מסכים מאוד לגבי ריאל וכריסטיאנו. יש דברים דומים, יש דברים שונים, לא צריך בכוח לחפש זהות.
ריאל מאז ומתמיד היה מועדון ג’נטלמני, הטוב בעולם, ללא תחרות, ותמיד ג’נטלמני. בזה, לצערי, השחקן האהוב עלי (כריסטיאנו) לוקה בחסר. הוא לא ריאל, הוא השחקן הגדול בהיסטוריה שלה, אבל הוא לא ריאל.
“ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול”. השאלה מי השחקן הכי גדול בהיסטוריה של הקבוצה הגדולה בהיסטוריה - היא קלה מאוד. וגם התשובה מי השחקן הכי מזוהה עם המועדון הזה איי פעם כי יכולת ושיאים זה לא הכל. מסכים שיש הרבה נקודות דימיון וכריסטיאנו רונאלדו כן הציג את הווינריות ואת ריאל מדריד שלא צריכה לשחק הכי יפה כדי לנצח ואולי גם זו שהזכירה את שנות ה-50 עם הזכיות בליגת האלופות. ריאל והצ’מפיונס זה סיפור אהבה וגם כריסטיאנו והצ’מפיונס.
אני תמיד כותב את זה, לדעתי ההעברה הזו של כריסטיאנו לריאל זו ההעברה הכי גדולה בתולדות הספורט איי פעם. כל המסביב, 90 אלף שבאו לקבל אותו בברנבאו ולראות אותו מקפיץ כדור וכן הלאה, ההצלחה המסחררת, מיסטר שער למשחק…
דעה לא פופולארית ובטח יהיה הר של אוהדים שיקפצו עליי: אי אפשר להתעלם מהמפלצת ליאו מסי. אני כאוהד ריאל מדריד לא הרגשתי אנדרדוג בכל התקופה שלו. במצטבר, אולי במחציתה. ומאזן האליפויות שלנו מחורבן וגם הובסנו לא אחת בקלאסיקוס בזמן שהניצחונות שלנו היו גג איזה 1:3 וחלק מהם בגביע ובסופרקופה. אבל הזכייה בליגת האלופות עיוורה אותי וטישטשה כל טענה כזו מבחינתי לפחות גם אם מעולם לא פגשנו את ברצלונה ברצף הזכיות.
רונאלדו לא מזוהה עם ריאל כי ריאל זה מועדון אצילי ועם קלאסה, ההיפך מרונאלדו. מסכים שדמויות כמו ראול וזידאן הן הרבה יותר מזוהות עם ריאל.
לפעמים זה מרגיש שאוהדי ברצלונה מכירים את ריאל מדריד, את מה שהיא מייצגת, את הזהות ואת הנרטיב שלה יותר מאשר אוהדי ריאל מדריד. אני חושב בדיוק כמו אסף-ריאל מדריד זה המועדון הגדול בהיסטוריה. הם לא דורשים כבוד או בוכים או צריכים כל הזמן חיזוקים חיובים. הם לא אנדרדוג במהות שלהם בשום מצב.
לכן, מוריניו ורונלדו לא יכולים להיות ריאל מדריד. הם בעיניי לרגע לא היו סמלים אמיתיים שלכם.
המעבר של רונלדו עצוב אבל הוא הכרחי להבנת המצב-הוא סיים. אני לא מאמין לו שהוא מתראיין ואומר שהוא מיצה באירופה כי הוא לקח הכל, הוא נזרק מהכדורגל העולמי. זאת האמת. זה כואב, זה עצוב, אבל הוא דרש את היחס הזה עם האובססיה שלו לכבוד והחוסר יכולת שלו לקבל את המעמד החדש שלו גרם לכך שאף קבוצה בטופ העולמי לא תתקרב אליו.
דעתי המקצועית עליו בשנים עברו נשארה, לדעתי ריאל עשתה אותו יותר גדול מאשר הוא עשה אותה. ריאל בלעדיו התאוששה מאוד מהר וחזרה לקחת תארים, בייחוד בזירה המקומית. גם השחקנים מסביב פשוט פרחו. קשה לי לראות את ויני למשל מצליח עם רונלדו על המגרש, כי הוא היה מקבל פחות כדורים ואם מסירה אחת לא הייתה מגיעה לרונלדו זה לא היה נגמר בדיבורים של בנזמה עם מנדי…
אינזאגי משופר… 
נו מה אתה רוצה? גם פה הוא רק דחק לשער. פשוט מ-30 מטר.
