אם ככה זה תלוש לחשוב שרונלדו ייחל לעזוב את יובה? זה תלוש לחשוב שמסי רצה להישאר בברסה? לא ישבנו איתם על קפה.
אולי לא אי שפיות, אלא העובדה שפעם היו מספרי עשר שהם אשכרה חצי קבוצה. היום חלקם היחסי קטן יותר.
באשר למולר - מוערך בעיקר בגרמניה. הנראטיב שלהם אומר שהוא אחד הגדולים ביותר, בשורה הראשונה. כנראה שיש בזה משהו
גם בעשור שלפני מסי ורונאלדו לא הסקוררים הגדולים היו אלו שזכו בדרך כלל (וגם מודריץ’ לא היה כזה מן הסתם). היסטורית יש דווקא bias לכיוון הקוסמים שלא כובשים המון, פשוט רונאלדו ומסי הבקיעו כל כך הרבה, לא מעמדת החלוץ ועשו כל כך הרבה מעבר (בעיקר מסי) שקשה היה להתעלם. כנראה שבשנים הקרובות נחזור למצב דומה.
לייק 1
זה קשור גם לפונקציה של צריכת מדיה. פעם ראית 5 משחקים בשנה שהם לא בטווח המקומי והמוגבל שלך. בתוספת לתקצירים והיילייטס שבהם ברור שלמרדונה וקרויף יהיה רושם הרבה יותר גדול מאשר דחיקה של מולר שבכלל לא שמת לב שזה השביעית שלו. כל עולם הכדורגל מונח לפנינו היום וסטטיסטיקה היא דבר קונקרטי ומדיד שמאפשר לנו לעבד את כל כמות הידע הזאת. אז אני לא בטוח שאנחנו נחזור למה שהיה פעם אחרי רונלדו ומסי. מה גם שההתאבבססות שלנו על סטטיסטיקה תגרום לרונלדו ולמסי הבאים לעבוד קשה מאוד על הבקעת שערים, בגלל שלקהל זה כל כך חשוב. זה כנראה מה שבאמת קרה למסי ורונלדו עצמם. אם מארדונה היה יודע שילדים מחוצ’קנים עוד 40 שנה יזלזלו בו בגלל גליון פחות מרשים, הוא היה מתאמץ קצת יותר לדחוק
7 לייקים
זה תלוש להגיד מה הייתה ההעדפה של רונאלדו בלב בהקשר לסיטי ומנצ’סטר. תלוש להגיד מה בדיוק הייתה התחושה שלו ביובה ומה גרם לעזיבתו. הוא כנראה באמת רצה לעזוב, אינספור דיווחים, תיעודים של אנשי צוות מקצועי והמעבר הסופי מעידים כך.
אבל אתה סתם מתפלסף עכשיו. אם הנקודה שלך היא שאפשר להבין ווייב כללי אז מעולם לא התווכחתי עליה. אני טוען שאתה לא יכול לדעת מה באמת עובר בפנים על הבנאדם ומה השיקולים האמיתיים שלו. אתה כל פעם מנסה לתקוף את הטענה הזו ע"י תקיפה של טענות “שכנות”. אתה לא תצליח, כי היא נכונה.
ממש לא מסכים. להכניס גולים זו מטרת המשחק.
אם בדריבלים ושחיטה בכדור עסקינן אז תן לאיסקי את התואר. בסוף המנצח הוא מי שהשיג את המטרה, לא משנה איך. כל השמות שצוינו זכורים בזכות שערים. לא במקרה כולם שחקני התקפה.
כן? רק אל תתלונן אחר כך שאין לרונאלדו service ראוי ביובה. הרי הגולים שהוא מסיים מגיעים מעצמם.
זה פשוט לא נכון. למראדונה ושות’ יש פחות שערים מלוקאקו.
לייק 1
זה יותר תלוש להגיד שהוא רצה להגיע למנצ’סטר יונייטד מההתחלה למרות שהוא הציע את עצמו לריאל מדריד ולסיטי. אתה רוצה לחשוב שמדובר באיזה תוכנית מאסטר של רונלדו? תפדל.
