אנדריק מבקיע משחק שני ברציפות (מתוך 2) לזכות ברזיל עד 23 במוקדמות האולימפיאדה.
אדן הזאר משחזר שוב בריאיון את תקופתו בריאל מדריד, מודה שטעה אבל לא ממש לוקח אחריות מלאה על התנהלותו.
על הגעתו לריאל מדריד בעודף משקל: “עם צ’לסי סיימתי בדיוק את אחת העונות הטובות בקריירה שלי. אמרתי לעצמי: ‘עכשיו כשאני בריאל מדריד, זו אולי החופשה האחרונה שאעשה להיות מסוגל לכייף…’. ונתתי לעצמי ליהנות כמו שנתתי לעצמי ללכת בכל קיץ. שבע שנים באנגליה, בלי הפסקה בחג המולד, נותן הכל, כדי שכשיש לי שלושה או ארבעה שבועות של חופשה אוכל ליהנות. ברביקיו, יין רוזה… כל זה. ואז במדריד דברים השתבשו וזהו”.
האם היית רוצה לקבל את המנטליות של כריסטיאנו? - הזאר: “לא. זה לא הייתי אני. לאחר אימון, טבילה באמבטיה הקרה למשך שעה, לא. עזוב אותי בשקט, עם החברים שלי, אנחנו הולכים הביתה, משחקים קלפים, שותים בירה. אני משחק שעתיים עם החברים שלי. להיות עם הילדים שלקחתי מהגן. זו הייתה ההתאוששות שלי. אם הייתי כמו כריסטיאנו, הייתי נשרף”.
"אומרים שהייתי אדם עצלן. אבל לא עברתי 16 שנים בלי הכשרה. המשחקים הקטנים, הריצות הקטנות, הייתי שם. נכון שיש בקרים שהגעתי בלי לישון טוב, בלי חשק, וכשזה ככה אני מראה את זה. ‘אל תיתן לי את הכדור, אני לא אזוז בטווח של מטר מרובע’.
“בוקר אחד, כשהתעוררתי, היה לי גוש כזה (מצביע על כוס קטנה) על הקרסול. הַדבָּקָה. אני אצטרך לעשות ניתוח שוב. נשארו לי עוד שנתיים בחוזה ואמרתי לעצמי: ‘קדימה, תנסה’ אבל איבדתי את המקום שלי, את הביטחון שלי ואז את החשק. זה היה מייסר”.
“הייתי רוצה לעשות דברים בדרך שלי ולהצליח. זה מראה שמדריד גדולה מכל דבר אחר. זה מסובך לשחק שם. אולי הייתי צריך להתאמן יותר. היו לי גם את הפציעות הכי גרועות בזמנים הכי גרועים. הניתוח, הפלטה על הקרסול… אני חוזר לשחק ועדיין כואב, אני מכריח את עצמי. בעונה השנייה (טעות במקור) מגיע קרלו אנצ’לוטי, הייתה לי הכנה טובה, שיחקתי טוב, אבל הגוף שלי, הכאבים, הפציעות…”.
האם ריאל מדריד היה המועדון הנכון עבורך? - “אני מעריץ של זינדין זידאן מאז שהייתי ילד. הסנטיאגו ברנבאו, החולצה הלבנה… יש לקבוצה הזו קסם שאין לאחרות. מדריד היא מיוחדת. מעבר לזה, אני לא חושב שאני מתאים. זה לא כמוני. זה קצת מועדון ‘מבלבל’ ואני לא כזה. אני גם לא אהבתי את הדרך שבה שיחקנו אם אתה משווה את זה למועדונים אחרים. אבל זה היה החלום שלי. לא יכולתי לסיים את הקריירה בלי לבוא לכאן".
שימו לב לזה. על הפרידה שלו מריאל מדריד: “זה עצוב לי שזה נגמר ככה. הסיפור המושלם היה שלושער וצ’או. בליל זה נגמר טוב, בצ’לסי אפילו טוב יותר. ידעתי שהכל נגמר ואפילו לא רציתי להיכנס (משחק הפרידה נגד אתלטיק בילבאו). אולי אנשים הולכים לשרוק לי. “אוי, אוי.” אתה יודע מה? תשאיר אותי על הספסל, אני אהנה”.
