נראה כמו איש IT
נראה כמו אדם רדוף שיושב לו משהו על הלב.
אני מרחם עליו כבר. אחלה בנאדם.
לא, אני דיברתי על היגוואין
לדעתי הפוך. נראה אדם נורמטיבי שחי את חייו בשקט
חשבתי שאני לבד בזה, הוא נראה לי נורמלי לחלוטין, אנשים מגיבים כאילו הוא עשה לעצמו “רן בן שמעון"
אנדריק שיחק אתמול 84 דקות וכבש את השער הרביעי בניצחונה של ליון 2:4 על סטאד ריימס, הגיע לשמונה שערים ושבעה בישולים במדי הקבוצה הצרפתית. לאחר המשחק הוא אמר שישמח להמשיך בצרפת.
“אני לא יודע, אני מאוד שמח כאן, אני מרגיש נהדר. האם אשאר? אני בהשאלה, אני שמח עם חבריי לקבוצה, הכל הולך טוב מאוד. אחרי זה, אף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה, נראה. אני משאיר הכל בידי אלוהים ונראה מה יקרה. אם אצטרך לחזור לריאל מדריד - אשוב למדריד; אם אצטרך לחדש את החוזה שלי כאן, אני אחדש אותו כאן. אני ממש רוצה להישאר; הם עושים כל שביכולתם כדי לוודא שאני במצב הכי טוב שאפשר”.
“כמו שאני תמיד אומר, בין אם זה להישאר כאן, לחזור לריאל מדריד, או ללכת למקום אחר, אני אעשה מה שאלוהים אומר לי. אני מודה לאלוהים שהביא אותי לכאן. אני מאוד שמח להיות כאן. אבל זהו, אני אעשה מה שאלוהים אומר לי, וגם מה שאשתי אומרת לי”.
שחקן העבר עמנואל פטי: “אנדריק כל כך צעיר, רק בן 19. הוא מוכשר בצורה יוצאת דופן, מחונן מאוד, אבל הוא כמו סוס פראי עם כל כך הרבה אנרגיה. על המגרש, הוא לפעמים קצת אנוכי מדי. אבל יחד עם זאת, הוא יודע שיש לו פוטנציאל עצום. הוא צריך להיות בסביבה הנכונה כדי להשתפר ולהתפתח כי הילד הזה הוא יהלום. איזה סוג מועדון יתאים לו בצורה מושלמת? בהתחשב בתכונות שלו, הייתי שמח שהוא יגיע לארסנל”.
אני מאחל לו שהוא יבחר נכון וימשיך בליון לעוד עונה.
קאסמירו, שג’יימי קראגר בזמנו כבר התנצל בפניו על הביקורת, ועדיין לא ברור היעד הבא שלו אחרי שייפרד ממנצ’סטר יונייטד - מספר שוב על הפרידה מריאל מדריד בקיץ 2022:
"המאמן קרלו אנצ’לוטי אמר כמה דברים ממש נחמדים כשעזבתי, איחל לי את כל ההצלחה בעולם, אבל הוא היה באותו רגע עם דמעות בעיניים. אמרתי: 'אוי, לא אתה, אדוני. אתה הולך לשבור אותי. אל תעשה לי את זה. אבל אז הבנתי שאני ממש אהוב שם. מאמן שבוכה ככה - זה אומר שאני באמת אהוב. זו הייתה הפעם היחידה שעצרתי ואמרתי: ‘רגע, איך העזיבה שלי תהיה?’ זה היה מרגש, אבל זו הייתה החלטה גדולה והמסובכת שקיבלתי בחיי, לעזוב את ריאל מדריד.