גם את זה אני לא אמרתי את זה. אני לא יודע.
במקומו של רונאלדו הייתי חותם בסיטי אם זה כורח המציאות, וסופר מקווה להיענות מיונייטד תוך כדי. זו לא אופציה תלושה ועל כן, למרות שלך בתור אחד עם נקודת מוצא שלילית עליו נוח להניח שההנחה שלך היא הנכונה, אני לוקח בחשבון גם אופציות אחרות. תמיד מומלץ.
יממה לאחר ציון הדרך המרגש במהלך הניצחון 2:3 על ארסנל (כבש צמד), האקס האהוב כריסטיאנו רונאלדו כותב על הרקורד המטורף ו-801 השערים בקריירה: “אני שמח וגאה להיות השחקן הראשון שכובש למעלה מ-800 שערים. איזו ריצה (קריירה) מדהימה זו הפכה להיות. תודה לכל האוהדים שלי שתמיד לצידי. 801 - והספירה נמשכת. בואו נמשיך לשבור כל שיא אפשרי, בואו נעשה את זה ביחד - אני סומך על כולכם”.
תמיד אני אומר - הוא אולי עזב את ריאל מדריד בטעם מר מבחינתו ולא מרבה לדבר עלינו בהתלהבות רבה, אבל זה לא יעזור לאף אחד. 450 שערים הוא כבש אצלנו, יותר משער למשחק. תשע שנים שהיו כמו חלום. שלוש זכיות רצופות בליגת האלופות וארבע בחמש שנים. זה היה שידוך משמיים, ריאל מדריד וכריסטיאנו רונאלדו. הוא היה שחקן כל כך גדול והיה מצליח גם ביונייטד אבל אני משוכנע שאם לא היה מגיע אלינו בתזמון כה מדויק ב-2009 - הוא היה פחות מפלצת, פחות היסטורי. SSUUII
2 לייקים
עברו כבר יומיים, אבל ניחא, הוא בטח לא יכעס. בטח לא בימים לא מדהימים מבחינתו בפן המקצועי, אם כי באינסטגרם הוא הגיע ל-400 מיליון עוקבים - הראשון איי פעם. לפני יומיים, ביום שישי - כריסטיאנו רונאלדו חגג יום הולדת 37
כן, ברור, בכל שנה אנחנו נתייחס אליו. אלפי מילים כבר כתבנו על השחקן הגדול ביותר בהיסטוריה של ריאל מדריד (המבקיע המצטיין שלה, מיותר להוסיף כמובן) ואולי הגדול איי פעם בתולדות הכדורגל. תשע השנים שלו בריאל מדריד, עם למעלה משער למשחק – 450 כיבושים ב-438 משחקים – היו כמו חלום מתוק. כבר בהצגתו בסנטיאגו ברנבאו לעיני 90 אלף איש – הכל היה יוקרתי, מלכותי, בומבסטי, עצום, מהפנט, בלתי אפשרי, בלתי הגיוני. כמו התקופה שלו על כר הדשא. זה היה הרכש הגדול בהיסטוריה של הספורט בכלל לדעתי ולא רק בכדורגל עצמו. זה היה שידוך משמיים ושני הצדדים רק הפסידו עם הודעת הפרידה שהכניסה אותי להלם איי שם בעשרה ביולי 2018.
האיש שלעולם לא ידע שובע, שתמיד חשב על השער הבא, התואר הבא, הגביע הבא. איתו היינו עולים במנהרה ליתרון 0:1. האיש שהחזיר את ריאל מדריד למקומה הטבעי – הקבוצה הגדולה בעולם, וזו ששולטת בגביע אירופה כמו הקבוצה האגדית של שנות ה-50. השחקן שהפך את ליגת האלופות למגרש המשחקים הפרטי שלו. עונת השיא בדסימה (17 כיבושים), השלושער נגד וולפסבורג (2015-16), עשרה שערי נוקאאוט ב-2016-17 וצמד בגמר וכמובן גם המספרת ההיא נגד יובנטוס ב-2018 כשהעולם עצר מלכת. השחקן שנהיה אסירי תודה עבורו לנצח ונמשיך לעקוב אחריו לכל מקום. אני מודה שהוא פחות מתאים לנו כבר מקצועית וצריך לשים את העבר מאחור אבל זה קשה. וכשעלתה רק לשנייה, בדיווח סרק, האפשרות הזו לקאמבק בלבן אפילו לעונה אחת – הלב אומר ישר ‘כן’, מחייך ושואג SSUUII ורק אז הראש אומר “לא”.
