אני לא מסכים לגבי הדמיון למודריץ’. הוא מוסר טוב, דריבליסט לא רע ובעיקר תורם
בניהול המשחק ודחיפה קדימה- שתי תכונות שיש למודריץ’ (וחסרות לשאר הקשרים בסגל) וגם לאודגור. יותר מזה- אלה שתי תכונות שמאוד מאפיינות אותם.
בכל מקרה- מן הסתם אם אודגור היה נשאר הוא היה מקבל פירורי דקות ולא היינו זוכים לראות את זה, כך שהעזיבה שלו כן הייתה הצעד הנכון.
מוסרים ודריבלסטים טובים לא כ"כ חסר בשוק.
מה שמדהים במודריץ’, והופך אותו למי שהוא, זה שהוא עשה את כל זה בהתקפה בזמן שהוא היה גם שחקן הקישור הכי אחראי שלנו בהגנה. הרבה יותר מסוכן (ואפקטיבי) לעשות את ההשתחררויות האלה על המקום בקו ההגנה האחורי, וככה לשחרר את הקבוצה קדימה, מאשר בקו ההתקפה הקדמי, כשאתה יודע שיש 2 קווי הגנה מאחוריך לגיבוי. אנחנו צריכים שחקן בפרופיל הזה, שיודע לעשות את שני הדברים. אודגור לא כזה.
וכן, זה חוזר שוב להסבר הקבוע של ‘נגמר עידן מספרי 10 קלאסיים בכדורגל המודרני’. יש מעט מעט מאוד שחקני קישור יצירתיים ששווה לשלם עבורם את המחירים ההגנתיים, לקבוצה שרוצה להיות ברמות הגבוהות באמת. דה ברויינה הוא דוגמה לחריגה הזאת. אודגור לא.
אל פנומנו מדבר| לאחר האירוע המרגש של הקרנת הבכורה של הדוקו הסוקר את הקריירה שלו, “אל פנומנו”, בו הייתה פמילייה מריאל מדריד - הנשיא פלורנטינו פרס, קרלו אנצ’לוטי המאמן וגם ויניסיוס ורודריגו ואדר מיליטאו, רונאלדו התפנה לריאיון במארקה. הוא אמנם לא דיבר על ריאל מדריד אבל כן סיפר על הלחץ הגדול בו היה שרוי, המונדיאלים, הקשר המיוחד עם זינדין זידאן ועוד.
איך היית מגדיר במילה אחת את מה שהמונדיאל מייצג? - “זה מאוד קשה. הכדורגל עצמו הוא כבר משהו שאיתו אני לא יכול לתרגם את מה שאני מרגיש… המונדיאל יהיה כמו לב ההיסטוריה של הכדורגל. בברזיל אנחנו גדלים וחיים חולמים על זה מגיל צעיר מאוד, מאז שידעתי על קיומי. יצאנו לצבוע את הרחובות, לשחק כדורגל והיינו קוראים אחד לשני בשם שחקני הכדורגל…אנחנו חיים עם קשיים רבים ובזמן המונדיאל המדינה מתאחדת. כשאתה זוכה במונדיאל זה רגע ייחודי מבפנים”.
“הזכייה במונדיאל 2002 היא ללא ספק הרגע הגדול בקריירה שלי ולא רק בגלל הניצחון והספורט אלא כל מה שקרה. התגברתי על הדרמה ב-1998, ההתקף והפציעות. זו הייתה הצלחה טוטאלית, נבחרת ששיחקה את הכדורגל שרצו לראות והצליחה להתגבר על כל הקשיים”.
“ניסיתי להפיק מאה אחוז בכל משחק. גם בגמר ההוא אחרי מה שקרה בחדר, הלכתי לישון וקמתי עם קצף בפה כשאני לא יודע מה קרה שם - הכדורגל פשוט יותר ממה שאנשים עושים ממנו - אחד מנצח והשני מפסיד. אני מקבל הפסדים כמו שאני חוגג את הניצחונות. צרפת הייתה עדיפה ב-1998. ב-1994 אמנם לא שיחקתי אבל לחלוטין אני מחשיב גם את הזכייה הזו. במונדיאל זוכים כולם, גם מי שלא משחק, וזכיתי ללמוד הרבה, זה היה טקס חניכה”.