אם זה לא מתאים להגדרה של “אינזאגי משופר”, אני לא יודע מה כן.
‘אינזאגי משופר’:
#סליחה
ז’וזה מוריניו לקח קבוצה שלצד זה שהיא המצליחה ביותר בתולדות ליגת האלופות וגביע אירופה - גם עפה שש שנים בשמינית הגמר. היו הגרלות קשות למשל (יובנטוס 2005, ליברפול 2009, אולי ארסנל 2006 גם), אבל גם היו כל מיני רומא (הפסד כפול ב-2008), שברון הלב נגד באיירן מינכן (2007 - הגול הכי מהיר בהיסטוריה של המפעל), שלא נדבר על ליון. מוריניו החזיר את ריאל להיות קבוצה ווינרית שסופרים אותה באירופה ומבחינתי הניח את היסודות לדסימה מעבר לזה שבעונה האחרונה שלו - הייתה כושלת - אך המצ’אפ שלנו מול ברצלונה הושלם. הוא גם זכה באליפות (לטעמי) הכי גדולה בתולדות הליגה הספרדית. זה הקשר בין מוריניו לריאל.
כל ענייני ה"אינזאגי משופר" על כריסטיאנו רונאלדו, לדעתי גם כשהוא בא בימים - קשקוש בלבוש ואפילו קצת מביך, זה גם לא מצחיק, אבל איש איש באמונתו יחייה.
אין שום קשור. מה שאתה כותב קשור אך ורק לתזמון העזיבה. רונאלדו עזב אחרי השיא אז כמובן שהוא יהיה במגמת ירידה. מנגד ריאל יכולה לרכוש שחקנים, בעוד רונאלדו לא יכול לקנות את הרגליים שהיו לו ב2010.
לצורך העניין אם רונאלדו היה עוזב ב2013, האם זה היה הופך את מאזן הכוחות? כלומר האם אם היה נותן לריאל הרבה פחות זה היה אומר שהוא החזיק את ריאל יותר בגלל שהוא היה מוצא יעד חדש כשהוא בשיא?
הטיעון עצמו לגיטימי לגמרי, רק הנימוק בעיני שגוי.
כמו בכל דבר בחיים מדובר ביחסי גומלין. רונאלדו נתן למועדון המון וגם קיבל חזרה, לא חושב שיש איזשהו שחקן שנתן יותר משקיבל, לא ברמות הגבוהות ביותר לפחות. גם מסי קיבל מעטפת מדהימה בברסה שהפכה אותו לשחקן שהוא לא פחות משהוא הפך את ברסה למועדון על.
כריסטיאנו רונאלדו על תקופתו בריאל מדריד וההצלחה המסחררת בליגת האלופות - מרגש ומצמרר: “בריאל מדריד תמיד חושבים על ליגת האלופות. הרגשנו שנה אחר שנה כיצד הלחץ הולך וגובר בכל פעם, אבל לה דסימה היה הרגע בו זכינו במה שרצינו. זה הניצחון הכי מיוחד. זכינו בארבעה גביעי אירופה בחמש שנים. זה… וואו. אבל אני מאמין שיכולנו לנצח עוד ולזכות יותר”. “גביע הדסימה היה המיוחד ביותר. זה היה במולדתי. כל אוהד רצה את זה. כולנו רצינו את זה. זה הרגע שתמיד אזכור, הזכייה היוקרתית ביותר עם המועדון שלי. הזכייה בדסימה עם ריאל מדריד הוא רגע שייחקק בזכרוני לנצח, לעולם לא אשכח. כשאתה חותם בריאל מדריד אתה מרגיש שזכייה בליגת האלופות היא סוג של אובססיה, כולם שם היו אובססיביים לזכייה בלה דסימה”.
