בגרות זה דבר נרכש (במיוחד כשמדובר על ילד שעוד לא חגג 17),כישרון לא וכמו שויני הוכיח לכולנו,אפשר להיות עדיין ילד דביל ובמקביל אחד השחקנים הטובים בעולם כשיש לך כישרון כזה ייחודי.
לייק 1
קצת גמד לחלוץ מרכזי לא?
1.73,נחכה שיסיים לגדול ואז נשפוט.
2 לייקים
גם אגוארו היה 1.73, זה נמוך אבל הנה דוגמא מעולה לחלוץ על
אני חושב שסביר מאוד שאולי נראה את אנדריק באגף ימין דווקא
רק שויניסיוס סוס עבודה ואם אנדריק לא זה בעיה בכדורגל המודרני.
האמת שגם ראיתי את החגיגה שלו אחרי השער, נראה כמה מיני מגה דוש שחושב שהשמש זורחת לו מהתחת.
לייק 1
ככה זה כשריאל מחתימה אותך בגיל 16 ב70 מליון יורו אחרי תחרות עם כל הגדולות באירופה.
בכל אופן ומהמעט שראיתי, קיבלתי רושם שאנדריק דווקא כן שחקן שעובד קשה, מרביץ ויורד גם להגנה.
5 לייקים
בעולם מקביל לוקה יוביץ’ היה אמור להיות היורש של בנזמה והחלוץ המוביל של ריאל מדריד בשנת 2023.
אבל המציאות קצת שונה והחלוץ המנומנם עוזב לאחר שנה אחת את פיורנטינה וחותם בגלאטסאריי הטורקית תמורת 8 מליון יורו. ריאל מקבלת בתמורה חצי מהסכום לאור 50% מכרטיס השחקן ששמור אצלה (מזכיר שהוא עזב בחינם בשנה שעברה).
החלוץ רשם עונה בינונית למדי, איבד די מהר את המקום בהרכב וסיים עם 5 שערי סרייה א.
אז בניגוד ליום שבת אנדריק לא הבקיע בליברטדורס אבל אני ממשיך להתרשם מהנתונים הטבעיים שלו.
כוח הפריצה שלו זה משהו מפחיד שאי אפשר ללמוד בשום מקום, גם הבעיטה שלו מרשימה ונראה שיש לו הרבה כוח ברגליים.
לייק 1
מעניין מאוד איך תהיה השנה הקרובה שלו עד שיצטרף אלינו. קשה שלא להבחין בנתוני הפתיחה המצוינים שלו. מעבר ליכולות הגופניות והטכניות ניכר שהוא חושב מהר ויש לו חושים חדים באזורי הרחבה.
שער המארקה הבוקר עם איסקו שנעלם מהראדר - לא רק שהוא לא משחק באף קבוצה מאז ינואר, הפרידה הכואבת מסביליה, הוא גם לא התראיין כבר חמש שנים. והוא רק בן 31, להזכירכם, ואין לו קבוצה. זה באמת נקרא ‘לשבור שתיקה’. "אני מדבר שוב כדי להיפרד מהקוץ הגדול הזה שיושב עליי, שאנשים יידעו את האמת על מה שקרה", הוא אומר, וטוען שלא אוהב את תקשורת הספורט: “אני מרגיש קצת סלידה, קודם כל מפרסמים משהו ואז בודקים אם הוא נכון, לכן התרחקתי”.
הוא מספר על ‘הכוויה’ שקיבל מסביליה: “הגעתי בשל רצונו של ז’ולן לופטגי שהיה אחד המאמנים הכי טובים שהיו לי. הוא פוטר והגיע חורחה סמפאולי. לפתע הודיעו שביקשתי לעזוב וזה לא נכון, הייתי המום. נכנסתי לחדר שלו ואמרתי לו 'אני לא יודע מה יש לך נגדי, אפשר לדבר על הכל ולתקן, אני כאן לרשותך”. אבל זה לא קרה. בפעם אחרת, אמרתי למונצ’י שהוא השקרן הכי גדול שראיתי בכדורגל, התעמתנו באימון, הוא הביא לי מכה והיה צריך להפריד בינינו. לא היה לי נעים משאר האנשים במועדון וכמובן מהקהל כי קיבלו אותי בצורה נפלאה אבל כמובן שלא רציתי להישאר שם עוד שנייה.
