דווקא בדסימה אני חושב שהוא היה הכי מרשים.
כריסטיאנו כהרגלו: ספג הקנטות מאוהדי אתלטיקו ולאחר המשחק סימן להם - "לי יש 5 צ’מפיונס ולאתלטיקו 0". כמובן שהוא ניצח אותה בשני גמרים. העונה יש לו שער בודד במפעל וגם אם יהיה נס ויובה לא תודח - הוא כבר לא ישחזר את המספרים המטורפים.
אין לי ולו שמץ של שמחה לאיד כלפיו, תמיד אהיה אסיר תודה על מה שנתן. הרי ברור שריאל תיפרד מהכתר ואם לא אנחנו אז שיהיה הוא, כן, האיש שמחזיר ליובה את הגביע אחרי 22 שנה. אבל גם לי הכל נראה מאולץ, הליגה האיטלקית מתה עם ממוצע קהל מחריד גם ליובה. אני בטוח שמרסלו ובנזמה חסרים לו והוא היה כפוי טובה כלפי חבריו לקבוצה. זה כן יהיה מוזר אם כריסטיאנו ויובה יודחו לפנינו. ושוב זה גורם להעריך את מה שריאל עשתה שהיא היחידה שהדיחה את אתלטיקו של צ’ולו.
לא בורח מהנסיגה של כריסטיאנו שהוא חלוץ מעולה אבל נחלש פיזית, איבד מהמהירות. הייתי רוצה שימשיך עוד עונה ויסגור עשור אבל זה שייך לעבר.
הוא היה השחקן הכי טוב בכל הזכיות. ב-2016 למשל השלושער מול וולפסבורג, כריסטיאנו-חואניטו. לא מבין איך אפשר לשמוח לאידו.
נראה לי שזה לא רק לאידו. מי שתמך בעזיבתו נהנה עכשיו מה׳הוכחה׳ שצדק, ולכן הוא מבסוט.
להבדיל אלף-אלפי הבדלות, מהרבה בחינות: פיגו תרם מקצועית לבארסה הרבה מאד לפני המעבר אלינו. מה שאני מנסה להגיד - סנטימנטים שליליים תמיד היו למרות התרומה המקצועית הבלתי מעורערת, גם מבחינת סגנון המשחק וגם מבחינת המניירות והאינטריגות מסביב. העזיבה שידרה סוג מסויים של חוסר הוקרת תודה מבחינתי. שוב, אני לא כועס עליו ועדיין מעריך אותו מאד, אבל יש פה קצת צדק פואטי אחרי כל אמירות ה"אתגר" למיניהן.
באופן כללי אני חושב שיש המון אוהדי ריאל שחיכו שכריסטיאנו יעזוב כדי לשנוא אותו, ממש כפי שמחכים שמסי יעזוב את בארסה כדי שיהיה אפשרי באמת להינות ממנו. אני לא ממש שם, אבל מבין את הסנטימנט.
כריסטיאנו רונאלדו עזב בטעם מר, לא פחות מזה, גם אני כתבתי לא פעם על האכזבה שלי ממנו. אפילו פוסט פרידה באינסטגרם עם איזה תמונה מאחת הזכיות בצ’מפיונס - לא הייתה, וכך גם ההצהרה ההיא “אף אחד לא בוכה בריאל מדריד עכשיו”. ועדיין אני נזכר ברגעי האושר האינסופיים.
בשיחות חדר כושר וחבר’ה אתה אומר - הוא השחקן הכי גדול במועדון הזה איי-פעם ותן לו חוזה פתוח שיחליט מתי לעזוב. אני יודע שזה לא נכון, זה ילדותי ורומנטי מדי וברור שאם זה לא היה קורה בקיץ אז זה היה קורה עוד שנה אחת-שנתיים. אני חושב שהמועדון בטח לא היה מוכן ובשל לעזיבתו, לא בצורה הזו.