“העזיבה התרחשה ככה. כבר אחרי גמר ליגת האלופות היו לי מחשבות. כשדיברתי עם המאמן למעשה זה היה כבר כמעט סגור, היה עליי רק לחתום על חוזה ולבצע בדיקות רפואיות תקינות. נכנסתי למשרד של קרלו, וכשפניתי אליו, הוא בכה. אמרתי לו: ‘היי, אדוני, אתה לא יכול לעשות את זה’. הוא אמר: ‘אני מצטער, אבל אני קרוב אליך, וגם ללוקה (מודריץ’) ולטוני (קרוס) שאוהבים אותך. אני מאוד קרוב אליכם ואני רואה שהחלטת לעזוב, אבל זה מרגש אותי כי אתה בחור שאני ממש אוהב, שחשוב למועדון’”.
“למען האמת, כשמדברים על ריאל מדריד, מדברים על חמש זכיות בליגת אלופות, אליפויות, גביע עולם למועדונים… קל לומר! אומרים ‘הוא אגדת מועדון’. באתי למנצ’סטר יונייטד עם התארים שיש לי, אבל באתי לנסות את מזלי ולנצח. שיחקתי כאן בחמישה גמרים וזכיתי בשני תארים, אבל במבט לאחור, יש שחקנים אחרים שהשיגו אפילו יותר ממני ולא זכו לכבוד הפרידה הנפלאה הזו שאני חווה. אני מאוד שמח, מאוד אסיר תודה כי זה מי שאני. אני נותן הכל על המגרש, ולא רק על המגרש, אלא גם באימונים, כל יום. אני יכול להיות רק אסיר תודה על כל מה שקורה. על הקשר הזה עם האוהדים”.
הוא מגיב לביקורת ול’התנצלות’ של קארגר: “כל אחד אומר מה שהוא רוצה בטלוויזיה וזה בסדר. אני לא מתערב בזה. הוא דיבר ממש יפה אחר כך ולא היה חייב. אבל זה נורמלי, כי ניצחתי אותם (ליברפול) פעמיים בגמרי ליגת האלופות, אולי הייתה לו עדיין ויש לו טינה”.
על ויניסיוס ג’וניור: “השוואות הן בלתי נמנעות. הוא שחקן שכבש שני שערים בשני גמרי ליגת האלופות. הוא בהחלט יכול להשתפר ביכולתו עם הנבחרת הלאומית. אנחנו צריכים להיות ריאליים; אף אחד לא אומר שהוא לא יכול לעשות את זה, אבל ויני צריך לגלות מחדש את הוויני שהוא היה בריאל מדריד . הוא צריך את הנבחרת הלאומית טובה גם כן ויחד איתו. הוא שחקן מבוסס, אבל אנשים מנסים להפעיל עליו לחץ, כדי שזה יהיה ה’סגל של ויניסיוס’. אנחנו לא יכולים להפעיל עליו את הלחץ הזה כי זה יהיה המונדיאל הגדול הראשון שלו. במונדיאל קודם, הוא לא קיבל הרבה דקות משחק, למרות שהוא היה ראוי לזה, כי היו שחקנים לפניו”.
“זהו המונדיאל של ויניסיוס ושל ראפינייה אנחנו רוצים לראות את שניהם בגביע העולם. זו אחריות של כולם, אבל זה הטורניר הגדול הראשון של ראפינייה ו-ויניסיוס . אנשים רוצים את ויני הטוב ביותר. אנחנו יודעים שאם ויני משחק כמו שהוא משחק בריאל מדריד, תשכחו מזה… הוא מועמד לכדור הזהב! אנחנו מדברים על שני שחקנים שנלחמים על כדור הזהב . בגביע העולם הזה, יש לנו כוח התקפי נהדר, כאשר ראפינייה מקריב את עצמו קצת יותר מחוץ לכדור, כי הוא עוזר הרבה בלחיצות מחוץ לכדור. אבל הם שני השחקנים שיכולים להכריע משחקים. אם לא, יש לנו שחקנים כמו קונה או ז’ואאו פדרו”.