הוא הגיע אלינו בקיץ 2009 וסימל את פרויקט הגלאקטיקוס2, ממש כשראול היה בעונתו האחרונה במועדון. ראול יהיה לנצח השחקן מספר אחד מבחינתי, אבל לא האמנתי שיגיע שחקן שיוכל להיכנס לנעליים שלו ולגרום לי להעריץ אותו בצורה עיוורת, לחגוג את הגולים שלו ולהתרגש ממנו כמו ילד. הוא נכנס בדיוק לוואקום הזה שנוצר עם עזיבת ראול. הייתי בגמר הדסימה ב-2014, הרגע הכי יפה בחיים שלי. והתמזל מזלי להיות בעוד משחקים, אחד מהם זה חצי גמר הצ’מפיונס נגד אתלטיקו מדריד ב-2017. לא העזתי לחלום אפילו על 0:3. לפני הסיום, כשרונאלדו כבש את ה-0:3 והשלים שלושער, זה היה רגע מצמרר כאשר אני, החבר שלידי ועוד 80 אלף איש צועקים בטירוף יחד עם הכרוז " Hattrick de Cristiano Ronaldo" ואז מקנחים ב-SSUUII. הלב שלך פעם.
חזרנו אחורה בזמן לחצי גמר 2012, דווקא היום ההוא. הערב בברנבאו התחיל בצורה מושלמת. רונאלדו כבש בפנדל ואז נהנה מבישול של אוזיל, צמד לפורטוגלי, 0:2 לריאל על באיירן ובמצב הזה - אנחנו בגמר. אבל הכל השתבש. באיירן צימקה, ריאל לא לקחה סיכונים מספיק, המשחק נקלע להארכה ולדו קרב פנדלים קורע לב. רונאלדו, מנייה בטוחה, מי אם לא הוא? - החמיץ את הפנדל הראשון מול מנואל נוייר. לאחר המשחק הוא היה שבור והבטיח לאוהדים: “אני חייב לכם גמר ליגת האלופות ואני לא אאכזב אתכם”. וההמשך ידוע, גם אם זה לקח עוד שנתיים. בארבע הזכיות שלנו בליגת האלופות, רונאלדו כבש 60(!) שערים ב-49 משחקים במפעל, כמעט מחציתם (29!) בנוקאאוט. ואין מה להוסיף.
עונת 2013/14: רונאלדו עם 17 שערים (שיא המפעל!) וחמישה בישולים ב-11 משחקים| ארבעה שערים בשמינית הגמר, שער נגד דורטמונד ברבע הגמר, צמד בחצי הגמר נגד באיירן ואחד בגמר בפנדל.
עונת 2015/16: רונאלדו עם 16 שערים וארבעה בישולים ב-12 משחקים| שער נגד רומא בכל משחק בשמינית הגמר ושלושער אימתני נגד וולפסבורג ברבע הגמר, רמונטדה שהיא רק ורק שלו [הייתה גם רביעייה נגד מאלמו בשלב הבתים].
עונת 2016/17: רונאלדו עם 12 שערים ושישה בישולים ב-13 משחקים| צמד נגד באיירן ברבע הגמר, שלושער בגומלין, שלושער נגד אתלטיקו בחצי הגמר בברנבאו וצמד נגד יובנטוס. הפיניש הכי טוב של שחקן איי פעם במפעל.