“אי אפשר להשוות בין ליגת האלופות למונדיאל כי אחד הוא טורניר קבוצות והשני של נבחרות. הספרדים זכו במונדיאל לראשונה ב-2010. לא הייתי משנה דבר בקריירה שלי גם אם זה חבל מאוד שלא זכיתי בליגת האלופות. למרות שיש שחקנים בדור הזה שזכו בהכל - זה כמעט בלתי אפשרי. אני מאוד שמח וגאה על כל מה שהשגתי. אני לא חושב שאפשר להשיג הכל, למרות שיש לנו דוגמאות של אנשים שניצחו הרבה יותר ממני”.
זינדין זידאן היה הראשון שביקר אותך בבית החולים לאחר הפציעה הקשה השנייה - “לזיזו יש תפקיד מאוד מיוחד בקריירה שלי. תמיד היה לי כבוד מדהים אליו, מאז שנפגשנו בפעם הראשונה, הוא ביובנטוס ואני שחקן אינטר. שם כבר התחלנו מערכת יחסים של כבוד הדדי. לא היה לי קשר אישי איתו כשנפצעתי וזו הייתה הפתעה גדולה ונחמדה כשהוא ביקר אותי. הוא היה האדם הראשון מחוץ למשפחתי שעשה זאת. הוא אמר לי: ‘אומץ, תבריא מהר, הכדורגל צריך אותך…’. שוחחנו וזה נתן לי שמחה עצומה שם ברגע כל כך קשה”.
בסרט התיעודי אתה מדבר על בריאות הנפש עם חברך רוברטו קרלוס. נכנסת לדיכאון? - “כן, היום אני עושה טיפול. אני כבר שנתיים וחצי בתהליך הזה ואני מבין הרבה יותר טוב אפילו מה הרגשתי קודם. אבל היי, אני מדור שבו זרקו אותך בחו"ל והיית צריך לעשות את המקסימום ולהסתדר. אני מסתכל אחורה ורואה שכן, נחשפנו ללחץ נפשי מאוד-מאוד גדול וללא כל הכנה אליו. גם בגלל שזו הייתה תחילתו של עידן האינטרנט, עם המהירות שבה המידע נע. בתקופה זו לא היה חשש ומודעות לבריאות הנפשית של השחקנים. היום הם מוכנים הרבה יותר, נותנים להם את הטיפול הרפואי אפילו הדרוש להתמודדות יום-יום ולומדים יותר את השחקנים: הפרופילים של כל אחד, איך הם מגיבים, איך הם צריכים להגיב… בזמני לא היה כלום של זה”. הוא נשאל האם דיבר על זה עם חברים בחדר ההלבשה או שהרגיש לא בנוח ואמר: “המציאות היא שאפילו לא ידענו שקיימת בעיה מסוג זה. הנושא הזה זכה להתעלמות מוחלטת בקרב דורנו. רבים, מן הסתם, עברו תקופות איומות, אפילו דיכאון, בגלל חוסר פרטיות, חוסר חופש… נכון שהבעיות היו מאוד ברורות, אבל הפתרונות לא היו זמינים. הכינוי ‘אל פנומנו’ הפעיל עליי לחץ רב”.
האם זו ברזיל של ניימאר או של ויניסיוס? - “לדעתי הנוכחות של ויניסיוס טובה מאוד לניימאר כדי לפטור אותו מקצת אחריות. בשמאל הוא מהווה ייסורים לכל הגנה, כמו שניימאר הולך להיות עבור כל היריבים בזכות החופש ללכת לאן שהוא רוצה. יש לנו את הכישרון לזכות במונדיאל, אבל זה תלוי עד כמה כולם מחויבים בחודש הטורניר”.
