אוזיל: “כשהמטוס עזב את מדריד בכיתי והבנתי שהכל נגמר”| ימים ספורים אחרי שהודיע על פרישה, הקוסם מסוט אוזיל בריאיון צפוף למארקה על הקריירה - האם אהב יותר לכבוש או לבשל, מדוע בחר בריאל מדריד וגם האהבה של הסנטיאגו ברנבאו, כריסטיאנו רונאלדו, סרחיו ראמוס ועוד.
שער המארקה הבוקר היום עם הפורש הטרי מסוט אוזיל שנזכר בערגה בימיו בריאל מדריד ומתחרט כשעזב: “כשעליתי על המטוס ממדריד - התחלתי לבכות”| הוא מפרגן לז’וזה מוריניו ואומר שהוא המאמן הטוב ביותר בגלל כל מה שהוא.
העיתונאי אומר לו שהוא מאסטר שף, אוזיל מחייך: “אתה אומר את זה. גם עכשיו כשפרשתי אני לא מעז להגיד את זה, אבל תודה, זה מוערך. ובכן, אני מעדיף שאחרים יגידו (שהוא גאון)”. הוא מוסיף: “לגבי זה שקוראים לי ‘קוסם’ - הסגנון שלי תמיד היה לנסות מסירות מרהיבות ומשהו שאי אפשר לצפות לו. זה אומר שהאוהדים נהנו איתי, בוודאי כמו שהם הולכים למופע קסמים”. “כבשתי הרבה שערים וסיפקתי הרבה בישולים, חשבתי לתת הצגה. הדבר הכי יפה היה לנצח כקבוצה, תמיד ניסיתי לגרום לחבריי לקבוצה לזרוח עד הסוף. אנוכיות אף פעם לא מנצחת על המגרש. אף פעם לא הבנתי את אלה שאמרו לי להיות יותר אנוכי ולבעוט יותר. הדבר הראשון שעולה לי בראש מהקריירה? הילדות. אמרו לי שלעולם לא אצליח. חתמתי על חוזה מקצועי ראשון בשאלקה, הרגשתי כאילו נחתתי על הירח במשחקי הבכורה בבונדסליגה. אחר כך הגעתי לריאל מדריד וזכיתי במונדיאל”.
הוא מספר על הפרישה: “זה קרה לאחר הרהורים רבים. אני אמנם צעיר אבל לאורך הקריירה לא סבלתי מפציעות, תמיד הייתי בכושר טוב. וכעת סבלתי מפציעה בגב. לא יכולתי לעזור לקבוצה שלי”. על המשחק הראשון שלו: “באותה התקופה הייתי מאוד ביישן, ובכל זאת היה לי ביטחון בדבר אחד - הכדורגל שלי. לפני שהמאמן הראשון שלי מירקו סלומקה עזב, הוא אמר לי ‘תהנה’. וזה מה שעשיתי. שיחקתי נגד איינטרכט פרנקפורט מול 60 אלף אוהדים וכולם צעקו את שמי, זו הייתה תחושה מדהימה, הייתה לי צמרמורת”. “הדבר שאני הכי גאה בו קריירה שלי אלו לא התארים, הגולים או הבישולים אלא שקידמתי דברים שלא קשורים לכדורגל בהכרח. מה שאני הכי גאה בו הוא שהייתה לי ההזדמנות לקשר את שמי לנושאים שחשובים הרבה יותר מכדורגל. ולהיות מסוגל להחזיר משהו לאנשים פחות מיוחסים, במיוחד באפריקה ובדרום אמריקה. אתה יכול להיות בטוח שהעבודה הזו לא תיפסק אחרי הפרישה שלי. זה מה שאמא שלי לימדה אותי כשהייתי ילד, וכן, אני מאוד גאה בזה”.
על הגעתו: “זו הייתה החלטה בין ריאל מדריד לברצלונה. ובסופו של דבר זה לא היה עניין של כסף. אני לא יודע אם זה ידוע, אבל ביקרתי באותה תקופה במדריד ובברצלונה וההבדל היה ז’וזה מוריניו. מו ערך לי ביקור VIP בריאל מדריד. הוא לקח אותי לראות את האצטדיון ואת כל הגביעים בהם המועדון זכה. זה עשה לי עור ברווז. הביקור בברצלונה היה פחות נלהב ומה שיותר מאכזב זה שפפ גווארדיולה לא טרח לפגוש אותי. לפני הנסיעה ההיא מאוד אהבתי את סגנון הכדורגל של ברצלונה ובאמת יכולתי לדמיין לשחק איתם, אבל מדריד באה מכל הלב. אז מוריניו היה ללא ספק הגורם החשוב ביותר בהחלטה שלי. אחרי הביקורים שלי, ההחלטה שלי הייתה ברורה במאה אחוז: אני רוצה להיות מדרידיסטה”.
