אל תדאג, זה הדבר היחיד שאני לא מכניס ולא אכניס לשם 
כיוונתי לחזה עוף וכדומה
לייק 1
רק איך מנקים את הנינג׳ה אחר כך?
סיוט
חצי כוח, הפלנצ’ה קצת יותר מורכבת אבל מכיר כאלה שמשתמשים במדיח וזה דיי קל עבורם, אני מקרצף קצת..
הקערה נגיד לצ’יפס דיי קלה לניקיון והבפנים אפשר עם מטלית פעם ב..
אני מאוד אוהב את זה, אפשר גם לחמם שם אוכל וזה יוצא הרבה יותר טעים ועסיסי מאשר במיקרוגל.
לייק 1
אני משתמש במדיח. קצת מבאס שזה תופס הרבה מקום במדיח.
אני לא נוגע בנינג’ה בגלל שאין לי כוח לנקות את זה אחר כך (וגם כי אני לא עף על זה כמו אחרים). חברים אמרו לי להשרות את זה במים עם טיפה מלח לימון, ואחרי כשעה הוא מתנקה מעצמו. לא ניסיתי. אבל אשמח אם מי מאלה שמשתמשים במכשיר באופן קבוע ינסו ויעדכנו.
מצטרף לתשבוחות לת’רד המוצלח.
טוב, אז אנסה לתרום את תרומתי הצנועה לת’רד - אוסף של תובנות, טיפים ועצות מוצלחות שאספתי לאורך השנים ומצאתי אותן שימושיות, תוך שאני מסתכן בכך שאשמע קצת טום רובינסי, אבל זה מה יש:
אולי הכי חשוב - בסוף בחיים, הכול עניין של ציפיות.
זה יכול להתחיל בדברים קטנים יחסית, כמו הנסיעה היומית לעבודה: גם כשנסעתי למעלה משעה כל כיוון, וגם כשנסעתי 20-30 דקות - הייתי מתעצבן באותה רמה בנהיגה. למה? כי הציפיות שלי לגבי זמן ההגעה שלי הביתה השתנתה, ולכן כל פקק וכל עיכוב ביחס לציפייה הזאת - תסכל אותי.
וזה יכול להגיע עד לדברים הגדולים (והחשובים, על-פניו) - כמו חברים, עבודה, משפחה. ככל שתצפה מהם ותבנה עליהם יותר ויותר ציפיות ותקוות - כך מערכת היחסים שלך איתם צפויה להיות מתוחה יותר, זרועת חיכוכים, ומלאה באכזבות.
או, במילים אחרות - לא לבנות את האושר שלך על משהו שתלוי באחרים. זה כולל כאמור עבודה, חברים (גם חברים טובים), ואפילו ילדים. רובנו עוד צעירים יחסית, עם ילדים קטנים לכל היותר, אבל חשוב להבין כבר עכשיו שאנחנו לא יודעים מה יהיו הבחירות של הילדים שלנו בחיים - ערכים, מקום מגורים (אפילו מגדר, מסתבר..), ולכן לא נכון לבנות על האושר שלנו בהקשר של ציפיות שלנו מהאחרים. זה אולי קצת מבאס ו"מקטין" את החיים - אבל זה עוזר המון לשקט ולבריאות הנפשיים.
עם זאת, ולמרות האמור לעיל - אני אישית לא חושב שצריך לקחת את זה לקיצון, ולהוריד לאפס את הציפיות בכל תחום וכלפי כל דבר, בודהיזם סטייל. כמובן שנדרש לכל הפחות מינימום של ציפיות, בכל דבר בחיים, וציפיות גם דוחפות אותנו ואת הסביבה שלנו קדימה, ומייצרות אפשרות להתקדמות, צמיחה והתפתחות (שגם הן מרכיבים חשובים ביותר בתחושת האושר - תחושת הסיפוק).
מה שאני בעצם אומר זה - תבחר בחכמה ובמודע על מה (ועל מי) לבזבז את האנרגיות שלך. מה שלא באמת חשוב, או לחילופין - ממש לא בשליטתך - אולי כדאי גם להתייחס אליו בהתאם.
נקודה נוספת, שאולי עומדת בסתירה מסויימת לאמירות הקודמות (אבל לא באמת, למי שעקב כמו שצריך) - חברויות הן כן מרכיב חשוב מאוד בחיים, וחשוב לטפח אותן. המחשבה הנפוצה יחסית כיום של “בני אדם הם חרא, עדיף לי לבדי” - היא לא באמת נכונה עבורנו לאורך זמן. האדם הוא יצור חברותי, על-אף התסבוכות שהיחסים הבין-אישיים מכניסים אותנו אליהן לעיתים קרובות מידיי.