והיום: אורח כבוד באימון!| כמה חיכינו לתמונה כזו. שנים! כריסטיאנו רונאלדו שנמצא כמובן בערב הסעודית - בא לבקר את חבריו ולצפות באימון של ריאל מדריד לקראת גמר הסופרקופה ואיחל בהצלחה. המועדון הזמין אותו להיות אורח הכבוד בגמר וזה תלוי בלוח הזמנים שלו ואימוני אל נאסר. הוא התחבק היום עם קרלו אנצ’לוטי. נזכיר כי כריסטיאנו היה בקלאסיקו בברנבאו ממש לפני הקורונה ב-0:2 על ברצלונה במרץ 2020. “כריסטיאנו רונאלדו מבקר את ריאל מדריד בריאד. מלך השערים של המועדון בכל הזמנים בירך את השחקנים לקראת גמר הסופרקופה וצפה באימון”, נכתב באתר הרשמי. תראו איך הברזילאיים מתרגשים להצטלם איתו ומעניין אם גם הכוכב יעלה פוסט או משהו ברשתות החברתיות. אנצ’לוטי כתב לאחר מכן: “אחד משלנו. תודה רבה על הביקור, כריסטיאנו רונאלדו הגדול”. רודריגו העלה גם כן פוסט באינסטגרם: “נפגשתי עם האליל הגדול ביותר שלי” וההתרגשות של הברזילאיים הייתה ניכרת.
כריסטיאנו רונאלדו תחת קרלו אנצ’לוטי - 2013 עד 2015: הוא שיחק 101 משחקים בהם כבש 112 שערים (51 בעונת הדסימה ו-61 בזו שאחריה - שיא קריירה) והוסיף 47 בישולים. היה מעורב בגול כל 54.9 דקות. אם נסתכל על הגולים בלבד הממוצע הוא 1.1 שערים למשחק, הגבוה ביותר. אצל ז’וזה מוריניו בין 2010 ל-2013 הממוצע הוא 1.02 שערים למשחק. התחושה היא שלקרלו עצמו היה קצת יותר קשה לסרב לקבל את כריסטיאנו כמחליף לחצי עונה, זה בראש ובראשונה הנשיא שלנו.
עם כל הכבוד לתמונות והיח״צ, יש משהו שמפריע לי ובגלל זה אני לא מתלהב מכל זה. זה נשמע אולי קטנוני אבל זה, לפחות בעיני, מעיד שוב על האישיות האולי קצת בעייתית שלו. הבנאדם לא עוקב אחרי ריאל מדריד באינסטגרם — יותר מזה הוריד עוקב לפני כמה שנים. מצד שני, הוא ממשיך לעקוב אחרי יובנטוס ואחרי יונייטד (!) אחרי הראיון ההוא עם פירס.
זה מבחינתי מרגיש כאילו הוא מנסה להראות שהוא גדול מהמועדון. יובנטוס ויונייטד זה לא אותו דבר. זה כמו שתיצא לדייט עם 2 בחורות חמודות ותוסיפו אחד את השניה באינסטגרם לבין שתיצא עם דוגמנית על ואז תשחק אותה לא מוסיף אותה (=אתה מעליה). וואלה - לא מתאים לי.
אז נכון, כשרונאלדו עזב הוא היה קצת מאוכזב כי לא הציעו לו חוזה ארוך ומשופר, נפגע הבחור. אז הוא עבר ליובה והסיר עוקב. לא מאמין שככה מתנהג סמל (אני אף פעם לא חשבתי שהוא היה אגב) וזה חבל כי מה שרונאלדו והמועדון השיגו יחד היה פשוט קסום. קצת, קצת פחות אגו.
גם אם ההודעה הזו קצת קטנונית אני חושב שמה שאני מנסה להגיד זה שאני קודם כל אוהד את ריאל מדריד. ועם כל הכבוד לרונאלדו ריאל מדריד הייתה גדולה לפניו ונשארת כך גם אחריו ולא ההיפך. אז כן, מבאס אותי שככה הוא עזב וסוג של ירק לבאר ומאז כל הקריירה שלו בהתדרדרות אחת גדולה.