ורדר ברמן סירב לשחרר אותך. האם חשש שההעברה תישבר? איך חיית את הימים ההם? - “אני זוכר שהמשא ומתן בין המועדונים היה קשה. אבל בסופו של דבר, ברמן לא רצה לתת לי לצאת בחינם בקיץ שלאחר מכן, ולכן, למרות העצבים שלי, תמיד האמנתי בהעברה. אבל ליתר בטחון, אמרתי לקלאוס אלופס, המנהל הספורטיבי של ורדר ברמן, שאני חייב לשחרר אותי, כי אתה אף פעם לא יודע אם הזדמנות כזו תחזור בחייך”.
ואז הגעת לריאל מדריד. מה אתה זוכר מיום המצגת שלך? - “אז הייתי רק בן 21. כבר שיחקתי במונדיאל 2010 עם גרמניה, היה לי ניסיון באירופה עם ורדר… אבל הוא מעולם לא חוויתי דבר כזה. שכל כך הרבה צלמים ועיתונאים התמקדו רק בי זה משהו שמעולם לא חוויתי לפני כן. זה היה יום לא קל, הייתי מאוד עצבני. אבל זה היה יום מאוד מיוחד, אין עוד מועדון כמו ריאל מדריד כשזה מגיע לאירועים כאלה ובכלל. באותו יום אתה מבין שאתה ברמה אחרת”.
הברנבאו התאהב בך מהרגע הראשון… - “האוהדים של מדריד הם באמת מדהימים. גם עשר שנים אחרי שעזבתי את מדריד, אני ממשיך לקבל תמיכה וחיבה מרהיבה מהאוהדים. זה באמת מדהים. אני חושב שבילינו שלוש שנים טובות מאוד ביחד, שלוש שנים בהן האוהדים נהנו וראו שנתתי הכל בשביל המועדון. אני הולך להיות כנה, לא ציפיתי שהתמיכה הזו תימשך כל כך הרבה זמן, אז אני יכול רק להודות למדרידיסטאס”.
במדריד, חוץ מכמה משחקים עם קרלו אנצ’לוטי, תמיד היית עם מוריניו כמאמן: אילו זיכרונות יש לך ממו? - “כולם כבר מכירים את האנקדוטה שלי בחדר ההלבשה איתו [צוחק]. אבל עדיין הייתה לנו מערכת יחסים מצוינת. הוא תמיד ידע להניע אותי, איך להפוך אותי לשחקן טוב יותר בכל יום. הוא מאמן מדהים ואני גאה מאוד שיכולתי לשחק עבורו”.
עם כריסטיאנו רונאלדו יצרת שותפות נהדרת. הוא תמיד אומר שאתה אחד השותפים הטובים ביותר שלו. האם הייתם אחד מהצמדים ההתקפיים הטובים בעולם? - “היה מאוד כיף לשחק עם כריסטיאנו רונאלדו, שמבחינתי הוא השחקן הטוב בכל הזמנים. שנינו הבנו אחד את השני טוב מאוד על המגרש, זה היה מושלם. זה היה פשוט, בישלתי והוא הבקיע. מתן מסירות לשחקן שכמעט לא החמיץ הייתה מתנה”.
ובחדר ההלבשה יצרת ידידות נהדרת עם סרחיו ראמוס. האם נשארתם חברים? - “סרחיו ראמוס הוא שחקן ההגנה הכי טוב ששיחקתי איתו. וזה עם הכי הרבה אופי. באותה תקופה הוא עדיין היה צעיר מאוד, אבל כבר הייתה לו מנטאליות מאוד חזקה. זה היה מדהים. היה ברור שבמוקדם או במאוחר הוא יוביל את ריאל מדריד לזכייה בליגת האלופות. הוא בוס אמיתי. באותה תקופה הוא היה אחד החברים הכי טובים שלי. נהנינו מאוד ביחד ובילינו הרבה זמן ביחד מחוץ לאימונים. זה היה המפתח עבורי להסתגל במהירות לריאל מדריד, זה עזר לי מאוד. אפילו יותר מעשר שנים מאוחר יותר אנחנו עדיין בקשר: אנחנו שולחים אחד לשני הודעה מדי פעם וכמובן, אני תמיד עוקב אחרי הקריירה שלו”.