לסיום הוא מפתיע: “הרגשתי עצוב עבור אוהדי ריאל ומאוכזב עבורם. כשהגעתי, הם היו מלאי תקווה. אני מרגיש שאני רוצה להגיד להם: “היי, זו לא אשמתי, הגוף שלי אכזב אותי. ניסיתי, אבל זה לא עבד”. אני מצטער”.
החלטתי לראות את אנדריק משחק, ופתחתי את המשחק של פלמיירס. להלן הרשמים.
דבר ראשון הכדורגל שם היה ברמה מאוד נמוכה, קצת הופתעתי מזה. חשבתי שהרמה בפאקינג ברזיל תהיה כבר יותר גבוהה, היא לא. פלמיירס עצמה לא תורמת בהעלאת הממוצע. הרבה פעולות טכניות ברמת חובבנים, כדורגל אגרסיבי, הרבה אלימות, מעט סמבה ברזילאית. שרדתי רק מחצית אחת (שבמהלכה הופסק המשחק לכרבע שעה מכיוון שחלק מהתאורה קרסה), ולקראת סופה לא יכולתי לחכות שהיא תגמר.
לגבי אנדריק, הוא סבל מהיכולת הכללית של פלמיירס ולא קיבל הרבה כדורים, בייחוד לאחר שחודש המשחק ופלמיירס התקררה. בכל זאת, היו לו כמה נגיעות מאוד יפות בכדור שגורמים לך להבין שיש פה משהו מיוחד בין כל השממה שם. עם זאת, קשה להסיק מסקנות ממשחק כזה.
דבר אחד מאוד לא אהבתי בו זה שהוא מחפש את השריקות פעם אחר פעם. כמעט בכל הזדמנות הוא נפל אל הדשא במקום להמשיך לשחק, קצת ויניסיוס כזה. מאוד לא אהבתי את זה ואני מקווה שסתם נפלתי על יום כזה.
זה משחק בליגה המקומית, היריבה שלהם הייתה מהליגה השלישית בכלל ברזיל.
הליגה הלאומית הבכירה מתחילה באפריל.
אנדריק בהרכב פלמיירס נגד קורינתיאנס. עכשיו מתחיל.
לינק למי שרוצה לצפות.
ראיתי מחצית, את השניה אני לא הולך לראות, ולהלן הרשמים.
דבר ראשון אני חייב שוב פעם לציין את הרמה הנמוכה של הכדורגל שראיתי שם. שתי הקבוצות שיחקו כדורגל רע, אינטנסיביות נמוכה, פעולות בסיסיות ששגו בהן וקבלות החלטות מזעזעת. יש הבדל ענק בין הכדורגל האירופאי לברזילאי, בעיקר מהצד הטקטי של המשחק אבל לא רק. כשאנדריק יגיע לספרד הוא יצטרך לפתח את האספקט הזה של המשחק שלו כי כנראה שאת זה הוא לא למד בברזיל.
אני אתחיל עם מה שלא אהבתי בו, נסיים עם החלק הרע ונעבור לטוב. לא אהבתי את התלונות לשופט, את ההתעסקות הזאת. אמנם שחקני קורינתיאנס התעללו בו, לא פחות, אבל הוא צריך להבין את המעמד שלו ואלו החיים של כוכב בימינו. בנוסף, כמו שציינתי מקודם, שטף המשחק של הקבוצה לא טוב והוא יצטרך ללמוד לשחק באינטנסיביות הרבה יותר גבוהה ממה שהוא רגיל.
מה כן אהבתי? אפשר לראות בכל נגיעה שלו בכדור שהוא משהו אחר. פריק גנטי שעשוי משרירים. היציאה שלו מהמקום, המהירות, הבעיטה, הוא פשוט משדר עוצמה בכל פעולה שלו. היכולת הטכנית שלו והמשחק הישיר גם מעולים. הוא סידר במשחק שני מצבים טובים שחבריו החמיצו, ועשה עוד מספר פעולות מרשימות.