סתם מציק וכואב 
אז כן, אחלה תמונות, אבל לא…
אני איתך. איכזב אותי שחוץ ממכתב פרידה באתר הרשמי הוא לא היה יכול להקדיש פוסט באינסטגרם עם ארבע שורות ותמונה של כל אחד מגביעי אירופה בהם זכה בקבוצה. הרי הוא לא חתם אצל פלורנטינו פרס אלא אצל ריאל מדריד והיה חצי אלוהים כאן ומיליוני אוהדים עפו עליו. גם עכשיו, אותי זה כן ריגש אבל זו לא חוכמה, אבל זה היה יכול להיות מרגש יותר. זה אולי קצת כדי לצאת מידי חובה, ציפו ממנו להגיע לאימון הזה, נראה אם יצפה מחר בגמר, הוא רצה את זה בשביל התדמית שלו. כן שמחתי לראות אותו מגיע לקלאסיקו לפני הקורונה (גם אני הייתי במשחק).
רציתי שהוא יברך את קארים בנזמה על הבלון ד’אור, דווקא כי זה בנזמה, שחקן שכן עזר לו (וכמובן שלהיפך), אפילו בסטורי מעפן. וצפיתי במסיבת העיתונאים היום ובנזמה תמיד נראה רדום ועדיין לא נראה שהוא ממש שמח כששאלו אותו על כריסטיאנו וכאלה. “אנחנו לא צריכים להצטלם ביחד כדי להגיד שאנחנו חברים, התמונות הן לאינסטגרם ולטוויטר וזה עולם אחר”.
אתה מבין, זה הכל מרגיש כדי לצאת מידי חובה ולעשות סוג של ‘תיקון’ עם ריאל מדריד, במיוחד אחרי מה שעשה עם מנצ’סטר - לקראת סיום הקריירה שלו.
במילים אחרות, רוצה לאמר שרונאלדו אולי מתחיל להבין את החשיבות של המורשת שלו ועם כל הביקורות הכנראה דיי מוצדקות עליו, הוא הגיע לברך כדי לצאת מידיי חובה. הפער הוא גדול מדיי בעיניי, אבל כן ניתן לתיקון. בכללי זה גם מסר לחיים: לא משנה כמה גדול ואהוד אתה, תמיד תזכור מאיפה באת ושבסוף קל יותר לזכור את הרע מאשר הטוב. צניעות זה דבר חשוב וגם הוכרת תודה למקום שממנו באת.
מסכים איתך, הוא היה חתום אצל ריאל, לא אצל פלורנטינו.
כריסטיאנו רונאלדו בן 38| מרגש לראות והכי מוצדק שיש כמובן. הפייסבוק “הזכיר לי”, כאילו ששכחתי - שכבר שלוש פעמים בעבר כתבתי טקסט ארוך על כריסטיאנו רונאלדו ביום הולדתו. כבוד לו זכה רק ראול. גם בשנה שעברה, גם ב-2020 בגיל 35 וגם בגיל 31. וזה היה כלכך כיף בכל פעם מחדש ומפעם לפעם אולי זה מדויק יותר, למרות שמצד שני נראה שלא חשוב כמה שאכתוב - זה פשוט לא יספיק. אז הנה שוב פעם.
החמישה בפברואר הוא תאריך שנכנס ללב שלנו, אוהדי ריאל מדריד, כבר מזמן. כריסטיאנו רונאלדו הגדול, בצל השנה הקשה בחייו – אישית ומקצועית, חוגג יום הולדת 38. ואנחנו לא נשכח לעולם את האיש שהגשים לנו את כל החלומות, מלך השערים של ריאל מדריד איי פעם והסקורר הגדול ביותר איי פעם. השחקן שהגיע בתזמון מדויק כדי להיכנס ללב שלנו עם הדעיכה במעמדו של ראול שעזב לאחר מכן. מי שיכולתי שוב להעריץ בצורה עיוורת כמו שהייתי ילד. גיבור על שלי. השחקן שהגיע כדי להחזיר את ריאל מדריד להיות המלכה של אירופה ועמד במשימה. ארבע זכיות בחמש שנים. ובכל אחת הוא היה הטוב ביותר.
