**לא משנה כמה פעמים אני יקרא את זה. ישבר לי הלב כל פעם.**
**איך הורסים מועדון בעשר שנים**
“בצהרי 1 ביולי, 2010, הדשא ליד מבנה לה מאסיה הישן התמלא בכיסאות שחולקו לשני צדדים. היו שם נשיאי בארסה לשעבר ובכירים במועדון בהווה ובעבר, ביניהם אגוסטי מונטאל, ז’ואן גספארט וגם ז’ואן לאפורטה, שישב לפני יוהאן קרויף. לא הרחק משם, אבל מהעבר השני, היה ז’וזפ מריה ברתומאו וסביבו שאר חברי ההנהלה החדשים. באותם דקות הם הביטו על הבמה, שם החל לנאום סנדרו רוסל.
זה היה בדיוק לפני עשור והיום הראשון שלו כנשיא בארסה החדש. יום, שאם במועדון היו יודעים למה הוא יוביל, היו מנסים למנוע אותו בכל דרך.
שבועיים לפני כן, באמצע חודש יוני, הבחירות לנשיאות העסיקו את בארסה. לאפורטה עמד לפנות את מקומו אחרי שנים של הצלחה מסחררת, ורוסל שהיה סגנו בעבר, ניצח בקלות. לבחירות הייתה היענות גבוהה, 57,088 סוסיוס הגיעו להצביע ורוסל קיבל שיא של 35,021 קולות (61.35%). לאגוסטי בנדיטו (14%) ומארק אינגלה (12%) לא היה שום סיכוי.
“אני לא אאכזב אתכם”, אמר רוסל בנאום הניצחון שלו כשהוא פונה לאוהדים, “המנצחים של הבחירות אלה הסוסיוס”. בימים ההם בארסה הייתה לפני עונת 2010/11 והנשיא החדש גם הספיק לדבר עם פפ גווארדיולה. “שוחחנו על הבחירות למשך 10 דקות ונדבר יותר בהמשך”, סיפר רוסל.
בסוף יוני לאפורטה סיים רשמית את תפקידו כנשיא ובתחילת יולי נכנס אליו רוסל, כנשיא ה-39 של בארסה. באירוע ליד לה מאסיה הוא נאם שוב וטען: “אני רוצה להיות הנשיא של כל הסוסיוס”. לאחר מכן הוא אמר דברים שבפרספקטיבה של 10 שנים קדימה, נראים כמו בדיחה עצובה וגם רמזים לעתיד.
“מה שבראש סדר העדיפויות שלנו הוא לבחון לעומק את מצבו הכלכלי של המועדון”, אמר רוסל, “הערכים שלנו חייבים להיות יעילות בניהול, מצוינות ספורטיבית ופרוייקט כלכלי עקבי”. הנשיא החדש הזכיר מושגים כמו ‘שקיפות’ ו’דמוקרטיה’, ודיבר גם על לה מאסיה החדשה: “הפרוייקט שלנו צריך להתבסס על קבוצה עם שחקני בית מחוזקים בשחקנים הטובים ביותר בעולם. צריך להשקיע בשחקני הבית - בכל מקום שרואים חולצה של בארסה, צריך לראות כישרון, מחויבות ומעל לכל, את קטאלוניה”.
הנשיא היוצא, לאפורטה, בירך את מחליפו, שהיה בעבר חברו והפך עם השנים ליריבו המושבע: “אני רוצה להודות לכל מי שתרם להפוך את בארסה הזו לטובה ביותר ומאחל לנשיא רוסל הרבה הצלחה ומזל, מכל הלב”.
בעונה ההיא, הראשונה של בארסה תחת רוסל, היא הגיעה לשיא עם הזכייה בליגת האלופות בוומבלי, אבל לאחר מכן היא החלה לחשב מסלול מחדש. מהר מאוד התבררו הכוונות האמיתיות של רוסל, שהחל במסע חיסול חשבונות עם כל מה שהיה מזוהה עם ההצלחה של לאפורטה – מפפ שחייו בבארסה הפכו למסובכים הרבה יותר, דרך קרויף שוויתר על תואר נשיא הכבוד כשהבין לאן הרוח נושבת, ועד אנשי מקצוע שהחלו לראות את הדלת החוצה בזה אחר זה.
והיה גם את לאפורטה עצמו. רוסל קיבל לידיו מכרה זהב – קבוצה חלומית ומועדון בשיא - אבל זה פשוט לא הספיק לו. הוא החל לרדוף את קודמו בתפקיד וניסה להציגו באור שלילי. זה היה ברמה כזו שאירועי הימים האחרונים ועסקת ארתור-פיאניץ’ עם יובנטוס נראים לעומת זה כמשחק ילדים.
כשההנהלה של לאפורטה הגישה את הדו"חות הפיננסיים לפני סיום הקדנציה שלה בקיץ 2010, היא הציגה רווח של 11 מיליון יורו בשנה האחרונה של הנשיא בתפקיד, אך רוסל ניסה להציג מציאות אחרת, כזו שבה מדובר בכלל על חובות של 79 מיליון יורו, והוגשה תביעה על ניהול לקוי. זה לקח הרבה זמן, אבל בסופו של דבר לאפורטה הצליח לנקות את שמו. כשזה סוף סוף קרה, הוא סיפר את האמת העצובה: “שבע שנים אחרי, הוכח שהם (ההנהלה של רוסל) טעו. השארנו להם את בארסה הגדולה בהיסטוריה של המועדון והם בזבזו את הזמן בניסיון להרוס אותי”.
את לאפורטה הם לא הצליחו להרוס, אבל את בארסה דווקא כן. כמעט כלום לא נשאר מאז חוץ מהשם. לא מהמועדון. לא מהקבוצה. וכך, מסתבר, אפשר להעלים אימפריה תוך עשור.”