ומה עם הקלאסיקו? - “זה המשחק הכי גדול בכדורגל העולמי. שיחקתי כמה והאווירה מדהימה, מהגעת השחקנים לאצטדיון. ואז איכות השחקנים… זה משחק ייחודי ללא ספק. אני חושב שקארים בנזמה יהיה השחקן המכריע לפני שהוא זוכה בכדור הזהב”
נפרדים מפיפיטה: גונסאלו היגואין שיחק אתמול את משחקו האחרון בקריירה. וזה כלל לא משנה שאינטר מיאמי שלו הובסה 3:0 מול ניו-יורק סיטי. היגואין, שתמיד הפגין אמוציות, כרע ברך ודמע על כר הדשא. “עכשיו מתחילים הדברים החדשים. החלום נגמר. אני רוצה שיזכרו אותי כאדם טוב, זה הדבר הכי חשוב מבחינתי. 17 שנות קריירה, זה חצי מהחיים שלי. עולות לי כל כך הרבה תמונות בראש, מכל השנים. אבל אני שמח כי נתתי הכל עד היום”.
מעל 350 שערים בקריירה (366), כמעט 800 משחקים. ריאל מדריד, יובנטוס, מילאן, צ’לסי, נאפולי, ריבר פלייט, קצת MLS, שני מונדיאלים עם ארגנטינה. שש אליפויות - שלוש בספרד ושלוש באיטליה, תואר מלך השערים בסרייה א’ אחרי ששבר שיא עתיק. הייתה גדול, היגואין, מתגעגעים
אולי בהמשך אכתוב עליו יותר. אני כועס על עצמי שלא קניתי חולצה שלו. ילד תותח שהעיר את משחק ההתקפה שלנו ב-2007 ועשה מהומות גם בכנף. שחקן מרגש, אחושרמוטה מרגש. בתקופה שהליגה הספרדית לא הייתה של מאה נקודות בעונה ובלי החייזרים - פיפיטה ניצח הרבה משחקים גדולים ‘וצמודים’, גם אם לא בהכרח קלאסיקוס. אני בעיקר זוכר את ה-2:3 על חטאפה בעונה המסריחה של ההשפלות, אבל הפצצה הזו ברגל שמאל בדקה ה-90 וכשנשפנו בעורף של בארסה - וואו. לצערי לא שכחו לו את ההחמצה נגד ליון. אני שמח שהוא פרח בקבוצה אחרת כמו נאפולי וסמלי שבמשחק האחרון אצלנו הוא ענד את סרט הקפטן וכבש את השער האחרון שלו בקבוצה והשתווה לחואניטו. היה לי קשה עם ההגדרה שלו כלוזר למרות שהוא לא הבקיע מספיק בליגת האלופות וכמובן היה את ‘צבא מסי’ על ההחמצות בגמר המונדיאל שאכן זה לא מתאים לו. אם רונאלדו פנומנו אמר שהיה לו קשה פסיכולוגית וסבל מלחץ עצום אז גם לפיפיטה מותר. והוא חתום על שער האליפות 2008 נגד אוססונה בגשם ובבוץ ובעשרה שחקנים, וגם בעונת המאה נקודות ו-121 שערים נגד בילבאו. אוהב אותך, פיפיטה.
כשאני חושב על היגואין, הדבר הראשון שעולה לי לראש זה לא ההחמצות מול ליון. גם לא הספסולים לטובת בנזמה, או החיכוכים שהיו לפעמים עם כריסטיאנו.
מה שעולה לי, זה הרגע הזה:
ילד בן 19 מריבר פלייט, בלי כישרון בולט או סקסי כמו של חברו הברזילאי, ושאף-אחד לא סופר יותר מידיי, אבל ברגע של נחישות מדהימה - מוביל את הרמונטדה הכי גדולה בעונת הרמונטדות הכי גדולה, ברגע שמגדיר יותר מכל בעיניי את העונה - ואת השחקן.
תודה לך פיפיטה.
שמע אתה מחזיר אותנו לימי 2006/07 המיתולוגית, עדיין אין וואטספ, הטוויטר בחיתוליו אם בכלל, השידורים הישירים בערוץ ספורט5, אולי גיא קליין הגדול יודע מה זה האתר האלוהי הזה “מארקה” וכולם מתעדכנים ממנו.
