אתה אשם. היית יכול לקרוא לעצמיך אלייז’ה.
מה יעשה ישראלי שקוראים לו רן?
ראה מה שכתבתי בעבר לגבי ״עידן האלבומים״ וכמה שהוא הרבה יותר ספציפי ונסיבתי בתולדות המוזיקה ממה שנדמה… וכמובן שהוא מאד ״מכת דופמין״ ביחס לאופרה או סימפוניה של צ׳ייקובסקי. טיקטוק היא פלטפורמה שהמוזיקה מהווה חלק עצום בה, אבל גם סדרות כמו אופוריה נותנות משקל אדיר לפס הקול ועושות בו שימוש אומנותי של ממש. היפ הופ, כתרבות אבל גם כמוזיקה, דומיננטי באופן קיצוני מאד בתרבות הנוער והאינטרנט. נראה לי שאתה צודק שתמיד כל דור ״פחות טוב״ בעיני הקודם לו. תכלס הוא סתם שונה. לכל הפחות חלק מהעניין הוא נוסטלגיה מזוייפת / הזדקנות.
כל זה כמובן לא בסתירה לזה שהקשב הולך ומתקצר כמובן. שיר כיחידת צריכה החזיק המון זמן, היום אנחנו כבר בשירים אולטרה קצרים או בקליפים מתוך שיר כיחידה הכי רלוונטית תרבותית ובמדיה (נראה לי שאפשר להפסיק לקרוא לה ״חברתית״ בלשב זה, זו פשוט מדיה).
ישראל היא שוק פצפון, אבל גם כאן - מעולם לא היו יותר אנשים שהתפרנסו מ-״מוזיקת שוליים״. מצד שני, עשיית מוזיקה ופרסומה נעשו קלים בצורה מגוחכת, כך שיש גם הרבה (הרבה הרבה) יותר אנשים שמנסים להתפרנס ממוזיקה ולא מצליחים.
לייק 1
הנה עוד דלפ אם אנחנו כבר בשוונג: אין דבר כזה מוזיקה טובה או איכותית. לא קיים. המדד היחיד שרלוונטי למוזיקה זה אם אתה נהנה לשמוע אותה או לא. בעיקר אצלינו בארץ זה הפך למלחמת תרבות, ואנשים שרוצים לשייך עצמם לצד “האיכותי” שופטים סגנונות אחרים לפי אותן אמות מידה שהם מעריכים את המוזיקה “שלהם”. אז בסופו של דבר, גם אם זה הקטע המוזיקלי הכי “איכותי” ביקום, אם אתה לא נהנה ממנו הוא חסר ערך עבורך, וכן להיפך.
זה לא כזה דל”פ ובגדול אני לא חושב שזה נכון.
מעבר לסגנון יש עניין של מורכבות והנאה עמוקה לעומת הנאה שטחית: פעם חשבתי שיש כל מיני עניינים סוציולוגים-פסיכולוגיים שדוחפים אותי לאזורים נידחים יותר באוקיינוס המוזיקה העולמי, אבל גיליתי לא מזמן שההורים שלי השמיעו לי מוזיקה מורכבת בתור פעוט ואני יודע שהייתי מהופנט לקונצרטים בגילאים שאני בקושי זוכר את עצמי. אבא שלי לא סבל שום דבר ממה שאני מאזין אליו וגם לא ממש את מה שניגנתי, אבל בדומה לי האוזן שלו נדדה למחוזות מרוחקים ממה שלרדיו יש להציע - לרוב מוזיקה יוונית, צרפתית ואפילו ניגונים חסידיים מהישוב הישן.
בתור מי שאוהב “רוק”, אני אלרגי למלודיות גנריות ואני מזהה אותן בשבריר שניה. יקום האדם שטוען שטוקסיק של בריטני ספירס נחות מניקלבק 
. מעדיף כל יום וואיט טראש פתיינית על פני קנדי עם שיער ארוך בפוזת רוקיסט כל עוד זה לא נשמע לי כמו חיקוי חיוור של משהו ששמעתי אלף פעם. התמריץ האישי שלי הרבה פחות מוסרני מכפי שנח לחשוב, זה לא בשליטתי - המח שלי פשוט משדר לי מה טוב ומה לא טוב עבורי.
