פפה, אוזיל, די מאריה, הבעיה אצלם היא לא היכולת אלא הראש. את פפה כנראה שכן הייתי לוקח. הרבה מההאשמות היו, אם להודות באמת, כי נוח היה להאשים אותו ולא את אדון סרחיו ש(בטח בזמנו) הראש שלו היה יציב כמו רפובליקת בננות. מזל שמאז הוא למד שברבע גמר ומעלה כדאי להרגיע.
היגוואין זה חלוץ שלא שואף לקבל כדור לרגל והוא דווקא יכול להתאים לנו.
כנראה שהוא לא יכול לתרום המון לקבוצה הנוכחית, ובדיעבד ההיפרדות ממנו הייתה אחת ההחלטות הכי נכונות שהמועדון קיבל, אבל אם השאלה היא “למי הכי מתגעגעים?” אז התשובה היא אוזיל.
גם חאמס, שיש לו כמויות בלתי מבוטלות של קסם ברגליים לא התקרב למלא את החסר כשזה נוגע למשחק יפה ו"שוטף" כזה.
אוזיל לדעתי הכי אוברייטד מבין אותם שחקנים.
נעלם רוב זמן המשחק ולא עושה הגנה או לחץ.
הכשרון שם אך לא עשה מספיק.
חאמס גם במשחק רע היה משפיע יותר ומעורב יותר וכן עשה הגנה.
עצם העובדה שהצלחנו תקופה להחזיק קישור עם קרוס מודריץ וחאמס מוכיחה לי את זה.
די מריה מבחינתי הכי טוב מבין אותם שחקנים, הוא אבל צריך לשחק כמו ששיחק בריאל, בעמדה יותר אחורית שעושה גם הגנה ולנצל את הכושר והמוטיבציה הלא נגמרת שלו.
היגוואין זו אהבה אישית שלי אז קשה לי להיות אובייקטיבי לגביו, אך לדעתי יכול לתרום לנו גם היום המון.
ופפה מספר 1 אך היה נכון להפרד ולפנות את הבמה לוראן ונאצ’ו
די מריה הוא הבחירה הראשונה שלי, ואני מודע שלא כל כל יסכימו איתה. 20 בישולים ועשרה שערים בעונה זה לא משהו שאנחנו יכולים לוותר עליו בימינו.
את אוזיל אני לא הייתי רוצה בקבוצה. כישרון יש לו אבל הוא בדיוק כמו בנזמה, נעלם למשחקים שלמים ובכללי אוברייטד.
קאייחון לעומתו מישהו שכן הייתי רוצה. הוא לוקאס ואסקז משופר.
קאקה של מילאן היה מתקבל מאוד באהבה. של ריאל מדריד - הייתי מוותר.
ביכולת של היום, כנראה שחוץ מקאייחון לא הייתי לוקח אף אחד.
דווקא לטעמי לוקאס הוא קאייחון משודרג.
האמת זה מאוד תלוי, הם שחקנים דומים באופן כללי בתואר שלהם כאס מהספסל שיבוא לרוץ, אך ואסקז יותר שחקן אגף מקאייחון שהוא יותר שחקן התקפה.
לכן הייתי מעדיף את ואסקז שיבוא ויעשה הרבה הגנה וגם התקפה, כי בואו נודה באמת אף אחד מהם לא יכנס כשחייבים גול במקום הכוכב, אלא בעיקר כדי לעשות עבודה מעבר להבקעת שערים
אוזיל מגיב לראשונה על כל פרשת ארדואן
https://twitter.com/MesutOzil1088/status/1020984884431638528?s=09
היום פוגשים את מנצ’סטר יונייטד ומוריניו. המאמן אגב מעולם לא הצליח לנצח את ריאל מדריד, לא כמאמן פורטו(פגש אותנו בצ’מפיונס ב-2003/04), ולא כמאמן מנצ’סטר יונייטד(הסופר-קאפ האירופי בשנה שעברה). ראשית, כמה מילים שלכם על התקופה היום: ארבע השנים האחרונות ממש פגעו במוניטין של מוריניו: מה קרה? מה קרה למאמן המנצח של העשור החולף?
