אז מרסלו אומר בקולו שהוא עוזב. אין בכלל מילים
https://twitter.com/MadridismoreaI/status/1530706426536001536?s=20&t=52C3FTA2bkAAktdAifEPMw
אז מרסלו אומר בקולו שהוא עוזב. אין בכלל מילים
https://twitter.com/MadridismoreaI/status/1530706426536001536?s=20&t=52C3FTA2bkAAktdAifEPMw
יושב לו רפאל וראן עם פיג’מה וקצת פיצוחים, אתמול בשעה שמתחיל המשחק, חושב על העונה שעברה עליו תוך כדי שהוא מדליק את הטלוויזיה ורואה את ריאל לוקחת עוד צ’מפיונס, הפעם בלעדיו. יושב לו כריסטיאנו רונאלדו ששנה הבאה לא ישחק בליגת האלופות ורואה את אותה הקבוצה מגיעה לאותם הישגים גם בלעדיו, כשבנזמה ממלא את מקומו ואף אחד מהאוהדים לא זוכר את מקיומו בכלל בעת המשחק. יושבים להם גם די מריה, אודגור, ועוד כל מיני אקסים שבחרו לעזוב.
מה עובר להם בראש כשהם רואים את זה? מקווה מאוד שהם מבינים שהכמה גרושים הנוספים שיעשו במקום אחר לא היו שווים את זה.
סנטיאגו הפך מזה ששואל האם כדאי שנעבור את הרבע כי חבל שסתם נושפל בחצי, לאוהד ריאל טיפוסי יהיר ומתנשא שבטוח שזאת הקבוצה היחידה בעולם.
ברוך הבא
לא חושב שהזיז לוראן יותר מדי, וזה חלק מהבעיה איתו. את רונאלדו אני כן בטוח שזה קצת אוכל מבפנים.
באותו נושא, ומישהו שבאמת צריך קצת לחשוב על איך הקריירה שלו התקדמה: (משום מה לא רואים את התמונה, אבל הוא היה באיצטדיון)
https://twitter.com/MesutOzil1088/status/1530627091011600384
אני די בטוח שמי שהכי אוכל את הלב זה בכלל אחד סרחיו ראמוס. לראות את הרשימה הארוכה החדשה של זוכי 5 אליפויות אירופה ולא להיות חלק ממנה. ולטובת מה? יכל עכשיו לזכות בעוד נשיקה לסיבלס ולהעצים את האגדה שלו.
אם כבר אני חושב שרונאלדו עוד יותר אוכל את עצמו כי לא מעט שחקנים השוו את השיא זכיות שלו אתנול. מעלה לי תמונות לסטורי ואינסטוש כאילו לשדר עסקים כרגיל. לפעמים אני חושב שהוא כזה צומי/לא בוגר. אבל אולי זה רק אני
זה רק אתה. כריסטיאנו רונאלדו לא יושב עם הטלפון שלו ומעלה דברים לאינסטגרם. יש לו צוות שעובד בזה, כי החשבון שלו הוא עסק (אפרופו עסקים כרגיל). ככה זה כשאתה האדם המפורסם ביותר בעולם.
מה שהוא, בניגוד לוראן, יכול לומר לעצמו זה “ריאל אמנם עשתה את זה בלעדיי, אבל גם אני עשיתי את זה בלעדיה”.
אבל בפועל, מה שסביר להניח שהוא עשה זה ללכת לחדר כושר, להתאמן עשר שעות ולאכול ברוקולי ואבקת חלבון באמבטיית קרח, כמו בכל יום. בזמן שאנחנו מפצחים גרעינים ומבלבלים את השכל על איך איש שאנחנו בכלל לא מכירים מגיב רגשית לאירועים שונים.
כאן רק כדי לציין את המובן מאליו: אם אחד מהמוזכרים לעיל לא עוזב, אנחנו נמצאים במציאות אחרת, “כל הקלפים מתערבבים מחדש״ ואי אפשר לדעת איך היינו נראים (לטוב או לרע). זאת מבלי לסתור את העובדה שהרוב המוחלט מביניהם נמצא בדעיכה מהרגע שעזב, מקצועית והישגית.
כריסטיאנו לא יזם את הפרידה, בניגוד לראמוס, וראן ואודגור למשל.
היה לו חוזה עד 2021 אך הובהר לו שבעקבות גילו המתקדם מעמדו יפחת וכן הלאה. כזכור בייל כבש את גמר הצ’מפיונס בתזמון מושלם והשאר היסטוריה, כלומר פלורנטינו התנפח ופעל בניגוד להשקפתו של זידאן (אנטי בייל), שהשאיר את המפתחות כתוצאה מכך. בדיעבד מאז אותו גמר, איבדנו את כריסטיאנו (שאיבד אותנו בעצמו) ובתמורה קיבלנו לגמרי כלום מגארת’ בייל עד עצם היום הזה.