אחת לכמה חודשים אנחנו קוראים על עוד ריאיון שלו על הרגלי השתייה והמסיבות בווריאציה כזו או אחרת. הנה דבריו של המגן הימני הברזילאי, סיסיניו שהצטרף לקבוצה בחורף 2006 כחיזוק של ינואר ועזב אחרי שנה וחצי:
במארקה נכתב כי המגן לשעבר מתגורר כיום בברזיל, עובד כפרשן טלוויזיה, והוא ‘פיכח’ כמעט חמש עשרה שנה. הוא מסביר שתמיכת אשתו וחיים רוחניים שמובילים אותו כעת להפוך לכומר אוונגליסטי היו מכריעים בהחלמתו. “אני מאמין עמוקות באלוהים: הוא עוזר לך לטהר את עצמך מהרע. הרסתי את עצמי עם אלכוהול. הכל התחיל כשהייתי בן 13, במסיבה עם חברים. ניסיתי בירה והתאהבתי בה כאילו הייתה אישה. ככל שהתבגרתי, כך שתיתי יותר”.
“כשהגעתי לבוטפוגו ב-2001, שתיתי עשרים בירות בגיל 17 אפילו התחלתי לעשן סיגריות. אבל ככה חייתי את הכדורגל: רציתי להגיע לפסגה, להרוויח הרבה כסף וליהנות”.
חשבתם שעם הגעתו למדריד דברים ישתנו? לא, אותם הרגלים ואולי אף גרוע מכך: "בהחלט גרוע מכך. גייסו אותי להיות מיצ’ל סלגאדו החדש, וחשבתי, ‘מושלם, עכשיו אני יכול לחגוג לנצח’. קניתי מכוניות, בגדים ועשיתי מסיבות בבית. כמעט ולא יצאתי כי היו פפראצי בכל מקום במדריד. אז שתיתי בווילה שלי עם החברים שלי. תמיד הייתי בבית. הייתי הולך לישון בארבע בבוקר, שיכור כולי, כשיש אימון למחרת וצריך לקום בשמונה. לפני שיצאתי, הייתי שותה שלושה או ארבעה כוסות קפה ומעשן חפיסת סיגריות כדי להסוות את ריח האלכוהול. וגם על המגרש, הייתי טוב מאוד. אפילו פאביו קאפלו לא חשד בכלום.
ואז טוטי הופיע. שיחה שפתחה את הדלת לרומא ולתקופה נוספת של כדורגל, למרות ההרגלים הרעים. “הוא אמר לי, ‘אנחנו הגאלאקטיקוס, בוא הנה’. הסתדרתי מצוין עם לוצ’יאנו ספאלטי ושיחקתי הרבה. אחר כך, ב-2009, נפצעתי שוב בברך ועליתי במשקל. אז הבנתי שאני סובל מדיכאון, למרות שלא רציתי להודות בזה באותו זמן”.
“ברומא, שברתי שיא: 70 בירות ו-15 קאיפיריניה ביום אחד. ועוד שתי חפיסות סיגריות. שנאתי לישון; רק רציתי לחגוג בבית עם החברים שלי. הכל בזכות אשתי: כשחזרתי לברזיל ב-2012, הלכתי לטיפול בעזרתה. גיליתי מחדש את משמעות החיים ועכשיו אני מאושר”.
הברזילאים האלה. כמה פוטנציאל. זוכר לו עד היום את הגול המשוגע נגד סראגוסה ב4-0 כשכמעט הפכנו אחרי שקיבלנו שישייה במשחק הראשון בגביע. שחקן שאהבתי מאוד, אבל לא יכל להגיע לשום מקום עם סגנון חיים כזה. איזה בזבוז.
בעונה לאחר מכן הוא קרע את הרצועה הצולבת בשלב די מוקדם, במהלך ניצחון שלנו על בטיס במחזורים הראשונים.
אבל זה היה רק עניין של זמן עד שמשהו היה משתבש ולא כי פאביו קאפלו שפחות אוהב הרפתקאות היה המאמן.