הבעיה בנגישות של המוזיקה המודרנית היא גם בכך שאין תמריץ בעבודה ממוקדת ורצינית. אז יגיעו כל אלו שיטענו שקורט קוביין כתב שלושה אקורדים ובעצם נירוונה זה רוק להמונים, אבל זה לא נכון - שלושתם טחנו הופעות וחזרות כמו משוגעים ובתור ילד הוא עצמו נחשף להמון מוזיקה במשפחה.
לייק 1
אוריה, גם עכשיו אתה “שפטת” לפי המורכבות של המוזיקה, וזו בדיוק הנקודה שאני מדבר עליה. אי אפשר לדרג את המוזיקה גם על פי רמת המורכבות שלה. לפי ה”מדד” הזה, דווקא המוזיקה הערבית היא המורכבת ביותר עד כמה שאני מכיר, עם עשרות מקאמים (שאת רובם המוחלט אני לא יודע לזהות), ורק המעבר בין אחד לשני הוא תורה שלימה בפני עצמה. אני לא חושב שיש הרבה אנשי מוזיקה איכותיים כאן בארץ, כמובן מהצד שפחות חשוף למוזיקה הערבית/מזרחית, שיגדירו את המוזיקה הזאת כאיכותית מכיוון שהמילים הם… לא משהו. מבחינת האנשים שחשופים למוזיקה מהז’אנרים היותר מערביים, דווקא הלחן, עד כמה מדויק הזמר או כמה מיוחד העיבוד לא חשובים כמו התוכן המילולי. למשל, עובדת איתי סבתאלה חמודה שעלתה בזמנו ממוסקבה והשירים שהיא מגדירה טובים נשמעים לי כמו מישהו שמספר סיפור, כנראה על סטאלין, עם אקורדיון לא קשור כל כך ברקע. היא סיפרה לי בהתלהבות שזה מישהו יהודי שהממשלה רדפה אחריו ולא זוכר מה היה המשך הסיפור, אבל אותי זה לא ריגש.
אני דווקא לא מוצא בעיה במלודיות גנריות. אם זה מה שהאנשים אוהבים וזה מה שהאוזן שלהם רגילה אליו - תן להם את זה. יש גם מוזיקה שהיופי בה הוא הפשטות שבה, והיכולת שלה להמציא את עצמה שוב ושוב ועדיין להשמע קצת אחרת. לגבי העניין של עד כמה עמוקה ההנאה, אני גם לא יודע, אולי יש דרך גם לכמת את זה, מאמין שאין.
בסופו של דבר בשביל אותו נהוראי שרגיל לשמוע כל החיים עומר אדם ופאר טסי, אף יצירה שהיא לא של עומר אדם או פאר טסי לא תרגש. היא לא תרגש גם מישהו שגדל על טופאק או פיפטי סנט, שאותם מה שמרגש זה מי מבלבל את השכל על הכסף והבחורות שהשיג רק בקצב מדויק יותר. כנל גם מישהו שגדל במוסקבה ושמע מוזיקה קצת מוזרה.
מוזיקה זה עניין של טעם ולכל אחד יש את הטעם שלו שהושפע מהמקום והאנשים איתם הוא גדל. אפשר לא לאהוב, אבל להגדיר מוזיקה כלא איכותית או איכותית פחות, לי אישית זה מרגיש כמו פספוס.
למה זה אותו דבר? יש הבדל בין מה יותר איכותי לבין זה שכל אחד צריך לשמוע מה שבא לו
אף אחד לא יותר טוב מהשני, אבל האם באח לא יותר איכותי מפאר טסי? באמת?
כמו שיש אוטו יותר איכותי ככה יש מוזיקה יותר איכותית. אז זה לא מובהק אבל עדיין קיים.
טוב לדעת שאני לא היחיד שחושב שטוקסיק זה שיר טוב
הדרך הכי טובה להבין מה זה אומר מוסיקה איכותית לעומת לא איכותית היא זו-
תחפש ביוטיוב את השיר- דוגמן של ירדנה
ואז תחפש איזה שיר של נועה קיריל שתמצא, שתיהן עושות פופ אבל אני חושב שתצליח להבין מי עושה מוסיקה איכותית יותר.
הבדל דק בין “מטר ושמונים וקצת שיער ארוך גוף חלק” בין “אני פנתרה אני ערה וכולם ישנים”
לייק 1
הם עושים מוזיקה שונה לגמרי. אי אפשר להשוות. לא צריך להשוות.