עונת 2017/18: רונאלדו עם 15 שערים ושלושה בישולים ב-13 משחקים| צמד נגד פ.ס.ז’ בברנבאו, שער אחד בגומלין שמינית הגמר, צמד נגד יובנטוס (כולל המספרת!) ובישול וגם שער בפנדל בגומלין רבע הגמר נגדה.
לסיום נחזור אל חמשת הרגעים הגדולים שלו במועדון:
רגע מספר אחד: שער הניצחון בקאמפ נואו “על הפרצוף של מסי” ואליפות 2011/12, האליפות הגדולה בהיסטוריה של הליגה הספרדית.
רגע מספר שתיים: הזכייה בלה דסימה ב-2014 אחרי 17 שערים שלו בליגת האלופות, הגמר המטורף נגד אתלטיקו. בשביל זה הביאו אותו. לאחר המשחק הוא כרע על כר הדשא והתרגש כל כך, זה קרה על אדמת מולדתו.
רגע מספר שלוש: ב-30 בספטמבר 2015, אחרי צמד במשחק חוץ זניח נגד מאלמו - כריסטיאנו, אחרי קצת יותר משש שנים בקבוצה - ההפך למבקיע המצטיין בתולדות ריאל מדריד כשהוא עבר את ראול! מי היה מאמין!
רגע מספר ארבע: גמר 2017 נגד יובנטוס עם צמד אדיר בדיוק במאני-טיים, המשך ישיר להצגות שלו בנוקאאוט. ריאל היא היחידה שזכתה פעמיים בליגת האלופות ברציפות.
רגע מספר חמש: המספרת נגד יובנטוס בשלב רבע הגמר 2017/18 - ניצחון חוץ מטורף של 0:3 על הקבוצה החזקה מאיטליה. וכמובן - “ההכרה” לה כל כך חיכה מקהל יריב. אז תודה על הכל, כריסטיאנו, וזה לא הסוף…
לייק 1
אומרים שהזמן טס כשנהנים: ארבע שנים למספרת המטורפת של כריסטיאנו רונאלדו נגד יובנטוס| בקצרה: אחד השערים הכי גדולים של ריאל מדריד בליגת האלופות, למרות שזה היה בסך הכל רבע הגמר. ואחד השערים הכי גדולים של כריסטיאנו רונאלדו בקריירה ואולי הכי גדול. השער הלפני אחרון שלו בליגת האלופות במדי ריאל מדריד. וכל זה בערב עצום שלנו. ריאל של זידאן, אלופת אירופה הגאה בפעם השנייה ברציפות - ‘מחסלת’ את יובנטוס בטורינו עם 0:3 ענק. רונאלדו כבש את הראשון מבישול של איסקו ואז בדקה ה-64 הבקיע את המספרת הפסיכית הזו שגרמה לזידאן לצאת מדעתו ולתפוס את הראש (רונאלדו האגואיסט בדרך כלל גם פירגן ללוקאס בתחילת המהלך ובופון הדף). לאחר מכן הוא גם הוסיף בישול למרסלו שכבש בסטייל משלו. הוא סוף סוף זכה להכרה והערכה מקהל של יריבה. אוהדי יובנטוס הפגינו ג’נטלמניות ואהבה למשחק כשמחאו לו כפיים. במדי ריאל הוא ניסה שוב ושוב ושוב מספרת. לא מעט פעמים הוא לא פגע בכדור. פעם אחת זה פגע במשקוף. בפעמים אחרות היה שם שוער יריב שהתעלה. זה כמובן מטורף שבאותה עונה בדיוק השער הזה נדחק הצידה עם המספרת של בייל בגמר, ובדיוק באותה דקה 64.