רגע לפני שכבר את השער, כשקיבל כדור מחוץ לרחבה ועבר את השומר שלו, אפשר היה לשמוע את הקהל עוצר את הנשימה ומתכונן לבעיטה. ברור לכולם שהוא משהו אחר. דקה לאחר שכבש, הוא עשה פעולה גדולה נוספת שהציבה אותו מול שוער, אך אחד מקבוצתו הפריע לו לסיים והוא החמיץ את השני.
הוא אמנם לובש את החולצה מספר 9 אבל הוא לא נע כמו 9, הוא 10 ברור. הוא מגיע לקבל כדור מאחור, לא עושה ריצות לעומק באמוק ומצפה לקבל את הכדור לרגל. הוא הרבה יותר פליימייקר מאשר 9. במשחק הזה (וגם בקודם שצפיתי בו) הוא תופקד כווינגר ימני ונראה שהוא מרגיש בנוח שם. הפעולות שלו ממוננות והוא מציג בגרות מסויימת במשחק שלו על אף גילו.
הפוטנציאל שלו ניכר בנקל. יש לו עוד דרך לעשות עד שיממש אותו אבל בשלב הראשון הייתי אומר שהוא צריך להתרגל קצת לכדורגל האירופאי לפני שנבנה עליו.
אחרי כמה משחקים שראיתי אותו בלייב, אני מתחיל קצת לחשוב על איפה הוא נכנס בכל הפקק שהולך להיות לנו שנה הבאה בהתקפה. על פניו הוא יכול להשתלב כשחקן רוטציה על האגף הימני, הבעיה היא ששם הוא יצטרך להתחרות עם רודריגו ברהים וארדה גולר ואולי אפילו פדה, וזה בהנחה בכלל שנשחק עם שלושה תוקפים ולא עם שניים.
אני חושב שהתקרה שלו יותר גבוהה משל שלושתם אבל יש לו עוד דרך לעשות. אמנם הליגה בברזיל בדיחה, והוא עוד צעיר, אבל כבר אנצ’לוטי הכריז שהתכנון הוא שהוא יגיע ישירות לקבוצה הראשונה. פלמיירס רצתה אותו לעוד כמה חודשים וריאל סירבה.
לעונה הבאה יש לנו פקק באגף הימני אבל אין אף שחקן הרכב טוב מספיק לשם. רודריגו דולק ונכבה ואי אפשר לבנות עליו, אנדריק צעיר מדיי וגולר סימן שאלה וגם צעיר מדיי.
ויסנטה דל בוסקה והגלאקטיקוס| הספרדי, מהמאמנים הגדולים בתולדות ריאל מדריד שזכה עם המועדון פעמיים בליגת האלופות ובכל עונה הגיע לחצי הגמר, וכן בשתי אליפויות ספרד - בריאיון מרתק על תקופתו על הקווים. אל תחמיצו.
על כך שהצליח: “היה לי המזל להיות במועדון שכשחקן וכמאמן תמיד היה בפסגה. כמובן שהיו גם הפסדים אבל זה חלק מהחיים בסופו של דבר. לא תמיד מנצחים, אי אפשר כל הזמן להצליח. התמזל מזלי להיות פרק זמן ארוך במועדון כמו ריאל מדריד שאחרי הכל תמיד נמצא באליטה”.
ההחתמה של ניקלאס אנלקה: “הוא עבר רגעים קשים, ההשתלבות שלו אחרי מעבר ממדינה אחרת ותרבות שונה - היה לא פשוט. הוא היה ילד, אדם טוב מאוד ואהבנו אותו. הוא חשב שאנחנו שמחים כשהוא לא מבקיע. למעשה היינו צריכים להגיד לו כמה וכמה פעמים שלא אכפת לנו אם פרננדו מוריינטס כובש, אם זה ראול או אם זה הוא”.
שילובו של לואיס פיגו הגלאקטיקו הראשון: “אני חושב שטיפלתי בזה בצורה הכי רגילה, הוא היה שחקן גדול. קיבלתי גם תגובה נהדרת מכל השחקנים - פרננדו היירו, ראול, פרננדו רדונדו (עזב), מיצ’ל סאלגדו, רוברטו קרלוס כמובן. אנחנו לא יכולים לשכוח שבארבע השנים שלי בקבוצה המועדון תמיד הגיע לחצי גמר ליגת האלופות”.