ודבר שני, איך תזכרו את הקדנצייה הקצרה של ז’וזה מוריניו בריאל מדריד. מעבר לכך שהיה נראה האיש הנכון במקום הנכון כדי לסלק את מנחוס שמינית הגמר ורגשי האנדרדוג נגד בארסה וכן לשפץ את הקבוצה של מנואל פלגריני עם צעירים מבטיחים נוספים. גביע בעונת הבכורה, אליפות קסומה ב-2011/12 והסופר-קופה הספרדי ב-2012/13.
אליפות ה-100 נק’ ו-121 שערי זכות או שיברון הלב נגד באיירן והכישלון הקבוע בחצי הגמר? וגם העונה שאחר-כך?
מסיבות העיתונאים המרתקות והכאסח עם ברצלונה - בהומור כמובן(“קרויף יכול ללמד אותי הרבה דברים ואחד מהם הוא איך להפסיד 4:0 בגמר ליגת האלופות”| “כל הכבוד לבארסה שגידלה אצלה בקאנטרה את סטויצ’קוב ולאודרופ וקומאן ורומאריו”) או הבכיינות?
השבחתם של די-מאריה ואוזיל או העובדה שמירר את החיים לאיקר קסיאס והצליח להסתכסך גם עם פפה ועם אחרים?
אני רק אניח את זה כאן:: מעניין אם אתם זוכרים. שמינית גמר גביע המלך נגד סלטה בברנבאו, העונה האחרונה של מוריניו. ריאל הפסידה 2:1 בבלאידוס, ועכשיו הגומלין. מוריניו ממקום מושבו על הספסל חושב ששחקן סלטה עושה פאול על כריסטיאנו וצריך לקבל כרטיס אדום, אבל כריסטיאנו יודע שהוא זורק את עצמו ומגיב בחיוך. ואז מוריניו משתולל…
עסקה ביזארית או מרתקת, שהתבשלה זמן רב באיטליה, הגיעה לסיומה:
רשמית: גונזלו היגואין שחקנה החדש של מילאן, חתם לחמש שנים(זה לקח זמן היות ובהתחלה היגואין התנגד ולא רצה לעבור למילאן). באיטליה הוא כבש 91 שערים במדי נאפולי ועוד 55 במדי יובה, סה"כ 146 שערים. החלוץ מצטרף לרשימה מצומצמת של שחקנים שעברו מצד לצד, כשהאחרון שעשה זאת הוא בונוצ’י כמובן ולפניו אנדראה פירלו. עוד שחקנים ברשימה: פיליפו אינזאגי(יובה: 1997-2001, מילאן: 2001-2012), רוברטיו באג’יו(יובנטוס: 1990-1995, מילאן: 1995-1997), אדגר דווידס(מילאן: 1996-1997, יובה: 1997-2004) וג’וזפה מיאצי(מילאן: 1940-1942, יובה: 1942-1943), פאולו רוסי(יובנטוס: 1981-1985, מילאן: 1985-1986), פאביו קאפלו(יובה: 1970-1976, מילאן: 1976-1980). עוד שחקנים ככה בשלוף שלא עברו ישירות: איברהימוביץ כמובן, פטריק ויירה, אמרסון, זאמברוטה.
מעניין אותי לדעת כמה שחקנים שיחקו במשולש יובה-מילאן-נאפולי. אני חושב שהיגואין החלוץ הכי טוב שהיה למילאן מאז זלאטן ומקווה שיוביל אותה בחזרה לליגת האלופות. מעולם לא היה בין חמשת החלוצים הטובים בעולם אבל לפרקים גדולים היה לא רחוק מזה וגם עם הכרס והמשקל העודף הוא מאוד מסוכן וגולר בטוח. סימן השאלה לגבי הצ’מפיונס יישאר כנראה תמיד, לא נורא. צר לי עבורו שהוא עוזב מעין בדלת האחורית ומוותרים עליו בקלות, קשה להגיד שעמד בציפיות במדי יובה לחלוטין אבל מבחינתי הוכיח את עצמו מאז שעזב את ריאל מדריד כי לא הסכים להיות כינור שני לבנזמה.