כריסטיאנו היה יכול להישאר במקום הנוח, לזלול אליפויות בקצב עם מנצ’סטר יונייטד תחת המאמן האגדי סר אלכס פרגוסון, הם היו קבוצה אדירה. אבל הוא לא היה יכול שלא ללכת בעקבות החלום שלו – לשחק בריאל מדריד. הוא הגיע לריאל עם עוד כוכבי גדולים אבל כיהלום של הכתר בפרויקט הגלאקטיקוס2, כשכל הלחץ עליו, כל העיניים עליו – והוא אהב את זה. כריסטיאנו אמנם עלה 94 מיליון יורו, כמובן שיא באותו הזמן – אבל תראו כמה שחקנים שנרכשו במאה מיליון יורו, ההעברות היקרות בתולדות הכדורגל – נכשלו טוטאלית וקרסו תחת הלחץ. תשאלו את אדן הזאר, אפילו את ניימאר, והרשימה ארוכה.
תשע השנים של כריסטיאנו בריאל, השידוך הטוב ביותר בתולדות הספורט איי פעם – כאילו לקוחים מתוך סרט. זה היה ממש חלום מתוק שלא רצינו להתעורר ממנו. אין מצב שזה היה כל כך טוב. כל כך כיף. כל כך עוצמתי. ריאל הייתה עולה ל-0:1 עוד במנהרה. כריסטיאנו זרע אימה בכל היריבות. הוא השחקן היחיד שהיה יכול לעזור לריאל לעצור את ברצלונה הגדולה ההיא והיריבות שלו עם ליאו מסי העיפה את שניהם הכי גבוה שיש.
כשהובלנו 0:4 והוא היה בטירוף לכבוש את החמישי כדי להשלים שלושער – הוא התעצבן אם זה לא הגיע. הוא רצה לגעת בשלמות, אף פעם לא היה שבע. כשהוא החטיא פנדל אבל הקבוצה ניצחה הוא היה כועס וזועם, כאילו נכשל במשימה. הוא דחף את עצמו לקצה כל הזמן. להצטרף שוב למתפרצת כדי לשפר עוד יותר את הסטטיסטיקה שלו.
יש לו 450 שערים ב-438 משחקים – ממוצע של למעלה משער למשחק, חייזר אמיתי. עונות של 50 גולים פשוט נלקחו כמובן מאליו. וכמובן שלא דיברנו על כל הבישולים שסיפק. קאקה החזיק מעמד עונה אחת בערך, גארת’ בייל היה פצוע חלק ניכר מן הזמן, קארים בנזמה לא היה יציב מספיק. אנחל די מאריה לא כבש מספיק. ורונאלדו תמיד הבקיע. בקלאסיקוס ובצ’מפיונס וגם במשחקים האלה בבוץ, וגם בגביע המלך הוא תמיד רצה לשחק. אני לא מאמין שיהיה עוד כריסטיאנו רונאלדו. לא יהיה עוד אירוע שימשוך 90 אלף אוהדים למגרש רק כדי לראות אותו מקפיץ כדור.
זה שידוך שהיה צריך להחזיק לכל החיים, אבל אין דבר. נודה על כל מה שהיה ולא נסתכל על חצי הכוס הריקה אלא על המלאה – כי זכינו. יכולנו לכתוב עליו בלי סוף, עשינו את זה בכל יום הולדת. רצינו להסתפק ב-450 מילה, אחת על כל שער, וזרמנו עם הטקסט – לכבוד כמה משקופים וקורות שלא נכנסו. ואני מודה שבשלב מסוים הייתי נגד אבל בחורף האחרון, בטח כשדרך במתחם האימונים – ליבי נחמץ. הייתי לי תקווה קטנה בלב שפלורנטינו פרס מתכנן לנו קאמבק מרגש שלא יישכח לעולם. זה לא קרה אבל אני בכל זאת חוגג כל שער שלי בכדורגל וגם של הקבוצה עם אותו SSUUII מפורסם. נמשיך לעקוב אחריו גם בערב הסעודית, וזה לא הסוף. וכן, אני כל כך מתגעגע. אפשר לרגע לחזור כמעט אחורה בזמן, ל-2014? שהגולים היו יוצאים כמו קשטופ? שריאל מדריד הייתה קבוצה דורסת? שלא ראינו את הסוף? כשהתחלנו להשתלט על אירופה מחדש?