אז נכון שארבלואה כתב לאחר מכן בטוויטר: “מאיזה כוכב לכת הגעת, לעזאזל?” ואפשר להציג עוד מיליון כותרות בתקשורת. אבל עזבו, כדורגל זה רגש, כדורגל זה מה שאנחנו מרגישים. הרגעים בהם עצרת את הנשימה, תפסת את הראש או שצרחת והשתוללת. “אחד אלוהינו. לתת גולים זה מקצוע. ולנצח משחקים גדולים בצ’מפיונס זה מקצוע. אנשים ימשיכו לקשקש - והוא ימשיך לתת בראש. יווארדי איזה מספרת, כאילו העולם עצר מלכת. ריאל מדריד של ליגת האלופות. היינו כחולמים. 0:3 בטורינו. וסליחה על כל הביקורת שהעברתי עלייך במהלך העונה הזו, כריסטיאנו. באמת סליחה. Hasta El Final - Vamos Real”. זה הפוסט (המוגזם) שלי אחרי המשחק בפייסבוק האישי.
לא מעט פעמים הייתה תחושה שבמועדון קצת מדלגים על כריסטיאנו בכל הקשור לשערי העבר והאזכורים ברשתות החברתיות. הנה זה חברים:
אחת התמונות הראשונות שרכשתי לספר שלי על ריאל מדריד במנוי בגטי (בסה"כ מאה תמונות, 75 מהן בצבע) יחד עם הנפת הגביע בדסימה וב-2002, המספרת של בייל, הוולה של זידאן וכן הלאה.
ברמה האישית אומר שרק השנה אני מרגיש שהצלחתי לשחרר ממנו עד הסוף ובקיץ הייתה לי את ‘הבגרות’ הזו להודות שהפרסומים האלה על קאמבק הם לא טובים והיה טוב - אבל טוב שהיה וצריך לחשוב קדימה.
בדיוק היום לפני ארבע שנים תם עידן בכדורגל העולמי: כריסטיאנו רונאלדו עזב את ריאל מדריד אחרי תשע שנים שהיו חלום מתוק. כשהשחקן היקר בעולם החזיר את ריאל מדריד להיות מלכת אירופה והגשים את החלום של פלורנטינו פרס ואת כל החלומות שלנו. 450 שערים ב-438 משחקים.
במשך כל הקיץ היו שמועות על יובנטוס, וכמובן שזה התחיל אחרי שפלט כמה מילים מיותרות בגמר בקייב. לא ייחסתי לכך חשיבות. בימים האלה בחודש יולי זה התגבר ואז הגיעה ההודעה הארורה באתר הרשמי. עצרתי הכל, פניתי לדור הופמן מ-‘ישראל היום’, הוא שהה בכלל במונדיאל ברוסיה, אבל התחננתי אליו שייתן לי לכתוב טור אוהדים: “פרידה מהאיש שעשה הכל”.
כריסטיאנו הוא השחקן השני האהוב עליי איי פעם אחרי המלך ראול. אני חושב שלקח לי קצת זמן לעכל את גודל המעבר שלו ב-2009, הצגתו לתקשורת וגם את מה שעשה. עונות של 50 שערים שהפכו לדבר שבשגרה, הרגשת עם יתרון 0:1 במנהרה. אי אפשר להתחיל אפילו לתאר את כל הרגעים למזכרת. אהבתי לחגוג כל גול שלו בטירוף, גם את הרביעי והחמישי נגד הקבוצות הכי קטנות. זכיתי להיות בחצי גמר 2017 כשרונאלדו כבש שלושער נגד אתלטיקו ושאגתי את ה-SSUUII יחד עם עוד 80 אלף איש. רונאלדו הגיע אלינו (ב-6/7 מלאו גם 13 שנה להצגתו במועדון הרי) והעסקה נחתמה, זה היה העידן שלפני הוואטספ. יצאתי מהמתכונת בכימיה וקיבלתי SMS מרגש שהעסקה סגורה - צמרמורת. הייתי בן 17, נער ולא בוגר, אבל זו דווקא לא הייתה אהבה מאפס למאה, זה לקח זמן. בהמשך הבנתי שהוא השחקן היחיד שגורם לי להתרגש כאילו אני עדיין ילד.
כמו שאני תמיד אומר: כריסטיאנו רונאלדו לריאל מדריד בקיץ 2009 - זו ההעברה הגדולה ביותר בתולדות הספורט איי פעם. לא היה ולא יהיה. כריסטיאנו רונאלדו וריאל מדריד היו שידוך משמיים שקרה בתזמון מדויק. אני בטוח שכריסטיאנו מתחרט כל יום על עזיבתו.