ולכן אני בטח לא חושב שאלה שתמכו בעזיבתו הם ‘צודקים’, זה נטו עניין של הגרלה, גם אנחנו אגב נודח נגד אתלטיקו מתישהו אם נפגוש אותה בשנים הקרובות. ודווקא העונה בליגה הוא מאוד עקבי.
בואו נהיה הוגנים- אוהדי ריאל, כולל כאן, תקפו אותו ללא הפסקה וטענו שהוא פוגע להם ב״קבוצתיות״. אמרו שהוא נחלש (למה מצפים באמצע שנות ה-30?) וכך הלאה, למרות שעדיין היה הכובש הכי טוב של ריאל מדריד בפער עצום (ממוצע של שער למשחק בעונתו האחרונה בריאל). לרונאלדו נמאס והחליט לעזוב. הייתי מעדיף אילו היה מסיים בריאל מדריד או חוזר הביתה, אבל הוא חיפש אתגר חדש… וכפי שכולנו מכירים אותו, הוא ישיג את המטרה בסוף.
ד״א, כל מי שהופתע מיובה, ואני חושב שיובה יכלה להראות טוב יותר מול אתלטיקו, צריך לזכור שבארסה הודחה פעמיים על ידי אתלטיקו בליגת האלופות בשנים האחרונות. זו קבוצה משעממת מאוד, אך מדובר באגוז מאוד מאוד קשה לפיצוח!
אף אחד לא אומר שהוא רע. הסוגיה היא כזאת:
האם כריסטיאנו של השנתיים האחרונות הוא שחקן טופ 20 בעולם, או שהוא עדיין ביקום אחר, אולי רק קצת מתחת למסי.
כי מבחינת הכבוד אליו הוא מצפה ודרישותיו מחברי הקבוצה - כלומר מבחינתו - השני הוא הנכון.
לייק 1
גם אם התשובה הפחות משמחת היא הנכונה - אין לך את הלוקסוס לוותר עליו. בסוף מגלים שחוץ ממנו השחקנים שכבשו את הגולים החשובים בעקביות הם ראמוס ומרסלו. בנזמה? לא באמת, ובייל - עם שנ"צ ארוך מעונת הדסימה ועד המספרת ההיא. לצורך העניין אגב, הקבוצה שיחקה טוב בקלאסיקוס בגביע והערב הייתה לא רעה. בשנה שעברה בברנבאו בליגה לא שיחקנו טוב.
היום בייל הרגיש מה זה שכל העיניים עליו ואליו. עבור כריסטיאנו זה היה ככה עוד מהיום הראשון והוא מעולם לא קרס תחת הלחץ.
2 לייקים
בהתייחס נטו לתרומה שלו לקבוצה, אז הוא היה נכס שכנראה כבר לקחנו כמובן מאליו, והעונה הזו היא “אמרתי לכם” אחד גדול של רונאלדו. מצד שני, לא הביאו שום תחליף. כשניימאר הלך, בארסה התחרפנה בשוק. אנחנו הבאנו את מריאנו.
לגבי אתלטיקו, בחמש השנים האחרונות, ריאל היא היחידה שהדיחה את אתלטיקו בנוקאאוט- 4 פעמים ברצף, 2013/14 עד 2016/17. שנה שעברה היא עפה בבתים.
כל אחת והמזל שלה. נקווה שאתלטי תעשה את העבודה המלוכלכת מול בארסה גם השנה.
לייק 1
נכס שהיה כמובן מאליו כי יש אחד שקוראים לו מסי שללא ספק משחק כדורגל אסתטי ונעים לעין יותר. כריסטיאנו היה חלק חשוב בכוח ההרתעה שלנו גם. החיים בלעדיו קשים גם לבייל וגם לבנזמה שבסוף המספרים שלו יתאזנו, לא נראה כאן 30 גולים בסה"כ וגם אם כן אהמר שזה יהיה בגארבץ’-בליגה ולא איזה גול שיעזור לנו להדיח את ליברפול ברבע הגמר.