עם זאת - צריך לדעת לבחור את החברה שאתה חי בה. מספר חברים מצומצם, שלא שופטים אותך כל הזמן (ע"ע הנקודה הקודמת), ושאתה לא צריך לעבוד קשה מידיי בשביל החברות איתם (זה יכול להיות כל מיני דברים, החל ממרחק פיזי, ועד תחושה של מבחן מתמיד ביחסים איתם).
בהמשך ישיר לנקודה הקודמת - זוגיות (למי שעוד רלוונטי) - הרבה לפני גירוי אינטלקטואלי, לוק של דוגמנית ויקטוריה סיקרטס, או טעם דומה במוזיקה וסרטים - תמצא מישהי שאתה מרגיש איתה בנוח, “בבית”.
זאת מישהי ש(בתקווה) אתה עתיד לבלות איתה את מרבית שארית חייך, שתצטרך לקבל איתה ים של החלטות, במגוון רחב מאוד של נושאים, ושתראה אותך (ואתה תראה אותה) גם בצדדים הפחות “יפים” של כל אחד מכם. לנסות לעבור את כל זה עם מישהי שאתה מרגיש כל הזמן שאתה צריך להרשים - זה שוחק, ולא באמת בר קיימא לאורך זמן.
נקודה נוספת - לנסות להנות מהדרך. ליטרלי.
אני אישית גר יחסית רחוק ממקום העבודה שלי, ככה שיש לי בערך שעה וחצי נסיעה לכל כיוון (חלק מהבחירות שלי בחיים - אוהב את המקום שבו אני גר - חברים, חינוך לילדים, ובעיקר את מזג האוויר הסביר בהרבה, ומצד שני כמעט כל העבודות הן במרכז). ההיברידיות תרמה המון לתיחום של הבעיה, אבל גם בימים שאני נוסע למשרד (2-3 בשבוע) - הצלחתי לבנות את הנסיעה כך שהיא תהיה חווייתית ואף משמעותית עבורי.
קודם כל, כיישום לקחים של כלל ‘הציפיות’ שהזכרתי - הנסיעה מבוססת בעיקרה על רכבת. עם כל התלונות על רכבת ישראל, בושרה התחתונה מדובר במערכת התחבורה הכי אמינה בארץ (יותר מרכב פרטי אפילו) ליציאה בשעה X והגעה ליעד בשעה Y.
דבר שני, שאר הנסיעה מורכבת מהליכה (תמיד נחמד להזיז את הגוף, בעיקר לקראת עבודה משרדית ברובה), ומנהיגה מתוחמת יחסית בזמן, באזור טבול בירוק וללא פקקים כמעט, ועם פודקאסט טוב ברקע.
ודבר אחרון - אני מביא ספר לרכבת. בשנים האחרונות אני קורא כמו שלא קראתי במשך שנים, וזה בזכות הזמן ש"יצרתי" לעצמי לצורך כך (בבית אני מספיק הרבה פחות, גם בזמנים פנויים לכאורה. בסוף אתה כמעט תמיד נשאב למשהו).
כך 7-8 שעות בשבוע שלכאורה “נשרפות” על כלום - הפכו להיות חלק משמעותי ופרודוקטיבי עבורי, ברמה שאם יש שבוע שאני צריך להישאר יותר בבית - אני כמעט מתבאס.
ועוד דבר, אחרון (לבינתיים) -
אני מקווה שזה יחסית טריוויאלי, אבל בכל זאת - לא להוציא כסף על ‘דברים/חפצים’, אלא על ‘חוויות’. בעלות על חפצים כמעט ולא תורמת לאושר, בעוד חוויות (שבתורן יוצרות זכרונות) - בהחלט כן.
בהקשר הזה, הצד הקצת פחות מוכר של העניין - מומלץ להוציא כסף לא רק על יצירת חוויות חיוביות, אלא גם כדי להימנע מחוויות “שליליות”, כלומר - אותם דברים קטנים ומרגיזים שחייבים לעשות, גם כאלה סיזיפיים שחוזרים שוב ושוב, ושמוציאים אותך מדעתך - ניקיון, בירוקרטיה, גיהוץ וכדו’. בניגוד לתחושה שעלולה להיווצר של “זריקת כסף לפח”, בייחוד בשל האופי החוזר של המשימות (ולכן של התשלום עליהם) - מסתבר (מחקרית, וגם מנסיוני האישי) ש"השקעת" הכסף באפיקים כאלה, תורמת לא מעט לתחושת הרווחה והוול-ביאינג לאורך זמן (אם כי כמובן שכל אחד לפי רמתו והכנסותיו. אני לא אומר עכשיו שאם אין לך מספיק כסף לשניהם, אז עדיף לקחת עוזרת בית במקום לצאת לחופשה, לדוגמה).