בנימה אישית, לצערי החשיפה הנמוכה של הדף בפייסבוק על אף כל מאמציי השונים - עושה לדף עוול (יש קצת התעוררות קלה בימים האחרונים, פירסמו אותי עוד אנשים שראו שאני גם אני אחרי משחק ליגה מחורבן עושה 7-8 פוסטים מיד בסיום ומעדכן 24-7 בניגוד ל…) ובכל זאת גאה לספר לכם שלא פחות מ-31 אוהדים עשו שיתוף לפוסט הזה שלי וקיבלתי הודעות חמות מאוד גם מאוהדי ברצלונה.
אז ראיתי את הרביעיה של רונאלדו אתמול וכאוהד גדול שלו זה בעיקר העציב אותי. מוזר להגיד, אבל כל גול מעיד כמה הוא גמור.
בגול הראשון והשני הוא מסתבך עם הרגליים כמו שלא ראיתי אותו אף פעם. הפנדל מהוסס בצורה מוזרה והשוער כמעט הציל ובגול האחרון הוא בועט על השוער ממצב שפעם אין סיכוי שהוא הוא לא מחורר את הרשת.
מדהים בעיני ירידה כזו ברמה תוך שנה אחת. כנראה שזה באמת הסוף.
אני גם לא מסוגל ‘לחגוג’ את הגולים האלה שלו בחצי השני של העולם ובליגה כזו גם אם הכדורגל שם קצת התקדם. וזה לא כל כך משנה עד כמה השער אסתטי - ולרוב הוא לא. לראול כן ספרתי גולים בקטאר ובליגה השנייה בארה"ב אבל זה היה אחרת. לא עשיתי SSUUII עדיין. ראיתם, אפילו פה לא פרסמתי איזה קשקוש על “שער הליגה ה-500 שלו במועדונים”. זה כן עלה בדף הפייסבוק בשביל הטראפיק וכדי לצאידי חובה.
זמן טוב להקפיץ את הדיון:
חמש שנים כבר עברו. הזמן טס כשנהנים, הא? והאמת שגם הגעגוע צף, הוא תמיד יצוץ. בדיוק לפני חמש שנים, זה לא היה אמנם גמר, ועדיין. עולם הכדורגל עצר מלכת. השלושה באפריל 2018. ריאל מדריד פירקה את יובנטוס 0:3 במשחק הראשון ברבע גמר ליגת האלופות. הוא הבקיע כבר בדקה השלישית כמו ‘רוצח’ אמיתי ברחבה, אבל בדקה ה-64 הגיע הרגע הגדול. לאחר הדיפה של ג’יאנלואיג’י בופון, הכדור הגיע בצד ימין לדני קרבחאל שהרים על עיוור. כריסטיאנו רונאלדו היה ברחבה ורקם עוד תוכנית. הוא זרק את עצמו באוויר בגובה לא הגיוני ושלח מספרת מדהימה לרשת.
זינדין זידאן שכבש בעצמו שער פסיכי נגד באייר לברקוזן בגמר ליגת האלופות – תפס את הראש כלא מאמין. ג’יאנלואיג’י בופון מחא כפיים, ואליו הצטרפו לא מעט אוהדי יובנטוס. במגרש הייתה דממה. רונאלדו סיים את התקופה שלו בריאל מדריד עם 450 שערים, ועדיין, זה אחד הרגעים הכי גדולים שלו בקבוצה. שער במספרת, בבמה הזו ובעיקר הריספקט מקהל יריב. “זה לא קרה לי מעולם, אני מודה לאוהדי יובה”, אמר. “לא ציפיתי להבקיע שער מטורף שכזה אבל בואו נדבר על המשחק. שיחקנו מעולה, כבשנו שערים גדולים, השגנו 0:3 נגד יריבה פנטסטית”. רונאלדו היה כל כך צריך את ‘ההכרה’ הזו מקהל אחר. הוא כבש בכל דרך אפשרית בריאל – בדריבל, בבעיטות לחיבורים, בכדור חופשי, שערי נגיחה עצומים, שערים בוולה, אך מספרת עדיין לא הייתה שם. “מאיזה כוכב לכת הגעת, כריסטיאנו, הא?”, שאל אלבארו ארבלואה.