חייב להגיד שאישית לי זה גורם לעצבים לשמוע על שחקנים שקיבלו הזדמנות לשחק במועדון כל-כך גדול וזרקו את זה לפח. כמה חוסר אחריות וכמה טיפשות. גם רונאלדו-פנומנו היה שותה אלכוהול ובטח לא היה דוגמא לשום דבר, אבל גם המספרים שסיסיניו מדבר עליהם כה מוגזמים.
מקצועית אני זוכר כמובן שהוא נתן דחיפה גדולה בעמדה אבל שהיה לו קשה מאוד מול עמנואל אבואה בצמד המשחקים נגד ארסנל. גם ברומא אגב אני רואה שהחזיק שנתיים רציניות, אפילו 44 משחקים בעונת הבכורה, ואז כבר יצא לסיבוב השאלות וכדומה.
הגולאסו אחרי פחות מדקה:
אפשר לעשות רשימה של הדרום אמריקאים המוזרים שהיו אצלינו - “הקוסם” ואנדרליי לושמבורגו, פאולו גארסיה ודיוגו שהוציאו שם רע לאורוגוואים (עד שפדה ואלוורדה הוכיח שהם לא משקפים), סיסיניו, לוקאס סילבה, רינייר כמובן, אפילו וולטר סמואל שהגיע כבלם ענק מהסרייה A ובסכום של 25 מיליון יורו, והיה כל-כך גרוע, רב עם הקהל ונס על נפשו חזרה לאיטליה אחרי עונה ובמחיר הפסד.
אני זוכר אותו בעיקר כשהוא השתתף בפירוק של ברזיל נגד ארגנטינה בגמר הקונפדרציות ב2005. הם פירקו אותנו 4-1 והוא בישל לרונלדיניו.
הוא היה כוכב כשהוא עלה והגיע לאירופה. זה מדהים כמה מעט אנחנו יודעים על החיים הפרטיים שלהם, וכמה הדברים האלה יכולים להיות קריטיים.
בישל שלושה שערים באותו 1:4 גדול, המשחק הגדול בקריירה שלו וכנראה לא ממש מייצג על אף מהירות מסחררת ופס לא רע. 15 הופעות בנבחרת, 32 בריאל מדריד, 91 משחקים ברומא.
הוא הגיע לאירופה בגיל 25 וזה קצת מוזר ויחסית מאוחר. לשם השוואה מרסלו הגיע בגיל 18 וחצי כבר לספרד (ומבחינת סרגל הזמנים זה קרה בסה"כ שנה אחריו, לא תגיד הבדל של עשור). אני לא אומר שכולם כאלה (פרננדו גאגו גם מקרה דומה - היה בן 19 וחצי - הגיע באותו הזמן של מרסלו) אבל גיל 26 זה כבר יותר משליש קריירה. אפילו לא ריאל מדריד, איך הוא לא הגיע לקבוצת דרג ב’ בספרד כמו דניאל אלבס לסביליה וכדומה (גם כן הגיע בגיל 20).
אימונים כמובן לא ראיתי דאז וגם היו מוציאים החוצה פחות וידאו ממה שיש היום. אבל באף משחק ששיחק לא היה אפשר לנחש שהוא אלכוהוליסט ומכור ולא מקצוען.
זוכר לו גם את המשחקים נגד ארסנל, אבל עם סגנון חיים כזה עבור לשחקן ריאל מדריד לאן הוא יכל להתרומם? רק לרדת. מרסלו שלנו הפך למגן היסטורי. אני לא ישכח בחיים מה חסוס נבאס עשה לו בצעירותו, זה היה קשה לצפייה. ועדיין בגלל שהוא היה מקצוען (ובגלל מוריניו) הוא הפך למגן אגדי. אני בטוח שסיסיניו יכל להגיע לגבהים אחרים לגמרי.