נ.ב. לגבי נושא השואבים-שוטפים - אני אישית עוד לא התנסיתי, בדיוק בגלל הדעות החלוקות שנשמעות כאן, שעלו באופן דומה גם במעגלים אחרים. התחושה שלי היא ששורש המחלוקת היא בכלל בסטנדרטים השונים שקיימים לאנשים שונים לגבי ניקיון (אפרופו ציפיות…), מה שמשליך ישירות על מידת שביעות הרצון של כל אחד מאיכות הניקיון שהשואב-שוטף משיג. אני אישית נמצא בקצה הגבוה יחסית של סטנדרטים לניקיון, ולכן אני צופה שלא אהיה מרוצה מהמוצר. אשמח להתבדות.
11 לייקים
מילה אחת קרקו…
(מקווה שמישהו יבין את הרפרנס)
אלישע את הלייק כבר קיבלת
מתחבר מאוד למה שאלישע כתב.
די מתחבר למה שכתבתי על חלומות, אבל חלומות ריאליים.
לגבי הזמן בנסיעות, לי קשה לקרוא. הקרון\אוטובוס זז, האותיות קופצות, ואני מרגיש שאני מתרכז במלחמה עם האותיות במקום להתרכז בספר.
הפתרון שלי הוא פודקאסטים ואודיובוקס. אני נוסע ברכב, וכבר לא אכפת לי שיש פקק או מישהו חתך אותי. אני נוסע לאט ורגוע כי יש לי סיפור טוב להקשיב לו. ולכל הנהגים שגונבים רמזור או מזגזגים בפקק אני אומר - נתראה ברמזור הבא בעוד 100 מטר.
אני קורא לפעמים ספר בבית לפני לישון, תמיד מהטלפון. זה הרבה יותר נוח מספר פיזי. לא צריך אור, לא צריך 2 ידיים בשביל להחזיק את הספר, אני קובע גודל פונט ורמת תאורה, ויכול להחזיק בו זמנית כמה ספרים שאני רוצה.
שאלה של מבוגר: זה לא פוגע בעיניים לקרוא עם מנורת לילה?
תודה ענקית ! אתה לא יודע כמה עזרת לי עם ההודעה הזאת שלך 
לא מגרנות אלא צרבת, אחרי שקראתי את התגובה הזאת שלך חשבתי לעצמי אולי זאת גם הבעיה שלי, השתייה החמה, כי סובל מצרבות וכאבים בחזה למרות ש’‘עושה הכל נכון’', מה שכתבת גרם לי לחשוב מחוץ לקופסה, הפסקתי משקאות חמים כדי לבדוק והתוצאות מדהימות !!
בקיצור מה שכתבת גרם לי להתחיל לחשוד במשקאות החמים, אולי חום הוא שגורם לגירוי בושט בכניסה לקיבה ואז דלקות ומשם צרבות, שותה המון חם בזמן האחרון, כדי להוריד קפה התחלתי לשתות פעמיים תה ואני שותה תה חם מאוד, הפסקתי ועכשיו רק היום השלישי ושיפור מדהים !
שוב תודה 
9 לייקים
מעניין מה שאתה אומר…
אני לא שותה שתיה חמה כמעט אף פעם (כוס שוקו חם באיזה יום של סערה מטורפת מקסימום) ולא הייתה לי צרבת מאז התיכון אני חושב.
5 לייקים
אני מאחל לך שלא תדע לעולם מה זה צרבת.
צרבת לא בהכרח תלוי במשקאות חמים, ברוב מוחלט של המקרים אין קשר, זה רק אצלי משקאות חמים כנראה גורמים רגישות בסוגר הקיבתי במעבר מהושט ועם הזמן מתפתח לדלקת ואז כאבים וצרבות.
3 לייקים
הייתה לך צרבת בתיכון???
התחלתי עם הווג’ראס הזה רק בשנתיים האחרונות, מסיבות מובנות. לפני כן זה קרה רק בגלל הדבר האלוהי והשטני בו זמנית הזה שנקרא “פריקסה”.
2 לייקים
אני סבלתי מצרבת גם, כולל בתיכון אני חושב.
זה הפסיק לפני כמה שנים אחרי שהפסקתי לאכול מטוגן.
אני עדיין משתמש במחבת, אבל לא משתמש בשמן בכלל. מחבת טובה נון סטיק עושה את העבודה.
כמובן שאני לא אוכל כל מה שדורש הרבה שמן - שניצלים, צ’יפס, פלאפל, סופגניות, וכו’.
