בסוף גם זה יעבור| זה היה יום ארוך ומעייף סביב המשחק וחייב שלא הסתיים בחיוך. מהכתיבה האינסופית, נהיגה כבר לפני 15:00 לאירוע של הפודיום באם הדרך - ראינו את המשחק עם קהל בעיר של ילדים צעירים חמודים שצרחו בכל שער - והקלטת פרק, רק עכשיו בבית. הטקסט הזה כנראה לא יהיה ממש מסודר, כמו ריאל מדריד של העונה, יהיה כאוס, בלאגן, עצבים, כאב, אבל תקווה.
כן עדיין באווירת המשחק ו"כאן" מותר להגיד הכל, אני מרגיש שהשנה הקבוצה עברה על כמה כללים ‘לא כתובים’ ומשהו שהיה ב-DNA של המועדון. זה יותר מעונה כושלת. עונה שכלום לא הלך בה, יש גבול לכל דבר. האצילות והקלאסה הלכו לאיבוד, וגם חוזק וחספוס בעונות לא טובות - כי זה בסדר שיש עונות לא טובות, הלב והנשמה. הלהילחם עד לרגע האחרון ובאמת. המחויבות למינימום של כדורגל. אין מוטיבציה, כל כך הרבה שובע. הם אריות ואנחנו עכברים.
אני חושב שהשתמשתי בכותרת “פרצופה של עונה” יותר מדי פעמים ואני חייב לגוון. זה ממש כבד להפסיד לברצלונה 4 מ-4, זה לא קרה באף שנה מה לעשות ונשברו הרבה שיאים שליליים. זה מעצבן לאבד יתרון 0:2 בקלות כזו כשהשחקנים עשו פשוט במכנסיים אחד אחרי השני.
אל תיפלו בפח ותתנו לתוצאה “הצמודה” להטעות אתכם גם אם נפסל שער וגם אם ויקטור מוניוס הילד החמיץ. זה 4:3 שמרגיש כמו ה-6:2 ההוא. במחצית היה ריאיון קצרצר בפודיום עם אוהדי ברצלונה ילדודס מחויכים מאחוריי. אמרתי, בניגוד מוחלט למה שאוהד אמור להגיד - “חבל שיש עוד מחצית לסבל הזה”. אמרו לי אבל מה - צמוד - אמרתי ‘לא’, אנחנו נקבל בראש. ככה זה השנה. אוהד ריאל תמיד יאמין ברמונטדה ובטח, ננצח את המשחק הזה. אבל לא יכולתי להגיד את מה שציפו.
חשבתי שיש לנו סגל טוב, אולי אפילו טוב מאוד אם יטופל בחלק האחורי בשני שחקנים לפחות, והמשחק הזה הוא צעד אחורה, אולי לא מספיק רק להחליף מאמן - למרות שהיה מתאים לי לראות עכשיו Bienvenido לצ’אבי אלונסו ממש בדקות אלה. שחקנים בכירים מרשים לעצמם לתצוגת נפל כזו בלי להתאבד על המגרש, בלי לרוץ בטירוף כדי לנסות להשוות את ה-4:3 הזה ל-4:4. היה חסר לי מנהיג שיצרח ויגיד ‘סטופ’ בדקות הקשות, שיעשה איזה פאול רציני, ברצלונה נגעה בכדור 70% מהזמן ועדיין עשתה יותר עבירות מריאל מדריד.
פשוט נגעלתי לראות את ריאל מדריד מוותרת על כל ניסיון של כדורגל. “אם השחקנים יקשיבו לי ויישמו - יהיה טוב”, הבטיח קרלו. מה הכדורגל של ריאל מדריד מלבד לנצל את המהירות של קיליאן אמבפה ולשלוח אותו לשטח? זה גם יום עלוב של דני סבאיוס באמצע, ארדה גולר שלא בשל, ובעיקר הוראה מלמעלה כנראה. ריאל מדריד מגיעה להניף דגל לבן ולהתבזות. איך ג’וד בלינגהאם מרשה לעצמו לשחק ככה?