יש רגעים שנצרבים לך בתודעה כאוהד כדורגל, וזה בדיוק היה ככה. כשהשחקן שאתה הכי אוהב (באותה נקודת הזמן, כי ראול מבחינתי תמיד יהיה הראשון), כובש שער כל כך גדול במעמד כל כך גדול. לפעמים בכדורגל, וזה לא קורה הרבה – אתה מרגיש שהכל היה מושלם.
זה הזמן שוב להגיד: תודה, כריסטיאנו. בלעדייך ריאל מדריד לא הייתה חוזרת להיות גדולה כל כך. תודה שהגשמת לנו, תמיד אבל תמיד – את כל החלומות. אני כבר מחכה לראות אותך יושב בסנטיאגו ברנבאו, מחייך, וזוכה לאיזה טקס כמו שהיה מגיע לך. ריאל מדריד וכריסטיאנו רונאלדו זה לעד.
אגב, למחרת המספרת הזו הרגשתי צורך איי שם באתר הישן עוד ב-2018 - לכתוב את ‘מכתב הסליחה’ לכריסטיאנו רונאלדו ולפרסם חלק צנוע ממנו בפייסבוק. סליחה שהייתי כל כך מטומטם וכפוי טובה והעזתי לפקפק בך, האיש שהגשים לי את כל החלומות, ואהבת נעוריי השנייה אחרי ראול. “הנבואה” או יותר נכון המשאלה, הגשימה את עצמה גם כן, עם זכייה שלישית ברציפות בליגת האלופות ורביעית במשמרת שלו.
זה לא ממש חדש לכם אבל מי שנכנס לדיון הזה כנראה אוהב אותו:
חמש שנים לעזיבת כריסטיאנו רונאלדו| מעולם לא האמנתי שיגיע שחקן שיגרום לי להעריץ אותו בצורה עיוורת כמו ילד וימלא איזה חלל שהיה חסר מאז עזיבתו של ראול - הגדול מכולם מבחינתי. וכריסטיאנו רונאלדו היה שם. הגולים, האופי, השאיפה לשלמות, התארים, הקוביות בבטן, הכל מסביב. בכל שנה התחדשתי בחולצה שלו.
כבר ידענו עזיבות כואבות קודם לכן, אם זו של ראול ב-2010 או של איקר קסיאס הדומע ב-2015 אבל כעת זה היה אחרת. זו הייתה “הפרידה הראשונה” שהיא מלווה בעצב גדול בפן הרגשי - ויש מיליוני אוהדי ריאל מדריד שגדלו עליו - יחד עם הפסד מקצועי. היה ברור שלתת גולים זה מקצוע וכריסטיאנו יבקיע גם בגיל 50 מתוך שינה.
לא ידעתי איך להתחיל את ‘פוסט הפרידה’, לא ידעתי ממש איזה רגע גדול צריך לבחור, כי היו כל כך הרבה. ידענו שהוא לא יוכל להיכשל כי הוא שחקן כל כך גדול אבל בחלומות הכי ורודים לא האמנתי שזה יהיה כל כך טוב. ריאל מדריד וכריסטיאנו רונאלדו זה שידוך משמיים, לנצח אזכור איך פלורנטינו פרס הביא אותו במהלך הגדול בתולדות הספורט - וזה היה צריך להימשך עד הסוף. שני הצדדים הפסידו מהפרידה. למעשה “התאוששתי” מעזיבתו רק עם הזכייה המטורפת בגביע ה-14, עונה בה קארים בנזמה לקח פיקוד והיה החלוץ שכולנו רצינו שיהיה.
בינואר האחרון קיוויתי כל הזמן שתהיה לנו איזו הפתעה, שכל צד קצת יתגמש ונזכה לראות את כריסטיאנו סוגר מעגל בקבוצה של חייו. הרי גם ככה לא היה לנו חלוץ וכריסטיאנו התדרדר. תן לי עוד ערב אחד שהוא פותח בהרכב וכובש איזה שער בדרבי, למה. שנים שהתחבטתי ב-“למה זה נגמר בצורה כל כך מחורבנת?” - בלי פרגון מספק מהמועדון באירועים השונים, ובלי פוסט שלו באינסטגרם לקהל. הוא תמיד הדחיק את התקופה אצלנו, אבל הבנתי שזה לא משנה. כי בכל משחק גדול של ריאל מהעשור וחצי האחרונים הוא מופיע, ובדרך כלל עושה את ה-SSUUII המפורסם.