הפרידה הייתה קשה, בדרך לא דרך, במקום לעשות את זה בפודיום מפואר בברנבאו עם כל הגביעים שלו. הוא לא רצה בכך. אני מקווה שהמעגל הזה ייסגר ביום בו יפרוש מכדורגל והיחסים בין הצדדים ובינו לבין פלורנטינו - יופשרו. זה היה נחמד שהוא היה בקלאסיקו באחד במרץ לפני הקורונה ב-2020 וריגש אותי.
ומשהו חדש ואחרון: האמת, רק בעונה שעברה, בשלב מסוים, וזה לקח שלוש שנים, וזה נבע בזכות היכולת הפנומנלית של קארים בנזמה והמסע המדהים בליגת האלופות והגביע ה-14 שאני כל יום לא מצליח באמת לעכל אותו ונהנה מזה מחדש - הצלחתי להשתחרר סופית מהעזיבה שלו (וכמובן גם משום שהוא הולך ודועך). תודה על הכל, כריסטיאנו. מאחל לו סיום קריירה הולם ועצוב ממה שקורה איתו עכשיו.
אני אישית, ואני יודע שעוד לא מעט אוהדי ריאל, לא כל-כך התחברתי רגשית לכריסטיאנו. כמובן ששמחתי בכל גול שלו, ובמספרת מול יובנטוס צרחתי את חיי, אבל חוסר ההתלהבות הבולט שלו בשערים של חבריו לקבוצה, תנועות הידיים ושאר מניירות, גרמו לי להרגיש שהוא לא מרגיש שום חיבור אמיתי לריאל ולאוהדיה, אלא נמצא בריאל כי שם יוכל לשבור את שיאי הסטטיסטיקה שלו באופן הטוב ביותר. שלא לדבר על ה"עצב" שהוא חווה בקבוצה, מכך ששידרגו למסי חוזה שעבר את גובה החוזה שלו עצמו, רחמנא ליצלן.
הרגיש לי תמיד שפשוט נוח לו עם שפים מדופלמים כמו בנזמה, אוזיל, קאקא, די מאריה, מרסלו, מודריץ’ וכו’, שעובדים בשבילו 90 דקות וזאת הסיבה שהוא בריאל, לא הרגיש אף פעם שהוא איזה מנטור לצעירים כמו שרואים בבירור עם בנזמה כיום ביחסו לצעירים, או בכלל שיש לכריסטיאנו איזשהו סנטימנט כלפי הקבוצה.
5 לייקים
נרצה או לא נרצה, שחקנים כמו רונאלדו אלה השחקנים שהכי מייצגים אותנו כמועדון.
הוא אולי שחצן, אגואיסט, מוחצן, ואפילו קצת מניאק, אבל הוא גם היה הטוב בעולם ונתן מעצמו 100% בכל משחק ואימון, והוא ווינר מהגדולים בהיסטוריה. זה מה שהמועדון שלנו מייצג לטעמי, לטוב ולרע.
עצם הנוכחות שלו מנחה שחקנים שמשחקים לצידו. זה לא רק על המגרש אלא גם מחוצה לו. ניהול אורח החיים הבריא, להגיע ראשון לכל אימון ולצאת אחרון, הרצון להיות הטוב ביותר גם אם אתה לא המוכשר ביותר. כל אלה דברים שאולי מתפספסים לנו, אבל שחקן צעיר שרואה את האיידול שלו מראה כזו דוגמה אישית בהחלט לומד מזה. שחקנים רבים סיפרו זאת עליו, זה בהחלט אומר משהו.
אני לא חושב שאפשר להגיד שבנזמה מנטור טוב יותר. הם משחקים בקבוצות שונות מאוד במהות. בזמן של רונאלדו, ויניסיוס כנראה לא היה פותח. הוא פשוט לא היה מתחרה באסנסיו, ברודריגו, בבייל מודל 2022 ובהזאר הפצוע, אלא ברונאלדו, בבייל מודל 2016 ובדי מריה. לא חושב שאפשר לשים זאת לרעתו של רונאלדו.