“אחרי שזכיתי בכל כך הרבה תארים, אגיע רק לקבוצה עם פרויקט ספורטיבי טוב מבחינת סגנון המשחק, קבוצה שאוכל ליהנות בה. כמובן קבוצה ברמה גבוהה ובליגה מכובדת. דחיתי הצעות מערב הסעודית. אם הייתי חושב רק על הכסף אז לא הייתי מגיע לסביליה”. הוא מספר שסיכם באוניון ברלין והגיע לחתום על חוזה וגילה לתדהמתו שרוב הסעיפים בחוזה שונו - הודיעו לו ברגע האחרון שהקבוצה לא יכולה לרשום אותו לאירופה, למשל.
“קשה מאוד להתאמן בצד, אני מתגעגע לכדור, למסגרת, לתחרות, למשחקים, לחדר ההלבשה, אני מתגעגע לתחושה של להרגיש שוב כמו כדורגלן. ובכן, יש לי הצעות, אבל אני לא רוצה לטעות או לעשות עוד צעד שקרי בקריירה שלי. ברור שאני מצפה לחזור. יש לי עוד הרבה שנים טובות”. “אני יודע שעליי להילחם ולהוכיח את עצמי שוב, אני מכיר את המקצוע, אני מבין שיש ספקות לגביי אבל תמיד עמדתי בציפיות. בריאל מדריד היו לי שנים נהדרות, גם במלאגה, התחלתי טוב בסביליה על אף מצב הקבוצה. ויתרתי על עצמי ושיחקתי פצוע. הסטטיסטיקה שלי היא משהו שלא ניתן לזייף. אנשים צריכים להכיר אותי אישית ולא להאמין לכל מה שהם קוראים. טעיתי הרבה, עכשיו אני רגוע”.
הוא מספר כמובן שהמשפחה החזקה הייתה לצידו כל הזמן ועוד אנשים שהוא הכיר בכדורגל אך גם שהיה צריך ללכת לטיפול כדי להתנקות ועכשיו הוא שלם ונגמר התהליך. החלק השני של הריאיון שכנראה סוקר את הקריירה שלו - מחר.
5 לייקים
כעת החלק השני של איסקו מהריאיון במארקה (ריאיון שלקח למעלה משעה בשיחה מלב אל לב וגם משיקולי ‘רייטינג’ כמובן הוא פוצל) בו הוא פורט את השתלשלות האירועים בריאל מדריד ובעיקר את הנזק שעשה לו סנטיאגו סולארי. הוא טוען שברצלונה רצתה אותו ב-2019 ושעוד קודם היה צריך לעזוב אבל “ריאל מדריד הייתה קבוצת החלומות שלי והיה קשה ללכת”
הוא נשאל על כך שבין 2012 ל-2018 זה היה הטופ של איסקו ומאז הגעתו של סנטיאגו סולארי הכל השתנה - “אתה יודע מה קורה? אתה בריאל מדריד וזה המקסימום שאתה יכול לשאוף אליו. אתה במועדון הגדול בהיסטוריה, שבו היו לך גם זמנים רעים אבל בסופו של דבר אתה מצליח להתגבר על הכל – בסופו של דבר שיחקתי 40 או 50 משחקים”.