זהו, שזה פשוט לא נכון. רכב זה לא עניין של טעם וריח. אגב, גם ברכבים יש הבדלים. אם תרצה רכב להוביל סחורה, פרארי חדשה מהנילונים לא תעזור לך. אתה לא יכול לשים לאנשים בחתונה באך ולצפות מהם לרקוד.
אני לא מכיר עד כמה שידוע לי אף שיר של נועה קירל, אבל אם כל כך הרבה אוהבים אותה מי אני שאגיד שהמוזיקה שלה לא איכותית? תן לילדים היום לשמוע ירדנה ארזי ותשמע מה הם חושבים בעצמך. מי אמר שטעמך נכון יותר מטעמם?
מן הסתם מוזיקה ערבית (אם בכלל אפשר להגדיר אותה כמו שצריך) יכולה להיות “איכותית” או בשפתי - לא גנרית.
לא באמת אכפת לי לספור רבעי טונים, חובבי הסטונר כאן בכלל אוהבים חפירות על ריף איטי ומונוטוני. הם זה “ערבי”?
אני מאוד אוהב גם את לונא אבו נסאר שעושה מעין צ’יל מלנכולי:
https://www.youtube.com/watch?v=gSKyzKEMO2Y
ואין לי ממש מושג איך להגדיר את הלהקה הלבנונית הזאת כמו ניסיון חמוד להיות סיקסטיז בביירות:
האם ברי סחרוף נחשב ל”ערבי” מספיק? טיפקס? השמחות? אתניקס? מועדון הקצב של אביהו פנסחוב?
למה לא?
אני בכלל לא בטוח האם כל “מזרחית”=”ערבי”, חלק בלתי נתפס מהלהיטים בארץ מקורם בכלל ביוון / טורקיה. אם כבר הזכרת את עומר אדם שווה להכיר את המקור לשיר הכי טוב “שלו”. שים את עדן בן זקן על הבמה ואני ארקוד כמו גדול, אבל מישהו כאן מוכן להעמיד פנים ש”מלכת השושנים” משתווה ל”לתת” של בועז שרעבי?
יש גם אנשים שטוענים שגפילטע פיש זה מעדן, שסטנדרט היופי הומצא על ידי חברות הקוסמטיקה ושבונקר של מוריניו בצ’לסי יותר מרגש מהטיקי-טאקה של בארסה. הפלורליזם שלי נגמר כאן.
לייק 1
אוריה בסופו של דבר כל שיר אפשר לשייך למקאם מסוים ואז להגדיר אותו ערבי, אבל כמו שכבר אמרתי זה לא המקאם, אלא השילוב שלהם והקומפוזישן. שני השירים הראשונים שהבאת - נשמעים יותר כמו ספין נחמד. השיר השלישי,Do you love me, שם אפשר לזהות מקאם סאבא טהור וזה לחלוטין מוזיקה ערבית, אם כי פשוטה יותר ולא לה התכוונתי כשקראתי מוזיקה מורכבת.
אני אתן לדוגמה שיר שכולם כמעט מכירים, אינתא עומרי של אום כולתום. שיר שבבסיסו מתחיל במקאם כורד, אבל מתפתח למקאמים נוספים כמו ביאת וראסט למשל.
השירים המזרחיים עד שנות ה80 בערך היו לחלוטין ערביים, הרבה מהם פשוט מועתקים מאמנים מצריים לבנונים טורקים או יווניים בעיקר. לאחר מכן גם שם התחילו להבין שהמוזיקה צריכה להיות יותר פשוטה כדי להגיע למספר רחב יותר של אנשים וגם שם (גם בארץ וגם בחול) התחילה התפשטות של פישוט המוזיקה. השירים רובם ככולם הצטמצמו לשניים שלושה מקאמים עיקריים, בעיקר כורד וחיג’אז שאותם אנחנו מכירים כמוזיקה המזרחית של ימינו*.
*בימינו נוטים לשייך כל מוזיקה שעושה זמר מזרחי למוזיקה מזרחית, אבל בתכלס הם עושים הרבה יותר מהסגנונות הקלאסיים שהם היו עושים.
בהתקשר לדיון הקודם, אז לטעמי לא, אז פשוט עשו מוזיקה הרבה יותר טובה לטעמי, אבל זה טעמי האישי. בכללי לתת זה אחד השירים הכי יפים בעיניי. אבל טעמי וטעמך זה מאוד סובייקטיבי.