זו הייתה קבוצה נכה התקפית שהיה בלתי נסבל לראות אותה מאז ה-0:2 בקלאסיקו בערך, כזו שאם לא רוד ואן ניסטלרוי אז אף אחד לא מבקיע. ובחצי השני של העונה הכל התהפך, הקבוצה הראתה אופי שוב ושוב ושוב והאמונה החלה עוד עם ה-1:3 האדיר על סביליה בניצוחו של גוטי. כל ניצחון ליגה אז היה סופר-מרגש. חוסה אנטוניו רייס ז"ל שגם הוא היה שחקן מעצבן אבל כבש צמד במשחק האליפות - בישל את השער. זו האליפות הכי-הכי-הכי מרגשת אבר.
לא הייתה לו טכניקה מדהימה כמו בנזמה או משהו כזה והוא לא היה קילר כמו ואן ניסטלרוי אבל תוך כמה חודשים היה נראה שהוא משחק כאן כמה שנים, לא פעם הועדף על פני רוביניו, הוא התחיל עם הרבה שקט נפשי, עשה מהומות וגם היה מהיר מאוד.
עוד לפני המשחק שלנו אתמול, היילייט מעניין: איסקו חזר אחורה בזמן, איזה שלוש-ארבע שנים, וסובב באומנות לרשת של קופנהאגן (0:3 לסביליה) בדקה ה-88. שער בכורה שלו בקבוצתו החדשה, על הבמה של ליגת האלופות וברמון סאנצ’ס פיחואן.
“היום קשה מאוד לנצח בלי לסבול , הקבוצות מאוד מוכנות, הן התאחדו טוב מאוד אבל אני שמח לתת לאוהדים את הניצחון הראשון שלהם בבית, הגיע הזמן. אני תמיד אומר שעדיף השתפר עם ניצחונות. אנחנו עם מאמן חדש, אנחנו צריכים להתאחד, להבין קצת יותר מה המשחק צריך בכל עת ונאסוף את זה ככל שהמשחקים יעברו. רצינו מאוד להשיג ניצחון מול הקהל שלנו. אני שמח על השער שלי, הלוואי שהוא הראשון מתוך רבים, אבל הכי חשוב שהקבוצה ניצחה. אנחנו רוצים להמשיך קדימה באירופה”.
זהו השער העשירי של איסקו בליגת האלופת במהלך הקריירה. הוא לא כבש מאז חודש ינואר, אז הבקיע בפוקס כמחליף נגד אלצ’ה בגביע. במפעל היוקרתי הוא לא הבקיע מאז שמינית הגמר נגד מנצ’סטר סיטי בסנטיאגו ברנבאו באותו הפסד 2:1 בעונת 2019/20.
יצא לי לקרוא כמה ידיעות על זה שבמועדון החליטו שבראהים דיאז יחזור לסגל בשנה הבאה.
למישהו יצא לראות אותו קבוע במילאן (אני ראיתי משחקים בודדים) ויודע להגיד אם הוא מספיק טוב? או האם הוא מתאים לריאל מדריד מבחינת פוטנציאל?
ראיתי (כמו הרוב אני מניח) כמה היילייטס שלו ביוטיוב אבל מן הסתם זה לא מספיק כדי לשפוט באמת.
הסטטיסטיקה שלו לפי מה שראיתי סבירה, לא יותר מזה.
יכול לשבת בול על המשבצת הנוכחית של אסנסיו,שחקן מחליף שיודע לתת מספרים מהספסל,אחלה כשחקן סגל,לא יותר מזה.
דווקא לדעתי מדובר במעין איסקו.
קשר התקפי יותר שדוחף יותר קדימה שבהחלט יוכל לעזור לנו כשחייבים גול מול קבוצות קטנות.
יש לו יכולת טובה על שטח קטן ודריבל טוב. בהחלט יכול להועיל יותר מעוד שחקן פיזי או מהיר שלא יצליח להביא את היכולות הללו לידי ביטוי מול בונקר.