ה-0:2 היה מתנה משמיים, חשבתי בהתחלה שצריך ‘לשרוד’ את רבע השעה הראשונה והופתעתי, אבל לרגע לא באמת הייתי בטוח. ראול אסנסיו עם משחקו המאכזב ביותר בלבן, גול על הראש שלו וחבל, המומנטום השתנה, והיה ברור שיגיעו עוד. הצלחנו לאבד את זה בקלות כזו. כשברצלונה הייתה אולי טיפה מהוססת, אולי פלאשבקים מאינטר - לא יודע. מגיעות לברצלונה את כל המחמאות שבעולם.
לאורך כל המשחק ולאורך כל העונה ברצלונה הראתה את השלם גדול מסך חלקיו ואצלינו שחקנים משחקים שלוש דרגות מתחת לרמה שלהם. אריק גארסיה התמודד יפה עם ויניסיוס ג’וניור למשל, גם ג’רארד מרטין שוב לא פראייר. באמצע פרנקי דה יונג היה נראה כמו השחקן של אייאקס וכל המשחקים הטובים ביותר שלו השנה היו נגדינו.
לא אפיל לעולם את ההפסד על שחקן אחד אבל עצוב לי מה שקורה עם לוקאס ואסקס, “הזהרתי” שאסור לפתוח איתו. קרלו אנצ’לוטי היה חייב להפגין גמישות ולשחק נניח אפילו עם ברהים דיאס באמצע כי הוא שחקן שעובד ונלחם, אולי אפילו עם לוקאס כקשר. אבל הוא הפסיד שלוש פעמים מול ראפינייה, הביטחון שלו בריצפה. ציפיתי לרע ועדיין התאכזבתי. איבודי כדור אומללים, פשוט לתת להם גול במתנה. זה לא שראפינייה אפילו הבקיע בתנועה לעומק מאחוריו או שיחרר גולאסו לחיבורים. זה היה נראה כמו ילדים נגד בוגרים.
זו ההגנה הכי גרועה שאני זוכר מאז עונת 2003/04, באמת, רוצים שאדקלם לכם את השמות מאז? אי אפשר להגיד שהיינו קרובים להשוות מבלי לציין הרבה מצבים שהיו לברצלונה, טיבו קורטואה הדף הרבה. היה 0:10 בקרנות באיזשהו שלב. אין בלופים בכדורגל. לא היינו בעניינים באף שלב העונה.
אי אפשר להתווכח עם זה שוויניסיוס ג’וניור בישל פעמיים ומצד שני הוא שחקן מתסכל ואני חושב שחיכינו לו מאז נובמבר ולא קיבלנו כלום. את הבישול שסיפק ב-4:3 הוא היה צריך לעשות עוד במחצית הראשונה כדי לצמק את התוצאה אבל כדור הרוחב שלו היה כל כך גרוע ולא בפעם הראשונה בחודשיים האלה. הרשלנות הזו, היהירות, הוא חשב שיעשה מאריק גארסיה צחוק. עצוב מה שנהיה ממנו, קשה לצפות בו.
חייבים לסיים בטעם טוב: קיליאן אמבפה. זה החלוץ שחלמנו עליו, חבל שזה לא עבד במשחק הראשון נגד ברצלונה. היחיד שהאמין שאפשר לנצח. אמנם חבל שגם במשחק כזה הוא לא זז בהגנה, אבל אי אפשר להתווכח. שלושער ראשון של שחקן ריאל מדריד בקלאסיקו בליגה מאז איבן זאמורנו לפני 30 שנה וביום הזה אמבפה גם מאפיל על זאמורנו והופך לשיאן השערים של ריאל בעונת הבכורה במועדון. הבקיע בקור רוח, נע לעומק, גם המצב שהוא בעט ליד הקורה היה מרשים.
קיוותי לפרידה אחרת מקרלו אנצ’לוטי שהוא בהחלט אגדה, אבל ההחלטות שלקח פשוט מוציאות אותך מדעתך, לא יאומן שהוא 40 שנה בכדורגל. בכל מקרה, גם אם ימים כמו אלה רוצים לגרום לך לשכוח מכדורגל - אני לא יכול. גם אם הכל הלך הפוך - גם זה יעבור וטוב שהעונה הזו 2024-25 תיכף נגמרת. כמו בשיר של טונה. תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר. יאללה לעבודה - אלונסו. האללה מדריד.