מרגע שנשלפו הכדורים אמרתי שאתלטיקו תעשה ליובה את המוות. הרקורד הפסיכי שלנו נגדם בליגת האלופות ולטעמי תמיד ניצחנו בצדק - בהחלט גורם לי להעריך עוד את ריאל מדריד מודל 2013-2018, אלופת אירופה הנצחית. העיקר שהיו כאן כאלה שרטנו השכם וערב על כדורגל לא מספיק אטרקטיבי לעתים וביקרו את זידאן בצורה מוגזמת או שלפו את המילה “תחת” על אוטומט.
איפה הייתם בעשור האחרון? אתם מתרפקים על עבר מעוות. גם עם רונאלדו זכינו בשתי אליפויות בעשור, איבדנו את הליגה בנובמבר והושפלנו בקלאסיקו. המחשבה שעם רונאלדו ברחבה היינו בודאות מנצחים בגדול בשני המשחקים האחרונים היא מטופשת ולא שווה יותר מסתם ניחוש. שחקן כזה משנה את כל האיזון בקבוצה. איתו לא היה משחק לחץ כזה, ויניסיוס היה על הספסל ובנזמה כנראה לא היה בעונה טובה יחסית.
אני לא מצפה שאנשים מבחוץ יבינו, הם רואים רק מספרים ולא איכפת להם מהתמונה הגדולה. “איך אתם מעזים לשחרר את הסקורר הכי טוב שלכם?! ממוצע של שער למשחק!”. מאנשים שחיים ונושמים את הקבוצה הזאת יום-יום מצופה יותר. רונאלדו רצה לעזוב ולהשאיר שחקן ממורמר בטח בסדר גודל כזה זו טעות אנושה. אולי לא הפכו עולמות כדי להשאיר אותו אבל ההחלטה הייתה שלו. לכל בעל עיניים היה ברור שהקבוצה הזאת נסחטה עד תם. וכן, רונאלדו פוגע בקבוצתיות. אין סיכוי למשחק לחץ איתו, למשחק קבוצתי שוטף ושחקן כמו ויניסיוס לעולם לא יצמח תחתיו.
ברור שבדיעבד הוא חסר כי הוא היה הסקורר המוביל שלנו ולא הגיע שום תחליף. הבעיה היא לא בעזיבה אלא במה שלא קרה אחריה.
7 לייקים
ב2012/13 הוא כבש בלי סוף לדוגמא ועשה את המוטל עליו. כדורגל זה לא טניס. תבדוק את הרקורד שלו גם שנתיים אח"כ, בשלב מסוים עד אמצע הליגה נדמה לי הוא כבש כמו מסי וניימאר יחד. הייתה לו חצי עונה מחורבנת אחת - בשנה שעברה ומעבר לכך ש-‘מותר לו’ - אני לא לוקח כמובן מאליו את הקטשופ שבא אחריי. אפשר היה למצוא נוסחה שתאפשר לו למזער את החסרונות ואולי לנסות אותו כחלוץ.
הוא כבר עשה “אני עצוב” פעם אחת, ברור שהיה אז טוב יותר אבל הכל הסתדר. על המגרש ידע לשחק היטב ואת המרמור השאיר בצד הרי הוא היה בכאסח עם פלורנטינו כבר שנה.
איתו לא הצלחנו בליגה אבל בשמונה העונות הראשונות הוא עמד ברף ובגדול. איתו הייתה קבוצה שלעתים הייתה לא פחות חזקה מברצלונה וזה לא המצב היום. הבעיות: הפרטנרים שלו בהתקפה. ניימאר, סוארס, ויאה והנרי שנתנו כל אחד עונה גדולה, אפילו אלכסיס. איפה זה לעומת בייל, בנזמה ואחרים, אפילו היגואין שאחרי הפציעה בגב או קאקא בלי ברכיים. די-מאריה ואוזיל וזהו.
עם כל שחקן התקפה אחר במקומו לא היינו מנצחים בסופו של דבר את בארסה של גוארדיולה. זה לא מספיק בשביל ריאל לסיים במקום השני אבל נו באמת הוא הבקיע בעקביות וגם בישל כמות סבירה. תבדוק את פער הנקודות מול בארסה ב-2011,2014,2015 ו-2016.