במידה ובלינגהם יגיע אני לא רואה אותו מקבל הרבה דקות
הוא גם בן 23 (יהיה 24 בקיץ), וגם כך ההתקפה שלנו דלילה. בתוספת כך שבריאל מדריד השחקנים שרוצים להצליח בד"כ מצליחים יותר, נשמע כמו אחלה אחלה רעיון.
שישאר במילאן, טוב לו שם, אצלנו לא יקבל דקות והוא לא לרמה של מחליף בריאל.
התגעגענו לראות אותו מחייך: לא מעט דיווחים בתקשורת אמרו שמרסלו לא השתלב מקצועית באולימפיאקוס - כושר משחק מאכזב, עימותים עם המאמן וכן הלאה, ושהוא ייחתך בינואר. יכול להיות שאתמול, דווקא במשחק גביע - הגיע המפנה. מתנת חג המולד לאוהדי ריאל מדריד" נכתב ב-AS, וכותרת אחרת הייתה: “גולים ענקיים שספק אם היו לו בריאל אפילו”. המגן כבש אתמול צמד(!) משוגע בגביע היווני במהלך ה-1:4 של אולימפיאקוס על אטרומיטוס. בדקה ה-50 במצב של 1:1 הוא חתך לאמצע כמו פעם טשחי בעיטה לחיבורים ברגל ימין אחרי דריבל. ועוד שער הגיע בדקה ה-65 בשמאל כשנכנס לרחבה וסיים בקלאסה. מרסלו הוחלף בדקה ה-69 אבל זה המשחק עם הכי הרבה דקות שלו עד עתה (שש הופעות, 190 דקות במצטבר). הגולים פה.
אם אנחליטו לא היה בוחר לעבור ליונייטד ולדשדש בביצה של פסז’, ובמקום זה היה ממשיך אצלינו והיה שותף לכל מה שזכינו, הוא היה נחשב לאחד מהגדולים בהיסטוריה. לי אין ספק בזה.
אם הוא היה נשאר איתנו לא היינו זוכים בכל מה שזכינו.
עריכה: לא נאמר כביקורת, פשוט שלישיית הקישור האגדית/ידועה לשמצה לא הייתה נוסדת.
מבקיע שער בחצי שנה ומתחילים להלל את די-מריה, מה עם כל המשחקים שהוא הורס בין שער לשער ?
סתם אגדות אורבניות. שחקן על.
אני חושב שאתה מאוד-מאוד קשה איתו. קודם כל הוא היה מעולה חוץ משער שהוא הבקיע וממתי מזלזלים בהבקעת שער בגמר המונדיאל? הוא היה ההפתעה הטקטקית כביכול של ליאונל סקאלוני. לא השחקן הכי חם אבל עדיין הוא מהיר וזריז ועובר שחקנים בקלות. הוא סבל מהרבה פציעות העונה ביובנטוס, בפועל יש לו שלושה שערים ושישה בישולים (כן, מחציתם נגד מכבי חיפה, זה קצת מקלקל לי) ב-771 דקות, זה בטח לא אסון. גם לא ממש יש לו עם מי לשחק שם לדעתי בכל הכיף הזה עם מאסימיליאנו אלגרי.
פייר לגבי שלישיית הקישור (האגדית!), אבל זו בכללי פיקנטריה. אם היה נשאר במקום בייל, הווו זה החלום.
זה היה קצר: איסקו וסביליה נפרדים אחרי ארבעה חודשים בלבד! הקשר שחתם אצל האנדלוסים לשנתיים ולא רק שלא עמד בציפיות אלא גם הסתכסך עם מונצ’י במה שעלה לטונים צורמים באימון- יקווה להציל את הקריירה במקום אחר, לפי המארקה אולי בוולבס של ז’ולן לופטגי מורו ורבו שהביא אותו ואולי בליגה פחות תחרותית ועם יותר כסף. הוא שיחק 19 משחקים בסביליה, כבש שער בליגת האלופות, מה שעזר לה להתגבר על קופנהאגן ולהשיג אתה כרטיס לליגה האירופית. הילד רק בן 30 נזכיר.