ובנוגע לפאולו גארסיה “הפודל” ודיוגו, עושה לי רע להיזכר, חחח. הם היו מיועדים לתפוס הרכב, ביחד עם אירופאים כמו אלברו מחייה ותומאס גראבסן. זוועה.
קאסמירו נפרד מאולד-טראפורד בסטייל - כשמנצ’סטר יונייטד מנצחת 2:3 את נוטינגהאם פורסט וברונו פרננדש משווה שיא בישולים בפריימרליג. הקשר הברזילאי פתח בהרכב והוחלף בדקה ה-81 לתשואות הקהל כשהאוהדים הכינו דגלים ענקיים לכבודו עם הדיוקן שלו. למירו שעלה לכר הדשא עם משפחתו בסיום, יש עוד משחק אחרון באדום במחזור הסיום. התודה רבה על הכל. לחבריי לקבוצה ולצוות. אתם (האוהדים) הדבר הכי טוב במועדון הזה". עוד כמה תמונות מרגשות ו-וידאו קצר - כאן.
אדן הזאר, הרכש הכושל בתולדות המועדון, מספר שוב עד כמה לא הגיע על תקן מחליפו של כריסטיאנו רונאלדו, ושממש פינטז על מספר 10 ולא קיבל.
“לא רציתי את החולצה עם מספר 7. רציתי את המספר 10 של לוקה מודריץ’. ביקשתי ממנו אותו וחשבתי שהוא יגיד ‘אוקיי, תשמור אותו’, אבל הוא לא נתן לי אותו, הוא לא נתן לי”, אמר וצחק. "זה לא היה נטל לרשת את כריסטיאנו בריאל מדריד כי, לדעתי, לא הייתי שם כדי להחליף אותו. התקשורת היא זו שאמרה שאני הולך להחליף את רונאלדו. אני חושב שיש לי סגנון משחק שונה לחלוטין ממנו. לא הצלחתי להבקיע 60 או 70 שערים בשנה. למעשה, בכל הקריירה שלי, בקושי הבקעתי כל כך הרבה. אז, למעשה, סגנון המשחק שלי היה שונה לחלוטין. “הלכתי לריאל מדריד כדי לשחק כמו אדן, כמו שאני יודע, לא כדי להחליף את כריסטיאנו. אבל, כמו שקורה לעתים קרובות, דברים לא הסתדרו”
איזה מביך הוא. אחרי איך שהוא נראה כאן במשך 5 שנים, במקומו לא הייתי מעז בכלל לספר בקול רם שהלכתי לבקש מפאקינג לוקה מודריץ’ את המספר שלו.
אה, ורק לשם הבהרה - הוא יכול להירגע. הוא לא קיבל את מספר 7 בתור היורש של כריסטיאנו. הוא קיבל את המספר בתור היורש של מריאנו דיאז. ואפילו את המורשת הזאת הוא הצליח להכתים.
רגע רגע רגע…עצור הכל!
הוא היה אצלכם 5 שנים???
הוא הואיל בטובו לסכם עם המועדון על ביטול החוזה שנה לפני סיומו - בקיץ 2023, המהלך הכי טוב שלו בלבן, אז היה אצלינו ארבע שנים - מ-2019 עד 2023. גם בתחילת העונה הזו קראנו את הכותרות ש"הרכש הוא הזאר". שיא ההופעות בעונה: 23. שיא השערים בעונה: ארבעה. משחקים ששיחק: 76. משחקים שהחמיץ בגלל פציעה: יותר מזה בוודאות.
אם הזאר ‘היה הזאר’ אז לא היה מתפתח ויניסיוס כנראה, זו אולי נחמה. ואי אפשר להאשים את הפציעה ההיא בקרסול נגד פ.ס.ז’ במשחק אדיר שלו. הוא הגיע לקיץ בטטה וצחק עלינו מהרגע הראשון.