החלטתי לצמצם קצת באזכורים של הדברים השוליים כמו התחפושת של כריסטיאנו בפורים ושהרגשתי חצי אלוהים או בכדורגל שאני מבקיע שער ומוריד חולצה כמוהו, משדר גולים בספרדית. הייתי לא רק בדסימה אלא גם בחצי גמר ליגת האלופות ב-2017 וכש-80 אלף איש שואגים את ה-Hattrick De Cristiano Ronaldo ואז בא ה-SSUUII - זה רגע שאתה לא יכול להסביר במילים.
כשכריסטיאנו הלך משהו באהבה שלי למשחק קצת נפגם. תחושת העליונות הזו, ה-“אנחנו הכי גדולים בעולם” - אבדה. הייתי מוטרד מהעניין במהלך הקיץ כי אף אחד לא הכחיש את הפרסומים - לא פלורנטינו ולא הוא. ההודעה הסופית הגיעה בשעות הערב. נטשתי את האימון בחדר כושר באמצע וחזרתי הביתה במהירות האור. הצקתי לדור הופמן מכר אהוב ששהה בסיקור המונדיאל ברוסיה. אכלתי לו את הראש ויצא טור מזורז באתר “ישראל היום” על כריסטיאנו רונאלדו - האיש שעשה הכל. בתמונות שצירפתי כאן אתם יכולים לראות גם את הפוסט בעמוד הפייסבוק האישי שלי וגם את מה שכתבתי בפורום האוהדים שלנו.
הוא קיבל כשנה אחר כך את תואר “אגדת המארקה” בשעה טובה וגם פלורנטינו פרס נכח שם. היו ילדים עם חולצות שלו. אחד הילדים הקטנים אמר לו: “אני עצוב שעזבת את ריאל מדריד”. כריסטיאנו חייך ואמר: “גם אני”. ואז הבנתי: כנראה שלעולם לא אצליח להשתחרר מזה באמת…
אז שוב תודה על הכל, והלכתי לעשות עוד SSUUII, ככה סתם לכיף, גם כשלא הבקעתי שער. כריסטיאנו רונאלדו - אגדה שהייתה באמת. לא יהיה עוד כריסטיאנו
האמת ערב ממש קשה לצפייה אתמול. כל כך הרבה פעמים זה היה הוא, האיש שהסתכלו אליו והוא הכריע את המשחקים והיה הגיבור. כמובן שמונדיאל 2022 היה קטסטרופה וחשבתי כבר אז שזה נגמר, לא הייתי מאלה ש"תירצו" בטרגדייה האישית המזעזעת שעברה עליו. הוא המשיך עוד שנה וחצי ונהנה מהחיים בערב הסעודית אבל בתוך-תוכי ידעתי שזה נגמר. אתמול כריסטיאנו רונאלדו היה מסכן, כמו ללוות זקנה עם מקל בכביש. פספס שם כמה מצבים בנגיחה וגם את הפנדל. אפשר להחמיץ פנדל אבל זה הכל ביחד. ואני לא מתייחס אפילו לדמעות והפעם לא הולך לזה. כשגיבור הילדות שלך [אחרי ראול] איבד כל דבר מהקסם שלו…ברמה של די אחי, אני אוהב אותך אבל זה לא זה. תבין. אוף
האמת שהפנדל שלו היה מצוין. בעיטה חזקה מאוד לפינה. ההצלה של אובלק מטורפת. גם בפנדל השני אובלק נתן זינוק מפגר ורק בגלל שהפעם הבעיטה (המושלמת) הלכה ממש לרשת הצידית הוא לא הגיע. אובלק קצת נעלם בצל של קוסטה אתמול, אבל זו הייתה תצוגת שוערות ברמה הכי גבוהה גם מצידו.
מה שהיה הכי עצוב עם כריסטיאנו אתמול הן הבעיטות החופשיות. אני מתקשה להאמין שהוא כובש אפילו באימונים. וכשיש לידו את ברונו, קאנסלו וברנרדו זה מאוד מגוחך. אחי, שחרר. יש לך יותר סיכוי לכבוש בריבאונד, בלי ציניות.