תשמע הוא עדיין עומד שם עם הגביע בברנבאו, לפני שעתיים הוא נישק א הפסל של הסיבלס, זה קצת מוזר לכתוב עליו בדיון האקסים כבר עכשיו, מה הלחץ?!?!!?
https://twitter.com/totalcristiano/status/1531022559923380227
“זה רגע נפלא בחיי, אני סוגר כאן מעגל, במועדון הטוב בעולם. היום זה לא יום של עצב, זה יום של שמחה כי זכינו שוב בליגת האלופות עבור המועדון הטוב בעולם. תודה רבה על הלילות הקסומים שחיינו כאן. העתיד במדריד טוב מאוד עם הצעירים. תודה על התמיכה! האללה מדריד!”. השחקנים הניפו אותו על הכתפיים. בהמשך היה מעגל עם הגביע וביוזמת הקפטן שהיה עם המיקרופון שרו את “Como No Te Voy A Querer”.
אין ספק שהפוסטים הכי קשים הם לא אחרי תצוגות נפל בקלאסיקו או הדחות בשמינית הגמר אלא פרידה משחקנים שגדלנו עליהם והתאהבנו בהם גם אם במקרה שלו זה לקח זמן וזו לא הייתה אהבה ממבט ראשון. אני מנחם את עצמי בשני דברים - א’ בסיום המדהים שלו - תשוו למשל לסרחיו ראמוס| ו-ב’ האמת שאין כאן כל כך שאלה בפן המקצועי. הוא פצוע, הוא לא ממש בכושר. אבל זה עצוב וזה טראגי ויהיה לי קשה מאוד, לא רציתי שהיום הזה יגיע. אני לא יודע מאיפה להתחיל אפילו. האיש שהאפיל על רוברטו קרלוס. שיאן התארים שלנו. החיוך, השמחה והדריבל. מגן שהוא פליימקר. אגב, זהו, פרשתי מהצפייה בחגיגות בברנבאו, גדול עליי אחרי המאורע הזה. וסליחה, באמת סליחה מכל הגיבורים האחרים כמו בנזמה-קורטואה-מודריץ’-ויניסיוס שמגיעה להם המון אהבה, קרלו במצב רוח שטות.
אתמול השחקנים הניפו אותו על הכתפיים כי גם הוא עוזב את המועדון עם תום חוזהו אחרי שנים גדולות (גם לו מגיע - טור דעה בתקשורת) וכעת הגיע מכתב הפרידה של איסקו באינסטגרם.
כשאיסקו הגיע לריאל מדריד בקיץ 2013 ספק אם הוא חשב שיישאר כאן תשע שנים, ישחק 350 משחקים, ירשום 53 שערים. ספק אם האמין שיהיה חלק מתור הזהב ויזכה חמש פעמים בליגת האלופות כשהוא משחק בארבעה גמרים ופותח בהרכב בשניים מהם. כעת, יממה לאחר החגיגות בברנבאו, הקשר נפרד בפוסט מרגש באינסטגרם עם תמונה מכל אחת ואחת מהזכיות שלו בליגת האלופות ועוד כמה. ויש גם מסר לעתיד ועקיצה לאמבפה. באמת שקצת עצוב לי עכשיו. והנה המכתב המלא שלו:
"כשהייתי במלאגה וידעתי שאני חייב לעזוב - כבר סיכמתי בקבוצה אחרת. אבל אז ריאל מדריד דפקה על הדלת שלי ולריאל מדריד אתה לא יכול ואסור להגיד לא, למרות שתמיד יש יוצאים מן הכלל. אני זוכר שאמרתי לקרוביי - “מדריד, לעזאזל לא זכתה בליגת האלופות הרבה שנים ויש לי הרגשה שזה עכשיו יקרה”. והגביע העשירי הגיעע - הדסימה. כל מה שבא אחרי זה כבר היסטוריה.
“תשע שנים לאחר מכן מסתיים הזמן שלי במועדון, מה שאפשר לי להגשים את כל החלומות שהיו לי כשהייתי קטן. חוץ מהגשמת חלומות, לזכות ביותר תארים ממה שדמיינתי, לשחק עם הגדולים ביותר, לפגוש אנשים מדהימים: היה לי פאקינג אחלה זמן על כר הדשא ונהניתי מכל רגע. ללא ספק אני זוכר את הטוב ביותר ואני מקווה שגם אתם, כולכם!”
"אני רוצה להודות לחבריי לקבוצה, למאמנים, לצוות האימון, לפיזיותרפיסטים, לכל העובדים בוולדבבאס ובסנטיאגו ברנבאו על העבודה, האהבה והתמיכה שכולם צריכים ושאף פעם לא הייתה חסר לי. אני גם רוצה להודות לאוהדים שקיבלו אותי בצורה מדהימה מהיום הראשון ומלווים את הקבוצה הזו בכל פינה בעולם!.