על זינדין זידאן: “הייתה לו יכולת פנומנלית, הוא היה שחקן גדול. רצינו למצוא לו את המקום בו הכי ירגיש בנוח ויציג את הכדורגל הטוב ביותר שלו. אני חושב שהצלחנו בזה והגמר נגד באייר לברקוזן היה בונוס”.
מה הוא חושב על רונאלדו-פנומנו: “כשאני מדבר על רונאלדו, הדבר הראשון שעולה לי לראש מעבר לשחקן גדול - שהוא היה אדם מאושר. אני חושב שהוא אחד השחקנים עם הכי הרבה שמחת חיים שאימנתי. ולבסוף מה היה תפקידנו? לאזן את הקבוצה ולא להפריע לשחקנים ליהנות”.
דמותו של קלוד מקאללה: “קלוד היה שחקן חיוני מאוד. הוא היה השותף שאתה תמיד רוצה לצידך, שנותן לך יד ברגעים הקשים. הוא שיחרר את הכדור במהירות לפיגו או לרוברטו קרלוס וזידאן, אבל בעיקר חילץ כדורים והחזיר אותו לשליטה שלנו. הוא היה המנהיג השקט שלנו, כולם היו רגועים כשהיה בסביבה”.
“הקרב” בין איקר קסיאס לסזאר והספסול של קסיאס בעונה השלישית ובגמר 2002. “אני לא מתחרט על שום דבר ממה שקרה. זה היה ניהול חדר הלבשה וזה קרה בצורה אידיאלית. הכרתי בסגולות העצומות של איקר קסיאס באותה התקופה ובקריירה שהייתה צפויה לו בריאל מדריד. מבלי לזלזל בשוער כמו סזאר שהיה שוער גדול - לאיקר יש את המוניטין הזה של שוער גדול, כבר מגיל צעיר, יוצא דופן, ויש לו גם את המגע והמזל. בטח שיש לכל השחקנים הגדולים משהו כזה מעבר ליכולת, בלתי ניתן להכחשה. תמיד טוב שיש קצת מזל”.
התפקיד של מוריינטס: " אף פעם לא הייתי נגדו. הוא תמיד הבין את המצב ואני מחבב אותו מאוד. היום, כשאני רואה אותו מול המצלמות או ברדיו, כשאני שומע אותו מדבר, אני אומר לעצמי: ‘השחקן הכי טוב שהיה לנו זה מוריינטס’. אני מרגיש אליו הרבה סימפטיה. מה גם שהוא תמיד כיבד אותנו" [האמת שמורו פעם זרק לעברו איזו קללה כשדל בוסקה ביקש ממנו לעלות לשחק חמש דקות נגד בורוסיה דורטמונד ב-2002-03, הוא סירב. לבסוף חאבייר פורטיו נכנס וכבש את השער היקר מפז].
עושה רושם שלברקוזן של אלונסו היא לא רק קבוצת כדורגל מצויינת וסופר מאומנת,היא גם מפלצת מנטלית,בנוסף לזה שהיא עומדת בלחץ שבוע אחרי שבוע בליגה ולא מאבדת כמעט נקודות אתמול היא עשתה חתיכת מהפך מטורף ועלתה לרבע גמר הליגה האירופית,אמנם רק נגד קרבאח,אבל מהפך זה מהפך.
הלוואי שיישאר שם עוד עונה,מת לראות אותו ממשיך עם לברקוזן הזו לליגת האלופות ולאן הוא מסוגל להביא אותה ואז יגיע אלינו בשל ב2025.
איזה סיפור הזוי.
חייב להגיד את האמת, זה לא היה בדיוק משחק מושלם שלו, הוא התקשה לבוא לידי ביטוי, קיבל שמירה הדוקה, ספג הרבה עבירות, אבל הוא מתגלה כווינר שוב פעם, בפעם השלישית בתוך שבוע, והפעם הוא העלה את הקבוצה שלו לגמר.