מה גם ששחקנים בהחלט פרצו לידו: די מריה, אוזיל, חדירה, איסקו, מרסלו, מודריץ, קאסמירו, קרבאחל, וראן, מוראטה, קובאצ’יץ’, חסה (עד הפציעה).
הקבוצה בשנים האחרונות בחילופי דורות והגיוני שיותר צעירים יקבלו הזדמנויות. לא חושב שתחת רונאלדו הרגיש שהמועדון חסר מנהיג.
זה חלק מהמועדון. ריאל מציגה את עצמה כפסגת השאיפה של כל כדורגלן בגלל שפה הם תמיד יהיו בטופ ויהיו חלק מההיסטוריה. לא בגלל יותר כסף (לרוב) או בגלל ייצוג של איזו מטרה נעלה יותר. אנחנו לא mas que un club אנחנו mas que todos.
תגדיר עובדים בשבילו. לעשות הגנה וללחוץ ולסגור את החורים ששחקן שלא יורד משאיר זה לא לעבוד בשבילו? חצי ממי שציינת פה בקושי היו עושים הגנה או לחץ.
חוץ מזה איזה חלוץ לא ירצה לשחקן לצד מוסרים טובים?
הגיוני שיבנו קבוצה סביב השחקן אולי הטוב בעולם.
אני התחלתי כמוך. רונאלדו ממש לא היה הcup of tea שלי בהתחלה. אני פחות מתחבר לכוכבים, ובטח שלא לאלה שמתבססים על עוצמות יותר מטכניקה. אבל עם הזמן הוא קנה אותי, והפך להיות השחקן המוערץ ביותר עליי.
ההשקעה המטורפת, הרצינות בכל משחק אפילו אם זה משחק חסר חשיבות מול אלצ’ה, אלה דברים שפשוט קנו אותי. אני חושב שאלה תכונות שהן נגזרות ישירות של התכונות ה"שליליות" שלו.
בסוף הוא שנים כבר שרחוק מלהיות מהשחקנים הטובים בעולם מבחינת כשרון ואיכשהו הוא עדיין כובש כמו שחקן כזה. הרצון והמוטיבציה שלו אלה דברים שלא נראו כמותם מעולם. פשוט מכונה.
אני חושב שצריך מנטור כמוהו בכל קבוצה.
כל ההודעה שלך ולא הבנת בכלל מה אמרתי. אמרתי שאותי אישית הוא לא ריגש. מוערץ כן, מכונת שערים כן, שאר דברים כן, לא מרגש. מהסיבות שמניתי. הרגשתי שהוא שכיר חרב יותר משאני מרגיש שבנזמה הוא שכיר חרב לדוגמה.
עריכה: מסכים שהוא הכי מייצג את ערכי המועדון המכביסטיים דורסניים גועל נפש, עם זאת אני הרבה יותר מתחבר לאווירת האחווה והמלוכדות שיש עכשיו במועדון.
הבנתי מה שאמרת, לא טענתי שטעית כי מדובר בדעה.
נתתי את נקודת המבט שלי, שעבורי זו ריאל מדריד, לנסות להיות הכי טובים, תמיד. זה מועדון שלפני הכל הוא המועדון הכי הישגי שקיים, ומנסים לעשות זאת עם כדורגל התקפי (לרוב).
שחקנים כמו רונאלדו וראמוס לטעמי מייצגים אותנו יותר טוב משחקנים כמו קאסיאס. לא כי אני פחות אוהב את קאסיאס, הלוואי שכולם היו כמוהו, רק שאני גם אוהב את השחקנים שהם לאו דווקא הכי חמודים ואהובים על כולם.
זה מדגיש תכונות אופי אחרות כמו מוטיבציה והשקעה.
יכול להיות.