הכתב אומר לו: ‘הרגת’ את ה-BBC כלומר מצא מקום בהרכב, והוא עונה: “בדיוק, בגלל זה אני אומר את זה. בסוף תמיד התגברתי על כל המצוקות ושיחקתי. פתחתי בהרכב בשני גמרים של ליגת האלופות, בגמר גביע המלך, בסופרקאפים. עד 2018 הצלחתי להיות בכל הרגעים הגדולים והחשובים וכפי שאמרתי – ריאל מדריד היא הגדולה בהיסטוריה, וכאן, במרכאות, מתחילה ‘הבעיה’. כי לעזוב את ריאל בדיוק ברגע שאתה צריך זה הדבר הכי קשה בעולם וזה רה להרבה שחקנים, ועכשיו אני חוזר ל-2018. עברתי ניתוח חירום לדלקת התוספתן. הרופאים אמרו לי שזה מורכב אבל חזרתי לשחק אחרי 20 יום ולא אחרי חודש וחצי. הרופאים הזהירו אותי שגם אם ארגיש טוב זה מוקדם מדי, שאסבול…”
“עם הגעתו של סולארי איסקו כבר לא היה קיים עבור אף אחד. לא עבור המאמן, לא עבור העוזרים, לא עבור אף אחד. לא נתנו לי הסברים למה הפסקתי לקבל דקות וכששאלתי אותו הוא אמר לי שאין שום דבר לא בסדר. שיחקתי, אני זוכר, נגד מלייה בגביע ואז הוא השאיר אותי ביציע נגד רומא, אפילו לא על הספסל. הוא גרם לי להמריא עם הקבוצה למשחק והשאיר אותי ביציע. לא הרגשתי תמיכה מהמועדון ולא מאף אחד. במבט לאחור הייתי צריך לעזוב, אבל תמיד הצלחתי להפוך את המצב. בעונות אחרות, המועדון התקשר אלי לספר לי את כל ההצעות שהיו עבורי, או שהם הולכים להחתים שחקנים בעמדה שלי ושיהיה לי קשה לקבל דקות ולשחק, אבל תמיד עניתי שלקח לי הרבה זמן להגיע למקום שבו הייתי ושלא אכפת לי, שאתחרה במי שצריך. אבל הפעם זה היה אחרת… הייתי צריך לעזוב”.
הוא נשאל שוב מה קרה עם סולארי – “בכנות אני לא יודע. אחרי אחד המשחקים שהוא השאיר אותי ביציע בלי שום הסבר הוא צלצל אליי ואמר לי שאני מתאמן היטב והוא יתחיל לתת לי קרדיט. במשחק הבא הוא שוב השאיר אותי ביציע, אולי הוא צחק עליי. ברור שטעיתי והיה עליי ללכת. אבל זינדין זידאן הגיע ומהצב הסתדר”.
ציפית ליותר מזידאן? – “אני חושב שלהיפך, הוא ציפה ליותר ממני”, הוא עונה. ואז איסקו נשאל האם הוא ‘הרים ידיים’ ועונה: “זיזו הגיע בשלב האחרון של העונה (2018-19) והיה לי לא טוב. זו הייתה שנה קשה בשל כל מה שעברתי, הייתי מדוכא לגמרי גם בגלל המונדיאל, הראש והגוף סבלו. פתחתי את העונה לאחר מכן מבלי לשחק אבל עשיתי סוויץ’ וקיבלתי הזדמנות הוגנת. שיחקתי במשחקים החשובים כמו נגד פריז סן ז’רמן בליגת האלופות, ברצלונה בקאמפ נואו, הסופרקופה, כבשתי שער נגד מנצ’סטר סיטי בשמינית הגמר. חזרתי לעצמי. אבל מגיפת הקורונה – הפסקתי לשחק אחריה. בכנות, זה היה אסון. לאחר מכן לא היה לי טוב והתקופה הטובה במדריד הסתיימה וזהו. שיחקתי מעט מאוד עם קרלו אנצ’לוטי וזהו, אבל הוא היה כנה איתי וקיבלתי את זה”.