יש בו משהו, יש לו עוד המון במה להשתפר, שזה מצד אחד אומר שהוא פוטנציאל ענק אבל מצד שני אומר שהוא עדיין רק פוטנציאל. צריכים להיות זהירים איתו אבל אני מאמין שבמערכת שיש לנו במועדון ידעו איך להוביל אותו למקום שבו אנחנו רוצים שיהיה. יש לנו ניסיון בזה ויש לו את כל התשתיות שהוא צריך בשביל זה, חומר הגלם קיים והוא איכותי.
גם בגול הזה וגם בגול מול ספרד - יש לו טכניקת בעיטה מצוינת. הלוואי והיה לויני משהו כזה.
שחקן צעיר בן 16 בקבוצה אחרת שהיה מבקיע 3 שערים חשובים תוך שבוע היו מכריזים שהוא העתיד של הכדורגל ושלא מוכרים אותו בטריליון יורו, ואצלנו האוהדים היו מתחילים לדבר איך גם רוצים שחקן כזה.
כשזה שחקן של ריאל שעושה את זה מתחילים לחפש אותו בזכוכית מגדלת ולנסות להקטין את ההישג ולטעון שהיו שערים קלים.
זה שהאוהדים של בארסה קצת דלולו לא אומר שגם אנחנו צריכים להיות כאלה. הוא פוטנציאל, יכול להתפתח למשהו ענק, אבל הוא עדיין ילד. זה תקף גם לימאל וגם לאנדריק. לשניהם יש עוד המון אתגרים שהם עדיין לא עברו. ימאל מוכח קצת יותר מכיוון שהוא משחק בהרכב הפותח של ברצלונה, אנדריק עדיין בברזיל.
אנדריק ופלמיירס כעת מול סאנטוס בגמר גביע כלשהו. מתחיל עכשיו למי שרוצה.
זה נראה שכל יומיים יש גמר גביע כלשהו בברזיל.
רפאל ואראן חושף סוד מהעבר בריאיון ללאקיפ. כולנו זוכרים את תצוגת הנפל שלו באיתיחאד בגומלין שמינית הגמר נגד מנצ’סטר סיוי, כשציפינו שייקח פיקוד בהעדרו של סרחיו ראמוס. מסתבר שיש סיבה. ואראן סיפר שהמליץ לבנו שלא להגזים בנגיחות כי יש סכנה: "כן, נמנעתי מלדבר על זה. היו לי כמה זעזוע מוח. אם נסתכל אחורה על שלושה מהמשחקים הגרועים בקריירה שלי, יש לפחות שניים שבהם חטפתי זעזוע מוח כמה ימים קודם לכן: מול גרמניה ברבע גמר מונדיאל 2014 ועם “ריאל מדריד נגד מנצ’סטר סיטי בשמינית הגמר של ליגת האלופות 2020”, הוא הודה.
“הטעויות האלה לא נפלו משמיים. סבלתי מזעזוע מוח נגד חטאפה והיו לנו חמישה ימים לנוח אך הרגשתי עייפות חזקה. כשאתה יודע שלזעזועים חוזרים ונשנים יש השפעה שעלולה להיות קטלנית, אתה אומר לעצמך שדברים יכולים להשתבש מאוד. נגד גרמניה ראיתי מטושטש ולכן פישלתי מול מאט הומלס שהבקיע את שער הניצחון”.
הוא מרחיב על הסיוט נגד סיטי: " הרגשתי את זה מהחימום, אמרתי לעצמי: ‘תתעורר’. כמעט רציתי לסטור לעצמי. הפעולות הראשונות הצליחו לי מבחינה טכנית למרות שהייתי איטי. אבל הצלחתי אז חשבתי שאני בסדר. אבל אחרי הטעות הראשונה לא הצלחתי להתאושש. הרגשתי שאני כמו צופה במגרש".
אנדריק זכה הלילה בתואר החמישי שלו בקריירה. פלמיירס שלו הפכה את התוצאה מהמשחק הראשון וכבשה שני שערים כדי לזכות בגביע הפאוליסטה.
אנדריק נבחר לאיש המשחק. אמנם הפעם הוא לא כבש, אבל סחט פנדל והיה דומיננטי. עדיין אני חושב שהדריבל שלו בעייתי והוא נראה לי כבד מדיי עם כל השרירים האלה. אני מניח שבמועדון ידעו מה לעשות איתו כשיגיע.