מצד שני, מצד שני כמה מהשחקנים שהכי אהבתי בריאל הם שכירי חרב, כמו אלונסו למשל.
כשרונאלדו היה בריאל הוא נתן 100% תמיד, יותר מכל שחקני הבית לטעמי. אז אני מוכן לחיות עם שכירי חרב כאלה.
על טעם ועל ריח…
אני התרגשתי כל פעם מכמה שהוא ווינר, מכמה שהוא עשה אותנו ווינרים.
התרגשתי לראות את ההתמודדות שלו עם ההזדקנות. לראות איך למרות ירידה ברמה הוא ממציא את עצמו מחדש.
אם היה יורד ברמה כמו ראול למשל ובמקום לעזוב ליובנטוס היה עובר למועדון קטן, הוא היה נזכר כסמל יותר מרגש עבורך? או שצריך להיות ספרדים או לגדול במועדון בשביל זה?
איזו אווירת ליכוד? רק לפני שנה בנזמה המרגש והמנטור אמר למנדי לא למסור לויניסיוס.
איזה ליכוד יש עכשיו שלא היה אז? פשוט כשהקבוצה עם פחות כוכבים יש פחות היילייטס של מה שקורה מחוץ למגרש.
הקשר של רונאלדו ומרסלו היה כיף אחד גדול.
נסכים שלא להסכים.
לייק 1
תראה הוא העניק לנו כל כך הרבה רגעים גדולים, כך שרגש מסוים הוא כן העיר אצלך. ונניח יש את הדאבל 2016/17 שכמעט מכל מצב טוב בצ’מפיונס הוא עשה גול. זה לא שרק משרתים עשו לו את העבודה. יש את רונאלדו השחקן בערך מ-2015 בערך ויש את רונאלדו של לפני, בלי להשוות למסי וכאלה. הוא היה שחקן יוצר הרבה יותר. אני לא בורח מהנקודות ‘החלשות’ שלו והמינוסים שלו. התעצבנתי על ה-‘אני עצוב’, וגם לראות אותו לא חוגג גולים של שחקנים אחרים לעתים. כשהוא היה כל כך טוב - זה לא היה משנה לדעתי. ואם הוא לא היה כל כך טוב אז את הפאקים שלו הייתי פחות מקבל.
כשריאל מדריד הנחיתה את כריסטיאנו באמצע חודש יוני, אפילו בתחילת החודש, הכל סגור, טיק-טאקה, שוברת את שיא ההעברות ומביאה את השחקן הטוב בעולם או השחקן השני הטוב בעולם, 90 אלף איש מתקבצים בברנבאו לראות את ההצגה שלו לתקשורת, זה לא היה חצי גמר צ’מפיונס - זו ריאל מדריד והמהות שלה חד וחלק. אנחנו הכי גדולים ואנחנו הכי טובים ואנחנו מסוגלים להכל. והוצאנו אותו ממנצ’סטר יונייטד, חתיכת אימפריה. הוא העדיף את האתגר אצלנו על פני כל הדברים הטובים ומאמן העל שהיה לו שם. זו הייתה תחושת עוצמה.
אגב, נקודה אחרונה, הוא כן מילא אצלי חלל מסוים עם עזיבתו של ראול באותו הקיץ. אבל כבר הבהרתי אינסוף פעמים שאין כמו אהבה ראשונה. סתם אנקדוטה נוספת - לקח לי שנה שלמה לקנות חולצה שלו במדי ריאל. אולי רק אחרי השלושער נגד מאיורקה, הראשון שלו, החלטתי שזהו.
לייק 1
ההודעה הזאת נכתבה לפני שהוא הציע את עצמו לאתלטיקו. הרשו לי לטפוח לעצמי על השכם.
הכל לכאורה. אני לא מאמין שהוא באמת הציע את עצמו לאת’, יש גבול לכמה אתה יכול להיות מטומטם ואובססיבי לפאקינג שיא בצ’מפיונס. יאללה, אתה מצייר את עצמך כאחד שלוקח אתגרים, אז תשאר ביונייטד, מה אתה בורח?