היו לך תקופה בהן הייתה מהשחקנים הטובים בעולם, כוכב עולמי – “היו לי רגעים טובים מאוד, באמת, המונדיאל ברוסיה, העונה הקודמת, אבל מאז לא הצלחתי. רואים עליי מתי אני נהנה ומתי לא. סולארי לא נתן לי הזדמנויות, כבר הפכתי לאדיש. כבר לא הבנתי מה עליי לעשות כדי שיספרו אותי במועדון. בשנת המונדיאל הארכתי חוזה וכבר היו לי הצעות. אולי היה חשש שאעבור לברצלונה. ג’וזף ברתומאו הנשיא התקשר אליי, אבל במדריד הייתי טוב והייתה אווירה מדהימה בחדר ההלבשה, זו הייתה קבוצת החלומות שלי, זכיתי בכל מה שחלמתי. לא הייתי עוזב את ריאל בשביל שום זהב שבעולם. כפי שנהנתי במדריד – ידעתי שלא הולך ליהנות ככה משום מקום אחר”.
ומה איסקו לא עושה בסדר היום? – “במגיפה, מכיוון שלא הייתה ממש תחזית ברורה בהתחלה מתי נחזור – זו הייתה תקופה קשה בה ‘נרגעתי’. לא עבדתי בבית כפי שהייתי צריך לעשות ולהתאמן. וכשאתה נותן לעצמך ‘לנוח’ בכדורגל, במיוחד עכשיו כשהוא הולך ונהיה יותר פיזי – אתה משלם מחיר. אבל משם אני אומר לך שהחזרתי את המצברים ועבדתי קשה אבל השחקן תלוי במאמנים, בחברים שטובים ממנו, וצריך לקחת אחריות. זו תקופה קשה יותר אפילו מלהיות פצוע. כשאתה פצוע אתה רואה את החברים שלך, אתה יכול להיכנס לחדר ההלבשה ולחלוק רגעים, יש לך את הכדור”.
“מי שתחתים את איסקו תקבל שחקן חרוץ, שחקן כדורגל שרוצה להוכיח שהוא שוב במצב פיזי טוב. אני עדיין חדור מוטיבציה עם הרבה רצון לשחק כדורגל, אני צעיר. אני רוצה להתאמן, להבקיע שערים, לבשל, ליהנות בקבוצה, לדחוף אותה קדימה, להיות תחרותי, ‘להשחיל’ (בין הרגליים לשחקני היריבה), אני מאוד מתרגש. איסקו לא פורש, בוודאי. אני משחק כדורגל מאז גיל שלוש. מעולם לא הפסקתי עד עכשיו אבל אחזור בקרוב. היו לי הצעות מאיטליה, טורקיה, ערב הסעודית וספרד אבל לא רציתי ללכת לשום מקום בו לא אהיה מוכן נפשית. אני מעדיף בהזדמנות זו דווקא לצאת מספרד. שיחקתי בוולנסיה, במלאגה, בריאל ובסביליה אני רוצה להרגיש חוויה של ליגה אחרת”.
“גם כשהייתי בטופ לא איבדתי אחיזה מהקרקע, וכשהייתי למטה לא אמרתי לעצמי שאני ‘אסון’. אני מאוזן. הדברים לא הולכים כפי שאני רוצה אבל אני נהנה מהמשפחה שלי. לפניכן לא יכולתי להיות צמוד אליהם”.
הוא נשאל על החלומות שלו לסיום ואמר “אני חושב שזה מסובך אבל חלום גדול שלי הוא לזכות בתואר עם הנבחרת הלאומית, זה קוץ שתקוע לי. הצלחתי לשחק רק במונדיאל אחד ומעולם לא הייתי ביורו. אני רואה את חסוס נאבאס, את סאנטי קאסורלה וראול אלביול. אני לא מאבד תקווה או אשליה”.