יש מעט מאוד אנשים שטוענים שגפילטע זה מעדן, דווקא אתה בקבוצת האנשים הקטנה אם אתה לא בקטע של אד שירן טיילור סוויפט ונועה קירל. זה לא שאנשים שאוהבים גפילטע או בונקר של מוריניו הם אניני טעם, פשוט הטעם שלהם שונה.
חנן אתה מדבר על ז’אנרים? או בין אמנים שונים?
הרי למשל אפשר להשוות את עומר אדם לפאר טסי מבחינה טכנית לא?
אין על הבאקסטריט בויז. אגדות. גוטס.
7 לייקים
פה אתה משווה תפוחים לתפוחים ועם זה אין לי בעיה. חובבי מוזיקה מזרחית מתים על ההשוואות האלה. יש לי בעיה להשוות שיר פופ משנות ה70 לשיר פופ בין ימינו, או שיר רוק לשיר דאנס.
לייק 1
אני אשאל אחרת, עד כמה אנשים שאוהבים אד שירן יעידו על עצמם שמוזיקה ממלאת חלק משמעותי בחייהם?
לא מכיר את טיילור סוויפט ולבושתי אני מחבב חלק מההוקים של נועה קירל.
פספסת לגמרי כי לא ראית את הקליפ (גם את הנקודה שלי וגם קצת צחוקים), הירדנה הזאת היא לא ירדנה ארזי אלא מישהי שהייתה רוצה להיות נעה קיריל (מדונה תכלס) אבל לא איכותית מספיק.
בגדול הנקודה שלי הייתה להראות שמבחינות מסויימות כן אפשר למצוא מדד אובייקטיבי של איכות למוסיקה. (סטייל השוואה בין תפוחים לתפוחים).
אם הנקודה שלך היא שמוסיקה מזרחית לא צריכה להחשב כפחות איכותית ממוסיקה אשכנזית אז אני לא חושב שזה דל”פ בימינו כבר.
בסופו של דבר יש כל מיני קריטריונים לפיהם אפשר לקבוע איכות וכל אחד בוחר לפי הטעם שלו לאילו קריטריונים להתייחס.
תפסת אותי על חם. אופס.
מה המדד?
אני מסכים שאפשר לערוך השוואה בין שני שירים מאותו סגנון, כלומר שירים שבבסיס שלהם זו ליריקה גבוהה או לחן יפה, אבל עדיין לא מבין מה הטעם. אפשר לשמוע את שני השירים אם אוהבים, ואם אוהבים אחד יותר אז אפשר לשמוע אותו יותר.
זה התפתח לשם כי הבאתי את המוזיקה הערבית כמוזיקה מורכבת מאוד אך עדיין לא מוערכת כמוזיקה איכותית. הרעיון לכשעצמו נכון לכל השוואה בין 2 סגנונות מוזיקה לטעמי, לכל מוזיקה יש את ה”מדד” שהיא מקדשת.
מעולה, אז אנחנו מסכימים.
לייק 1
Logitech MX Vertical
המלצה חמה מאד.
כבר הרבה זמן שאני משתמש בו. התחלתי כי התחיל לכאוב לי המפרק, וזה הפסיק מהר מאד תודות לעכבר הזה. אז קודם כל זה. שנית, הם סידרו את התוכנה של ה-mac ועכשיו זה עובד בצורה נורמלית. עד עכשיו היה להם משהו שכל הזמן היה מאבד את הקונפיגורציה (מה עושה כל כפתור וה- gestures), ככה שזה לא באמת יכול היה להתחרות ב- magic mouse של אפל מבחינת התפעול, מעבר בין דסקטופים וכו׳. עכשיו יש תוכנה חדשה ששיפרה לי את החיים מאד מאד, בלי שום הגזמה.
4 לייקים
מה חסר לך בעכבר הקטסטרופלי של אפל?
אני (וחצי עולם) משתמש רוב הזמן ב-mx master הרגיל. נראה לי סבבה לגמרי ארגונומית, אם כי שקלתי בעבר את האנכי. אולי בבלאק פריידיי ארכוש.
אגב, גם עם ה-magic trackpad אין לי כאבים.
נכון כי גפילטע פיש זה מעדן
לייק 1