על פניו עסקה מוזרה.
בפועל מילאן צריכה חלוץ טוב גם אם תקבל בלם קצת פחות טוב (אבל ליותר שנים), בעוד יובה הביאה את רונאלדו ולא רוצה את היגוואין ממורמר על כך שהוא כבר לא הכוכב. נראה לי ששתי הקבוצות שיפרו את מצבן
קודם כל אני מסתכל מנק’ המבט של היגואין - דוחקים אותו לפינה, הוא עוזב חד משמעית לקבוצה הרבה פחות טובה, אני מאחל לו שמילאן הנוכחית תהיה כמו נאפולי אליה הגיעה שהתבררה כקבוצה שיכולה לרוץ לאליפות גם אם תמיד היה חסר לה משהו, והיגואין גם רשם עונות שיא מטורפות עם מספרים שלא האמנתי שיהיה מסוגל לנפק(רק תוריד קצת במשקל, מה יש??). כמוכן, יובה מוותרת על הדבר הגדול הבא מבין שחקני ההגנה וכמובן שלא שכחו את הרצון העז של בונוצ’י לעזוב.
משהו שמעניין לגבי יובה זה ההרכב.
רונאלדו מעולם לא באמת הסתדר כחלוץ בודד, והפעם דיבאלה שלצידו גם לא חלוץ חוד. יובה בעצם תשחק ללא חלוץ חוד במערך ומעניין לראות איך זה יצליח ואיך יהיה שיתוף הפעולה בין השניים.
לטעמי היה עדיף להם להשאיר את היגוואין, כי הם יצטרכו חלוץ חוד מתישהו
אלגרי מאוד מחזיק ממנדזוקיץ’. לא פוסל את האפשרות שהוא זה שיפתח לצד רונאלדו.
היגוואין היה החתמה של החלשת היריבה, לא באמת השחקן שיכול לקחת את יובה לגבהים שהיא שואפת אליהם. ברגע שהיא הביאה מישהו שכן, אין לה בעיה לשחרר את האיום הזה לקבוצה החלשה ביותר מכל ה5 מתמודדות שלה.
רונלדו גם גרם לבונוצ’י לחזור ככה שזה היה רכש כפול.
אם העסקה תתברר בדיעבד כהצלחה או כישלון, לטעמי הרבה תלוי אם הקלדרה הזה בלם או שיובה מכרו להם לקרדה
אחד האנשים הכי שמחים על הירקמות בין יובנטוס ומילאן הוא אלבארו מוראטה שלא יצטרך להתמודד גם מול היגואין על מעמדו ומקום בהרכב של סארי אלא רק עם ז’ירו. מוראטה פותח את העונה השנייה בצ’לסי בתקווה לשיפור משמעותי וכשהלחץ לשחק במונדיאל ירד ממנו מן הסתם אבל הוא רוצה לחזור לסגל הנבחרת. כמו שאתם רואים מוראטה כבר לא עם הסיפרה מס’ 9 בצ’לסי אלא בחר במספר חדש הלא הוא 29 והסיבה היא: שני בניו הבכורים נולדו ב-29 ביולי(כן, כן, במהלך השבוע!). המספרים המלאים של מוראטה מהעונה שעברה: 48 משחקים ו-2768 דקות בכל המסגרות - 15 שערים(11 בליגה ואחד בצ’מפיונס) ועוד שישה בישולים. עד סוף ספטמבר אשתקד היו לו שישה שערים ובסוף דצמבר 9 כך שהוא פתח טוב אבל החצי השני של העונה היה קטסטרופה. בריאל בעונה האחרונה אגב לשם השוואה כבש 20 שערים ב-43 משחקים ו-1873 דקות.
https://www.instagram.com/p/BmA6C2HnNm7/?utm_source=ig_share_sheet&igshid=966xs7c0gh6z
לא יודע מה אתכם, אני ממש צחקתי.