“בזכות מאמן הכושר ובזכות המטפל שלי חזרתי לרשתות החברתיות, אני לא מתבייש להעלות את האימונים שלי, אז מה אם אומרים שאני עצלן. אני מתאמן פעמיים-שלוש יום וגם רציתי שקבוצות ייראו שלא פרשתי מכדורגל”. הוא טוען שהרשתות החברתיות פגעו בו והדיבורים ששרה אשתו אשמה בהתדרדרות שלו היו קשים עבורו – “זו השטות הכי גדולה. רק גברים לא חכמים אומרים את זה. זה משפיע על אשתי ולעתים גם אני הייתי קורא. סוף אני רואה אנשים שמעליבים, אתה נכנס לפרופיל ורואה אנשים שלא חינכו אותם כמו שצריך ואפילו אין תמונה. כמה קל לכתוב משפטים פוגעניים. שרה חוגגת את הניצחונות שלי הכי הרבה, אשתי תמיד תומכת בי. היא הייתה איתי כמובן גם ברגעי השיא במדריד”.
“אני אומר לילדים שלי, הבטחתי להם אני חוזר, שהם שוב ייהנו מאבא שלהם שחקן הכדורגל. זה מקצוע יפה מאוד בסופו של דבר, אם אתה אוהב לשחק כדורגל זה מדהים. אז כן, אמליץ לילדים שלי. אתה מכיר ערים ומדינות שונות בעולם, פוגש הרבה אנשים, זה ספורט נפלא למרות שזה קשה. הבן הבכור שלי אוהב כדורגל וצופה בסרטונים שלי ושל אחרים. הוא זוכר את הגמר ששיחקתי בקייב והוא היה שם ביציע”. הכתב אומר לו לסיום: “אני אשמור את זה. אשאר עם זה לכותרת – ‘הקוסם חזר’”. ואיסקו אומר – “אני מקווה שכן. זה מה שאני רוצה”.
10 לייקים
איזה שחקן מוכשר, אהוב, ובעיקר אמיץ. להיחשף בצורה כזו, עם כל הפגיעות, הרגעים הקשים והפחות זוהרים, ההודאה האנטי-מאצ’ואיסטית והלא מובנת מאליה בטיפולים הנפשיים שהוא עובר (למרות שממש אין במה להתבייש!), תוך שהוא לא מפנה אצבע מאשימה של ממש כלפי אף-אחד, ובעיקר מדבר על מה הוא עצמו יכל לעשות אחרת - צריך להיות אדם גדול בשביל לעשות את כל זה. אני מאחל לו שימצא במהרה קבוצה ראויה ותחרותית שיוכל להציג בה שוב את הכישרון הנדיר שלו. לגמרי מגיע לו.
הריאיון הזה גורם לי להעריך אותו אפילו יותר מההערכה שהייתה לי כלפיו קודם לכן, שהייתה מבוססת על מין אינטואיציה לא מוסברת.
תודה לך דור שהבאת לפה תרגום מלא של הריאיון המיוחד הזה.
6 לייקים
אפשר זווית אחרת? בראיון איסקו טוען שסולארי וסמפאולי טיפלו בו בצורה דומה - מחקו אותו בלי הסבר. אז אחרי סיבליה לא עקבתי מספיק כדי לדעת מה סמפאולי עשה ומה לא, אבל סולארי מחק את איסקו כי הוא היה עצלן (והעלה משקל אאל"ט). כלומר אם אנחנו ראינו את זה בטוח איסקו ידע על זה ואם הדרך שלו להתמודד זה לטעון שמחקו אותו סתם (ועוד פעמיים!) זה כנראה לא אומר הרבה.
כשזה סולארי (שבסה"כ אימן כאן כמה חודשים) זו אשמת המאמן והוא מחק אותו וצחק עליו, אבל כשזה מאמן כמו זידאן או אנצ’לוטי שאי אפשר לפתוח עליהם אז זו אשמת איסקו ודווקא נקודתית, חד פעמית הוא התעצל והוא לא מאשים את המאמן שמחק אותו.
לי הראיון הזה בעיקר מאשש את התחושה שלי שמדובר בשחקן עצלן שאם לא היה ספרדי היה חוטף הרבה אש מזמן. בייל לדוגמה התחיל להשתולל לקראת הסוף עם הגולף והשטויות אבל ברוב השנים הוא חטף ביקורת קשה והוא היה מקצוען ברמה לפחות זהה.