לעזאזל ה-‘משחק לחץ’ ו-ויניסיוס כלל לא היה אמור להוות פקטור העונה.
תראה לשם ההוגנות, אני מאלה שעפו על כריס, זה נכון, הערצתי אותו כמו ילד. ומנגד אתה בקצה השני לגמרי, מאלה שפחות העריכו אותו.
לייק 1
אני מדבר על x ואתה על y.
רונאלדו (ומסי) השחקן הכי עיקבי בהיסטוריה. תופעת טבע, סקורר על, אחד הגדולים אי פעם שהעניק לי הרבה ריגעי אושר. כאינדבידואל אין לי שום טענות כלפיו, כנראה לא תאמין אבל אני עדיין אוהב אותו ושמח על כל שער שלו ביובה.
הטענה שלי היא אחרת: המצב הכללי שלנו לא כזה שונה איתו או בלעדיו, למעט כמה משחקי נוק-אאוט (נגלה בהמשך) והגיע הזמן לבנות פה משהו אחר. אנחנו מתמודדים עם אותן בעיות בהגנה, אותן בעיות בשיטה, אותן בעיות בסגל, אותן בעיות בעמדת המאמן. מה שונה המצב היום מלפני שנה? רונאלדו “אשם” בכך שהסתיר את הבעיות שלנו עם קילריות באלופות. מה היה חסר בשביל שה-5 שנים האחרונות יהפכו מתקופה היסטורית לכישלון קולוסאלי? שריקה אחת של השופט? החמצה אחת של מולר? הדיפה אחת של בופון? קבוצה גדולה נמדדת בטוטאליות שלה ולאורך זמן, לא על סמך 4-5 משחקים בשנה.
כריסטיאנו היה הכי עקבי בקבוצה הזו תמיד. יותר מאיקר קסיאס אפילו שהרס מעט בשנים האחרונות. יותר מאלילי הפורום כמו ראול או זידאן. הקבוצה הזו עשתה את שלה אבל לא כולם דועכים באותה הדרך. את בנזמה היה צריך לשחרר ממזמן וגם את בייל. הייתי מחליף את הקבוצה סביבו כולל הקישור המהולל שלנו.
אתה תעריך כשיגיע חלוץ אחר טוב אבל הוא לא יהיה כמו כריסטיאנו. תביט הצידה לעבר קיין, לבאנדובסקי, איקרדי ואפילו אמבפה. הם יתנו גול משלושה מצבים. לא יהיה עוד כריסטיאנו בנוק-אאוט בליגת האלופות כמו ב-16/17 ואפילו מול פאריס ויובה אשתקד.
והיה לנו מזל ברצף הזכיות אבל הקבוצה הזו הייתה שווה שני גביעים. תראה לי קבוצה שזכתה בלי מזל בצ’מפיונס.
מסכים עם הרבה ממה שכתבת, אבל זה מוביל לשאלה ההפוכה: בכמה אליפויות היינו זוכים עם התנהלות טובה יותר / בניה נכונה יותר?
לדעתי האמת המרה היא שכל עוד מסי משחק, ובהינתן השחקנים המעולים ששיחקו ומשחקים איתו, לא היינו משיגים הרבה יותר. הכאב הגדול הוא על האליפויות בעונות של קרלו. המשחק ההוא נגד סביליה עדיין כואב לי.
לי לא זכור שעם רונאלדו גמרנו את הליגה בנובמבר, בטח לא כשברצלונה עם קצב צבירת נקודות של טוטנאהם. עם רונאלדו לפחות הגענו ל-94 נק’ ובארסה הגיעו ל-96. העונה הזאת נראה כאילו בארסה תסיים עם 80 ואנחנו עם 70.
אגב, למי שכתב על עוד החמצה של מולר או עוד שריקה שונה של השופט - בו נזכור שב-8 השנים האחרונות, בפעמים שלא זכינו, הודחנו בחצי הגמר. ובכל הפעמים שהודחנו, ללא יוצא מן הכלל, החלטה של השופט לפה או שריקה לפה ויכלנו להגיע גם לגמר. אז מקרי זה לא היה.