אגב, אתמול אמרתי לחבר שאני לא מבין למה הם מקפלים את מסיבת הסיבלס אם גם הגביע ה-15 בדרך. נתראה. Hala Madrid Y Nada Mas".
אחד השחקנים האהובים עליי - בגלל הטאצ’, בגלל שהוא מצית את הדמיון, בגלל שאתה אף פעם לא בטוח בדיוק מה הוא יעשה. הבעיה היא שכמו הרבה פעמים עם שחקנים מהסוג הזה (ובתור חובב של הז’אנר נכוויתי מהם הרבה), הם מתקשים לשמור על יציבות ולהפגין את הניצוץ הזה פעם אחר פעם (מה שהופך שחקנים כמו מודריץ’ ואינייסטה לכ"כ חריגים).
עדיין אני אשמור לו מקום חם בלב על כל רגעי העונג שהוא הביא לי - תכליתיים ולא תכליתיים כאחד, לא כ"כ אכפת לי - ואפילו אזכור את התקופה שבה הוא נאלץ לעבוד קשה וללמוד את העבודה של קשר אמצע, עם כל העבודה ההגנתית “המלוכלכת” שהיא כוללת.
הפוסט הזה מוכיח שלמרות שאולי אצלנו האוהדים הוא היה השנה באותה סירה כמו בייל, אין שום קשר בין ההתנהלות של השניים. מנטש אמיתי.
איזה סיומת פוסט של מלך. כאילו הוא אחד החברים שמגיבים פה בפורום.
איסקו בעיני הוא פספוס ענק, מבחינת יכולת הוא ללא ספק עם טאץ’ של איניסטה. לטעמי הוא התאום שלו ותמיד הייתה הסכמה בין מחנות האוהדים שהוא מתאים לסגנון משחק שלנו מאשר לריאל מדריד.
אני בחיים לא אשכח שראיתי אותו נגד איטליה. זה היה מופע של אומן.
גם תמיד חשבתי ככה, אבל חסרה לו את התכונה שהכי ייחדה את אותה קבוצה שהייתה לכם, לדעת לשחק בנגיעה.
איסקו מדהים עם הכדור ואי אפשר לחטוף לו, אבל הוא פשוט מאט את המשחק.
אולי בברסה הוא היה לומד את זה, אבל בהתחשב במוצר שהתפתח בריאל אני חושב שהוא לא היה מתאים לכם בדיעבד, למרות שכל הקריירה שלו גם חשבתי שכן
https://twitter.com/GetafeCF/status/1534573467256823809?t=Hbd0RQ7gCxbe2r0tQAXyPw&s=19
חטאפה מחתימה את בייל או שמדובר בהטרלה?
בדוק שמולינו הוא ייתן את משחק חייו
קפץ לי באקראי עכשיו סרטון של ראמוס מחסל שחקני יריבה לאורך השנים, לא היה ולא יהיה שחקן כזה שוב. הבנאדם הוריד לפויל וצ׳אבי את הפרצוף רק כי פנו אליו, הוציא לסלאח את הזרוע מהשקע, ניסה לסיים למסי את הקריירה כמה פעמים ושבר כל שיא אדומים וכרטיסים בהיסטוריה, אלוהים כמה שאהבתי אותו. לא חושב שאי פעם היה שחקן ששילב רמה כזאת של איכות כדורגלנית יחד עם אכזריות של שחקן אנגלי בליגה השלישית משנות 80.
היה חייב לסיים את הקריירה במדריד. חבל שאגו מנופח גרם לו להתבזות במדי פריז בדמדומי הקריירה שלו. בזמן שהשחקנים שלנו העלו תמונות מהזכייה ה-14 הוא העלה סרטונים שלו כובש במשחקי אימונים…
הזכרת לי סיפור מהפעם האחרונה שטסתי למדריד - זה היה לניצחון שלנו על ולנסיה 2-0 בדצמבר 2010 בעונה הראשונה של מוריניו. קבענו לעשות את הסיור בברנבאו כמה ימים לפני המשחק ומראש התלבטתי איזו חולצה לקנות בחנות הרשמית. יצא שהמשחק לפני הטיסה היה קלאסיקו בקאמפ נואו, אז החלטתי שאקנה את החולצה של מי שיהיה הכי טוב אצלנו בקלאסיקו.
כולנו זוכרים איך הקלאסיקו ההוא נגמר. כולם היו זבל רקוב אצלנו והחלטתי שאלך על ראמוס רק כי הוא פירק למסי את הרגל והעיף סטירה לפויול בסוף המשחק.
לא היה אופטימלי לטוס למדריד אחרי תבוסה כזו אבל לפחות ראיתי את רונאלדו דופק צמד מרשים מאוד מול ולנסיה…
אולי אתה זוכר מה פויול עשה אחרי הסטירה?
רץ לראמוס כדי להגן עליו מפני שאר שחקני ברצלונה.
פויול = קלאסה. איפה הוא ואיפה ראמוס.