לבסוף אני אזכור לאיסקו את הפתיחה המעולה ב13-14, את החצי השני המדהים ב16-17, כמה משחקים טובים בתחילת 17-18, כמה הופעות בנבחרת ספרד וזהו בערך. זה לא רע אבל זה גם די מעפן לשחקן שקיבל הרכב בגיל 21 בריאל מדריד והיה חביבם של רוב המאמנים.
גם בפיק שלו, הוא לא היה קרוב לפיק של בייל, חאמס, די מריה ועוד לא יציבים שעברו כאן באותן השנים.
גם אני לא הייתי אלה ממעריציו אבל - איסקו השמן זה מודל 2020 והלאה. לא אצל סנטיאגו סולארי שאולי צדק בספסולו - כנראה - אבל השפיל אותו ואת מרסלו בדרך. התלונות בצד של סביליה הן למונצ’י והאירוע באימון והוא די טען שזו הנחתה מלמעלה, הוא לא “פותח” עליו. כמובן שמבחינתי ואולי זה קשור להיותי מאמן כושר - העובדה שהרים ידיים ולא עבד היא בלתי נסלחת. אבל הוא באמת חזר לפורמה עם זינדין זידאן לקצת.
אגב אלישע והחבר שהגיב כאן עכשיו (שם?) - מסכימים שאקח את התגובות שלכם לדף הפייסבוק שלנו?
לייק 1
ציטוט מדהים בעיניי, שמדגיש את העוצמות של פיגורה כמו זיזו על הקווים.
הוא אולי לא היה שמן אבל הוא בטוח זרק, לא סתם הוא ומרסלו היו על המוקד. שניהם חלו בעצלנות ומזמוזי כדור.
סולארי ראה שהקבוצה מתה ונתן דגש לשחקנים נמרצים ואתלטיים על חשבון הכבדים והעייפים, לצערו של איסקו הוא ענה על שתי ההגדרות בגיל 27.
זה משתמע כשיחה עם סמפאולי אבל אתה תרגמת את הכתבה אז אתה בטוח יודע הכי טוב. בכל מקרה, העיקר הוא שאיסקו היה באותו המצב אצלנו במשך בערך 4 שנים, מנקודה מסוימת ב17-18 ועד שנמחק לגמרי באמצע עונה שעברה. נורא נוח להאשים את זה באלו שלא נתנו לו קרדיט, בין אם הם היו סולארי, ספלאטי או שהיה מדובר בהוראה ממונצ’י, אבל אני ראיתי אותו מספיק כדי לדעת שזה היה יותר מעניין מנטלי. יש כאן המון המון תירוצים (מונצ’י\ספלאטי, סולארי, מונדיאל, לפעמים נהניתי ולפעמים לא) וחזרה על המנטרה של “ניסיתי ולא קיבלתי הזדמנות”.
עם זידאן הוא ממש אבל ממש לא חזר לפורמה. הוא קיבל הזדמנויות והיה חלש מאוד, אני זוכר כשהוא כבש איזה שאר משום מקום ממש באחת ההזדמנויות הראשונות שזידאן נתן לו וידעתי שאנחנו הולכים לשלם על זה בעוד הרבה דקות שלו. אני לא יודע לשים בדיוק את האצבע מתי זה קרה אבל, בוודאי אחרי שסולארי עזב, איסקו לא היה ברמה של ריאל מדריד.
עוד דבר, כאמור אני לא צפיתי הרבה בעינוי שנקרא סיבליה של לופטגי, וכיוצא מזה לא צפיתי הרבה באיסקו אצלם אבל, לפי הנתונים הוא היה שחקן הרכב לכל עניין ודבר. אני בספק שהוא עשה שמות אם גם אוניון ברלין עשתה לו סרטים ואם גם חצי שנה אחר כך אין לו קבוצה.
סהר, ובטח.