צ’יפס קפוא אני אוכל לפעמים, אבל מכין באייר פרייר.
אנסה כמה ימים לא לשתות חם, מעניין אם זה יעזור לעייפות
אני מפחד מנון סטיק, העברתי הכל לנירוסטה. מרגיש לי לא בטוח החומר הזה.
אגב שמן רגיל זה רעל טהור, להתרחק כמו שיותר. הכי טוב לטגן בחמאה או שומן ואם לא אז שמן זית.
שמח שעזרתי ששוב הוכחתי את חוסר היעילות של רופאים. בהזדמנות אני אספר על משהו דומה שהרתיח אותי.
לי השתייה החמה כנראה שהרחיבה נימים במוח, אני מנחש, או משהו דומה. גם אם פעם בשנה אני מנסה לשתות חם אני מרגיש שזה משפיע עלי לא טוב.
אבל בכל זאת, תמשיך לעקוב, כי 4 ימים מאז שכתבתי את זה, זה לא הרבה זמן בשביל להסיק מסקנות, אבל להבין לאן נושבת הרוח זה כן עוזר.
בהצלחה 
2 לייקים
אבל נירוסטה הכל נדבק, שזאת הבעיה העיקרית מבחינתי.
למה אתה מפחד מנון סטיק? פעם השתמשו בחומרים בעייתיים, אבל היום זה נחשב בטוח.
הבעיה היא בסריטות. החומר שמתחת לציפוי לא אמור לגעת באוכל. אני קונה מחבתות די זולות עם תו תקן ומחליף אותן כשאני רואה סריטות.
לי יש כולסטרול גבוה , לא יכול להשתמש בחמאה או בשומן. ושמן זית מטוגן עושה צרבות בדיוק כמו שמן אחר. שמן זית מצוין בטמפרטורת החדר.
אם כבר טריקים של מבוגרים, אז יש לי כמה תובנות לגבי מוצרי ההיגיינה.
פעם הייתי חושב שכל השמפואים\סבונים\משחות שיניים הם אותו דבר. קונה הכי זול ממותג ידוע , וזהו.
היום אני חושב שיש הבדל גדול, וכדאי לקנות דברים איכותיים. גם אם הם יותר יקרים, לפעמים בעשרות אחוזים, סה"כ הוצאה של גבר על הדברים האלה היא קטנה מאוד בחשבון החודשי.
שמפו
שנים סבלתי מקשקשים, מאז התיכון. באיזשהו שלב בחיים קראתי על חומר SLS שזה רעל, והחלטתי לנסות כמה מוצרים ללא SLS. במקרה ראיתי שמפו כזה נגד קשקשים, וזה פתר לי את הבעיה לחלוטין.
יש לי שיער קצר, אני חופף פעם ביומיים ושם ממש קצת.
שמפו מורז נגד קשקשים
יש להם גם מרכך באותה סדרה, אני לא משתמש במרכך.
סבון
זה כנראה דל"פ ענק, אבל אני לא משתמש בסבון גוף בכלל. אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל אני יושב במשרד ממוזג, לא מזיע ולא מתלכלך. איזו סיבה יש לי להשתמש בחומר ניקוי שמים חמים לא יכולים להוריד? הגוף שלי לא מסריח גם בלי סבון, ואני חושב שהעור נשמר יותר טוב. אם אני מזיע, אז מקלחת בלי סבון מורידה את הזיעה בלי בעיה.
משתמש בסבון מוצק פשוט בשביל לשטוף ידיים.
דאודורנט
גם כאן כדאי לקנות אחד איכותי. אני משתמש בדר’ עור
היו לי פעם נפיחויות בבית השחי, זה כמעט והפסיק.
משחת שיניים
היו לי דלקות בחנכיים פעם בחודש ככה. מישהו המליץ לי על לייסר, וזה כמעט פתר את הבעיה . לא עד הסוף, אבל התדירות ירדה אולי פי 10. משתמש בזה
אישתי משתמשת בפרדונטאקס, וגם היא סובלת מדלקות. פרדונטאקס גם הוריד את התדירות, אבל לא כמו לייסר.
גילוח
אני משתמש בג’ל פשוט של ג’ילט, אבל לעור רגיש. אני שונא להתגלח, מתגלח פעם בשבוע. ג’לים אחרים עושים לי תחושה של צריבה קטנה בעור.
סבון לשטיפה אינטימית
סתם, סתם.
כדי להוזיל עלויות, אני קונה את המוצרים האלה במשלוחים ולא בסופרפארם ליד הבית. מצאתי שאם המוצר קיים ב KSP, לא אמצא יותר זול בשום מקום.
6 לייקים