הצלה גדולה של סאן-איקר אתמול, והאיש חגג תואר שני עם פורטו אחרי זכייה בסופר-קופה הפורטוגלי כשפורטו מנצחת את דפורטיבו אווש 3:1. במדי ריאל זכה בסופר-קופה הספרדי ב-2001, 2003, 2008 ו-2012. בציוץ אחר שהעלה בטוויטר כתב איקר על רקע תמונה שלו מניף את הגביע - ‘נהנה היום וכבר ממחר נתחיל לחשוב על עוד אליפות בשביל האוהדים שלנו - כי מגיע להם’. מדובר בתואר מס’ 24 עבור איקר בבוגרים - 19 במדי ריאל מדריד ועוד 3 במדי נבחרת ספרד בסרייה יורו-מונדיאל-יורו.
אנחל די-מאריה אגב עושה חיים משוגעים עד ששוב יחזור לספסל בפאריס כשכל הכוכבים ישחקו. אתמול הוא כבש צמד בסופר-קאפ הצרפתי נגד מונאקו במשחק חד-צדדי לחלוטין, 4:0.
איקר לא הודיע על פרישה במהלך העונה?
פרש בעונת 2012/13 לדעתי.
מוראטה ממשיך לחטוף אחרי עוד תצוגה לא טובה אמש במגן הקהילה וריו פרדיננד אמר שבלמים פשוט לא מפחדים לשחק נגדו. לא עזר לו גילוי הלב על הדיכאון שחווה בעונה שעברה. חזור הבייתה אלברו.
יממה אחרי שהוצג בצ’לסי כשחקנה החדש של הקבוצה ואמר - “אני מאוד שמח וגאה, ולא יכול לחכות כבר להתחיל לשחק במדי הקבוצה, אעשה את הכל כדי לתרום לקבוצה ולשמח את האוהדים”, הגיע זמנו של קובא להיפרד מריאל מדריד בפוסט קצר ברשתות החברתיות, כמובן על רקע אחד מגביעי אירופה בהם זכה בכל אחת מהעונות שלו בקבוצה[אם כי מעולם לא שיחק בגמר] - “אחרי שלוש עונות מלאות בתארים, החלטתי להמשיך הלאה, אבל למרות שדרכינו נפרדות כרגע אני רוצה להודות לכל המשפחה הענקית של ריאל מדריד ולכל האוהדים שלהם על היותם חלק מפואר בחיים שלי, המקצועיים והאישיים, זו תקופה שלעולם לא אשכח”.
בנימה אחרת, לקראת גביע הברנבאו מחר והמשחק נגד מילאן - שוב עולים הזכרונות מגונזלו היגואין ואם היה לי זמן הייתה מתארגן על כתבת צבע. הילד שכבש את שער הבכורה בדרבי - בדומה לראול, ומעשה הגבורה נגד אספניול, והצמד במשחק האליפות, והגול נגד אוססונה במשחק האליפות ההוא כנגד כל הסיכויים, אפילו כבש את השער הראשון בסאן-ממס באליפות המרגשת ב-2011/12. הוסיף המון תשוקה ומהירות לקבוצה האפורה של קאפלו שהפכה את עורה בחצי השני של 2006/07, שחקן שמאוד אהבנו והתחברנו לאמוציות ולתשוקה שלו. הייתה לו גם רביעייה נגד מאלגה.
אבל עם כל הכבוד יש רגע אחד שלא אשכח, וזה היה בעונה מחורבנת שנגמרה בטעם רע מאוד. ועדיין, זה משחק שכולם זוכרים אותו, לא היה מפגש פורום וצרחנו בבית כמו מטורפים כל אחד בביתו-הוא. הגול נגד חטאפה, כנסו לזה, אתם תודו לי ואני מבטיח לכם חיוך ענק של מפגרים על הפנים. לוקח את הכדור וברגל שמאל החלשה בדקה ה-90 בועט לאמא של החיבורים. אורגזמה.