אני חושב שרובנו זוכרים את האכזבה מאסנסיו אבל השם החם בתקשורת אחרי עזיבת רונאלדו היה איסקו. החיבור עם לופטגי, מונדיאל טוב (בעמדה בשמאל), עונה בינונית אחרי עונה טובה - זה היה הזמן שלו להפוך לשחקן מהשורה הראשונה.
קיבלנו ממנו עונה של 6 גולים ובישול.
משהו שמנחה אותי תמיד: היכולת במשחקים הגדולים מקבלת ערך חשוב יותר מאשר ביתר המשחקים. בכל מקרה אני מדבר על 2019/20 עד הקורונה. הוא לא באמת שיחק הרבה אבל עדיין היה לא רע. במו עיניי הייתי בקלאסיקו באחד במרץ, איסקו פתח בהרכב, היה סבבה+ וגם בעט איזה כדור מעניין לחיבורים שמארק אנדרה טר שטגן הדף את זה איכשהו. גם נגד מנצ’סטר סיטי הוא היה לא רע בכלל, הוא פתח נגד פריז סן ז’רמן. ובואו מדברים על קבוצת התקפית מאוד-מאוד נחה כשאדן הזאר פצוע, ויניסיוס ג’וניור לפני הדיג’יגדל שלו, קבוצה בה פרלאן מנדי כבר השתלט על קו שמאל ומרסלו נדחק הצידה - כלומר היה קשה לשחק התקפה, זה גם פגע באיסקו. על 2020/21 וכן הלאה בהחלט שאין מה לדבר.
לדעתי גם הציפיות מאיסקו היו לא הגיוניות. הגרף של מרקו אסנסיו התחיל לרדת לאו דווקא על הדשא אלא עם המשפט “אני לא זה שצריך לסחוב את המכונית”. לאסנסיו עוד היה את גארת’ בייל וקארים בנזמה להישען עליהם. לאיסקו היה רק אחד מהם. להערכתי ולא בדקתי - איסקו גם לא שיחק יותר.
הוא היה נחמד במשחקים הגדולים בתקופת היהלום, אבל לא היו הרבה משחקים כאלה וגם בהם הוא לא היה מהשחקנים החשובים. במשחקים הגדולים בליגה אני לא זוכר ממנו כלום.
הדיון של הקבוצה הנכה התקפית עד לרנסנס של בנזמה וויניסיוס הוא כזה של ביצה ותרנגולת. כשרונאלדו עזב איסקו היה אמור להיות חלק חיוני בקבוצה ובהתקפה, אי אפשר להתעלם מזה שהעקרות הגיע גם מחוסר היכולות שלו ואי אפשר להתעלם מזה שהשלב הראשון בדרך להחייאה היה לזרוק אותו ואת מרסלו ליציע.
עונת הקורונה אמנם הייתה קשה לצפייה אבל בסוף קיבלנו שם כדורגל מדויק. בונקר ועקיצות. אז איסקו לא מתאים לזה, הוא לא מתאים להוביל בקבוצה התקפית - כמה סגנונות כדורגל כבר יש?
אם הראיון היה בעיקר “הזנחתי את עצמי” או לפחות “השיא שלי היה טוב וזה מה שחשוב” ופחות “מונצ’י עשה לי ככה, סולארי ככה ואני בכלל הייתי בדכאון מזה שנתתי מונדיאל שלא הספיק לזכיה (ודרך אגב, בקורונה קצת פחות השקעתי)” אולי הייתי יוצא עם יותר הערכה אליו אבל מה שהראיון משדר לי זה, דפקו אותי ובגלל זה דפקתי את עצמי (אבל זו אשמת סולארי). קצת מעפן.
הכותרת של החלק הראשון של הריאיון היא “קרו לי הרבה דברים - בחלק אני אשם ובחלק לא”. סביליה הייתה בעונה שעברה בית קברות עד להגעתו של חוסה לואיס מנדיליבאר, אני מניח שהיו שם דברים מחוץ למגרש. לדעתי העונה הזו גם פגעה במורשת של מונצ’י.
