.
ומפה לחלוקה לפי עדות וסגנונות ביהדות הדתית.
ופה אני מצרף את רעיון ההלכה. מכיוון שהתורה שלנו היא מבוססת אורח חיים ומצוות, כלומר, זה לא ידע תיאורטי אלא מעשי לגמרי לכן יש חובה על כל אדם דתי לדעת את כל התורה כדי שהוא יוכל להתנהג ולהתנהל ביומיום. וזה בעצם מושג ההלכה. מה יוצא מכל ההתפלפלות וסיכום התלמוד הלכה למעשה.
בעקרון כשהרמב"ם הוציא את החיבור שלו שזה החיבור הראשוני (לפחות שהתקבל) של ‘סיכום התורה’ יצאו נגדו הרבה. הוא בעצם סוג של ייתר את התורה בפן של ידיעת התורה כי הוא הוציא סיכום מתמצת של המושגים. יתירה מזו, האדם הפשוט שלא מבין כמה עמל השקיע הרמב"ם לדייק בלשונו כדי לסכם סוגיות ארוכות וקשות בכמה משפטים, ומשם הוא יצליב למקרים אחרים בלי הבנה ונמצאת מכשיל את אותו האדם כי הוא לא הבין לעומק והחיבור שעשה אינו נכון.
גם בלימודים שלנו להבדיל, יש את אותה בעיה. אפשר לחפף קורסים ולקרוא את הסיכומים של חרוץ הכיתה, אבל זה סיכום, מצד אחד אם למדת את הכל אז הסיכום מזכיר את כל הלימוד ומתמצת אותו שזה הכי כיף בעולם לפני מבחן, ומאידך, אם לא למדת אין סיכוי שהסיכום לא משמיט המון ידע שייחסר כנראה במבחן.
ההתפתחות לדעתי הייתה לפי המגמה שהתנהלה איפה שמרכזי היהדות צמחו.
גדולי ישראל הספרדים לאורך הדורות (ספרדים = צפון אפריקה באגן בים התיכון, כל הלטיניים היינו; ספרד, פורטוגל, מפנמה ודרומה, וכל צפון מזרח ארץ ישראל היינו סוריה, לבנון, עיראק, איראן/פרס וכו) היו בדגש ללמד את היהודים הלכה שידעו איך להתנהל ביומיום כי כמעט כולם עמלו לפרנסתם. הישיבות היו בודדות, ותלמידי הישיבות היו יחידי סגולה שהשקיעו את כל חייהם בתורה כשהקהילות ממנו אותם או הראשי ישיבות מתרומות של אמידים.
החסידים, שזו גישה באירופה המקדשת את האדם ואת מעשיו ובכך מתקנת אותו ואת העולם, דגלה בהמון עשייה מסביב, לא מספיק ללמוד או להתפלל צריך לעשות הכנה לפני התפילה, להטהר, ללמוד תורה ורק אז להתפלל, כלומר, תקדש את עצמך ותפריש את עצמך מהעולפ הזה ואז תוכל ללמוד ולהתפלל. אבל הגישות הליטאיות (שזה בעצם מאותם אזורים כמעט, פולין, הונגריה, ליטא, רומניה, גרמניה - אשכנז, צרפת ועד רוסיה בצפון מזרח) סברו שככל שתטביע את חייך בתורה ובלימודה מתוך כך תהיה מתוקן יותר והתורה היא היא תתקן אותך לאדם יותר טוב. לכן לימוד התורה אצל לטאים הוא הדבר שהם לא יוותרו עליו לעולם כי מבחינתם זה החיים.
כיום, זה מתחלק מאוד ומאוד מעורב. בדר"כ בישיבות בטווחי גיל 13-20 הדגש יהיה על לימוד מעמיק ועיוני. הראש עובד אז הכי טוב (מנסיון ומכל מי שדברתי איתו. בלשון חז"ל קוראים לזה ‘גירסא דינקותא’, היינו הלימוד כשאתה צעיר) ולכן מתמקדמים בפיתוח ובשפשוף של המוח. רמת טיעונים מתלמדנים שלא תשמע בבית משפט, ואני לא מסתלבט בכהוא זה. אח"כ יש מיקוד גם בידיעית התורה ולומדים הרבה הלכה.
לימוד הבקיאות נלמד ברוב הישיבות אחר הצהריים בסדר הלימוד השני כשהראש כבר יותר עייף ופחות חד.
יש ישיבות ספרדיות שלומדות ככה (בתסביך של לחקות אשכנזים, או לא יודע למה…) יש ישיבות חסידיות הלומדות ככה (חסידות צאנז לדוגמה עם האדמור שלהם שהוא למדן חריף ביותר ומנחיל את הגישה בחסידות) ויש גם ישיבות ליטאיות שמדגישות יותר לימוד בקיאותי כי לא לכל אדם מתאים להתפלפל ויש אנשים שלימוד שיטחי הוא המתאים להם.
אצל הציונות הדתית/חרדליות אני לא מאוד בקי אבל אענה מלמעלה. יש נדבח מאוד חשוב אצל כל רעיון הציונות הדתית שזה בעצם טמון בשם, ציונות. הם קוראים לעליה לישראל לאחר השואה התחלה של הגאולה, הם נלחמים על כל שטח בארץ ישראל, כי אצלם מדינת ישראל = ארץ ישראל. כמעט.
זה בעיקר נוגע להשקפה ופחות ללימוד אבל זה משפיע גם על הלימוד. זה שונה מאוד ללמוד על מושגים שיקרו לעתיד לבוא בביאת המשיח כשאתה חושב שהמהלך כבר יצא לדרך. העניין הוא, שחל הרבה פעמים בלבול אצל חלק מהרבנים בציונות הדתית, אם היו כאלו שהיו להם שורשים עמוקים בתורת ישראל, היו כאלו - בעיקר צעירים - שרמת הידע שלהם נמוכה מאוד והם מתבלבלים יותר מדי פעמים בין התוקף של תורת ישראל לבין התוקף של חוקי מדינת ישראל. כלומר, הם הגמישו יותר מדי הלכות לצורך תיאוריית הציונות וביאת הגואל. לכן הרבה מהחרדיים יוצאים נגדם. כמובן לא נגד כולם ויש שם בציונות הדתית אנשים רמי מעלה תלמידי חכמים מופלגים שהלוואי והייתי רבע מהם.
כתבתי הרבה. פתחתי פתח כפי שאמרתי בתחילה.
תשאלו, אשתדל לדייק אי אלו דיוקים שיצטרכו.
מקווה שיצאתי ברור מספיק.
מועדים לשמחה!
אמן בארסה מפרקת אץ פורטו היום שיהיה לי עונג החג.