ש. אילו זיכרונות יש לך מהקלאסיקוס מול ברצלונה? - "אני חושב שחוויתי את התקופה הטובה ביותר של הקלאסיקוס, ריאל מדריד - ברצלונה עד לחצי גמר ליגת האלופות! במשחקים האלה היה הכל, זה היה מו נגד פפ, כריסטיאנו נגד מסי… כיום הקלאסיקו איבד אינטנסיביות ורגש, הייתי אומר. לנצח את ברצלונה באותה תקופה הייתה כמו אורגזמה, כי הם היו משחקים חזקים להפליא. אני גם חייב לומר שהתבוסה שלנו 5:0 בלה ליגה ב-2010 הייתה אחד הסיוטים הגדולים שלי על המגרש. שיחקתי הרבה משחקים, הרבה משחקי דרבי, אבל אני חושב שלא יהיה כמו הקלאסיקו האלה.
זכיתה בליגה, בגביע המלך, בסופקופה… אבל לא בליגת האלופות. ליגת האלופות היא ‘הקוץ’ שלך? - “זכייה בליגת האלופות תמיד הייתה אחד החלומות שלי, כן. אבל החיים הם מה שהם. אתה לא יכול לקבל הכל. ולא הייתי מחליף את זה עבור המונדיאל. מכל חצי הגמר ששיחקתי עם מדריד, הייתי אומר שחצי הגמר נגד דורטמונד היה זה שהכי פגע בי. מצד אחד, כי אני משאלקה, היריבה הגדולה של בורוסיה דורטמונד [ צוחק ]. ומצד שני, כי היינו קרובים… איבדנו שליטה בשלב הראשון והענישו אותנו מאוד, אבל בגומלין… היינו חזקים בצורה מדהימה בשלב השני, עם ברנבאו ייחודי, אבל היה חסר שער. הקבוצה הזו הייתה ראויה לזכות בליגת האלופות”.
ש.ואז הגיעה היציאה שלך ממדריד… ספר לנו עכשיו: איך הרגשת? - "הייתי עצוב מאוד כשעזבתי. אני זוכר שבשדה התעופה… בכיתי . נהניתי מאוד במשך שלוש שנים בריאל מדריד ובעיר הזו. ממש שמחתי. אבל דברים קרו. פתאום, בתחילת אותה עונה, כבר לא היו לי הרבה דקות משחק והתעורר סכסוך בין מר פלורנטינו פרס לאבי והסוכן שלי. היינו צריכים לחפש מועדון חדש. היה לי קשה. ברגע שהמטוס המריא דמעות זלגו מעיניי. זה היה הרגע שבו הבנתי שזה נגמר.
אם היית יכול לחזור אחורה בזמן… האם היית משנה את ההחלטה הזו? - “באותה תקופה זה נראה לי טוב, כי אחרי הסכסוך בין אבי למר פרס דאגתי שלא יהיו לי שוב דקות משחק אם לא אעזוב. אז קשה לומר. אבל כמובן, הלוואי שיכולנו לטפל במצב באותה תקופה אחרת”. הוא מוסיף: “עזביתי התרחשה מזמן, אין לנו שום בעיה, אני בטוח שנדבר אחד עם השני בלי בעיה אם ניפגש”.
האם תחזור אי פעם לאצטדיון? לא תרצה מחווה קטנה? - “הייתי בגמר ליגת האלופות האחרונה בפריז, כדי לתמוך בריאל מדריד, כמובן. לצערי לא ניתן היה לחזור לברנבאו בשנים האחרונות בגלל לוח הזמנים שלי. אין לי עדיין תוכניות, אבל אני מקווה שהן יתממשו בזמן הקרוב. יהיה לי תענוג לחזור לברנבאו יום אחד”.
שאלון סיום:
הפרטנר הכי טוב בקריירה: “כשחקן ראשי הטוב ביותר הייתי בוחר בכריסטיאנו רונאלדו. המנהיג הטוב ביותר, סרחיו ראמוס. החלוץ הכי טוב מול השער: קארים בנזמה”.
מאמן: “בשבילי ז’וזה מוריניו הוא המאמן הטוב ביותר של המאה הזו. ההבנה הטקטית שלו היא משהו אחר, אבל גם דרך הדיבור שלו בחדר ההלבשה… ואיך הוא תמיד מגן על הקבוצה שלו מול התקשורת! הוא באמת מאמן ברמה עולמית”.
האצטדיון הטוב ביותר: “אני מצטער, אבל אני חייב לבחור את הברנבאו, האמירויות ואצטדיון פנרבחצ’ה. כל השלושה”.
היריב הכי קשה ששיחק מולו: “ליאו מסי, אני חושב שכולם יודעים למעלה”