לייק 1
איפה היה התחת שלנו כשדורטמונד ולבאנדובסקי עשו גול מכל מצב ובגומלין תוך 10 דקות רשמנו 3 החמצות של מאה אחוז? או כשספגנו שער ברגע האחרון במינכן בחצי הגמר בעונת האליפות והשחקנים היו סחוטים בגומלין? זוכרים שחאמס נגח למשקוף בטורינו לפני שטבס כבש בפנדל? לתאר את הזכיות שלנו בליגת האלופות כמזל זה עלבון.
הזוי שאנצ’לוטי לא זכה אפילו לא באליפות אחת. ואז ה-BBC היו צעירים יותר ומודריץ’, ראמוס ופפה. הובלנו את הליגה בביטחה. לא היה לנו את החוסן אחרי הקלאסיקו והפסדנו בפיחואן. ועונה לאחר מכן…
איפה היה התחת שלנו כשדורטמונד ולבאנדובסקי עשו גול מכל מצב ובגומלין תוך 10 דקות רשמנו 3 החמצות של מאה אחוז?
אז אם אנחנו מהמרים עשר פעמים על הטלת מטבע, 9 פעמים יוצא עץ ופעם אחת פלי, אפשר לטעון שאין פה שום מזל כי הנה - עובדה שפעם אחת יצא פלי?
ליגה האלופות נתונה יותר למקריות מאשר ליגה. זאת עובדה. זה לא אומר שהכל מזל ובאותה מידה ויטוריה פלזן יכלה לזכות, או אפילו ברצלונה, אבל זה כן מעיד פחות על איכות הקבוצה. קבוצות נבנות, מתאמנות ומכוונות לליגה בכל שבוע, לא לחודש אחד מוצלח בין אמצע מרץ לאמצע אפריל (שבתוכו חוץ מהחלטות שיפוט יש גם שערי חוץ, פנדלים ושלל דברים שאינם קשורים לתחום המקצועי).
ריאל מדריד של פלורנטינו ידועה בלהפוך את הביצה והתרנגולת: אנחנו כושלים בליגה ומצליחים בצ’מפיונס אז יוצרים אתוס שהצ’מפיונס חשובה יותר מהכל. אז לא. שישאל את זידאן מה חשוב יותר…
4 לייקים
הבעיה היא בקבוצה שהייתה סביב כריסטיאנו רונאלדו, הפארטנרים המתחזים בהתקפה אבל לא רק הם. אם אחוזי המטבע היו דומים למה שהצגת - אז ניחא. אני ראיתי ריאל מדריד דומיננטית לאורך כל 2016/17 בליגת האלופות ועם זידאן על הקווים נפלנו רק מול באיירן מינכן אשתקד במשחק הכפול מבחינת היכולת.
אני יותר מתרגש מזכייה בליגת האלופות אבל זה ממש לא אומר שאני חי בשלום עם המצב בליגה. השנה בכל מקרה ויתרו מראש ואנחנו לא קרובים בכלל באיכות כך שזה לא רלוונטי. האליפויות הן נקודת תורפה מאז שנות ה-90 האמת היא…
“מזל” שהוא הגדרה מאוד רחבה, שהיה איתנו בצ’מפיונס לחלוטין בגד בנו בליגה לא פעם.
לייק 1
שאני אבין, אליפות שנקבעת בהפרש של 2-3 נק’ זה לא מזל? זה לא שבכל העונות שלא זכינו באליפות היינו כל כך רחוקים מבארסה. לא בעונות של אנצ’לוטי, לא עם פלגריני, לא בעונה הראשונה של מוריניו ולא בעונה הראשונה של זידאן. אז הנה - כבר 5 עונות שהאליפות נקבעה במזל. מספיק שב-2 מהן המזל היה הולך איתנו והיינו מסיימים עם 4 אליפויות ב-8 שנים. לא רע בכלל.
לייק 1