בכל מקרה הנה מה שאיסקו אומר - הראו לו את הדרך החוצה - “התקשו לנציג שלי מבלי שדיברו איתי על זה בכלל קודם לכן, לקראת סיום חלון ההעברות בחורף. אמרתי למונצ’י שזה הגיע אליי”. הוא אומר גם שמונצ’י שיגע אותו ואת סוכנו שיעזוב ואמר כלפי חוץ בתקשורת שאיסקו רוצה ללכת בזמן שזה לא נכון.
Pero cuando se va Lopetegui y se acerca la ventana del mercado de invierno yo veo muchas cosas raras dentro del club. Para empezar, llamaron a mi representante para buscarme una salida, sin hablar nada previamente conmigo, así que, en cuanto me enteré fui a hablar directamente con Monchi. Le dije: “Oye, me ha llegado esto, no sé qué pasa, no sé si me queréis, si no me queréis… Sé sincero conmigo y lo arreglamos sin problemas. Estoy a vuestra disposición”.
No sé qué crisis económica podía tener el Sevilla, pero tras esa conversación se tuerce todo. Yo solo quería saber los pensamientos del club y me dijo que si encontraba algo que me fuera. Tras esa conversación, Monchi fue diciendo que yo me quería ir, algo que no era cierto, y comenzó a llamarme cada día tanto a mí como a mi abogado atosigándonos para firmar la rescisión. Entonces fui a hablar con él de nuevo y le dije: “Mira Monchi, tú no estás siendo sincero ni conmigo, ni con la gente a la que le cuentas las cosas. Yo me quiero quedar y tú vas diciendo que yo me quiero ir”. Y ahí entonces hubo un poco de conflicto…
אני לא רואה כאן שום מילה בגנותו של חורחה סמפאולי, אולי אני ‘חלוד’ אבל עברתי על הריאיון פעם שנייה. אז הוא מאשים את מונצ’י ואת סנטיאגו סולארי.
אנחנו כנראה נמשיך שלא להסכים אבל הוא פתח בהרכב בקלאסיקו בברנבאו, זה אולי המשחק הכי חשוב, הוא היה בסדר. בכל מקרה אני לא אומר שהוא היה צריך לשחק אחרי הקורונה והוא מודה לכך, אני אומר שעד לקורונה הוא היה בסדר, לעתים בסדר+, לעתים טוב. אני לא משווה למה היה אמור לצאת ממנו ואני מתייחס לסגל השחקנים שלנו באותה הנקודה ולא עושה השוואות ל-2014. איסקו של אותה עונה ביחס לפרטנרים שלו בהתקפה היה לא רע לעניות דעתי.
מונצ’י של השנה האחרונה באמת כבר איבד את זה, אבל לפני סכסוך עם איסקו, למונצ’י היה קצר בתקשורת עם לופטגי.
לופטגי התעקש לא למכור את הכוכבים ושאפשר לרוץ לאליפות, אבל זה קרס בסביבות חודש מרץ, ועם חוזה לשנה נוספת, מונצ’י רצה להתחיל פרויקט חדש בלי לופטגי.
לפטר את לופטגי בקיץ הוא לא הצליח בגלל דרישות הפיצויים, אז מונצ’י, כאילו עשה דווקא, ניהל חלון העברות רע מאוד, כאילו עשה לו בכוונה כדי להכשיל אותו. בסוף לופטגי פוטר כמה חודשים מאוחר יותר, כנראה הגיעו להסכם בכל זאת.
איסקו היה רכש של לופטגי, והוא סוג של נפל בין הכיסאות אחרי שהוא פוטר, והיה ברור שאין לו מה לעשות עוד בסביליה.
אגב לגבי מונצ’י, בהנהלה דרשו ממנו לעשות חריש בסגל ולנהל עונת צנע במטרה לסגור את החוב. בשלב הזה כבר נמאס לו והוא עבר לאסטון וילה.
מי יודע, אולי לופטגי ימצא לאיסקו מקום בוולבס…
לייק 1